"למות ולא נתגייס" באוהלה של תורה ובאוהלה של רפואה
סיפורנו נפתח בהשוואה של הנוסח הראשון של הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה (2021) לנוסח השני (2026) -- "1. לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי; 2. מדינת ישראל כמדינה יהודית רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד התורה ולומדי התורה, ולעניין זכויותיהם וחובותיהם יראו במי שקיבלו על עצמם להתמסר לתלמוד תורה לתקופה ארוכה כמי שמשרתים שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי." (2021) -- חוק שבו סעיף ראשון הצהרתי ומהותני ללא פירוט כמו: הגדרת "מי היא ומה היא התורה" או והגדרת המונח המורכב "מורשת העם היהודי" (בתקופת מתן תורה? בתקופת מלכות דוד או החשמונאים או הגלויות?); ואחריו סעיף הגדרת המטרה באופן שקוף וישיר -- לומד תורה הוא שווה-ערך לחייל מת או נכה בגוף ובנפש, לאלמנה וליתום...; הנוסח השני שעבר בקריאה ראשונה בכנסת ישראל בימים אלה: "1. לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי; 2. הכרה בלימוד התורה כערך יסוד במדינת ישראל, על מנת ליצור מאזני צדק ביחס לערכי יסוד אחרים במדינה." (2026) -- לכאורה שינוי מהותי של סעיף 2 המקורי, אך בפועל מדובר בפריסת רשת הסוואה בלבד, רשת המצהירה מראש: "להעניק ללימוד התורה מעמד חוקתי שיאפשר לבית המשפט לשקול אותו כערך שוו-משקל (מאזני צדק) מול ערכים אחרים כמו ערך השוויון, בעת דיון בחוקים עתידיים, דוגמת חוק הגיוס."... ואידך זיל וגמור...
... וכעת לסיפורו של פרח הרפואה: בשנת 1967, אחרי הבגרות, הוא התקבל לעתודה האקדמית כולל חתימת קבע ארוכה. בגיל 18 פחות חודש, אחרי הליך קבלה מתיש ולא שוויוני בעליל, הוא התקבל והתחיל את לימודי הרפואה שנמשכו 6 שנים. באותן שנים הוא עבד לפרנסתו בכמה עבודות; שילם שכר דירה ושכר לימוד; שירת בכל החופשים כחובש קרבי במוצבי התעלה בזמן מלחמת ההתשה הנשכחת! (הוא בא ממשפחה שבה האב היה פועל כבישים והאם עקרת בית ועובדת בעבודות משלימות; הם לא יכלו לכלכל אותו בירושלים המעטירה והוא בכל מקרה סירב כי ידע שהם יקריבו את עצמם עד מוות כדי להשיג את הכסף עבורו). באותה התקופה, כמות החומר שהיה חייב לדעת בע"פ לבחינות הגיע לערך של כ-60,000 דפים (צפופים כמו אלה של התלמוד הבבלי), חוץ מהלימודים הקליניים ועוד -- מסלול דומה מאפיין פרחי רפואה צעירים עד עצם היום הזה פרט למצב שבו מוצאם מבית עשיר... ובאותו הזמן ממש, תלמיד ישיבה בן גילו של פרח הרפואה דנן, שבילה את חייו במרחק אווירי של ק"מ אחד או שניים ממנו (הדסה עין כרם מול הישיבה הגדולה מאה שערים) התעמק ועינה את גופו ונשמתו בלימוד התלמוד הבבלי בן 2450 דפים לערך, חי בפנימיה או בביתו ו"לא טבל יד במים קרים" (אלא אולי מתחת לשולחן) ותוחזק בעזרת כספי משלם המיסים של כלל אזרחי מדינת ישראל כולל מעבודתו שלפרח הרפואה עצמו. שניהם, תורתם הייתה אומנותם -- אבל ההבדל כל כך בוהק שגם עיוור מלידה יבחין בו על נקלה... מה עוד שאומנותו של פרח הרפואה עסקה בחיים ומוות תרתי משמע או אף תלתי משמע!
... וכעת למספרים היסטוריים: עד להקמת מדינת היהודים והסיפורים על עגלות מלאות ועגלות ריקות, ועל 400 עילויים, ועל הצורך במילוי השורות הרבניות אחרי השואה (החזון איש מול דוד בן-גוריון) ועוד כהנה וכהנה -- ועד אחרי מלחמת העצמאות (שבה לומדי התורה כן התגייסו), המצב בעם היהודי היושב בגלויות כאלפיים שנה ומחכה למשיח ובקרב היהודים הציונים שהקימו את המדינה היהודית - היה כדלקמן: לומדי תורה ש"תורתם אומנותם" היו או בני עשירים או עילויים גאונים; 99-98% מהיהודים הצעירים עבדו בפרך לפרנסתם כי הצאר או הקייזר או הסולטן או לנין או טראמפ לא חילקו קצבאות!!! וזה המצב גם כיום בגלויות השונות! לעומת זאת: במדינת היהודים יש בימינו בין 90,000 לבין 150,000 לומדי תורה צעירים (אני מצטט את המספר הי נמוך והכי גבוה שמופיעים בכל המסמכים שפוסמו... אני, איני יודע את האמת כולל את מספר המתחזים ועוד כאלה)... מה הסיכוי שאפילו אחד אחוז מהם הוא עילוי??? והמבין יבין... אם כן, אין סתירה בין לימוד "תורה" על תקן "תורתו אומנותו" באוהלה של רפואה לבין מצב הצבירה המקביל באוהלה של תורה... מדוע ובמה, מנתח לב או סרטן או טראומה שמת יום יום באוהלה של רפואה עד פרישתו לגמלאות, שונה מתלמיד כרוני ש"מקיז דם" בישיבה???... מה עוד, אילו לפחות הייתי יודע שאלוהים מנע טבח ילדים בשואה או באוקטובר 23... אולי יכולתי להבין את ההיגיון מאחורי "נמות ולא נתגייס"... ואידך זיל וגמור...
