סיפור קצר על שדיים ומנורה

                                             דד, מנורה ואיבר הבושה

כבר אחרי חצות... שמים זרועי כוכבים ומזלות ולבנה רצוצה מפהקת.

עסקן בכיר, ח"כ לא מהשורה, חנוט בחליפה וחנוק בעניבה כחולה...

יוצא מבנין בית הנבחרים, כנסת ישראל הקדושה שבה בילה יום עבודה.
הוא מותש, עייף ובודד... יום שלם עסק בהרמת קומבינות ובלוקים
כדי להלחים עכוזים שמנמנים לכיסאות הנבחרים...

לפתע, אוי , צרה צרורה: השלפוחית לפני פיצוץ והערמונית זועקת מרה.
הוא אץ, רץ ומתגנב למרגלות המנורה, בין סבך השושנים והגרניום,
מטיל את מימיו בשקיקה ותוך אנחת רווחה כשמסביב שקט וריק...
אפילו חיות הבר והנמלים עלו על משכבם לשנת לילה...

לפתע, קולות ציחקוק נשמעים מעל ראשו הממושקף.
הוא נושא עיניו למרום אל קני המנורה המזדקרים מעלה...
והנה, שם, יושבת נערה חמודה בשדיים חשופות!
היא פרח עו"ס שנשארה מאחור בתום ההפגנה-שביתה,
נחה מעט מעמל יומה לפני שתחזור לבית שאין לה.

הנ"ל מזדעזע ומזדעק בקול לחישה רועם זועם ורותח,
בעוד איברו בידו מטפטף טיפות אחרונות של שתן נבחר:
     "בושה וחרפה וביזיון, איך את מעיזה ועוד על סמל המדינה!?"
היא מביטה בו מלמעלה ומתריסה בחזרה:
     "ומה אתה עושה שם לרגלי סמל האומה?"