הצתה עצמית לדעת כפעולת מחאה חברתית-פוליטית -- מהות הזמן והמסר?
ב- 03.06.2020 פרסמתי בבלוג הזה אמירה סיפורית-שירית תחת הכותרת "זעקת הלפיד: קלגסי הזעקה מפי לפיד בכיכר". מדובר בתיאור דמיוני של צעיר שמצית את עצמו לדעת כמחאת ייאוש על התנהלות הנהגת המדינה דאז (אותה הנהגה דהיום). זה קורה בכיכר מרומזת (כיכר רבין... שם בוצע רצח פוליטי של ראש ממשלה נבחר בנובמבר 1995). בסופה של השירה הזכרתי "את מקרה מוחמד בועזיזי בן ה-26 שהצית עצמו לדעת בתוניסיה//וכך נפתחה מהפכת היסמין בדצמבר 2010 ולאחריה את// פריחת האביב הערבי... והיתר היסטוריה חוזרת ואולי לא?!"...
אנחנו היום באמצע ספטמבר 2020, ערב יום הכיפורים, 47 שנים אחרי האפוקליפסה של מלחמת 1973, ו-שלושה חודשים יותר מאוחר, ומגפת הקורונה משתוללת ללא רסן תחת אותה ההנהגה ומתקרבת בצעדים נחושים לקטקליזם זהה בעוצמתו לאותה מלחמה אומללה... ומחשבותי הזקנות חזרו ונדדו לנושא ההצתות מהסוג הזה... ביני לביני חשבתי שאם כבר ביוני הייתה אולי הצדקה כלשהי למעשה קיצוני ומחריד כל כך... אולי על אחת כמה וכמה בעת הזאת... ונחרדתי בתוכי! ושאלתי בקול רם אך חלוש האם זה מוצדק? האם זה בכלל עזר? האם היו לזה תוצאות? האם זה הזיז להנהגה ?... מה אומרת ההיסטוריה?
להלן סקירה קצרצרה של מאה השנים האחרונות בגלובוס ואצלנו. אנו לא עוסקים בנושא של הצתות אחרים, מקומות יישוב או רכוש במובן הרחב והפתולוגי של פירומניה במובנים של מצוקה אישית, מחלה, התאבדות וכדומה (הרוצה להרחיב דעת מופנה למאמר מסכם: מרגולין, יעקב ו- ויצטום, אליעזר. "פירומניה: היבטים היסטוריים, קליניים ומשפטיים של הצתה פתולוגית...", באתר הרופאים של ישראל the medical , בתאריך 09.01.2012), אלא בפעולת מחאה אישית של אדם בר-דעת כנגד ממסד חברתי-פוליטי :
טיק קואנג דוק, בן 66, נזיר בודהיסטי, שרף עצמו למוות באמצע העיר סייגון ב-11.06.1963 כמחאה על רדיפת הבודהיסטים על ידי ממשלת דרום וייטנאם ונשיאה הקתולי נו דין דיים. כמה נזירים המשיכו בדרכו בהמשך הזמן. הצתות עצמיות כמחאה של נזירים בדרום מזרח אסיה (סין...) היו נפוצות לפני כן במהלך המאה ה-19 וה-20...
נורמן מוריסון, בן 32, פציפיסט נוצרי, שרף את עצמו לדעת מתחת לחלונות משרדו של מזכיר ההגנה של ארה"ב רוברט מקנמארה, בפנטגון ב-02.11.1965 כמחאה על מלחמת וייטנאם.
רישארד שיבייץ, צעיר פולני, הצית את עצמו למוות ב-08.09.1968, בוורשה, במהלך אירוע פומבי באצטדיון, כמחאה על הפלישה שלצבאות ברית ורשה נגד צ'כיה והסיוע הפולני שניתן לכך.
יאן פאלאך, בן 21, סטודנט צ'כי, הצית עצמו לדעת בכיכר מרכזית בפראג ב-16.01.1969, כמחאה על הפלישה הסובייטית לארצו במהלך האביב של פראג.
מוחמד בועזיזי, בן 26, ירקן תוניסאי, הצית עצמו בעיר הבירה ב-17.12. 2010, כמחאה כלכלית-חברתית כנגד המשטרה והמשטר הדכאני ששללו את פרנסתו... וכך נפתח האביב הערבי כולל הצתות דומות בארצות ערב אחרות.
ילנה בוסינובה, בת 54, הציתה את עצמה לדעת ב-17.08.2005, במחאה כנגד תוכנית ההתנתקות מחבל עזה.
משה סילמן, בן 58, הצית עצמו מול מצלמות התקשורת כמחאה, במהלך הפגנה לציון שנה למחאת האוהלים (לה היה שותף בסוף 2011) ב-14.07.2012. מחאתו הייתה כנגד מוסדות הרווחה והאוצר והמשפט על התעמרותם בו על רקע מצבו הכלכלי הקשה.
אלה דוגמיות בלבד מתוך שלל של עשרות רבות של אירועים דומים ברחבי הגלובוס ובארצנו. חלקם הוסתרו או לא זכו לפרסום וחלקם הפכו לאייקונים וסמלים מוכרים. לפחות במחצית המקרים ההתאבדות הפומבית המחאתית זכתה "להצלחה" במובן זה שהמושאים אכן סולקו... ברם אולם במקרים רבים ההדים היו קלושים והתוצאות אפסיות, כולל במדינת ישראל.
המצב-הזמן דהיום הולך ומקצין ומסלים וכמעט שלא נותרו גבולות שלו נחצים על ידי ראש הממשלה וכנופייתו כולל האשמת כל דבר שזז במדינה חוץ מעצמו ובבוטות שלוחת רסן עד אימה...
... כולי תקווה שלא נראה לפידים חיים זועקים בכיכרות ומאידך גם לא לקיחת חוק לידיים עד כדי רצח פוליטי...
אוי לנו!?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה