משיחיות ומגפה
בזמן האחרון עסקתי בלימוד של התנועה הפרנקיסטית (לצרכי עבודת מחקר אחרת). יעקב פרנק (1791-1726) הופיע במזרח אירופה כמאה שנים לאחר שבתאי צבי. כמו גץ שהתלקח מן הרמץ שהותירה אחריה השריפה השבתאית, ניצת הפרנקיזם והתפשט מפולין אל האימפריה האוסטרו-הונגרית ומשם לגרמניה עד שדעך לקראת אמצע המאה ה-19. חיכיתי בקוצר רוח לתרגום רומן חדש על יעקב פרנק, -- מאת הסופרת הפולנייה אולגה טוקרצ'וק, כלת פרס נובל ל-2018 -- הרומן ההיסטורי רחב היריעה ועב הכרס שפורסם במקורו ב-2014 הופיע בתרגום עברי ב-פברואר השנה תחת השם "ספרי יעקב"... בדיוק בשעה שמגפת הקורונה החלה להתפשט על פני הגלובוס כשריפה בשדה קוצים והופיעה גם בישראל. זה רק צירוף מקרים ולא יותר, הרהרתי ביני לבין עצמי!?... ובכל זאת, לא יכולתי שלא לחשוב על הדמיון בין שתי התופעות, בין משיחיות למגפתיות, שתי תופעות אנושיות, הראשונה רוחנית-חברתית והשנייה גופנית, שלשתיהן תכונות וזיקות משותפות והדדיות. מחשבות אלה החזירוני לאחור... נזכרתי ושבתי לעיין ברומן היסטורי אחר על פרנק, "והאש השאירה אפר", שפרסם אברהם שמואל שטיין, מאנשי הרוח המרכזיים בתנועת העבודה, ב-1957, בראשית ימיה של המדינה. שם ספרו של שטיין מדבר בעד עצמו! בשני הרומנים מושם דגש (אמנם שונה באופן מהותי ביניהם) על אותה תחושת המיאוס שמובילה להתרסה אנטי-ממסדית חסרת רסן של פרנק וחבורתו, והפגנת רצון פתולוגי להתנתק, תוך ניפוץ, ממסד מנוון, משעבד ודורסני של היהדות הרבנית המסתגרת.
ומשום מה, דווקא בימים אלה מופיע הקטע הבא : "... ברור שיש קשר בין המגפה [הקורונה] להתפשטות הקיצוניות הדתית: לא מעט מטיפים של דתות שונות מאשימים את הליברליזם ואת החילוניות באחריות להתפשטות הנגיף, הנתפשת כעונש אלוהי על נטישת הדת. ברגע זה האנושות עומדת למעשה חסרת אונים מול הנגיף המתפשט, ועובדה זו מחזקת את מגמת ההסתגרות של מדינות, ואת החלשת הכוחות המחפשים דרכים משותפות להילחם בנגיף. הקורונה מחזקת את הלאומנות ואת הלאומנות הדתית" (מתוך המאמר של יהודה באואר, "בדרך למשטר אוטוריטרי -- ישראל לא לבד", הארץ, 03.07.2020, עמ' 22)... והרי לאומנות דתית היא משיחיות... ואידך זיל גמור...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה