אובדן שליטה ואבדון השלטון
הם טיפסו לאט ובעייפות זהירה על צלע הגבעה,
השמש עמדה אחרי הזניט כשליש לפני הצניחה.
הם היו עירומים, חסרי כל והעצב היה לבושם וחגורם היחיד,
רזים ושדופים ומפוספסים כשלדים ביום השחרור ממחנה ריכוזם.
במדרונות הגבעות הסובבות נראו נחילים רבים של מטפסים,
כל מטפס לעצמו, עדרים ללא פעמוני רועים.
קולות תופי טם טם בקעו מעבר לקו הרכסים.
נחשי האדם התפתלו בשקט צמא אל אותו קו ראייה,
לראות מה קורה שם, למטה בעמק... אולי שם, שם,
השלטון והנבחרים יפתרו מצוקתם?
מים להחיות צמאון הכתר שבזזם,
מעט שלל ואף נדבה לכבוד האבדה...
חסרי נשימה ובהבל פה יבש וחרחורי מאמץ,
הם נעמדו ברגליים קפאות ורוטטות ברוח,
על קצה שולחן הצוק הגולש למדרון חלקלק,
כמו חסידות רזות אחרי מעוף התשה ומשתוקקות לקן חמלה.
עיניים טרוטות ואלמות צפו על העמק הגועש,
אוזניים מלאות אבק ומוגלת דרכים האזינו בצלצולי כאב,
לאורגיה של זימה סביב עגל זהב מהופך:
פעם... הם היו מונהגים של מטה וכעת...
עמדו למעלה כלימונים סחוטים,
ושם למטה חוללו מנהיגים חובשי תרבושים
עם ישבנים שרוטים ואדומים כשל בבונים
אחרי הגלישה במדרון החלקלק.
הם התיישבו על האבנים הלוהטות,
הדמעות החלו זולגות על לחיים מפוייחות,
ואגלי זיעה מבויישת טפטפו על אדמה שנחמסה,
עליה נקוו שלוליות של ייאוש.
הם רבצו, דמומים, חסרי אונים ומותשים --
מלראות את תבנית נוף האדישות של
אותם מנותקים שם למטה סביב עגל הזהב...
אחרי זמן מה של התאבנות וקפיאה כאשת לוט המביטה
... הם התרוממו לאט ובכבדות מעל החול הרטוב.
הם שלפו מאזור חלציים את רוגטקות הכעס,
לקטו חלוקי חצץ מבין הדרדרים היבשים... ואז...
החלו לירות בחמת זעם ודרך כוונות של צלפים
אל העמק, אל חשופי השת חסרי הבושה ומוכרי האשלייה,
מטר אבנים שהזכיר הפגזה של אלפי קטיושות,
כמו לבה שפורצת מלוע הר געש שהתהפך...
ואלה שלמטה נפלו כזבובים חרוכים
מאש להביור שמימי שגם המס את עגל הזהב.
מישהו סיכם את המראה נורא ההוד
כברד של אובדן שליטה
שמתגלגל על אבדון שלטון אטום
שעבד את עצמו לדעת...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה