על הגבלת חירות והפשרת שיסוי... ללא גבולות

                                   לקראת דיקטטורה ימנית בחסות מגפה בריאותית

זה היה אתמול בערב. במהלך ישיבת-כנסת הזויה אירע עימות לא פחות הזוי בין שני חברי כנסת נבחרים, עימות שהוכיח שאין יותר קווים אדומים בשיח הפרלמנטרי, ומכאן ברור שאין לצפות יותר לריסון עצמי מכל סוג שהוא בחברה הישראלית שרואה את המראות, שומעת את הקולות ומתחנכת לקול תרועת השופרות. על כס יו"ר הכנסת ישב סגן היו"ר, חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, יו"ר הקואליציה, חבר מפלגת הליכוד וחבר כבוד בעדת האמסטפים של המנהיג. מולו ולצידו עלתה לדוכן הנואמים ח"כ רדיר כאמל מריח ממפלגת יש עתיד שבאופוזיציה. היא הקדישה את נאומה הכואב והמתריס לבנה הקטן. היא אמרה כי "כאימו היא עומדת על המשמר משום שהיא חוששת שנתרגל לסתימת פיות, להגבלת חירויות, ימי עוצר, מחסומים, סגר והנהגה מושחתת... זה מסוכן מהקורונה... תמיד אמרו שעל ישראל לנרמל יחסים ולהשתלב במזרח התיכון, הנה אנחנו משתלבים. שליטים, רודנים, משפחות מלוכה מפוקפקות, נהנתנות ומתנות הפכו להיות חלק מחיינו. אין ספק שנתניהו משתלב במרחב"... ועוד. ח"כ זוהר שדחק בה ושיסע אותה, העיר לה בתום דבריה ש"נאומה היה אחד הדוחים והמגעילים ששמעתי בכנסת ישראל... השמעת מילים דוחות שאני לא הייתי מוכן שהבן שלי ישמע אותי מדבר ככה"... המשך העימות חצה את כול הגבולות שכבר נחצו ואין טעם בהמשך הציטוט.

בעקבות חקיקת בזק דרקונית על הגבלת חופש הביטוי וההפגנה, בליל אמש, אחרי ימי בין המצרים, עשרת ימי תשובה וסליחה/הימים הנוראים, ותוך ביצוע השוואה פוליטית-חברתית נואלת בין זה לבין דתיות (החרדים) ואתניות (הערבים) -- נראה כי התחזית של הליכה עקבית ונחושה לקראת מעבר מדמוקרטיה ליברלית מערבית לפסאודו-דמוקרטיה לאומנית-משיחית-נהנתנית ופופוליסטית, תחת מגפיו של נאשם בפלילים הנאחז בקרנות מזבח שהטיח נושר ממנו אחרי עשורים של שלטון ימני לקראת פשיזם -- מתממש. כבר לא מדובר בתחזית נבואית חסרת שחר והיתכנות, שהרי יש לנו כבר ניסיון של כשמונה חודשים של תהליכים פוליטיים חריפים על רקע שנתיים של התפוררות דמוקרטית מתקדמת (שלוש מערכות בחירות תוך שנה וחצי ללא הכרעה... חוסר תקציב מדינה בן למעלה משנה וחצי... ועוד). המגפה הבריאותית המחרידה ובעקבותיה המגפה הכלכלית-חברתית הלא פחות נוראית -- מגלה לעין השמש ערוות של עשורים, מחדדת מסרים והופכת לטרגדיה בחסות ציניות והפקרות פוליטיים בדרגות שלא הכרנו עד היום... כולנו נאנחים בתדהמה ומבוכה "חשבנו שאצלנו זה לא יכול לקרות... לא ייתכן שזה קורה... הרי זה מעולם לא קרה לנו (?)..." --- ולכן>

אזרחים יקרים (מימין, משמאל, מן המרכז והפריפריה ומכול המגזרים והשבטים), הריני מפנה את תשומת לבכם ומזכיר לכם "נבואות ספרותיות" שאינן חדשות... אבל ההשוואות מעוררות צמרמורת וקבס:

(1) לואיס סינקלר (1951-1885: סופר, מחזאי ועיתונאי אמריקאי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1930), פרסם ב-1935 (בזמן שהפשיזם הנאצי משתלט על גרמניה) רומן דיסטופי-סטירי מעורר צמרמורת וסיוטים בשם "כאן זה לא יכול לקרות" (לא תורגם לעברית עד היום!?). הוא מתאר כיצד ברזיליוס באז ווינדריפ, פוליטיקאי דמגוג, בומבסטי ופופוליסטי נבחר לנשיאות ארה"ב ב-1936 ואת הקורות של העם והמדינה באותן שנים. המספר הוא דורמאוס ג'סאפ, עיתונאי סוציאל-דמוקרטי ליברלי שנכלא, יורד למחתרת ומתנגד אקטיבי. הרומן מצייר ב-1935 את שקרה לאחר מכן בגרמניה בצורה נבואית מעוררת פלצות.. (המקור באנגלית מצוי במרשתת בפרויקט גוטנברג : "Lewis Sinclair," It Can't Happen Here).

