מסה על זחיחות הדעת... של עסקן...
הומו סאפיינס זקן שמבלה את יומו בחשיבה, קריאה וכתיבה לדעת, זקוק מדי פעם לאתנחתא כי קליפותיו מתעייפות, פרקי ידיו מקשיחות ורגליו מתבצקות, מה עוד שאוזניו מסתנוורות מקולות הנקישה על קוביות המקלדת... רוב הזמן הוא עדיין חורט בעט כדורי או עיפרון על נייר לבן שהופך לדף שמזכיר עמוד בכתב ברייל... אבל הוא מתקדם!? אזי הוא קם מכיסאו, מצית את המקטרת ומסתובב בבית ומחוצה לו בבחינת תנועתיות טיפולית מומלצת, בעוד עשן הטבק הריחני מזרים חמצן נחוץ לבועיות ראותיו העייפות. באותו הזמן מוסחות הקליפות לחשיבה אבסטרקטית או חשיבה רדודה שמאווררת את נוזלי הקפלים... כך הוא לפחות מרגיש.
באחד מאותם סיבובים הוא קולט בעדשות עיניו תמונה מוזרה על צג מרצד : עסקן ידוע כפוליטיקאי משודרג, יושב נינוח על כורסה מלכותית, לבוש באלגנטיות ספורטיבית וחיוך ממזרי מרוח על פרצופו, שערו הסגלגל מסודר כמו למסדר... והוא מדבר אל עמו... מרחוק, מאי שם, ממקום אליו נשלח או יותר נכון שלח את עצמו בשליחות הצלה של 24/7 למען עמו הדווי שמביט בו בהערצה בלתי מסותרת וגם בלתי מובנת. אין בשטח מסכות מנתחים, אין ניצבים ותפאורה... יש רק "אני ואתם בסירה אחת ואני עומד להביא לכם את המזור והגאולה בצבעי רמזור מהבהב בצהלה". הוא נעצר לשניות אחדות ולפתע הוא רואה חיזיון בהקיץ: קיר לבן ועליו כתובת באותיות קידוש לבנה "ז ח י ח ו ת ד ע ת של נבחר ציבור על מזבח האומה" ממש כמו "מנא מנא תקל ופרסין" בספר דניאל, פרק ה'... אלא שבמשתה בלשצר מדובר בנבואה לעתיד וכאן מדובר במגפה שקיימת ועובדת שעות נוספות. על השאלה מי הוא מי? בתוך המשוואה, יענה כל אדם/אזרח/משלם מיסים בעצמו ולעצמו!
ברם אולם, הזקן קימט את מצחו ושאל את עצמו : מה הקשר בין התמונה לזחיחות הדעת??? וזה אילץ אותו להפוך עצמו לבלשן לרגע ולחטט בפצעי מוחו... זחיחות דעת מהי?
נבירה במילונים, כרכים וכתובים, ספר הספרים, המשנה והתלמודים, אנציקלופדיות,ויקיפדיות וגוגלים, מגלה שבשני שורשים עסקינן : הפועל לזוח (הזחה עצמית או של הזולת) ומצב הצבירה של היות זחוח, דהיינו ז ו ח או ז ח ח, ובכל מקרה הוראתם היא תנועה/תזוזה (עצמית או של הזולת) מאתר אחד למשנהו, בזמן, מרחב, דעה ותודעה. הנרדפות הן רבות : לזוז, לסור, להסיח ולסוח, לסטות, לנוע ולהניע, להעתיק ולהתיק, להתנשא, להתעופף, להתרומם ולנחות ולהנחית, לגרור, לזרוק, להטיל, להרחיק, לדחות ולסלק... ועוד ועוד. זחיחות היא תנועה של הדעת ממקומה הראוי. לזחיחות משמעויות רבות : יהירות, גאוותנות, שחצנות, רברבנות, טווסיות, שוויצריות, תחושת עליונות וביטחון מופרז, אי-התחשבות, אנוכיות (אני ואפסי עוד) -- כולן ללא בסיס או צידוק או אחיזה במציאות והן וריאציות של זלזול וביזוי או אדישות כלפי האחר באשר הוא (אדם, ציבור, חיה, צומח, אמונה, דעה ונשמה)... ומכאן אין ספור צירופים איקוניים כמו : זחיחות הדעת, עניות הדעת, תלישות הדעת, מיעוט הדעת, חולשת הדעת, זחיחות הלב, גבהות הלב בבחינת "הזחוח הוא תבנית נוף אדישותו", וכדומה...
