על התנתקות משכל ורגישות, וסיפוחיות הישבן והכיסא
בעקבות ועל רקע הרצף הגואה של מקרים ואירועים בעשור האחרון המעידים על תהליך ממאיר שגדל בהתמדה במוחם ונפשם של נבחרי הציבור מימין, משמאל, מהמרכז, מהשוליים, מצפון ומדרום, מחילונים ודתיים, מראשי ממשלה מומצאים ועד אחרון חברי הכנסת וממי לא? -- תהליך שגורם לאובדן מוחלט של: איזונים ובלמים, ערכים ומוסר, רגישות וחמלה, שכל ישר וצניעות לשמה... תהליך שמורכב מיוהרה, חוסר בושה, הפיכת שקר ל"אמת" בלי מצמוצי מצפון (המילה מצפון איבדה את המצפן והצפון והפכה לפירכה ארכאולוגית שאפילו לשימור אינה ראויה... אין בנמצא, אפילו מומיה של מצפון), בלי שקיפות ומתן דין וחשבון, ללא עכבות וריסון ה"עצמי" ולו למראית עין... לואי ה-16 ומרי אנטואנט זוגתו הם צדיקים גמורים ביחס למקבלי המשכורות דהיום, משכורות שמשולמות על ידי מיליוני משלמי מיסים שנשכחו מזמן באבק המדינה...
להלן שלוש דוגמיות מימים אחרונים: חוק עוקף כנסת שמאושר על ידי חברי כנסת שיכורים ולא מיין בארבע לפנות בוקר ומקנים לשלטון מעמד דיקטטורי בבחינת דמוקרטיה מתאבדת בנוסח יצור שקרוי גב' לוין פודל(ובסקי); קרוב לארבעים שרי ממשלה שמאשרים תקנה/גזרה שאומרת שאדם שעדיין יש לו עבודה, יגיע אליה באוטובוס בלי מזגן ועם חלונות פתוחים... בשעה שמעל שמונים אחוזים מהאוטובוסים של מדינת ישראל אין בהם חלונות אלא מיזוג אוויר בלבד, כבר למעלה מעשור לפחות!; שרת תחבורה טריה וחמומת מוח שמבצעת חגיגה של סושי, זמרים, קהל מעל מה שהיא בעצמה התירה לכבוד חניכת כביש שקיים, נוסעים בו, ואינו תלוי בסושי... ומעבר לכביש מאות ואלפי מובטלים ואף רעבים לסושי על משקל העוגה של מרי אנטואנט... >>>שיא של התנתקות משכל ורגישות, שיא של טירוף וטמטום, שיא של חוצפה ובעיקר: שיא של אובדן המגדלור שקרוי דוגמה אישית: איך אפשר לבקש הקרבה מהאזרח בלי לתת דוגמה אישית??? מסתבר שאפשר והעם שותק... עד מתי?...
על זה בדיוק כתב פירוס מלך אפירוס את המקאמה הבאה:
שתי גבעות, שתי צבאות, שני מפקדים ועמק אחד מפריד ביניהם -- שדה הקרב!
על צלע הגבעה האחת פרוס הצבא הכחול ולפניו המפקד על סוסו הלבן נושק לקו המגע.
על צלע הגבעה ממול פרוס הצבע האדום ומאחוריו המפקד על סוסו השחור בראש הגבעה.
צבא מול צבא, מפקד מול צבא אויב ומפקד מאחורי צבאו שלו -- שניהם מפקדים, מנהיגים, מובילים...
מפקד הצבא הכחול מביט לאחור אל צבאו האהוב, זועק את שאגת הקרב "א ח ר י" ודוהר קדימה בחרב שלופה!
מפקד הצבא האדום מביט קדימה אל צבאו... רועם בקולו "קדימה" וקציניו דוהרים בחרבות שלופות והוא משקיף מאחור!
המפקד על הסוס הלבן נלחם במלוא עוצמתו וצבאו אחריו בתשוקה אדירה, הדגלים מתנופפים והדם זורם כמים...
