יום ראשון, 11 בדצמבר 2022

על הקשר בין מתנחלים לכלניות בריטיות

      מתנחל אדוק ומתון ורס"ר בריטי...

במהלך מסע הבחירות האחרון, הזדמנו, אנוכי וחבר קרוב, שנינו בני שבעים ומעלה, לפגישה לילית מסקרנת באחד מהקיבוצים הגדולים והוותיקים בדרום הארץ. בבית הקפה הקיבוצי הסתופפו כשלושים בני תמותה, כולם בעשור השמיני ומעלה לחייהם, רובם המכריע גברים בוגרי ופליטי מלחמות ישראל, בני דור המייסדים של אותו הקיבוץ,יהודים בלאומיותם, ציונים אדוקים מהזן הישן, ישרים וסוציאל-דמוקרטים בהשקפת עולמם, כאלה שהמותג "יהודית ודמוקרטית" הוא נשמת אפם... ועם זאת חרדים לעתיד הנכדים. מולם, על במה קטנה התייצב גבר חמוד, חובש כיפה סרוגה, אחד ממנהיגי המתנחלים מדור המייסדים של גוש אמונים ומי שנחשב בעיני-כל ובעיני עצמו כ-"מתון".הוא כותב באופן קבוע טור בעיתון הארץ ומשמש כעלה תאנה ועדות לאיזון פוליטי מכובד בעיתון שמאלי מובהק. האיש נחשב למסבירן רהוט ומרגיע. הוא הביא עמו אלוף בדימוס, חקלאי, כדי להציג את התוכנית שלהם לשלום בר-קיימא בין היהודים לפלסטינים. הם נראו כצמד מופלא של דון קישוט נחוש וסנצ'ו פנסה רגוע ומרגיע. 

הם התקבלו בסבר פנים יפות, הכיבוד כלל קפה, תה וביסקוויטים. הדיון היה תרבותי אך נוקב, לא היו צרחות וצווחות בנוסח הכנסת. צעירי הקיבוץ לא טרחו להגיע אבל כמה מהם עסקו בצילום ובאביזרים האלקטרוניים ובפתרון של תקלות. לא בטוח שצמד דומה מהצד השמאלי היה מתקבל כך בהתנחלות עלי או יצהר... אבל נעזוב זה...

אין לי כוונה להעביר כאן את תוכן הדיון אלא להביא קטע זעיר מתוכו, קטע שמבהיר בצורה אכזרית את הפער והתהום שנתגלו בין שני הצדדים... תהום שאינה ברת-גישור... לעיתים הייתה לי הרגשה שמדובר בשני שבטים שאין ביניהם שום דבר משותף פרט לעבר רחוק שכוחו המאחד אבד ממזמן.

בשלב מסוים אותו מנהיג מתנחלים מתון הביא סיפור-משל בהקשר לסכסוך ולפתרונות אפשריים. הוא בחר, משום מה, בסיפור מהתקופה הקולוניאלית של האימפריה הבריטית בהודו המעטירה. הוא סיפר כיצד סרג'נט מייג'ור (רב-סמל או רס"ר) בריטי טיפוסי, בלונדיני עם עיניים כחולות, שפם מסולסל, מדים בוהקים, מצויד במקל מנצחים בלבד, שולט על אלפי חיילים הודים בכוח סמכותו המופלאה. יום אחד ההודים הקטנים הראו סימנים קלים של אי-ציות... הרס"ר הענק המשיך לשלוט באספסוף אבל חש שמדובר אולי במדרון חלקלק והזהיר את המפקד שיש לנקוט בצעדי מנע. המפקד הזחוח הקניט את הרס"ר המודאג... איך נגמר הסיפור כולם יודעים ובמיוחד אלה שמתעניינים בהיסטוריה... אבל זה לא מה שמשך את תשומת ליבי. אני מודה שהתביישתי לשאול את אשר חפצה נפשי הכאובה לשאול, חששתי לכבודו של האיש... אבל אין לי בעיה לשאול את הקהל הרחב האנונימי של כאן: בנמשל של הסיפור, מי הוא הסרג'נט מייג'ור ומי הם ההודים הקטנים הילידים?... לי התשובה ברורה לחלוטין, מה עוד שהשימוש במשל הזה גילה את מערומיו של המתנחל המתון... נדמה לי שאינני טועה אם אנחש כדלקמן: הרס"ר הוא היהודי הישראלי וההודים הקטנים הם הפלסטינים שבגדה ועזה... אלא שלהם אין מהטמה גנדי או נלסון מנדלה ולנו אין את הביצים של פרדריק דה קלרק...........ואידך זיל וגמור...
                 

יום שבת, 10 בדצמבר 2022

תמונה אחת שווה אלף מילים ודמעות

          על מזמין ומוזמן

זה היה באותם הימים והלילות בהם
ישבה "אלת" הדמוקרטיה
וצפתה במסכים... כאשר "לפתע"...
לנוכח תמונה אחת השווה
אלף מילים ודמעות,
פרצה מגרונה כאב-זעקות:

המזמין: ליצן חצר סהרורי שחוגג בחוג משפחתי
                      מתחבק ומסתחבק עם
המוזמן: איש חוק במדים שחורים, זחוח וחייכני

                   מי הם הנעימים והנאהבים?
המזמין - המיועד לכהן כשר לביטחון פנים-לאומי-יהודי...
המוזמן - מפקד המשמר הלאומי הממונה על החוק האזרחי...

אזי שואלת בקול רטורי הדמוקרטיה האומללה:
     איך זה שהם לא מבינים?
     היכן מראית-העין? הנורמה? הראוי?
                       ולפתע!
היא, הדמוקטיה, צונחת
בהתקף אפילפטי לרצפתה,
וההיסטוריה חוזרת על עצמה:
מבר-גיורא, בר-כוכבא ורבי עקיבא ל-
שבתאי, פרנק, כהנא ופורת...

                      אידך זיל וגמור!
 

יום שלישי, 22 בנובמבר 2022

על ההבדל בין חוק לנורמה...

זה לא יותר או פחות דמוקרטיה -- זה רף פלילי בר שינוי מול נורמה מקובעת בערכים: והנורמה  הרי נעלמה ממזמן מחיינו -- אז על מה אנו מלינים? הרכבת יצאה מן התחנה מאז רגע סיום מלחמת 1967! 

לאחרונה אנו עדים לצונמי של מאמרים, אמירות, נאומים, כנסים, פנלים וברברת ברשת בנוסח של נבואות זעם וחורבן, קינות, אזהרות, תבהלות, בכי נהי תמרורים על הסכנה של קריסת הדמוקרטיה... ומה עושים? מה יהיה? אויה ואויה! וכך הלאה וכך הלאה. כן או לא פסקת התגברות, יועצים משפטיים ממונים על ידי הבוסים הפוליטיקאים, שינוי שיטת בחירת שופטים, ניקוי אורוות בפרקליטות, ביטול חוקים מן העבר השמאלי הנורא, ועוד ועוד כהנה וכהנה... כל אותם דברנים, מאיימים ומבטיחי הבטחות, וגם כל המרגיעים למיניהם מכל צד שלא יהיה -- כולם, אבל כולם, שכחו שהרכבת כבר יצאה מהתחנה עוד מאז אותו רגע שכוח-אל שבו הסתיימה מלחמת 1967, כל אותם ובני מינם, טחו עיניהם מלראות את הכתובות על הקיר, זוהרות ומנקרות עיניים, כל אותם שמעדיפים אשליות , עצימת עין והטמנת ראש בחול... שימו לב! הכל כבר קרה, קורה ויקרה כי אתם עוסקים בזוטות, בטקטיקה ומשחקי ילדים בארגז החול, בהתנצחויות והתכתשויות מילוליות, בנוסחים של המצאות מטופשות כמו: אין משילות, העם החליט, עריצות המשפט, הרוב קובע, המשיח והרב סדן כבר בדרך, יותר יהודית ואגב גם דמוקרטית... כל זה על פני השטח, כל זה רק מזין בלוטות זעם וזיעה... ובינתיים, כאמור, בעומק השטח בתוך סלעי הקיום זה כבר קרה: הנורמה נעלמה והחוק נשאר יחידי בשטח ההפקר! זהו אותו אירוע מתגלגל שהוא מקור כול המקורות של הצונמי ולכן מן הראוי להבהיר לחבורת ההומו סאפיינסים היהודים במדינת היהודים מהו ההבדל בין חוק לנורמה... ואזי מי שרוצה להבין יבין ויבכה על החלב שנשפך... מאוחר אבל לפחות את הזכות לבכי עדיין לא קטלו... לעת עתה!