ובמקורות אנו מוצאים : " ולא יזח החשן מעל האפוד" (שמות, כח', כח'); במשנה ובגמרא : "משרבו זחוחי הלב -- רבו מחלוקות בישראל" (מסכת סוטה, מז'); "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך" (מסכת יומא, כב', ב'); "החכמים... לפיכך עליהם להבטיח עצמם מפני זחיחות הדעת, התנשאות וגסות הרוח..." (מורה נבוכים של הרמב"ם)[ראו הרחבה מרחיבת נפש אצל : אליהו אביעד, "מורה נבוכי הנפש: היבטים חינוכיים להיגיינה של הנפש במשנת הרמב"ם", הוצ' מחלקת הפרסומים, משרד החינוך, ירושלים, 2005.]; "בכלל אפשר שרק מתוך הרגל (ועקב//מידה של זחיחות דעת) אין השירה שואלת//אם באמת תמיד שווה היא את החקר//והעיון בכל דיבור שהיא אומרת..." (מתוך השיר "שיר הערת שוליים", חגיגת קיץ, 1965); ולפני אחרון חביב :
"... ידלין השיב בחיוב, ושוחח עם ראש אגף החקירות יעקב קדמי. בתום השיחה הממושכת, שקיבל בה את הרושם שאין נגדו דבר, שאל ידלין ב ז ח י ח ו ת ה ד ע ת את קדמי אם המקור לידיעות נגדו הוא הגברת ארליכמן, שם שלא היה בידי חוקריו קודם לכן. בדיעבד חרצה שאלה זו את גורלו של ידלין לשבט, שכן היא נתנה למשטרה קצה חוט חשוב ביותר שאף הוביל לאישוש החשדות נגדו... מדוע ידלין 'פטפט' באותה 'בדיקה'? חוקריו סחו בינם לבינם שהדבר מלמד על רברבנותו בענייני נשים..." [ (על פרשות ידלין, עופר ורבין בשנות השבעים של המאה הקודמת) מתוך : דורון נבות,"שחיתות ציבורית והמאבק בה", עיונים בתקומת ישראל, סדרת הנושא, כרך 11: ישראל 67-77 המשכיות ומפנה, בעריכת עופר שיף ואביבה חלמיש, 2017, עמ' 77-58]... אשר ידלין, אברהם עופר ויצחק רבין לא השתלחו ברשות השופטת ... אחד הלך לכלא וירד מעל במת ההיסטוריה, השני התאבד והשלישי ציית, ירד ואז על לגדולה ונרשם בהיסטוריה.
... נחזור לתמונה של הפוליטיקאי ה"דומע" (דמעות תנין?דמעות שמחה?לאיד?לאידו של מי?דמעות מטפוריות?...) ולחזיון זחיחות הדעת של אותו זקן עם רקע שקימט את מצחו : האיש על המרקע שברח משדה הקרב והפקיר את פקודיו באמצע ההפגזה שהוא הזמין במו ידיו... יושב אלפי מילין משדה קטל, ומתבשם בבובקס, לבדו, לבדו, בדד ישכון (פלוס אישה ושני בנים שלא נבחרו מעולם וחיים על חשבון משלם המיסים) כמו גיבור-על מהאגדות... ופשוט עושה את צרכיו בקוביות וטיפות על עמו הסגור במחנות ריכוז וגטאות שהוא הזיח עליהם בזחיחות דעת זלזלנית ואדישה, תוך שהוא משקר במצח נחושה פעם אחר פעם, ובניגוד לקודמיו מהשמאל (שמעולם לא היה טלית שכולה תכלת) עולה עליהם עשרות מונים (בבחינת התלמיד שעלה על רבותיו) בקומבינטוריקה וירטואוזית ריקה מתןכן... שופוני, אני הזחוח שבחרתם, המבשר והמשיח שמביא לכם את הגאולה מאמירויות ומלכויות קיקיוניות... ואני רוצה להיות כמוהם... ראו, יהיה לכם טוב... ראו את הנצנצים משם!!!
זחיחות דעת=מכירת לוקשן בחינם=שימת זין בבדיחות הדעת... אבוי לנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה