אז והיום בנוסח עיראקי
"כיום קוראים אנו לטוב, תמימות.קוראים לטוב-לב סכלות. באותם ימים נהגנו לקרוא לכל אלה טוב... באותם ימים נהגנו להביט על האדם מבעד לנשמתו וצפונות לבו ולא מבעד למומיו הגופניים... היום מדברים אנו על דברים שמן הסתם לא דיברנו בהם באותו ליל-הערבה [כך נקרא ליל הושענא רבא בפי יהודי עיראק]... לא מדדנו את הדברים בכלים חומרניים צרופים. האדם היה דרך התנהגות ואופי, ולא בניין שדיקדקו או לא דיקדקו בהקמתו. כיום מצץ עולמנו החומרני את הנשמות. הפך את האדם לקליפה. בעידן המסכות נמצאים אנו עתה. הזיוף הינו הדברים כולם. והמסכות כובשות את לב העולם. האיפור הנו קנה-המידה הראשון לאדם. אם יזלזל בו -- יאבד. ולכן שיגשגו מקצועות-מתמחים והתחרו ביניהם אמצעי ההטעיה והקוסמטיקה. הם הפכו למבוקשים. לא. אין הבדל בין הקוסמטיקה להטעיה. כל עוד אין זה נוגע בקליפה. הב לי דבר-מה החודר מעבר לקליפה... ניתוחים הנוגעים באותם דברים נזילים שאינם ניתנים לנגיעה. ממעמקי מעמקים מחלחלים היו מעורו של האדם... דבר-מה שיושתל בפנים, יוטען בפנים, ויביא חיים לאחר נבילה, או יגדע... יכרות באותם מעמקים, ראשים של נחשים שעודם מוצצים את לשד היקום, ומותירים ממנו קליפה ריקה..." היכן, מתי ועל ידי מי נכתב ההגיג המופלא הזה, הגיג שמתאר בצורה אכזרית ופיוטית את העשור האחרון של התרבות המערבית שנראית בתהליך התפוררות חברתית וערכית... כאשר המגפה מגלה את ערוותה, בעיקר ובמיוחד, במדינות ומשטרים פופליסטיים, מושחתים המובילים את מדינותיהם במדרון חלקלק שתחתיתו ידועה מראש [ראה את המחצית הראשונה של המאה העשרים...]???
שני רמזים הושתלו על ידי ואינם שייכים לטקסט המקורי: הכותרת וההסבר בסוגריים של המושג "ליל הערבה". ובכן, הציטוט לקוח מסיפור בשם "ליל הערבה" שנכתב בשפה הערבית על ידי סופר יהודי בגדאדי, בשנות השבעים של המאה העשרים {מקור ראשוני: סמיר נקאש, "יום שתבל הרתה והפילה בו -- סיפורים עיראקיים", מערבית -- רות נקאש (אחותו של המחבר), הוצ' ספרית הפועלים, תל-אביב, 1985; הספר מכיל אסופה של ארבעה סיפורים ארוכים שנכתבו ופורסמו במקור בעשור השמיני של המאה הקודמת.הסיפור הרביעי קרוי "ליל הערבה" (עמ' 123- 170). זהו ממואר מדהים, רווי דמויות של יהודים שהתאספו לחגוג את ליל הושענא רבא בימי הזוהר של קהילתם הרבגונית. הציטוט הוא מעמ' 150-149.}
סמיר נקאש (2004-1938) עלה/הובא ארצה ב-1951 כילד בן 12 עם משפחתו, במסגרת מבצע עזרא ונחמיה, ואת רוב חייו בילה בשכונת עמישב בפתח תקווה, קרוב מאוד למקום שפעם עמד בו אוהל המעברה, ביתו העלוב הראשון במדינה הצעירה. הוא כתב מעל 15 רומנים ואסופות סיפורים, עסק בתרגום, פובליציסטיקה והוראה... ועד יום מותו כתב אך ורק בערבית! אין הפתעה בכך שהיה ידוע בעולם הערבי הרבה יותר מאשר בארצו. מדובר בסופר ענק ונעזב שעל כתיבתו אמר נגיב מחפוז (הסופר המצרי הדגול , חתן פרס נובל) כי היא ראויה לפרס נובל לספרות... (ולעניות דעתי הצולעת והטירונית מגיע לו יותר מזה...)
כל פרשנות של הציטוט רק תגרע מכוחו הנבואי שהרי על "פייק..." הוא מתריע... מעניין האם האיש הצנוע והחריף הזה, אילו היה חי בתוכנו בימים אלה, היה הופך לאיש ליכוד ותומך נתניהו... שהרי על פי הגאונים בנוסח ח.א. הוא שייך באופן מובהק לישראל השנייה???
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה