בני כפול שניים במשחק המחניים

                                              פרפרזה הפוכה על משחק המחניים

מחניים הוא משחק ידוע, רב-גרסאות ואהוד על ציבור הבוחרים.

במחניים, בני אדם נבחרים זורקים כדור על בני אדם בוחרים כדי ל"פסול" אותם,

רוצה לומר,"לשרוף" אותם -- לפגוע בגופם (ובנפשם) בלי שהם יתפסו כדורם רחמנא ליצלן...

שהרי על פי החוק, מי שתופס הכדור לא נפסל ולא נשרף ואף יותר מכך... הוא הטוב מכולם.

לפיכך ככל שאת/ה זמן רב יותר על המגרש, הסיכון לפסילה ושרפה עולה, ולמה?

כי בדידותך גואה! יען כי הנפסלים והנשרפים עפים ממגרש המשחקים אל תהום הנשייה

והדלדלות הבוחרים מבליטה אותך והסיכוי שלך להיפגע עולה אף שכבודך עולה אלף מונים...

בסוף המשחק, הזורקים כדורם נשארים על פסי המגרש והנזרקים בפח האשפה... ואין מנצחים,

יש רק זרקנים שמחפשים נבחרים חדשים למשחק הבא...    להלן גרסה עכשווית:

על המגרש המדינתי מתרוצצים הבוחרים (העם) ומחפשים איך לא להיפגע מכדור הפרנסה בזמן קורונה מגפה.

על הקוים עומדים המאמנים-זרקנים-נבחרים, הראשי ועוזרו החליפי, עם כדורים לרוב, ומאחור מגחכים

אישה ונער ופמליית מלחכים דמויי פודלים, ומעודדים את שחקני המחניים ואת קוני הכרטיסים שביציעים.

המחזה מרהיב ביופיו הנשגב, דומה לזירת קוליסאום שבה הוחלפו גלדיאטורים בפשוטי עם זוטרים

שמתרוצצים כעכברים מסוממים כדי לחמוק מהכדורים הנזרקים על ידי אלה שהם בחרו ואף משלמים משכורתם...

כדי שיחבטו הכדורים על גבם בנוסח מופע של סדו-מזו, לחם להמונים... והזרקנים מדגישים ערב ערב ובוקר בבוקרו

"אנו עובדים למענכם 24/7, אנו לא ישנים, אנו חיים אתכם ומזיעים את זעתכם (מהיציע כמובן),

ולא נעזוב משמרתנו עד אם נפסול ונשרוף את כולכם... או שייגמרו הכדורים... היו בטוחים בצדק, באמת ובמשפט...

שהרי אנו נלחמים בהם אך ורק למענכם..." בלה, בלה, בלה, הבלה!

את משחק המחניים האכזרי והסרקסטי הזה ניתן לראות בימים אלה מעל כל מסך צג ונייר זב חוטם...

נ.ב. נזכרתי במשחק המחניים בעקבות קריאת השיר "מחנים" מתוך ספרה האחרון של המשוררת סיגל זהבי "אפור ואבוד ומופלא", הוצ' פרדס, 2020, עמ' 72; ספר נהדר בפשטותו, כמאמר המשורר האנגלי הענק קולרידג' (סוף המאה ה-18):
      "השירה היא מיטב המילים במיטב סידרן"...