שני טקסים ומחלה אחת

                                על מחלת שסעת הפילוג או פילוגיטיס כרונית חוזרת

הכל התחיל באברהם אחד ואלוהים יחיד ומיוחד

שכבר אז, הצמד הזה רב (זה עם זה) לא מעט...

הו השכחה! הרבה לפני כן, הבורא המדומיין הזה

יצר בגן העדן את הפילוג הראשון בין אדם לחווה

ובו בזמן בין האדם לחיה (זיכרו את הנחש)...

ובהמשך האבולוציה: נשתל הגן הדומיננטי, 

האימננטי והטרנסצנדנטי גורם הפתוגנזיס --

היא תסמונת הפילוגיטיס הכרונית החוזרת,

והרי לכם כרוניקה ידועה מראש של שיסוי

בתוך צמדים, שלישיות, רביעיות ותריסרי שבטים!

         להלן מבחר דוגמאות:

יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו...

משה והסנה, ישראל ועגל הזהב בתיווך כוהניו,

שופטים, מלכים, אבות ובנים ונביאים סוררים.

יהודה וישראל, ירושלים, חברון ושומרון...

וחורבן אחרי חורבן ושסעת הפילוג מככבת,

והווירוס מדלג מדור לדור: מכבים וחשמונאים,

בר-גיורא ויוחנן בן זכאי, עקיבא ובר-כוכבא ומנגד

מתייוונים וצדוקים, פרושים וכוהנים מושחתים...

תור זהב ושמואל הנגיד מול ניצוצות קבלה ומיסתורין

גירושים, גטאות, פרעות (פוגרומים) וקידוש השם...

וחורבנות חוזרים ונשנים כשהתסמונת משתוללת כל פעם מחדש...

חסידים מול מתנגדים וציונים מול בונדיסטים וגם חרדים לתיאבון.

פלסטינה מול אוגנדה, בירוביז'אן מול הפמפס בארגנטינה

ארבעה ערי קודש בכנען עותומנית ושד"רים לפרנסה...

וכך הלאה והלאה, הלוך וחזור בין גלות למדינה... מסתבר ש-

         ההיסטוריה כן חוזרת! המחלה חיה ובועטת!

         ולמעשה הווירוס גורם הפילוגיטיס היה קיים 

         תמיד, מאז ומעולם מאז אברהם ועד ב.נ. רוה"ם,

         מידי פעם נרדם, חולם ומתעורר, אך תמיד פועל

         ומדינת היהודים הציונית לא הפכה לחיסון מרפא

                               ולראייה:

באותו שבוע נורא, שלוש שנים אחרי הטבח המחריד,

שני טקסים נערכו: היזכור השלטוני ביום הלא נכון,

על ידי ההנהגה הלא נכונה, תחת כותרת מזוייפת של 

'מלחמת התקומה' של פוגרום לתפארה, ובלי האומה...

ומתקציב משלמי המיסים שנטבחו בשבעה לעשרה!

ומנגד: הטקס הלאומי, ביום הנכון, על ידי העם הנכון,

תחת הכותרת הנכונה לזכר הגבורה נוכח ההפקרה, 

ובלי ההנהגה שלא לקחה אחריות ולא ביקשה סליחה,

ומתקציב תרומות של עמך... והרי לכם שיאה של מחלה:

פילוגיטיס כרונית חוזרת במלוא הדרה... וכאילו

דבר לא השתנה... אהה! יש שינוי אוריגינלי:

הפעם הפילוג הוא בין הנהגה לבין העם -- אבסורד מושלם

שאפילו אברהם והאל לא חלמו עליו מעולם! מה עוד:

שהפעם לא מדובר בצמדים עד תריסרים אלא במגפה

של פילוגים בלתי גשירים בין ערב רב מולטי-משמע:

חילונים ודתיים, יהודים וערבים, משרתים ומשתמטים,

שופטים ורבנים... ובקיצור: פילוגים בין כולם לכולם...

ונדמה כאילו באלפיים שנות גלות מצבה של האומה

היה טוב יותר מאשר במדינת היהודים החדשה!!!

ישראל 'חזרה' להיות פסיפס של גטאות וחומות...

-- אין ספק! הווירוס ניצח... ואנה אנו באים???

      נ.ב. האם חורבן בית שלישי-רביעי...

         

"אנשי רפואה ערבים מרעיבים ומרעילים מטופלים יהודים!?" -- אני פונה לאומרים זאת: השתגעתם!    האם גם שבועת הרופא הפכה לבגידה בעיניכם?

בשנים האחרונות, וביתר שאת בשנתיים אחרונות, אמירות מהסוג שבכותרת ודומות לה, נאמרות, מצוטטות ומופצות תדיר ובמחזוריות עיקשת, בכלי תקשורת ישראליים וברשתות על שלל גווניהן. מעולם לא התגלתה ולו עדות אחת מזערית ככל שתהיה לנכונות של אותן ידיעות מוטרפות ומפלצתיות... אבל זרעי השקר נזרעים ורופאים, אחיות ועובדי רפואה אחרים ממוצא ערבי נחשפים לעלילות דם מסוג זה פעם אחר פעם...

רופא זקן אני, קרוב לגיל שמונים, מנתח סרטן בדימוס. צעדתי לתוך אוהלה של רפואה בגיל 18 פחות חודש, ופרשתי מאותו אוהל מועד בגיל 64 אחרי, אחרי כ-45 שנים שוחקות, כולל קריירה כרופא צבאי בשלוש ממלחמות ישראל. בכל אותן שנים עבדתי שכם אל שכם עם רופאים ואחיות, רוקחים ופיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים, ערבים, דרוזים, מוסלמים ונוצרים... וטיפלתי, פיזית, ניתוחית ונפשית במאות אם לא אלפי אזרחים וזרים, גברים, נשים, ילדים וזקנים, ערבים מהשטחים הכבושים, ערבים מירדן, לבנון, מצרים, תורכיה, תיירים, שבויי מלחמה, מחבלים כלואים ועוד כל מיני בני אנוש -- מעולם לא הפרתי ולו סעיף בודד משבועת הרופא על שלל גרסאותיה (החל מזו של היפוקרטס וכלה במודרניות ביותר)... ולא חזיתי בהפרות שלה מצד הקולגות הערבים או אחרים. תוקף השבועה הזאת נובע מהומניזם אוניברסלי אתי טהור שאינו זקוק לחוק, אינו תלוי בפוליטיקה, דת, גזע, מין, מוצא וצבע עור... ומחייב את מצפונו של המטפל ללא קשר לאותם פרמטרים באשר הם -- בצורה מוחלטת וחסרת פשרות על פי הציווי הבא: "לנסות לרפא לעיתים, לטפל ולהקל בכל מקרה, ותמיד לנחם ולא לנטוש" -- רופא יהודי, רופא ערבי, רופא אתאיסט, רופא הוטנטוטי או חייזרי -- כולם מחויבים לשבועה הזו באותה המידה, מאז ומתמיד ולעולם ועד... שהרי אחרת, לבהמות או נאצים דמינו!

ברם-אולם, כאשר אמירות כאלה כמו בכותרת הופכות נפוצות-וירליות, חשתי שתגובות המוסדות והממסדים הנוגעים בדבר היו רופסות בלשון המעטה!!! היכן ההסתדרות הרפואית? היכן ועדות האתיקה, ארגוני האחיות, משרד הבריאות, בתי הספר לרפואה, מנהלי בתי החולים וקופות החולים? היכן הרשות הרביעית? היכן מערכות המשפט והאכיפה... היכן ההנהגה של המדינה שמגדירה עצמה כיהודית ודמוקרטית? ובכן, להוציא גינוי זה לשפוך כוס מים על בניין שעולה באש על יושביו!!! איך קרה שמאות אלפים הפגינו במשך חודשים בעד דמוקרטיה ונגד דיקטטורה זוחלת, ובצדק רב! ובכן, בדיוק כך היו צריכים להפגין כאשר שבועת הרופא הפכה לבגידה! יען כי בדיקטטורה אפשר עדיין לחיות בסוג כזה או אחר של "בצלמו" אבל ללא שבועת הרופא - לבהמות הפכנו ואף פחות מזה! על אמירות מהסוג שבכותרת, אנשים היו צריכים להיות מוקעים בכיכר העיר ולשב בכלא גם אם הם חברי כנסת ושרים ועל אחת כמה וכמה... מה קרה לחברת כנסת ושרה בישראל שטענה כי רופא לא חייב לטפל באדם שהשקפת עולמו נוגדת את שלו!? כלום ושום דבר... ואידך זיל וגמור... זו לא חרפה, זה לא טירוף וזה לא מפלצתי -- זה יותר גרוע מאמירות בנוסח נאצי, חמאסי או דאעשי...

להלן תמצית סיפור בדיוני דיסטופי ונבואי שכתבתי לפני עשור ולא הצלחתי לפרסמו כי פחדו מהתגובות: "תארו לכם התנגשות קטלנית בין שלושה אוטובוסים עמוסי נוסעים בכביש בין ירושלים לתל-אביב. אחד מכיל נוסעים ערבים, השני יהודים דתיים קיצוניים והשלישי שמאלנים בוגדים. כולם היו בדרך מהפגנות שונות והיו לבושים בחולצות מתאימות, כיתובים תואמים ןצבע מזהה. בזירה מפוזרים עשרות פפצועים זועקים בשפות שונות ומתפללים לאלים שונים... מגיעים שלושה סוגי אמבולנסים ושלושה סוגי צוותים, גם הם בחולצות, כיתובים וצבעים אופייניים... ומטפלים לפי ההשתייכות הפוליטית ללא קשר למצב הרפואי... כאילו בשלושה נוסחים שונים של שבועת הרופא עסקינן..." -- האם מדובר בתמונה אבסורדית או מופרכת? כך חשבתי אבל לא הייתי בטוח... היום אני עוד פחות בטוח... ואידך זיל וגמור...

על טקסים וזרי פרחים

אפרופו טקס היזכור הממלכתי לנופלים במלחמת חרבות ברזל על שלל ספיחיה (שעדיין לא פסקה), זו שאחרי הטבח ביישובי עוטף עזה מה-7.10.23, טקס שהוזז על ידי מאן דהוא ליום אחר... משום מה ולמה?! -- טקס מנוצל לצרכי השכחה בציניות מזוויעה...

טקס יזכור ממלכתי הוא בדרך כלל טקס-טקס! כמו שאומרים.

כך היה מאז ומעולם בכל זמן ומרחב שמורים...

בכל עם ותרבות ובכל אתר בו מונצחים ראויים שנשלחו והלכו...

בכל טקס יש פולחן של מילים גבוהות ונאומים נבובים,

של מנהיגים זחוחים בחליפות ומדים, המרכינים ראש,

ובכל טקס יש גם המון זרים של פרחים רעננים וסרטים שחורים,

זרים שינבלו ליד ומול קברות אלה שנשלחו ונפלו.

ובכל טקס יש את אלה, הנכבדים, שמניחים את הזרים!

גם הפעם הם היו שם וגם הפעם הם לא ויתרו על המילים המהללות ומתלהמות וההבטחות,

הם לא למדו לשתוק ולהיעלם, וגם הפעם הם הניחו זרים,הרכינו ראשים ופנו אל השכחה והצביעות...

     אלא שהפעם היו שם כאלה (לא כולם) שלא היו צריכים להיות שם!!!

     אלה שאחראים על הטבח, אלה שלא לקחו אחריות ולא התפטרו,

     אלה שלא מוכנים להיחקר, אלה שהעיזו גם כאן בבית הקברות 

     לחלל ולקרוא ל"טבח ולחרבות ברזל" בשם הנלוז והמופרך "תקומה",

     אלה שהעזו לשנות תאריך כדי להשכיח מחדל ואחריות,

     ואלה שלא רוצים להבין ובזדון שהפעם -- הקבורים והשאירים והזרים --

     הם הראויים היחידים ולא אלה שהפקירו ואשר כף רגלם והבל פיהם

     זיהמו את הטקס והזרים והפרחים לנוכח קברות הנופלים...

אפרופו יום כפרות: ספקות!

                               על חטאים, סליחות וכיפורים

בעת התוהו ובוהו לפני היות בני האדם, גם אלים לא היו (איך נוכיח?). או אז, בבוקר אחד

קם הומו סאפיינס אחד וממציא לעצמו אל אחד או אלים רבים, זכרים, נקבות והמנעד שביניהם.

אלה, בתורם מניחים על פני האדמה (בין היתר) קופי אדם למיניהם ומראש קוצבים את זמן חייהם,

ולכן בני תמותה הם הברואים, ולא בני אלמוות כמו האלים... שאינם מעוניינים במתחרים ויריבים...

מכאן ברור שאלוהים הוא אדם בתחפושת וגם להפך: מי בצלמו של מי? בעיני המתבונן?

בכל מקרה האל משאיר לבן האנוש את זכות ה"פרו ורבו" ולכן השרשרת מתקיימת... אבל, 

פרט לזה שההומו סאפיינס הוא בן חלוף הוא גם מראש פגום, לא מושלם ומועד לפורענויות,

ובמילים אחרות: בן האדם מראש מועד לחטאים, ולכן מראש מחוייב בעונשים, ועוד יותר מראש, 

יהיה מחוייב לסליחה וכפרה כאתנן חיים... ומי יהיה הסולח? רק האל בכבודו ובעצמו והרי לך שליטה!!!

אזי שואל אנוכי, חייזר ספקן מגלקסיה אחרת שתי שאלות על תקן אופציות:

אתה, האדם, למה המצאת בורא שמראש מאפשר לך לחטוא כל השנה...

כדי שתבקש סליחה ביום אחד ובערבו תקבל מראש כפרה... זה נראה מיותר?

ואתה, אלוהים, למה הנחת על האדמה אדם פגום מראש... רק כדי לשלוט? זו בדיחה!

מילא, אם מדובר היה בחטאים בין אדם למקום -- זב"שם! של שניהם...

ואם מדובר בחטאים בין אדם לחברו -- יתכבדו וילכו לבית דין של מטה ואידך זיל וגמור!

     והפתרון אולי האמיתי: הומו סאפיינס נחמד, תפסיק להמציא אלים

                                    תפסיק לחטוא ואם כבר, בקש סליחה כל יום בשנה,

                                    בשביל זה לא צריך יום קדוש אחד שמראש מחלק כפרה...

                                    לזה קוראים פארסה או בדיחה בלשון המעטה...

                                    

על הלהג של משוריין טרום בחירת עם

     כאשר שכול מפטפט:

אצל קופי האדם מקובל בשער להוכיח:

"עם הורה שכול אין להתווכח" -- ולא

חשוב מה הוא מביע לטוב ולרע ובמפגיע,

כי אי-אפשר להביא לשון שכול לשיפוט ולהשפיע...

אך כשזה קורה ואותו שכול מעל במה מודיע:

"אם המחנה השני ינצח, הזיכרון של גיבורי המלכות ייעלם",

למען הסר ספק -- לא באויב מדובר אלא במחנה מהצד שלך!!!

                         נזכרתי,

בשיר של אחד גרמני, ב.ב. שהביע...

בשיר שנכתב ערב הטבח הגדול מכולם

מלחמת העולם השנייה בע"ם...

"משפחות, כשנולד להן בן,

רוצות שיהיה אינטליגנטי.

אני שהאינטליגנטיות

החריבה לי את חיי

יכול רק לקוות, שבני

יתגלה בבוא-הימים

כחסר-ידע, עצל-דעת.

או-אז יהיו לו חיים שקטים

של שר בממשלה."*

... נדמה שכל פרשנות מיותרת... אגב, בממשלתנו הנוכחית ישנו לפחות שר אחד כזה, כזה שהכריז מעל במה כי לא קרא ספר מעל עשרים שנה!!!

*מתוך: ברטולט ברכט, גלות המשוררים: מבחר שירים 1956-1914, ערך, תרגם מגרמנית והוסיף אחרית דבר והערות - ה. בנימין, הוצ' הקיבוץ המאוחד, 1978, עמ' 159 (באסופה, שירי סוונדבורג 1938-1935). 

כאשר חייל מתאבד...

                              מה אומרים מעל...?

מה אומרים מעל קבר אחים רבים, הרוגים או רצוחים?

מה אומרים מעל קבר או ליד גלעד של חיילים אלמונים?

מה אומרים מעל קברו הריק של חייל נעדר, נעלם?

ומה אומרים מעל קברו המלא של חייל ידוע שנפל בקרב?

באחרון ובאלה שלפניו אין שאלה או התחבטות מה אומרים!

לא אומרים -- מספידים בקול בוכים ותמיד בצבעים -- של 

יפיי-הבלורית והתואר, תעוזה, הקרבה ואותות של גבורה,

גם אם מדובר בחייל מבוגר מתנדב עם יפה-קרחת ותואר...

מדברים בקול בוכים, מתלהמים ומקלסים ותמיד מדגישים

כמה מדהים הוא היה, כמה אהב ונאהב, כמה חבל נורא...

שואל הצופה מהצד: מי הם האומרים? משפחה וקרובים, חברים,

שכנים ומכרים, מפקדים וסתם עמך... אבל מה אומרים השולחים???

אם הם בכלל באים... הם המתלהמים, המקשקשים, המבטיחים לשווא,

ובחלק מהמקרים, הם המנצלים, המשקרים, האטומים והמזילים דמעות תנין...

ולרוב, הם אלה שמעולם לא נשלחו ולא היו שם בכל נפשם ומאודם...

ברם-אולם -- מה אומרים מעל קברו של חייל שנשלח, נלחם, נפגע והתאבד!!!???

אוהו, אוהו! כאן הבושה שולטת והאכזבה משתלטת, כאן הבכי הוא כעס והחמצה --

איך לא ראינו? איך לא הבנו? איך פספסנו? ולמה בכלל זה קרה? והאשמה!

אבל השולחים מסרבים לקבר! מסרבים להכרה! מתנכרים לבושה של עצמם!

ובשום צורה של טמטום ובריחה מאחריות לא מבינים שגוף ונפש חד הם!

אין הבדל בין אובדן גפה לבין אובדן נשמה!!! אולם לא רק אין הבדל -- יען כי

קל מאוד להשלים חסר גפה אבל קשה מנשוא לתקן קליפת מוח פגועה... ולכן,

יש בנפש להשקיע יותר מאשר בגוף להושיע... ואחרון אחרון חביב:

השולחים חייבים לדאוג שיילחם הנשלח, תחת דגל של צדק ומוסר ואין ברירה

שאם לא כן, על שולח להתאבד לפני הנשלח!

על "תורתו אומנותו" של פרח רפואה מול זו של תלמיד ישיבה

                          "למות ולא נתגייס" באוהלה של תורה ובאוהלה של רפואה

סיפורנו נפתח בהשוואה של הנוסח הראשון של הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה (2021) לנוסח השני (2026) -- "1. לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי; 2. מדינת ישראל כמדינה יהודית רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד התורה ולומדי התורה, ולעניין זכויותיהם וחובותיהם יראו במי שקיבלו על עצמם להתמסר לתלמוד תורה לתקופה ארוכה כמי שמשרתים שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי." (2021) -- חוק שבו סעיף ראשון הצהרתי ומהותני ללא פירוט כמו: הגדרת "מי היא ומה היא התורה" או והגדרת המונח המורכב "מורשת העם היהודי" (בתקופת מתן תורה? בתקופת מלכות דוד או החשמונאים או הגלויות?); ואחריו סעיף הגדרת המטרה באופן שקוף וישיר -- לומד תורה הוא שווה-ערך לחייל מת או נכה בגוף ובנפש, לאלמנה וליתום...; הנוסח השני שעבר בקריאה ראשונה בכנסת ישראל בימים אלה: "1. לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי; 2. הכרה בלימוד התורה כערך יסוד במדינת ישראל, על מנת ליצור מאזני צדק ביחס לערכי יסוד אחרים במדינה." (2026) -- לכאורה שינוי מהותי של סעיף 2 המקורי, אך בפועל מדובר בפריסת רשת הסוואה בלבד, רשת המצהירה מראש: "להעניק ללימוד התורה מעמד חוקתי שיאפשר לבית המשפט לשקול אותו כערך שוו-משקל (מאזני צדק) מול ערכים אחרים כמו ערך השוויון, בעת דיון בחוקים עתידיים, דוגמת חוק הגיוס."... ואידך זיל וגמור...

... וכעת לסיפורו של פרח הרפואה: בשנת 1967, אחרי הבגרות, הוא התקבל לעתודה האקדמית כולל חתימת קבע ארוכה. בגיל 18 פחות חודש, אחרי הליך קבלה מתיש ולא שוויוני בעליל, הוא התקבל והתחיל את לימודי הרפואה שנמשכו 6 שנים. באותן שנים הוא עבד לפרנסתו בכמה עבודות; שילם שכר דירה ושכר לימוד; שירת בכל החופשים כחובש קרבי במוצבי התעלה בזמן מלחמת ההתשה הנשכחת! (הוא בא ממשפחה שבה האב היה פועל כבישים והאם עקרת בית ועובדת בעבודות משלימות; הם לא יכלו לכלכל אותו בירושלים המעטירה והוא בכל מקרה סירב כי ידע שהם יקריבו את עצמם עד מוות כדי להשיג את הכסף עבורו). באותה התקופה, כמות החומר שהיה חייב לדעת בע"פ לבחינות הגיע לערך של כ-60,000 דפים (צפופים כמו אלה של התלמוד הבבלי), חוץ מהלימודים הקליניים ועוד -- מסלול דומה מאפיין פרחי רפואה צעירים עד עצם היום הזה פרט למצב שבו מוצאם מבית עשיר... ובאותו הזמן ממש, תלמיד ישיבה בן גילו של פרח הרפואה דנן, שבילה את חייו במרחק אווירי של ק"מ אחד או שניים ממנו (הדסה עין כרם מול הישיבה הגדולה מאה שערים) התעמק ועינה את גופו ונשמתו בלימוד התלמוד הבבלי בן 2450 דפים לערך, חי בפנימיה או בביתו ו"לא טבל יד במים קרים" (אלא אולי מתחת לשולחן) ותוחזק בעזרת כספי משלם המיסים של כלל אזרחי מדינת ישראל כולל מעבודתו של פרח הרפואה עצמו. שניהם, תורתם הייתה אומנותם -- אבל ההבדל כל כך בוהק שגם עיוור מלידה יבחין בו על נקלה... מה עוד שאומנותו של פרח הרפואה עסקה בחיים ומוות תרתי משמע או אף תלתי משמע!

... וכעת למספרים היסטוריים: עד להקמת מדינת היהודים והסיפורים על עגלות מלאות ועגלות ריקות, ועל 400 עילויים, ועל הצורך במילוי השורות הרבניות אחרי השואה (החזון איש מול דוד בן-גוריון) ועוד כהנה וכהנה -- ועד אחרי מלחמת העצמאות (שבה לומדי התורה כן התגייסו), המצב בעם היהודי היושב בגלויות כאלפיים שנה ומחכה למשיח ובקרב היהודים הציונים שהקימו את המדינה היהודית - היה כדלקמן: לומדי תורה ש"תורתם אומנותם" היו או בני עשירים או עילויים גאונים; 99-98% מהיהודים הצעירים עבדו בפרך לפרנסתם כי הצאר או הקייזר או הסולטן או לנין או טראמפ לא חילקו קצבאות!!! וזה המצב גם כיום בגלויות השונות! לעומת זאת: במדינת היהודים יש בימינו בין 90,000 לבין 150,000 לומדי תורה צעירים (אני מצטט את המספר הכי נמוך והכי גבוה שמופיעים בכל המסמכים שפורסמו... אני, איני יודע את האמת כולל את מספר המתחזים ועוד כאלה)... מה הסיכוי שאפילו אחד אחוז מהם הוא עילוי??? והמבין יבין... אם כן, אין סתירה בין לימוד "תורה" על תקן "תורתו אומנותו" באוהלה של רפואה לבין מצב הצבירה המקביל באוהלה של תורה... מדוע ובמה, מנתח לב או סרטן או טראומה שמת יום יום באוהלה של רפואה עד פרישתו לגמלאות, שונה מתלמיד כרוני ש"מקיז דם" בישיבה???... מה עוד, אילו לפחות הייתי יודע שאלוהים מנע טבח ילדים בשואה או באוקטובר 23... אולי יכולתי להבין את ההיגיון מאחורי "נמות ולא נתגייס"... ואידך זיל וגמור...