חוק כמו גם נורמה הם תוצרים של הסכמה ביני לבינך לבינו לבינינו למען רווחתנו הפיזית והנפשית בעולם של שבטים, גזעים ולאומים... ואנו חותמים על מסמך הסכמות מחייב (אמנם עד גבול מסויים אבל ברור)   -- תעודת זהות, דרכון וכדומה. חוק (או בכינויו הנוכחי 'רף פלילי') הוא כתוב, ממוסמך ומתועד ושמור והוא מעשה ידי אדם שנבחר לבית מחוקקים כזה או אחר. את החוקים לומדים, משכללים בכל מיני כיוונים טובים יותר או פחות וחיים על פיו וגם בתי המשפט כפופים לו. החוק לא נוצר יש מאין, הוא אינו נופל מהשמים ולא מובא על ידי חסידה אבל הוא מחייב ויש טווח רחב של ענישה וסנקציות כלפי המפרים אותו וגם זה בהסכמה. חוק אינו בהכרח שווה ערך למושגים כמו צדק, ערכים, מוסר, יושרה והתנהלות על פי מה שראוי ולא על פי מה שמותר גריידא. חוקים נחקקים על ידי בני תמותה, נחתמים על ידם ומבוצעים על ידם בפועל בהסכמה ותחת איום של ענישה.
מאידך, נורמה אינה כתובה, אינה רשומה ואינה מחייבת ומחוייבת בחוק חתום בר שפיטה. נורמה היא התנהלות שבעל פה שהופכת למסורת בלבד ומבוצעת על ידי מנהיגים והנהגות שבצורה זאת מנחילים לעם מורשת, ערכים, יושרה, צדק, מראית עין בהירה ונוקבת. נורמה אינה כרוכה במשפטיזציה, היא אישית ורצונית ומתייחסת למה שראוי להיות ולא למה שסתם רוצים שיהיה באופן גחמתי כזה או אחר. נורמה היא מושא לחיקוי וחינוך. נורמה היא מגדלור. נורמה אינה רף פלילי שפיט אלא דוגמה לשת"פ של מנהיג או הנהגה עם הבוחרים כדי להציב דגם לחיקוי, להערכה ולרצון להשתוות אליו.
בחברה מתוקנת הנורמה היא מעל החוק ומחייבת יותר מאשר החוק (הדוגמה הבריטית), בחברה מעט פחות מתוקנת הנורמות הן קלוקלות ומנוצלות לרעה, ובחברה מדרדרת הנורמה הולכת ונעלמת, מתפוגגת ולבסוף נשאר רק הרף הפלילי. ובחברה שכבר הדרדרה לביבים, לא רק שהרף הפלילי קובע אלא מופיעה נורמה חדשה! מי שמצוי מחוץ לרף הפלילי או חצה אותו במעט הופך לכשר למהדרין, זך וטהור כשלג, ויותר מכך, מי ששילם את חובו לחברה הופך להיות מודל לחיקוי... שורו הביטו וראו את חברי הכנסת והממשלה בשנים האחרונות... ואין צורך להרחיב! נורמת הנורמות שלנו היא כבר מובהקת לחלוטין
ובא לציון גואל... נא להפסיק לבכות ולנהום... יש לנו נורמה!

יום שני, 7 בנובמבר 2022

נא לקיים הבטחות!

        פנייה לממשלה הימנית "מלא מלא": נא להוציא לפועל את התוכניות שלך!

                                                   ובהצלחה!

ב-16.08.22 התפרסם בבלוג זה מאמר ארוך "על התפתחותו של הנעציזם היהודי הנאור 2022-1974: מה יעלה בגורלו של חמורו של משיח? אני, האזרח היהודי החילוני והשמאלני?" -- זאת הייתה נבואה לפני הבחירות על סמך ההיסטוריה בין תחילת ההתנחלויות לעולמנו שאחרי המגפה... וכעת משנפל הפור אחרי חמש מערכות בחירות מתישות... אני, חמורו של משיח מתחנן בפני הממשלה שלי: אנא, בבקשה, מלאו את ההבטחות שלכם ובא לציון גואל או..................

יום שישי, 23 בספטמבר 2022

מצבנו בזמן האחרון לפי פוליקר

                                          אלה הם חיינו בזמן האחרון...

פרפרזה או בלשון ימינו 'טייק-אופ' על השיר ובית הפזמון החוזר מ-"איך קוראים לאהבה שלי" של יהודה פוליקר ויעקב גלעד: "ואלה הם חיינו בזמן האחרון//יכול להיות יותר טוב//יכול לבוא אסון//ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה//מי הבא בתור ומי בתור הבא">>> במדינת היהודים בפתח שנתה ה-75, אנו מחליקים (במדרון החלקלק) ומאבדים כי אנו מנתקים בין לבין...

ואלה הם חיינו בזמן האחרון
לא יהיה יותר טוב
ובמדרון מתקרב אסון
בוקר טוב ייאוש
וליל סיוט תקווה
כולנו בתור הבא...

     מנתקים בין לבין:

בין סמכות לאחריות
ולכן חיינו בזמן האחרון
הם הון סמכות ואפס אחריות
ובמקרה האחרון וגם הראשון
הש.ג. אשם או הקורבן עצמו.

בין חוק לבין נורמה
ולכן חיינו בזמן האחרון
הם אך ורק רף פלילי מובהק!
ואפס נורמה=דוגמה אישית, ערכים, יושרה, מוסר, אמת וצדק...

בין כפיית הרוב לבין סובלנות למיעוט
ולכן כל מי שאינו אני/כמוני
הוא אויב בר-מוות

בין קנאות עיוורת (שנאה, הערצה וקידוש)
לבין ספקנות, ביקורת וחירות המחשבה והביטוי

"וזה הסתיו וזה עצוב
וזה הבית זה הכלוב
זה לא סיגריה ראשונה
זה בטח לא סיגריה אחרונה
זה מכונת המחשבות
שלא הצלחתי לכבות
זה אני וזה אתה
זה הביחד שהיה כלא היה"

כנראה שפוליקר ראה את הנולד ואני רק את המציאות לספר יודע ונתנה תוקף לטרובדור הנביא...

יום שני, 29 באוגוסט 2022

התרופה לדלקת החינוך

                   התרופה לדלקת הכרונית של מערכת החינוך: חיסון משולש לטווח ארוך! 

על שלושה דברים עומד המרפא לנגע: על הרחקת המוגלה=הפוליטיקה ממערכת החינוך;  על תוכנית עשור בלתי נתנת לשינוי של הגעה להקטנת מספר התלמידים בכיתה לפחות מעשרים כציווי של 'ייהרג ובל יעבור' [מה שייחייב תוכנית עשור לבניין בתי ספר וחדרי חינוך, להתאמת ציוד ואביזרים וכמובן לקביעת לו"ז לעדכון מחייב כל חומש או עשור];  על שינוי שורשי בהכשרת המורה: מעבר למתן תואר מחייב בנוסח הרופא או עורך הדין או המהנדס וכדומה.

הדבר הראשון: קביעת נציב חינוך מקצועי נטול גוון פוליטי, הנבחר על ידי ועדה מיקצועית למשרה בת 6-4 שנים עם אופציה להארכה חד פעמית לקדנציה נוספת... וזה קבוע בחוק יסוד חסר פשרות. לנציב יהיה נציג מטעמו בדיוני הממשלה הרלבנטיים...

הדבר השני: הקביעה הזאת היא אסטרטגית ולא טקטית ומחייבת את הממשלה הנבחרת ללא תלות בגחמות פוליטיות או מצבי חירום כאלה ואחרים.

הדבר השלישי: שינוי רדיקלי במעמדו של המורה על ידי קביעת מסלול הכשרה שבסופו תואר זהה לכל תואר מקצועי אחר... למשל: נקבע מאז ועד ימינו שתואר אם.די. (רופא) יוענק אחרי שש שנות לימוד+שנת סטאג'= רופא כללי> ואז במידה ויחליט על תוכן התמחות לצורך קבלת תואר מומחה ב-... זה מחייב איקס שנות התמחות+בחינות הסמכה... וכך הלאה והלאה.

המשולש הזה מחייב תקציב מתוכנן שגם הוא לא יהיה בר שינוי ובנוסף, כלל יסוד=חוק כדלקמן: בין השעות 8-7 בבוקר ועד 12-13 בצוהריים כל התלמידים ללא הבדלי דת, גזע, מין, מוצא ולאום מחוייבים בלימודי ליבה באופן מוחלט; שעות 14-13 מוקדשות לארוחת צוהריים; שעות 17-14 מוקדשות ללימודי זרמים על פי רצון המשפחות -- עד כאן על חשבון המדינה! >לשעה 17, כל משפחה יכולה להמשיך על פי רצונה ועל חשבונה בלבד...

 כל היתר יפורט בתוכנית שתפורסם בהמשך... ואידך זיל וגמור!

נ.ב. לאחרונה הופיעו עשרות אם לא מאות עצות, מחשבות, טרוניות ואמירות תיאורטיות פילוסופיות מרשימות למדי מצד מומחים ויועצים מטעם... כל מיני טעמים... ששוות כקליפת השום ללא תנאי יסוד מעשיים שפורטו למעלה... והמבין בעת הזאת יבין!

יום שלישי, 16 באוגוסט 2022

על התפתחותו של הנעציזם היהודי הנאור 2022-1974

              מה יעלה בגורלו של חמורו של משיח? אני, האזרח היהודי החילוני והשמאלני?

1974: זבולון המר (1998-1936) -- כשנה אחרי מלחמת יום הכיפורים ושבע שנים אחרי מלחמת ששת הימים, הכיבוש ותחילת מפעל ההתנחלויות -- אז חבר כנסת ובהמשך שר חינוך כרוני, מנהיג המפד"ל עד יום מותו, וממייסדי גוש אמונים בסוף 1974... להלן ראיון עיתונאי נבואי על "דמוקרטיה ודת"... ככתבו וכלשונו:

"ש. כיצד אתה מיישב את שאיפתך למדינת-הלכה עם המציאות של מדינה ריבונית דמוקרטית וחילונית? האם אין בין שתי אלה ניגוד עקרוני בלתי-מתגשר? איך אתה מסתדר עם זה?
ת. קודם כל, תפיסתי היא שהדת היהודית היא לא דת שבין אדם לאלוקיו בלבד, אלא בפירוש דת של עם וארץ. שנית, אני רוצה בפירוש שמדינת-ישראל תהיה באופיה כהשקפתי, כלומר שהתנהגותה תהיה לפי רוח התורה וההלכה. מדוע הקדמתי זאת? מפני שיש כיתות ביהדות הדתית, כגון אגודת-ישראל ופועלי-אגודת-ישראל כמפלגות פוליטיות (אינני מדבר על נטורי-קרתא), שאומרות בפירוש: לא. כאן זאת אמנם אדמה קדושה, אבל מדינה חילונית. אנחנו חיים בתוכה בערך כפי שאנו חיים בין הגויים. אנחנו לא ערבים זה לזה ולא מעורבים. בונים את עצמנו, בונים לעצמנו גיטאות משל עצמנו, זאת תפיסה שאני חולק עליה. אני חושב שהתפיסה שלי צריכה להשפיע על דמותה של המדינה. אבל בנסיבות הנוכחיות, כלומר במאה הנוכחית ובהרכב הכוחות בישראל, אני מקבל את השיטה הדמוקרטית: לא שהיא קדושה בעיני, אבל אני לא מציע שום תחליף לה. אני אשתדל להשפיע על היות מדינת-ישראל יהודית לפי תפיסתי. אני לא אומר: היות ויש רוב נגדי אני כרגע נמצא במחתרת או מחכה להזדמנות. גם לא אומר שאני מסתגר ומוותר על השפעה בכל-השאר. יכולת ההשפעה מופיעה אצלי בכמה מישורים: האחד, עמוק יותר לטווח ארוך, הוא החינוכי. המאמץ הגדול שלי מכוון לכך, שתהיה אפשרות ליהודי בא"י לקבל את החינוך שאני מאמין בו, החינוך ליהדות. כרגע שליש מתחנכים כך: הייתי רוצה להגיע ל- 51%. כלומר, לעשות מאמץ גדול, שאני לא עושה אותו במידה מספקת של הסברת דרכי. אולי הלבבות ייפתחו תוך כדי נסיבות שונות, תוך כדי אירועים שונים. אנשים יתקרבו יותר להשקפתי, במובן של יכולת השפעה במדינה דמוקרטית. השלישית היא הנקודה הפוליטית: אני מקבל את השיטה הדמוקרטית כשיטה הפוליטית המקובלת ומנסה במסגרת הדמוקרטיה להשיג חוקים. מנסה להשיג הישגים הקשורים בהשקפתי.
ש. העקרונות האלה של ריבונות-העם והדמוקרטיה -- האם הם ערכים אבסולוטיים לגבי דידך?
ת. לא. אני מקווה שגם לא לדידכם. כאשר יש דמוקרטיה מתנוונת באיזה מקום, אתה בוודאי תאמר: רגע אחד, אני לא יודע האם זה טוב.כלומר, באיזשהו מקום יש ספקות, בתקופות מסוימות. זה לא קדוש אצלי.
ש. אז מה אתה מעמיד מול זה? אילו היית מגיע לאותם 51%, האם היית רואה לנגד עיניך מדינת-הלכה באופן קונקרטי?
ת. לא הייתי אומר שב- 51% הייתי הולך למדינת-הלכה באופן קונקרטי, אבל ב- 80% הייתי הולך למדינת-הלכה שתשפיע לא על הפרט אלא על הכלל, כמו מדינה חילונית אבל בכיוון ההפוך. הייתי למשל, משפיע שהחינוך הדומיננטי יהיה חינוך דתי ושהעיתונות לא תפרסם פורנוגרפיה. לא הייתי, למשל, מחוקק חוק תפילת מנחה חובה, לגבי כל יהודי... זה לא. אבל דמות השבת היתה כנראה אחרת.
ש. כלומר, אתה רואה את האפשרות התיאורטית שמדינה במאה-העשרים תתנהל לפי עקרונות ההלכה לגבי הכלל?
ת. כן. אני חושב, אם הכלל רוצה בזה -- בוודאי. איני חושב שמדינת-ישראל במאה-העשרים -- גם במאה-העשרים -- תוכל להחזיק מעמד בהיותה כפי שהיא עכשיו, לוונטינית ומחקה את המערב. היא לא תמשוך אליה יהודים והיא לא תעורר את ילידיה להישאר בה. גם נוכח הנסיבות הקשות סביבנו וגם נוכח האופי המיוחד של העם היהודי, הרוצה יותר מאשר חיי היום-יום. אני חושב, שהיא לא תוכל להחזיק מעמד דווקא בדרך חילונית." [באותה העת היהודים הדתיים לסוגיהם היוו כ-15%מאוכלוסיית המדינה]... 15%>51%>80%>>> זו הדרך!

למען הדיוק ההיסטורי -- זבולון המר לא היה הראשון!...להלן שלושה ציוני דרך אקרעיים (גם הם לא היו חלוצים... היו מבשרים, רומזים ומנבאים לפניהם, אחריהם ולצידם, ועל כך בהמשך): "אלוהים הוא ריבון העם היהודי וסמכותו מוחלטת ובלתי ניתנת לערעור", הרב שלמה גורן, 1949; "עקרונות הדמוקרטיה אינם יכולים לחול על חוקי יסוד מקובלים של תורת ישראל המהווים את שורש משנתו של העם", הרב שלמה גורן, 1953; ביטול חוק הכבידה של ניוטון ברגע שאחרי סיום מלחמת ששת הימים: כיוון זרימת השתן בגופם של כול ההנהגות הפוליטיות של מדינת היהודים (ימין, שמאל, מרכז...שושנת הרוחות כולה...) התהפך! השתן זורם מאז בניגוד לכוח הכבידה, מן האגן אל קפלי המוח שם הוא נאגר בביצות אין-קץ ומהווה מצע לגידול היתושים שמעבירים את מחלת הטרללת הפוליטית מדור לדור; בין 1967 לבין תהליך אוסלו, 1993 -- האזהרות הנואשות של ישעיהו ליבוביץ ודומיו מפני סכנת הפיכתו של העם היהודי היושב בציון לכובש>יודו-נאצים... סיבה מעולה לא לתת לו את פרס ישראל!...; ובנוב' 1995, רצח פוליטי של ראש ממשלה נבחר במדינת היהודים, על ידי יהודי דתי תחת עידוד של דין רודף של רבנים מסוימים מאוד...

1998: הופעת ספרו הנבואי וגם מעורר המחלוקת של ספי רכלבסקי: "חמורו של משיח", הוצ' ידיעות אחרונות, תל-אביב, מעל 500 עמוד. חמורו של משיח הפך מאז לכינוי הממותג ביותר של היהודי הישראלי הציוני החילוני הדמוקרטי, השמאלן, הליברל והפלורליסט, זה שמכיר בזכויות אדם באשר הוא אדם, מכיר באחר ומעוניין בשלום תמורת שטחים... וכך הלאה והלאה והלאה.

