מה יודעים הצמחים והציפורים על הקורונה האנושית?
שם משמאל, שיח גת שהוא עץ שגזעיו כמניפה גבוהה וזקורה,
שמביטה לשמים, וכעת מלא זלזלי פריחה. חמישה מטרים גובהה!
ומימין לגת, תאנה זקנה שעליה הירוקים מזהיבים ותאנים
ירוקות, קטנות, מוצקות וקשויות עדיין, מזדקרות כלפי אלים.
מאחור, סבך בוגנווילאה פורחת בורוד, סגול ולבן מאובק
ומתחת לה, שטיח תפוח של פרחים נפולים, לרוב לבנבנים
כצמר גפן שעבר זמנו... מביניהם מבליחה שוקת מים בטונה
וברז מציץ מקיר אריחים צבעוניים בנוסח ים תיכונה.
מסביב פזורים שיחים עבים של גרניום עמוסים בפרחים
דמויי מטריות מחוררות בצבעי אדום וורוד עייפים.
בימין הרחוק של היושב בכורסת הקש, מימוזה ענקית ויבשה...
אחרי עזיבת ילדיה הזהובים... שהרי כעת חום יולי אוגוסט...
הוא רובץ בחצר מול קירות אחוריים כחולים של הבית, ביתו שלו
... אבל גם של הציפורים...
ונשכחים, בשמאל הרחוק שלו, עץ לימונים עדיין ירוקים,
ועץ קלמנטינות ערום ועריה ולידו שריד של עץ אתרוגים מת.
... הציפורים שמתכוננות ללילה שעדיין לא ירד :
סוגי יונים וצוצלות, דרורים, עורבים, יונקי דבש ופולשים שחורים...
קקופוניה רועשת של קולות, ציוצים, שירה ודיבורים... שירי ערש לגוזלים?
כי בכל הירוקת הזאת הוא ראה ורואה הרבה קינים
ועל האדמה שרידי קליפות לבנות של ביצים ישנות נשורות...
והימים, ימי מגפה, כתרת של נגיפי קורונה,
ימים של מסכות וטיפות וטיפול נמרץ לזקנה.
הוא, היושב ומסתכל תוך עישון מקטרת וקריאה בספר,
חושב מחשבות והגיגים המשייטים בין קפלי קליפות מוחו הקשיש :
"האם הציפורים יודעות שאלה ימי קורונה?
האם הציפורים חשות בפחד המשוטט בטיפות האוויר?
מה הציפורים היו עושות בימים שכאלה?
איך היו מגינות על הקן, הביצים והגוזלים שבאלה?
האם הציפורים מרגישות חירום ותבהלה? כמו למשל,
בזמן שעיט או נץ מגיחים ממעל?...
פתאום, הזקן מבין מה מבדיל בינו לציפורים :
אצלם האויב הוא חיצון ואצלו מתוך בטנו שלו,
המגפה היא הסוואה של העיט שבקרבו...
הלילה ירד, האור נעלם וקשה לכתוב בחושך.
הוא קם מכורסת הקש ומדדה אל תוך הבית
כדי לכתוב על הציפורים ועל טיפות ציפור נפשו...
בפזילה אחרונה לשמאלו הוא שם לב שלא הבחין,
כאילו התעלם, בנולינה מופשלת שעליה משתפלים כזנב סוס
ובראשה תפרחת צהובה ענקית בצורת חרוט מפואר כשנדליר הפוך,
המתריסה כלפי מעלה, כאומרת לו, לשליט, "עוד נתראה... ציפור צבועה!?"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה