על ניתוק, אדישות ושימת זין

               דוגמה אישית > מודל לחיקוי > מובילים לציות והליכה אחרי... המוביל!

בימים אלה, ימי מגפה ומפולת כלכלית שמוגדרים כמצב חירום, אזרחים משלמי מיסים נדרשים להקרבה וציות להנהגה שהכריזה על החירום ומתנהלת כמו בימי רומא העליזים... כאלו הכותרת דילעיל היא מפלנטה אחרת.

להלן תזכורת למשמעות של מושגי היסוד האלה בכל הקשר של מנהיגות:

טוראי נתן אלבז (1954-1932), בן מסעוד ורחל, המתייחסים לשלשלת רבנים ידועי-שם, נולד ב1932 בעיר ספרו שבמרוקו. אחד מחבריו סיפר, כי עוד ב-1948 רצה לעלות ארצה במסגרת עליה ב', אלא שהוריו התנגדו ועיכבו בעדו. לבסוף, בשנת 1951, עלה בידו לעזוב את ביתו כשהוריו לא ידעו אנה מועדות פניו עד שקיבלו מכתב ממנו מישראל (הם עלו ארצה עשור לאחר מכן). ב-1952 גויס לצה"ל. בפבר' 1954 עסק בפירוק רימונים באוהל ותוך כדי כך הופעל אחד מהם: בהרגישו כי סכנה צפויה לחבריו, מיהר להתרחק בריצה כשהוא לוחץ את הרימון לחזהו, וכך מצא את מותו. הוא קיבל צל"ש רמטכ"ל אשר הומר לעיטור המופת ב2017. נתן אלתרמן הקדיש את אחד משיריו ב"הטור השביעי" לזכר "החייל אלבז".

רס"ן רועי קליין (2006-1975), סמג"ד גדוד 51 של חטיבת גולני, נהרג בקרב במלחמת לבנון השנייה, לאחר שזינק על רימון יד כדי להציל את חיי חייליו. הם סיפרו כי בעודו גוסס המשיך לתפקד ודיווח בקשר על מותו הקרב...

הטוראי הפשוט, העולה החדש ממרוקו נתן דוגמה אישית... הקצין הצבר נתן דוגמה אישית... שניהם הפכו למודל לחיקוי עבור צעירים, חיילים ואזרחים... ולאורם התחנכו ומתחנכים וצריכים להתחנך כולם, אבל כ ו ל ם! בכל שטחי החיים כי רק אחרי "כאלה" הולכים ומצייתים... אפילו במחיר החיים...

איך אפשר לצפות להבנה, ציות והליכה אחרי... הנהגה שאבדה את מצפונה ורגישותה, ומצפצפת ומשתינה מעל המקפצה על "הדוגמה האישית"... ולא רק שאינה לוקחת אחריות אלא מאשימה את כל חלקי המערכת ואת הקורבנות במחדליה במצח נחושה... זו אפילו לא פארסה, לא טרגדיה, לא טרגיקומדיה ואפילו לא קטסטרופה ויותר מכך , לא אחרית הימים... אין לזה הגדרה... אבל על המנהיגים אפשר עדיין לומר שפשעו, אבדו צלם, לקו במחלת נפש, השתכרו מהכוח ועוד כהנה וכהנה... אבל מה על העוזרים והלקקנים שמסביב? אלה העומדים מן הצד, אלה שהם עדים שמתנהגים כמו שלושת הקופים, ואלה שמשתפים פעולה בקריצה, העלמת עין או ממש שת"פ?... את אלה תשפוט ההיסטוריה או העם שיעלה על הבסטיליה... וזה מתקרב... אני מקווה...

       ...אפרופו נסיעה של מנהיג שלפחות נבחר ומשפחתו שלא נבחרה, לאירוע במטוס פרטי במצב חירום כלכלי שהוא עצמו הכריז עליו... זה כבר לא השתנה מהמקפצה... זה מתן צועה בטיק-טוק רחמנא ליצלן...