2013: הופעת ספר המחקר האקדמי המעמיק של גדעון ארן שכותרתו מדברת בעד עצמה! "קוקיזם:שורשי גוש אמונים, תרבות המתנחלים, תיאולוגיה ציונית, משיחיות בזמננו", הוצ' כרמל, ירושלים. תיאור מזוקק של שרשרת ההעברה מהרב קוק, בנו, ישיבת מרכז הרב, הרב טאו ועד לחבורת "בני דוד" (עליהם בהמשך), תורת השלבים מעתה ועד בוא המשיח בן דוד, תורה שכוללת בתוכה את סיפור "אתחלתא דגאולה ועקבות משיח", רוצה לומר, שימוש בלתי מוסווה בחילוני ובדמוקרטיה כדי להגיע למדינת הלכה בנוסח איראן, להחזיר עטרה ליושנה... ואז חמורו של משיח ייעלם מעצמו או בכוח.

2022: הופעת ספרו של עורך הדין יאיר נהוראי [בנו של הרב פרופסור מיכאל צבי נהוראי ז"ל (2020-1931), חוקר מחשבת ישראל, פרופ' לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן, מומחה לחקר כתבי הרמב"ם, בוגר ישיבת מרכז הרב והרצי"ה אשר חלק על רבו והפך לאיש שמאל דתי מוביל], בהוצאה עצמית,"המהפכה השלישית: עקרונות המשנה המשיחית, החותרת להפוך את ישראל למדינה יהודית שהתורה חוקתה -- וכיצד מונחלים ערכיה" -- 100% מהמובאות בספר מקורן בציטוטים גלויים מתוך האתר של מכינת "בני דוד" בעלי והמוסדות שמסונפים אליה, ושאלות מתבקשות, כאשר הקורא מוזמן לקרוא אותן מהאתר עצמו ולפרשן בעצמו... עמותת "בני דוד -- מכינה ישיבתית" הוקמה בשנת 1988 בהתנחלות עלי, על ידי הרבנים אלי סדן ויגאל לוינשטיין, במתכונת שעל פיה תלמידי המכינה דוחים את השירות בצה"ל בשנה או יותר ואז מתגייסים לשירות מלא. המכינה נתמכת בכעשרה מיליון שקלים בשנה מתקציב משרד החינוך, ופועלת מכוח חוק המכינות הקדם-צבאיות (2008) ותקנות המכינות הקדם-צבאיות (2009). לרב אלי סדן הוענק פרס ישראל ב-2016 ל"מפעל חיים -- תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" בנימוק: ש"מעשיו... הקימו גשר וחיבור בין חלקי החברה, וקירבו את הזרמים השונים שמהם מורכבת החברה הישראלית... והובילו לעשייה משמעותית משותפת לטובת הכלל בדרך של קירוב והבנה..." -- הממצאים המשתקפים בספר הזה ובהרצאות, השיעורים והכנסים שבאתר, מראים את ההיפך מזה ומעלים תהיות בנוגע לנימוקי ועדת הפרס... ישפוט הקורא! בעת הופעת הספר ועד ימינו, מנהלים "בני דוד" תביעות השתקה אישיות כנגד יאיר נהוראי בגין טענות מתחום לשון הרע והפרת זכויות יוצרים, למרות שהדברים מופיעים באתר שלהם ופורסמו בכול כלי התקשורת שלא נתבעים!?
כוכבי הספר והאתר:  השפה: מהציטוטים בולט השימוש בשפה עברית עילגת, וולגרית, סלנגית, מעליבה, מתנשאת עד כדי מבוכה ובושה! אין ולו בדל ניסיון להשתמש בשפה תנ"כית או ארמית או עברית תקנית!; אלוהים היהודי, התורה וההלכה האורתודוקסית -- אין בילתם בכל מצב וצורה... היתר זה בוקי סריקי; לשון אנחנו: חבורת הרבנים המלמדים ומחנכים היא הקובעת, היא נציגת האל עלי אדמות ורק היא יודעת מה טוב! המסרים הם כולם בתחום של אנו העם הנבחר, אנו עם סגולה, לנו מגיע הכול, הארץ והשמיים וכך הלאה וכך הלאה. זכויות אדם ודמוקרטיה כפופים להלכה ולרב השליח בשם אלוהים. כולם חייבים לחזור בתשובה... ואפילו השואה היא בגלל שהיינו קטני אמונה!; שימוש מסיבי בשפה של פשע, מחלה, גנטיקה ומלחמה כלפי החילוני, השמאלן, ומי שלא מסכים איתם! ובמילים אחרות: אני האזרח היהודי החילוני והשמאלן נחשב לפושע, בוגד, אוויל משריש, אויב, ובעיקר חולה במחלת נפש וב"מחלה אנושה במוח"... אותי יש לרפא אפילו בעל כורחי... יותר מכך, אני צריך להודות להם על שמצילים את נפשי הדפוקה על שמתקנים את פגמיי ופודים אותי כתינוק שנשבה... ברור גם שהערבי, האישה, הלהט"ב והשמאלנים חייבים להודות להם על הבאת האור לחיינו... ובכלל להיות גזעני זה בסדר גמור, נידוי, שמד והרג הם כלים לגיטימיים במאבק. רבני "בני דוד" הם דיאגנוסטיקנים מדאורייתא, המחליטים על המחלה שלך ועל הטיפול המומלץ. מבחינתם השאיפה היא להגשים את חלומו של זבולון המר ולהגיע ל- 80% ואז אנו בדרך לביאת המשיח בן דוד...
     וכאן בא העיקר: מותר וצריך להשתמש בחילוני ובדמוקרטיה כדי להשיג את המטרה הזאת ואנחנו-הם האוונגארד שהולך לפני המחנה, שותל את תלמידיו בצבא, בשירות הציבורי ובמוקדי הכוח... כדי שבבוא היום יחוללו את המהפכה השלישית! ואז אפשר יהיה להיפטר מחמורו של משיח ולזרוק את הכושי שעשה את שלו לפח ההיסטוריה... ואידך זיל וגמור
מדובר באנשים עם משנה סדורה לטווח של מאה שנה ואני, החילוני והשמאלן הוא שבבי עץ שיתפזרו במהלך חטיבת העצים ובניין בית המקדש השלישי... מבחינתם, היטלר עשה טובה לעם היהודי (ציטוט אמיתי) ואזהרתו של ליבוביץ אכן נכונה היא אבל טובה לעם ישראל!

צריך לקרוא ולא להאמין! אבל זו המציאות ומי שיוצא טמבל מנוצל, בשפתם, הוא אך ורק אני, הדפוק, בעל העגלה הריקה מתוכן אמיתי, האיש שלחם במלחמות ישראל, ותרם למדינה הזאת פי מיליון מהם בכל התחומים האפשריים עד טיפת דמו האחרונה... לא אמשיך מרוב בזות ובושה שכספי משלם המיסים (אנוכי) ממן את התועבה הזאת...

הארות אחדות: השימוש בשלוש קבוצות מילים המבוססות על שלושה פעלים: לשנוא, לקדש, להעריץ -- זו התורה. אלה מילים שמעמידות את מדינת ישראל על קצה צוק שמתחתיו רק תהום וחורבן בית שלישי עקב שנאת חינם -- ואלה המילים שמופיעות אצלם הכי הרבה: שנאת עמלק, קידוש השם והערצת המשיח ובכול זה אני, החילוני אשם... האסימטריה היא מצידם: הרי אני לא המצאתי את המושגים להחזיר בתשובה או בשאלה, לי אין שום בעיה עם דתיותו של אדם בדלת אמותיו, אני מכבד אותה ואיני נוגע בה כי אני מכבד זכויות פרט של אחר ואיני מעיז אפילו לשאול עליה או לחשוב עליה... אז מי הם שעושים זאת לי ולשכמותי, במה חטאי ופשעי ומחלתי... האם אלוהים רשום בטאבו על שמם? הראו לי את כתב הנסך!

רבותי... לכו לקרוא... והתעוררו... מותר לדמוקרטיה להתגונן... וכן, כדאי שהם יפתחו את ספר האזרחות הכי ימני שיש ויבינו שדמוקרטיה זה לא שלטון הרוב אלא בסך הכול הסכמה על כללי משחק ובלי מניעה של עריצות הרוב אין דמוקרטיה אלא דיקטטורה, תיאוקרטיה ומה שביניהם! ראו את איראן, טליבאן ובני-דוידסטאן...

אלי סדן ודומיו מדברים על ואהבת לרעך כמוך ואני מוסיף, בתנאי שתהיה כמוני!!!

ואם יאמרו לכם: "לא הבנתם אותנו", "הדברים הוצאו מהקשרם", "זאת לא הייתה הכוונה" או אפילו "אנחנו מתנצלים?" -- אל תאמינו... לכו לקרוא ולשמוע... זה ישיר, זה בוטה, זה סדור ואין תירוצים... זאת הכוונה!







יום שלישי, 19 ביולי 2022

דירוג! מה זה אומר?

                              על 'טרפת' הדירוגים ומבוכת האזרח הקטן מולם... 

הכתרת הייתה והינה מחלה גופנית, מגפה כלל עולמית, ועדיין בעיה ביולוגית-פיזית אנושית עם צדדים סוציו-אקונומיים ואף פוליטיים, אבל בשורה התחתונה היא מחלה של הגוף עם או בלי השלכות אחרות. לעומתה, חיה ובועטת בקרב החברות הדמוקרטיות על פני הכדור, מחלה חברתית כרונית בת עשורים אחדים, הרבה יותר קטלנית ואכזרית שאף אחד "לא שם עליה"... והיא טרפת הדירוגים ובשמה המדעי דרגת-גרדת כרונית=ד.ג.כ. ... במה עסקינן?

אין כמעט דבר בעולמנו הצר כעולם נמלה שאינו עובר תהליך של דירוג במובן של מה או מי יותר טוב או הכי טוב וללא שום קשר להגדרת הטוב או הקריטריונים להגדרת אותו הטוב. ובכן להלן רשימה חלקית של דירוגים על פי קני מידה כמו: מה יותר זול, מה יותר עמיד, מה יותר אמין ומהימן... וכדומה. אז ,אם כן, מאן דהוא, בעל אינטרסים, מדרג עבורנו -- חנויות מזון, בתי קולנוע, מסעדות, בתי מלון, אוניברסיטאות ומכללות, בתי ספר, בתי חולים, בנקים, בתי אבות, בתי קברות, שדכנים, קבוצות ספורט... בקיצור, אין כמעט דבר שאינו מדורג או מגורד עד זוב דם! וכל זה, למה? לאיזה צורך?

הכל מתוך ענווה, צניעות ותשוקה לתת שירות לאזרח הקטן המתלבט ומתחבט: מה ואיך ואיפה כדאי לקנות שירות כזה או אחר ואין זה משנה דבר אם בקניית נעליים או בחירת רופא מנתח או לימוד במוסד זה או אחר -- עסקינן. אז הכוונות הן טובות אבל התנאי הבסיסי כדי שהאזרח הקטן לא יפול בפח, הוא דרגת האמת שבדירוג ומכאן שהמדרג חייב להיות אמין עד חורמה, בלתי תלוי, שקוף, עומד בבקרה ופיקוח ומחוייב בדין וחשבון לציבור... ולצערנו אין הדבר כך במציאות! ועד כדי כך רע הוא המצב שלעיתים קרובות עדיף לבחור שלא לפי דירוג כי מסתבר שהגרלה והגיון בריא גורמים לפחות נזקים!... עדיף לא לדרג מאשר לדרג גרוע!... דוגמאות:

מדרגים מחלקות כירורגיות, מנתחים ואף בתי חולים לפי אחוזי תמותה, אחוזי זיהומים, ועוד... אבל לא מספרים לנו שצוות מסוים מוכן לנתח מקרים קשים שצוותים אחרים מסרבים... ברור שלצוות המעיז יהיו אחוזי תמותה גבוהים יותר כי הוא מנתח את הקשים ביותר ואין זה אומר דבר על הרמה המקצועית... למעשה סביר להניח שהוא ברמה יותר גבוהה כי מי שמצליח במקומות קשים סביר שיצליח יותר במקומות קלים כי צבר יותר חשיפה למצבים קשים והוא מיומן יותר במציאת פתרונות טובים...
בארצנו המיוחדת מקובלת נורמה שבה רבנים מדרגים מחלקות, צוותים רפואיים ורופאים... לפי מה? צריך לשאול את אלוהים! למעשה אף אחד לא יודע על סמך מה הם מדרגים ומפנים לשם חולים... כמות האסונות שהם גורמים לא ניתנת אפילו לתיעוד כי הכל נעשה בע"פ ולשם שמים... והנזקים למתייעץ? מאובדן כסף ועד אובדן חיים...
בעולם מדרגים אוניברסיטאות על סמך דיווחים שלהן עצמן, על ערמה של קריטריונים אבל אף אחד לא בודק את האמינות של הדיווחים וכך מסתבר מידי פעם שמוסד שמדורג שני בעולם הגיע לדרוג על סמך נתונים שקריים... ולך תוכיח שאין לך אחות!

מילא אם האזרח הקטן נפל בפח כשהזמין את אהובתו למסעדה מישלנית כזו או אחרת... האסון לא גדול כל כך... אבל חישבו נא מה קורה בבחירת מנתח, בחירת פסיכולוג, בחירת מוסד לימודי, בחירת יועץ כלכלי, בחירת עורך דין... ואידך זיל וגמור...




יום חמישי, 14 ביולי 2022

תרופות למגפות פוליטיות

                  עקרונות הריפוי של מגפת טרללת במערכת פוליטית שיצאה מדעתה

זמן מה לפני מגפת הכתרת וביתר שאת במהלכה נתקפה המערכת הפוליטית של מדינת היהודים על ידי נגיף טרללת שפגע בעיקר בנבחרי ציבור למיניהם [פוליטיקאים ועסקנים מכל קשת הכאילו-אידאולוגיות, מחוקקים, ואוסף מלכחי הפינכה שסביבם: עוזרים, יועצים, לוביסטים, מאכערים, משרות אמון ועוד כל מיני מרעין בישין...] במוחם ובליבם, שני איברי המטרה האהובים עליו, על הנגיף הטרללת. התסמינים והסימנים היו ברורים:ירידה משמעותית בכושר השכלי; עלייה משמעותית בחוסר-רגישות חברתית; אובדן חוש המידה והצניעות;תחושות של מגלומאניה, אובדן עכבות וזלזול בכל מה שקשור לחוק וסדר; העלמות כמעט מוחלטת של רגשי האשמה והבושה; ניתוק איזור ההיפוקמפוס במוח עד כדי אובדן מוחלט של הסינפסות המקשרות ביו סמכות לאחריות וכדומה; נחישות ודבקות מופרעים בכיסאות ופטישים דומים... ועוד. אזרחי המדינה שהיו עסוקים בטיפול עצמי במגפת הכתרת התבוננו בהשתאות וחרדה במה שעובר על נבחרי הציבור המטורללים שלהם וזעקו לעזרה!

כמה וכמה סטרטאפים ברחבי הגלובוס התלבשו על הנושא והחלו לפתח תרופות למרפא... לכולם היה ברור מאליו שיש צורך נואש בקביעת עקרונות טיפול ומניעה של המגפה. במהלך וועידה בינלאומית של בכירי עולם הפסיכיאטריה נחתם מסמך קונצנזוס בינלאומי שקבע את העקרונות כדלקמן:

(א)- העקרונות ייקובעו בחוקי יסוד=חוקה. הכנסת תיקון-שינוי בחוק מסוג זה מחייב רוב של 75% ובמקרה הישראלי, מעל 90 חברי כנסת.

(ב)- עקרון האי-קביעות המוחלטת [עקרון הרוטציה הכפוייה מראש]: שום אדם במשרה ציבורית [נבחר או ממונה מכל סוג שהוא] לא יישב על כיסאו מעבר לפרק זמן מוקצב וידוע מראש. הכוונה ל- נשיא, ראש ממשלה, שר, חבר כנסת, ממונים בכירים כמו רמטכ"ל, ראשי מוסדות ביטחון, שופטים עליונים, מבקרי מערכת... ועוד... על פי רשימה חתומה וידועה. זמן הכהונה לא יהיה פחות מארבע שנים ולא יותר מ-16 שנים, מותאם לחשיבות הכהונה על פי קביעה מראש בחוק היסוד-חוקה.

(ג)-עקרון עליונות הנורמה על פני החוק היבש ובמילים אחרות: נורמת התנהגות-התנהלות של נבחר ציבור לא יכולה להיות רק על פי רף משפטי-פלילי אלא בראש ובראשונה על ידי כללי אתיקה נורמטיביים שייכללו בקוד אתי שיהיה חלק מהחוקה.

(ד)-עקרון עליונות האחריות על פני הסמכות ובמילים מפורשות יותר: כל נבחר ציבור וממונה בכיר שבתחום אחריותו ארעה תקלה מכל סוג שהוא יעבור תהליך אוטומטי של השעייה-פיטורין, מינוי ממלא מקום זמני ושמירת המשרה עבורו במקרה של הוכחת אי-אשמה. בנוסף תהיה שמורה לא הזכות להפוך את ההשעייה-פיטורין לקבועה.

(ה)- עקרון הפיכת הפוליטיקה לשליחות ולא מקצוע, רוצה לומר, אזרח נכנס לפוליטיקה כדי לבצע שליחות ציבורית בפרק זמן קצוב על תקן פרויקטנט ובסיום התקופה חוזר לעיסוקו ולקריירה האמיתית שלו -- דוגמא: סיפורו של הקונסול הרומאי סינסינטוס שעזב את המחרשה כדי לשרת את ארצו ובסיום השרות חזר לאותה המחרשה!... זאת צריכה להיות הנורמה ולא צריך בשביל זה חוק יבש כך סתם...

(ו)- בכול תהליכי חקיקה ותקנון יש להכניס סעיף אוטומטי של מנגנון בקרה, פיקוח ובעיקר עידכון תקופתי הכרחי וחובה, למשל אחת לחמש שנים או עשור וכדומה... ללא תלות בגחמות של פקידים או פוליטיקאים!

(ז)- שינוי שיטת הבחירות ל- אישית-אזורית-רובית מסוג שיתאים למבנה החברתי במדינת היהודים. הכוונה הבסיסית היא למנוע ריבוי מטורף של מפלגות, אחוזי חסימה גבוהים, והגברת הקשר האמיתי והאישי ובאופן דו-כיווני בין ח"כ לבוחר! על פני כדור הארץ יש היום בקושי 3-1 מדינות דמוקרטיות בהן עדיין קיימת שיטת הבחירות היחסית... צא ולמד...

(ח)- הפרדת הדת מהמדינה במובן הוצאתה מהפוליטיקה. 'דתיות' צריכה להיות עניינו הפרטי של האזרח ב-ד' אמותיו ולא עניינה של הפרהסיה... שם המלך-ממלכתיות שלטת על ידי העם ולמען העם ללא קשר לגזע, דת ומין.

(ט)-סיום הכיבוש הישראלי וקביעת גבולות של קבע. לטווח ארוך של עשרות ומאות שנים הכיבוש הוא מצב צבירה שמכחיד והכחיד אומות עקב השחתה חסרת מעצורים... חתירה לשלום והפרדה היא משימת נבחר הציבור ולא כפייה של חיים על החרב לנצח כי נצח כזה מסתיים תמיד בהיעלמות... של הכובש עם או בלי הנכבש... נא ללמוד מן ההיסטוריה ולא סתם את ההיסטוריה...

(י)- אפשר להמשיך... אבל תשעה עקרונות מספיקים... כמו תשעה ירחי לידה... ואידך זיל וגמור...

יום חמישי, 23 ביוני 2022

אדם, נמלה ואל בצוק העיתים

                                     מה יש?

מה יש לו לאדם על סף סופו?
עתיד למעלה במרומים או למטה בעפרו.
הווה בביצת החיים כאן ועכשיו.
אבל -- עבר תמיד מפואר! -- לכאורה או שלא? 

מה יש לו להומו סאפיינס על מפתח קיצו?
עתיד של רובוטים, בינה מלאכותית ופרצוף של חייזר.
הווה של עידן מעבר בו הוא חלוק אבן נשטף בגל.
אבל -- זיכרון עבר, עבר של פחד, בזות וחמלה.

מה יש לה לנמלה קצרת-הימים בפתח יומה?
עתיד שהוא הווה.
הווה שהוא רגע, שעה או יממה,
ועבר שמעולם לא היה לה...
אבל יש לה מטרה ותכלית ותשוקה
להמשיך ולתת ולתרום,
ולא לשנוא כך סתם.

מה יש לו לבורא עולם על מפתן אי-קיומו?
יש לו בן-אנוש, קוף אדם ונמלה --
אלה שבראו אותו ונבראו בו.

יום חמישי, 2 ביוני 2022

על עיר דגלים ודמים

                                            על אבנים צמאות לדם אדם

בימים אלה, אחרי מצעד דגלים בעיר אבנים, הסב את תשומת ליבי, ידידי פרופ' משה גולדברג, לשיר/פוסט/אמירה של האיש בני ברבש, שהגיע לידיו ממתווך-ידיד אחר בשם ד"ר דני זק"ש. הפוסט הופיע כנראה בפייסבוק של עמותת "קריים מיניסטר" בימים אלה (איני בטוח בדבר... אבל זה לא משנה כהוא זה). השיר ללא כותרת נפתח ב- "אם אשכחך ירושלים//כמו האיפון ששכחתי..." ומסתיים בבית הבא: 

       "אם לא אשכחך ירושלים//עיר ימים רבים//עיר דמים רבים//אולי אשכח להיות בן אדם.//ואולי כבר שכחתי."

ואני מרשה לעצמי להוסיף אמירה כדלקמן:

לא אם ולא למה ולא נעליים!
לא אשכחך ירושלים!!!
כי אסור לשכוח ולהשכיח
אבנים ששותות לרוויה דם אנשים
בכזאת חדווה לאורך מאות שנים.
אבנים כאלה! לעבור מן העולם -- דינן!
יש לקדש חיים של בני אדם 
ולא של אבן, דגל או סימן
רחמנא ליצלן.
בני תמותה יכולים או צריכים לוותר על חיים
רק למען חירות החיים
ולא על מזבח אבנים
שזו עבודה זרה
אולי גם לפי ההלכה
ובוודאי על פי השכל הישר...

נ.ב. לא ציטטתי את השיר כולו מפאת אורכו... אבל המבין יבין... ואידך זיל וגמור.


יום רביעי, 25 במאי 2022

נמצאה התרופה לכאבי בטן!

                         "אולה"! סו"ס רפובליקת בננות בהכשר הבד"ץ-כד"ץ 

בימים אלה התקבלה במשרד החוץ הישראלי ההודעה המשמחת מטעם הנשיא התורן של "פורום רפובליקות הבננות -- פר"ב" של האו"ם, מר פרנסואה לובנגולו: "ה ת ק ב ל ת ם! ברכות!". במה מדובר!

     ובכן, כאשר נבחר ציבור בכיר מאוד ממין נקבה מצהיר בקולו הצהרת בריאות כה מרשימה בכנותה:

          "החלטנו שאנחנו רוצים להפיל את הממשלה [בכל מחיר שלא יהיה ויהי מה!], אז אין כאבי בטן
          עם הנכים ואין כאבי בטן עם מקרי אונס ואין כאבי בטן עם נשים מוכות ואין כאבי בטן עם חיילים"

אזי, ברור לחלוטין שההתקבלות לפורום המכובד הזה [דומה ל-או.סי. די. ...] היא שאלה של זמן שנמדד בימים ספורים בלבד, ואכן זה קרה. מה עוד שמדובר בתרופה נגד כאבי בטן והרי גם זה הישג מרשים מבחינה רפואית! ועוד מבית הספר של הנקבה שלא קראה את צ'כוב כי היא, מסתבר, רופאה בזכות עצמה...

ואם תשאלו, מה זה לעזאזל רפובליקת בננות? נא לקרוא את כתביו ובעיקר נאומיו של המנהיג הדגול בעל הכרבולת הסגולה... שם ובכתבי מוריו [בעל הכרבולת הצהובה, ההונגרי, המחותן הברזילאי ואפילו הצאר החדש...] ובעיקר הפוסטים של בנו האהוב...

    ולא רק שנעלמו כאבי הבטן אלא גם הבושה, הקבס, השפלות, הטמטום, הרוע, הזדון והטירוף... כל הטוב הזה!?
          

יום רביעי, 18 במאי 2022

טבח הר מירון כמשל

                  על עבודת אלילים בחסות המונותאיזם הרבני 


     השתטחות על קברים

     מדורות ותפילות-ריקודים

     מהי אם לא עבודת אלילים?

     מהי אם לא עבודה זרה?

     מהי אם לא הקרבת קורבנות,

     אדם או חיות?

     תחת המעטפת

     של צביעות רבנים

     תאבי כוח ושליטה

     על נבערים מדעת?!

יום שני, 9 במאי 2022

על בגידת המנהיגים

                                           גרוטסקה עצובה של עם מתחנך!?