המפקד על הסוס השחור עומד בראש הגבעה עם גביע של יין, סושי ורוד וחרב בנדן, ובעמק הדם זורם כמים......
עם שקיעה הקרב מסתיים לקול ענות הפצועים, פגרי החללים ועצבונם של השורדים משני הצדדים גם יחד... ברם-אולם:
בראש הגבעה האדומה עומד המפקד על הסוס הלבן, מותש וחמוץ מדם, בחרב מושפלת מעייפות ומביט קדימה...
ושם במרחקים הוא רואה את גבו של המפקד על הסוס השחור נס על נפשו, בודד ועם שאריות סושי על זקנו.
הוא מביט לאחור ורואה שתי צבאות מובסים, מתים ודוממים, מעליהם צרחות הנשרים ומהעמק בכי נהי הפצועים.
הוא יורד מסוסו, כורע על ברכיו ואומר בשקט רועם לשמים: "עוד ניצחון כזה ואבדנו..."=ניצחון פירוס!... אבל...
כאן הייתה דוגמה אישית, כאן לא הייתה התנתקות, כאן הייתה רגישות וחמלה, כאן הייתה התנתקות אבל מכיסא ראוי!
מה לנו כי נלין! הרי אנו בחרנו במפקד על סוס שחור וזה ניצחון פירוס שלנו בימי הקורונה, בעמק שלנו,
זה לא תהליך ממאיר, זה בידנו... לפני ההתפגרות, בואו נצא לחפש את המפקד על הסוס הלבן...
שתי גבעות, שתי צבאות, שני מפקדים ועמק אחד מפריד ביניהם -- שדה הקרב!
על צלע הגבעה האחת פרוס הצבא הכחול ולפניו המפקד על סוסו הלבן נושק לקו המגע.
על צלע הגבעה ממול פרוס הצבע האדום ומאחוריו המפקד על סוסו השחור בראש הגבעה.
צבא מול צבא, מפקד מול צבא אויב ומפקד מאחורי צבאו שלו -- שניהם מפקדים, מנהיגים, מובילים...
מפקד הצבא הכחול מביט לאחור אל צבאו האהוב, זועק את שאגת הקרב "א ח ר י" ודוהר קדימה בחרב שלופה!
מפקד הצבא האדום מביט קדימה אל צבאו... רועם בקולו "קדימה" וקציניו דוהרים בחרבות שלופות והוא משקיף מאחור!
המפקד על הסוס הלבן נלחם במלוא עוצמתו וצבאו אחריו בתשוקה אדירה, הדגלים מתנופפים והדם זורם כמים...
המפקד על הסוס השחור עומד בראש הגבעה עם גביע של יין, סושי ורוד וחרב בנדן, ובעמק הדם זורם כמים......
עם שקיעה הקרב מסתיים לקול ענות הפצועים, פגרי החללים ועצבונם של השורדים משני הצדדים גם יחד... ברם-אולם:
בראש הגבעה האדומה עומד המפקד על הסוס הלבן, מותש וחמוץ מדם, בחרב מושפלת מעייפות ומביט קדימה...
ושם במרחקים הוא רואה את גבו של המפקד על הסוס השחור נס על נפשו, בודד ועם שאריות סושי על זקנו.
הוא מביט לאחור ורואה שתי צבאות מובסים, מתים ודוממים, מעליהם צרחות הנשרים ומהעמק בכי נהי הפצועים.
הוא יורד מסוסו, כורע על ברכיו ואומר בשקט רועם לשמים: "עוד ניצחון כזה ואבדנו..."=ניצחון פירוס!... אבל...
כאן הייתה דוגמה אישית, כאן לא הייתה התנתקות, כאן הייתה רגישות וחמלה, כאן הייתה התנתקות אבל מכיסא ראוי!
מה לנו כי נלין! הרי אנו בחרנו במפקד על סוס שחור וזה ניצחון פירוס שלנו בימי הקורונה, בעמק שלנו,
זה לא תהליך ממאיר, זה בידנו... לפני ההתפגרות, בואו נצא לחפש את המפקד על הסוס הלבן...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה