על עידן החוסן

                        מה פתאום ולמה מדברים על חוסן בימי מלחמה? להלן התשובה:

מה נאמר ועל מה נלהג ונשוחח?

איך החוסן הפך וירלי ברשת ובשיח,

איך הוצא החוסן מהנפטלין והבוידם

והפך לתרופה וסם להמונים נבוכים.

פתאום, ללא התראה, לאור יום ובחשכה,

נזכרו נבחרי ציבור רפי שכל ותאבי שררה

שצריך לאלחש אזרחים שלמטה קיימים...

והרי אין כמו חוסן סיסמא מרגיעה לעדר כבשים.

החוסן דומה ל"גילוי וכיסוי בלשון" ההמון:

הוא מגלה את "אור השמש" של רועה הצאן

ומכסה על ערוות חוסר השכל של המוביל לאסון...

הרי, החוסן פורח כאשר השום-שכל צונח...

שים לב! אזרח יקר ובלתי בשל:

כאשר נבחרי ציבור בוחרים במלחמה... על חשבונך...

מתוך מניעים של טמטום, נקמה ומכירת איטריות לנשמה,

רק אז הם מזעיקים את החוסן להצלה... מתהום הנשייה...

אבל רק של עצמם ולא שלך! ולכן:

כשחוסן הופך לוירלי ברשת ובשיחה --

זה הזמן לשלוח את ההנהגה אל חור מחצבתה,

כי רק אז יחזור השכל לשלוט בנשמה

והחוסן יחזור לנפטלין ולאנדרסולה!!!

        ואידך זיל וגמור...

אגדה על שני מנהיגים -- ו.צ'. מול ב.נ.

            הבלדה על ויני ובני

היו היו פעם בהפרשי זמנים,

ויני ובני, שני מנהיגים לוחמים.

על שניהם נכפו מלחמות...

מול אויבים מפלצות, אבל

אצל הראשון מלחמת מגן עם הגב לקיר...

אצל השני, מלחמת נקם עם ברירות למכביר.

הראשון היה ונשאר ישר ודמוקרט מובהק, בעוד

השני היה בדרך להפוך למלך מופקר ומושחת...

שניהם נאמו לעידוד המורל של עמם,

אולם הראשון פנה אליו ישירות, בעוד

השני מתנתק ומתחמק ממנו תדירות...

הראשון נאם נאומי עולם ומופת:

"דם, עמל, דמעות ויזע//נילחם בחופים, נילחם בשדות//הייתה זאת שעתם היפה ביותר//

מעולם לא חבו רבים כל כך, הרבה כל כך, למעטים כל כך" -- 

ותמיד בלשון: אתם, הם, אנחנו... ומעולם

לא אמר: אני ואני ואני... ואני...

לעומתו, השני כשכבר נאם ודיבר והצהיר בסיסמאות

הקדיש את נאומו לרהב, שקר והיבריס, ובעיקר

למצוקתו המשפחתית, האישית והמשפטית,

וזאת, כאשר עמו רועד במקלטים והילדים ב"זומית"!

ויני סיים את תפקידו בניצחון אמת וירד מהבמה לצמיתות...

בני המשיך לאחוז בקרנות מזבח עם עכוז מולחם לכיסא מלכות

ועם ניצחון שקר ודשדוש בבוץ של הבטחות קשקוש...

צחוק הגורל: בני היה בטוח שהוא דומה לוויני ואף עולה עליו...

                  ... ואידך זיל וגמור...