(2) בשנים האחרונות הספר הנבואי הזה חזר להיות בסט סלר כי משווים את תוכנו לעלילות הנשיא הנוכחי של אותה ארה"ב, דונלד טראמפ... והתוצאה היא כמעט אחת לאחת!!! להלן דוגמה של מאמר ארוך ומנומק מסוג זה, המעורר תחושות קשות:

 Paul Street, "It Can't Happen Here: From Buzz Windrip and Doremus Jessup to Donald Trump and MSNBC", https//www.counterpunch.org, 14.06.2019

(3) אריקה מאן (1969-1905), "האורות כבים", מאנגלית: עידית שורר, הוצ' אפרסמון, 2019 ! פורסם במקור ב-1940! הסופרת משרטטת "תמונה מאופקת ורבת עוצמה על הידרדרות מוסרית, ערכית וחומרית של אזרחים בעיר אחת בגרמניה הנאצית, אשר מעידה כמובן על גרמניה כולה... היא אינה שופטת, אלא מציגה את הדברים כפי שהם, מתוך ציפייה שהקוראים חדי העין ישלימו את הביקורת בעצמם, כראות עיניהם".

(4) אותה אריקה מאן מפרסמת באותה שנה (1940) סיפור דיאלוגי שבו היא מדגישה את האזהרה של לואיס סינקלר, בשם "אל תעשה את אותן השגיאות" (גם הוא לא תורגם לעברית עד היום!?): "המספרת יוצאת לנסיעת רכבת של כמה ימים בין שיקגו ללוס אנג'לס, ושם היא מנהלת דיונים ארוכים וסוערים עם אמריקאי צעיר ומשכיל שדבק בעמדה 'כאן זה לא יכול לקרות', אך הטיעונים והחוויות שהוא שומע מבת שיחו מערערים את ביטחונו. בסופו של דבר שני הגיבורים מסכימים בראש ובראשונה על המסקנות הפוליטיות: אם הביטחון יישאר המטרה היחידה של העיסוק הפוליטי, לעולם לא יהיה ביטחון אמיתי, לא מבית ובעיקר לא מחוץ.הפוליטיקה כנושא לדיון וכדיון בפני עצמו מעצבת את הקונספט הספרותי גם בסיפור זה, שאפשר לראות בו המשך של פרק הסיום של "האורות כבים". הבידיון נעשה לאמצעי של הפובליציסטיקה הפוליטית, והסיפור היום-יומי הפשוט מציע מפתח לסוגיות פוליטיות מורכבות." (מתוך: אחרית דבר, מאת אירמלה פון דר לוהה, מגרמנית: שירי שפירא, בספר "האורות כבים", עמ' 296-261).

במקור: Erika Mann, "Don't Make the Same Mistakes". In: Zero Hour. A Summons to the Free, New York 1940, S. 13-76

(5) האלוף יאיר גולן, סגן הרמטכ"ל (היום חבר כנסת), בנאום בטקס יום השואה בתל יצחק ב-2016 : "השואה חייבת להוביל אותנו לחשיבה על אודות חיינו הציבוריים, ועוד יותר מכך, היא חייבת להוביל את כל מי שיכול, ולא רק את מי שרוצה, לשאת באחריות ציבורית. כי אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו-90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו בשנת 2016... אין יותר קל ופשוט מהתבהמות והתחסדות. יש לעשות חשבון נפש..." ואידך זיל גמור...

(6) על אזהרותיו הנבואיות של הפילוסוף האיטלקי ג'ורג'יו אגמבן,יליד 1942, על ניצול מגפת הקורונה על ידי הנהגות מושחתות פחות או יותר, כדי להכריז על מצבי חירום ובחסותם לעשות ככל העולה על רוחן... הרחבתי כאן בפוסט מ-04.05.2020...

טקסטים אלה ורבים נוספים מנסים לכאורה לענות על שאלה מציקה ומטרידה: "כיצד ייתכן שעם שלם ילך כעדר אחרי מנהיג שלוח רסן ותאב כוח? כיצד ייתכן שאומה שלמה, בעלת עבר עשיר ותרבות מפוארת, תעשייה אדירה והון אנושי וגשמי בלתי נדלה תידרדר לעוני מחפיר, לאובדן כבוד האדם וחירותו ולחיים תחת מגפו חסר הרחמים של רודן מטורף" (בלשונה של אריקה מאן)... אבל רק לכאורה... כי השאלה-אזהרה האמיתית היא: כיצד ייתכן שבדמוקרטיה ניתן יהיה למנהיגות מושחתת לברוח מאחריות לכישלון מתמשך, בחסות ותוך ניצול ציני  של צונמי בריאותי>כלכלי שהיא המחוללת הראשית והיחידה שלו (איני בא לטעון שהקורונה יובאה לכאן אבל הטיפול בה הוא מקורי מכאן)... וגם זו שאלה מתחמקת! כי האמת היא שזה כן יכול לקרות כאן, וזה כן קורה כאן ולנגד עינינו, ואנו כן מובלים ואנו כן לא לומדים מאותן שגיאות של העבר ולכן... על ההפגנות להימשך כי מעל מה שקרה אתמול בכנסת מתנוסס דגל שחור שמחייב אי-ציות... ואידך זיל גמור...