קינה על ילד

כאשר ילד קטן מדקלם סיסמאות פוליטיות במתק שפתיים ודמעות גיל

מול קהל מבוגרים משולהב המתמוגג מנחת

באים אלי מראות, חלומות והזיות בהקיץ של:

ילדים ברחובות טהרן דהיום...

ילדים צועדים בפיאצות של רומא בזמן...

ילדים מדקלמים בכיכרות בייג'ין בזמנים...

ילדים מניפים דגלים אדומים מול קרמלין דאז...

לא נעים למנות נוספים...

ובעיקר זה מזכיר חצר של בית משוגעים

שבה מתגודדים הלא נורמליים -- אנחנו,

האזרחים הקטנים, הפשוטים וחדלי האונים...

נוכח גלי שנאה, פילוג, שיסוי והסתה

שמזכירים מלחמת אזרחים -- הכול לשם שמים

וכשאז פוצחים כמה מבוגרים בריקודי שמחה מול ארמון מלכות

ועל חורבות החירות וכללי המשחק הנרמסים... או אז!

אני יודע בתוכי (לפחות מקווה) -- נכשלנו בשמירה על הבית השלישי

ועדיף מוות של רוחי (הגוף לא חשוב... זה רק קנקן)...

צר לי, מה שנותר לזקן כמוני, זה לאסוף את דמעותיו

בתוך דלי מחורר ולהשקות זרעים של תקווה...