חייזר שנחת זה עתה, בערב נוגה, על גבעה טרשית ליד יישוב של בני-תמותה בשם מקראי קדום, תקוע, מקום בו התנבא הנביא עמוס לפני המון שנים "על שלושה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו על מאסם את תורת יהוה וחוקיו ולא שמרו ויתעום כזביהם אשר הלכו אבותם אחריהם" [עמוס ב' ד'; אבותם=מנהיגם]... אשר ממוקם בדרום מזרח הגדה המערבית/הרי-מדבר יהודה/גוש עציון/איו"ש/שטח כבוש/שטח משוחרר/ארץ קברי אבות של אלפי שנים/ארץ כפרים של עם זר יושב המקום מאות בשנים........

            ומה הוא רואה? אותו חייזר אומלל ומבולבל...

   על מרפסת של בית כפרי יפה במרחק מטרים ספורים מגדר היקפית בנוסח מחנה צבאי, יושב זוג צעיר ושותה קפה לנוכח שקיעה מרהיבה. בחדרי הבית משחקים ילדים. הגבר הצעיר מבחין באדם המטפס על הגדר ובידו כלי נשק כלשהו. הוא אינו מתרגש, מביט על זוגתו באהבה אין קץ, שולף את אקדחו, מזהיר את המטפס ולבסוף יורה בו למוות. בצד עומדת ילדה חמודה ומצלמת את האירוע במכשיר מלבני מוזר ומתארת את המצולם כדי להעלות סרטון ברשת עננית ידועה... לחייזר חסרה מנגינת רקע מרגיעה לאור השקיעה. עוד באותו הלילה ולמחרת המחזה הופך וירלי וצנטריפטלי וההמון מריע בעוז ומנהיגיו מתמוגגים...

   אין ביקורת, אין ראייה לטווח ארוך, אין חשיבה על סוג ואיכות החינוך, הילדה תגדל להיות לוחמת נועזת למען זכויות הנשים והמיעוטים, המנהיגים מוחאים כף לתפיסת העולם של חיי נצח על החרב, אין צורך בחתירה לשלום, אין בעיה של הריגת אדם אחר שהרי הקם להורגך השכם להורגו וזה באמת נכון...

   במבט אירוני וסרקסטי ובלי לשים לב לכך שספרטה נעלמה אי שם בנבכי ההיסטוריה בעוד אתונה שרדה ושורדת עד ימינו אנו, הילדה הזאת היא הבדיחה הכי עצובה והעדות הכי מרהיבה של בגידת המנהיגים שאינם משכילים לראות את העתיד הרחוק...

   אותו חייזר ממלמל לעצמו בפליאה: "מסכן האיש, מסכנים בני המשפחה, מסכנים שוכני היישוב, מסכן השבט/עם שאינו מבין את הזוועה... אבל הם לא אשמים! איפה המנהיגים... זו הבגידה הכי גדולה עליה דיבר עמוס באותו היישוב לפני אלפי שנים!"

              ואידך זיל וגמור...

   

יום רביעי, 13 באפריל 2022

שיפוץ קבר בפקודת האל

              פקודת יום ביציאה למבצע צבאי בשטח כבוש במשטר דמוקרטי או תאוקרטי? 

בלילה מסוים, באזור כבוש, מתבצע מעשה וונדליזם על ידי נכבשים מתנגדים, במקום מוכר של פולחן דתי, מקום שנחשב קדוש  בעיני בני העם הכובש. מדובר במעשה בלתי חוקי באופן מוחלט וגם מבחינת הנורמה והערכים האוניברסליים שאין פוגעים (הדדית) במקומות של פולחן דתי. הצבא (במקרה זה צבא-עם במשטר דמוקרטי שפועל על פי חוק מדינה) השולט בשטח הכבוש יוצא למבצע צבאי מובהק לתיקון ושיפוץ האתר המקודש ותפיסת המהרסים כדי להעמידם לדין. מדובר במבצע צבאי>קרבי כי יש בו סכנת חיים... שאם לא כך, דהיינו לא בשטח כבוש עסקינן... היה מדובר בפעולה של שיפוצניקים ומשטרה פשוטה!
      מפקד המבצע נותן פקודת יום בקשר, ממש ביציאה למבצע מנוסחת כדלקמן ומתפרסמת ברחבי הרשות הרביעית:

"תחנות לוחמני, כאן קודקוד, היום אנו יוצאים למבצע תיקון ההרס של מתחם קברו של יוסף. במקום זה הובטחה הארץ לאברהם אבינו, כנאמר 'לזרעך אתן את הארץ הזו' ואנו פועלים היום, ב'יד רמה' כאבותינו שעל יציאתם ממצרים בפסח שנחגג עוד שלושה ימים אומר הכתוב 'בעצם היום הזה', לא כגנבים בלילה, אלא כבני מלכים. כך אנו זוכים להשיב את כבוד הארץ ועם ישראל. תחנות לוחמני, תחילת תנועה אל העיר שכם, סוף" -- שפה צבאית למשעי!

אין בכוונתי להיכנס לניתוח היסטורי-פוליטי-לאומני-תאולוגי-אמוני... וכך הלאה, לגבי אותו קבר קדוש לפי מה ומי שלא יהיו...ברם-אולם זו פקודה שמתאימה למשטר תאוקרטי (תאוקרטיה: תאוס=אלוהים, קרטוס=שלטון, דהיינו מדינה שבראש המשטר שלה עומדים אנשי הדת, ממלכת כוהנים) בנוסח מדינת ההלכה האירנית ולא למשטר דמוקרט בנוסח מדינת ישראל! החיילים יוצאים למבצע הזה בתוקף החוק המדינתי ותחת תוקפו המשפטי כדי לטפל במפירי חוק (אמנם בשטח כבוש) ותיקון ההרס. הם לא יוצאים ל"קרב" בשם האל, בשם התורה וההלכה והם אינם בני מלכים ולא עוסקים בהשבת כבוד אלא בהשלטת החוק... החייל החילוני באותו הכוח לא אמור להקריב את חייו למען האל אלא למען החוק של המשטר הדמוקרטי והחייל הדתי כנ"ל... אמנם האחרון רשאי לחשוב בתוך נבכי מוחו על האל... אבל זה לא ממין העניין!

נ.ב. במשטר כיבוש, הנכבש אינו יכול להתנגד כבני מלכים אלא רק כגנבים בלילה... זה הרי מובן מאליו...
ועוד נ.ב. מעניין איך נראים בתי הקברות המוסלמיים במדינה הדמוקרטית שלנו...

נדמה לי שאותו מח"ט התבלבל או נסחף או אולי אנוכי הוא המיעוט הנכבש???
    

יום שבת, 26 במרץ 2022

שיח יונה וזקן בתום חודש מלחמה

              יונה ואוקראינה

בערב-לילה שקדם לבוקר קריר ושמשי,
גשם טפטף ללא הרף, רווי רסיסי קור מקפיא
שהשתלטו על הגינה הפראית שמאחור.
על סדרת עציצים מדורגת
ברקע קיר כחול, התייצבה
יונה גדולה בצבע חום-אפור
ושאפה מים מבין עלים ירוקים.
עשרות דקות סרקה נוצותיה במקור רטוב,
מתחממת בקרני שמש צהובות...
ומביטה בי ועלי, היושב למרגלותיה
על כיסא מרופט ומתחמם כמוה,
בדיוק כמוה, בקרני אותה שמש צהובה
ותחת אותם שמים תכולים חסרי עבים.
בינה לביני ריחוק חברתי של שני מטרים,
וגם אני התבוננתי בה ולתוכה...
ושנינו דיברנו על דא ועל הא,
בלי קול או ציוץ, רק בראייה
מוכוונת מטרה ותהייה. 

... נדמה לי שאמרה:
הייתכן שתחת שמש זו
השיטה פורחת והשוחט שוחט?
וענף עץ הזית נובל מולי?
וריח גוזלים צלויים עולה באפי?
... נדמה לי שעניתי בקול ענות חולשה
של זקן דמנטי, צרוב שמש להבה:
כן, כן יונה קטנה ותמימה!
מעלייך למעלה הוא יושב,
שומע ורואה ולא נוקף אצבע... שהרי...
יצר לב האדם רע מנעוריו
ורק הוא אשם בלי בושה.

והיונה ענתה בכעס רצחני:
שטויות אתה מדבר, זקן שוטה --
אין אלוהים, זו המצאה שלך,
יש רק בני תמותה כמוך
שעומדים מן הצד בתוך
עציץ נוף אדישותם... ואז
פרסה כנפיה והתרחקה ממני
אל עבר הקן וגוזליה שלה.

יום שלישי, 15 במרץ 2022

אפרופו הקומיקאי האמן...

... לעומת מוכר הרהיטים התחמן... או מה בין זלנסקי לבין פוטין ונתניהו? 

אחת השאלות מיני רבות (שלא נדון בהן כאן) שנשאלות על רקע המלחמה בין רוסיה של פוטין או יותר נכון לומר פוטין בעל רוסיה לבין אוקראינה של זלנסקי (עם ומדינה ש"הומצאו" אחרי מלחמת העולם השנייה וקיבלה פרצוף מערבי מאז נפילת הקומוניזם ב-1989) היא: מהם הגורמים שמכניסים מנהיג לדפי ההיסטוריה? כריזמה ועוצמה אישית; כישרון היבחרות או היכולת למכור את הדימוי שלך טוב יותר מאחרים; נסיבות הזמן כמו משברים ומצוקות של ההמון... ואולי בשלות האזרח הממוצע באותו קהל של בוחרים... וכן, וכך הלאה והלאה...

"המטאפורה הקולעת ביותר להבנת תופעת המנהיגות היא זו של להבת האש=השלהבת! לכל להבה דרושים חומרי בעירה -  מונהגים; ניצוץ המבעיר אותם - מנהיג; וחמצן המזין את האש - נסיבות חיצוניות. בתקבולת הזאת, המנהיג לא יוכל להצית את האש ללא חומרי בעירה דליקים - כלומר, המונהגים הם מרכיב מרכזי! וכדי שלהבה תבער בעוצמה ולאורך זמן, היא צריכה חמצן שיתדלק אותה - אירועים ותנאים חיצוניים. ההקבלה הזאת יכולה להאיר על המרכזיות של תחושת המשבר כחמצן המזין את הלהבה, אך היא גם מצביעה על הבדלים בין חומרים דליקים יותר או פחות, שמשפיעים על אפקט הניצוץ. [גרמניה הנאצית היא דוגמה היסטורית בולטת באופן קיצוני לכוחה של המטאפורה הזאת עד כדי חורבן עצמי]. הטענות האלה מצביעות על כך שהרומנטיזציה, ולעיתים אף המיתולוגיזציה, של דמות המנהיג נגזרות באופן בולט מרגשות הנוצרים במצבי משבר [... אמר מי שאמר] 'באין מלחמה, לא תקבל את הגנרל הגדול ביותר; באין אירוע גדול, לא תקבל את המדינאי הגדול ביותר. אילו חי לינקולן בימים של שלום, איש לא היה מכיר את שמו' (אמנם זה מעט כמו לומר מה היה קורה אילו לסבתא היו גלגלים) [...] יש דוגמאות רבות למנהיגים שהיטיבו לתפקד במצבי משבר אך היו שנויים במחלוקת כמנהיגים בחיי היוםיום, בשגרת השלום... ולהיפך (צ'רצ'יל). יש פער בין היכולת להיבחר לבין היכולת להנהיג, ושהצטיינות באחד אינה מחייבת הצלחה גם באחר. [...] הבחנות מהסוג הזה ונוספות דורשות את מה שניתן לכנות 'בשלות המונהגים'...>>>ובמילים מסכמות אחרי הרבה דוגמאות:  לכל מרכיבי הלהבה יש חשיבות! בצירופים שונים של השפעות גומלין בין שלושת המרכיבים נקבל איכויות שונות של מנהיגות" - ציטוטים לא מדויקים עד תום אך אמינים מתוך ספר או ספרים על מנהיגות.

בימים אלה מועלה על במת ההיסטוריה המתהווה כעת חיה, מחזה אימים נוסף שמדגים את מה שנחשף באוסף המובאות דלעיל... ז' הצעיר התמים, הקומיקאי, האמן, הדמוקרט (הניצוץ) מוביל את עמו (המונהג הבשל?) למערכה כפויה כנגד פ', הדיקטטור הזקן והמוטרף חסר המעצורים שאמינותו מתקרבת לאפס קופי שאינו בוחל בשום אמצעי כדי לכתוש... האם זה מחזה ייחודי, מיוחד, חסר תקדים על פני כדורנו מאז 1945? מה פתאום!!! (בניגוד לתיאוריות של יובל נח הררי הגאוני) היו גם היו (עשרות רבות): מלחמת קוריאה; מלחמות המזרח התיכון; מלחמת וייטנאם;המלחמות באפגניסטן ובעיראק; מלחמות תימן (שתיים לפחות); עשרות מלחמות ביבשת אפריקה; אינספור טבחים בדרום מזרח אסיה:קמבודיה, מינאמר, מזרח טימור...  וכאן לידנו בסוריה שם מר פ' התאמן לקראת המלחמה במר ז'... אין סוף רשימות... אין סוף קורבנות... אין ספור של הכול מה שעולה על הדעת -- זה שלא קוראים לזה מלחמת עולם שלישית זה רק הצייקנות של ההיסטוריונים!... אז מה כל כך מיוחד במלחמת ז' ב- פ'? זה מתרחש באירופה (פירוק יגוסלביה הייתה הצגת חימום) ולא באזורים פוסט-קולוניאליים רחוקים ומוזנחים שאינם מעניינים אף אחד חוץ מהרוצים בכבוד, כסף וכוח בשביל עצמם!... וכאן מסתבר שמר ז' גם אם יפסיד בקרב, הרי הוא כבר ניצח במערכה...

איך מגיע מר נ' ומורשתו לתוך סלט הפירות הזה? למי שקרא את הפסקה הקודמת והקודמת לה, לבטח יחוש אי נוחות לנוכח העובדה שמר נ' מזכיר מידי פעם את מר פ' ומעניין שלשניהם אותם החברים: מר ט', מר אורבן, מר בולסונרו, אוליגרכים לרוב ואפילו אסירים לשעבר מכל מיני סוגים, עם ובלי כיפות... ואידך זיל וגמור!

על שלושה פשעי ירושלים ועל ארבעה לא אשיבנו

עמוס, פרקים א', ב' ו-ג' (עד פסוק יא') -- מצמרר כי רלבנטי למדינת היהודים מאז 1967, דרך 1973,  1995 ועד ימים אלה ממש!!! 

בזמנים אלה, פבר'-מרץ 2022, ימי מלחמת פוטין-זלנסקי או יותר נכון רוסיה-אוקראינה או נכון יותר רוסיה נגד המערב והכי נכון הוכחת הטפשות של קופי האדם למיניהם... וערב מלחמת עולם שלישית על פני כדור הארץ הננס שבננסי כוכבי הגלקסיות והיקום האינסופי באשר הוא...

נזכרתי בנבואת עמוס, רועה הצאן מתקוע [אשר בשטחים המשוחזקים דהיום] "אשר חזה על ישראל בימי... שנתיים לפני הרעש" [הרעש=אפוקליפסה] -- "ויאמר: השם מציון ישאג ומירושלים יתן קולו ו[אז]אבלו נאות הרועים ויבש ראש הכרמל". עמוס ממשיך ומתנבא על רשימת קופי האדם האחרים בקיצור, ולפני הפנייה הארוכה לישראל[מדינת היהודים], כדלקמן: "כה אמר השם, על שלושה פשעי דמשק [סוריה], עזה [העם הפלסטיני], צור [לבנון], אדום [סעודיה, מפרציות...], עמון ומואב [ירדן ועיראק] ועל ארבעה לא אשיבנו"... ומכאן ואילך, ניתן לנחש, עוד רשימה ארוכה של עממי קופי האדם בתבל הקטנה שלנו. או אז, עמוס מגיע לעיקר, לעם הנבחר, עם הסגולה, האור לגויים אשר לבושתו דאז היה מפוצל לשניים, יהודה וישראל [היום הוא מפוצל לעשרות שבטים וחמולות שהההבדלים ביניהם הוא כמו בין בן כדור הארץ לחייזר ממאדים או מגלקסיה אחרת או מהחורים השחורים]... ומתנבא כדלקמן:

"כה אמר השם על שלושה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו: על מאסם את תורת השם וחוקיו לא שמרו [זנחו את הדת, אוכלים נבלות, שרצים ושפנים והפכו רחמנא ליצלן לחילונים, ליברלים, דמוקרטים, חסידי שוויון ואומות עולם...] ועונשם הוא אש ביהודה שאכלה את ארמונות ירושלים" -- קצר ולעניין! אבל מעט יותר ארוך ומפורט על"שלושה פשעי ישראל" -- "על מכרם בכסף צדיק ואביון [פליטים ונרדפים אחרים] בעבור נעליים, השואפים על עפר ארץ בראש דלים ודרך ענווים יטו ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קודשי, ועל בגדים חבולים יטו אצל כל מזבח ויין ענושים ישתו בית אלוהיהם... ועל ארבעה לא אשיבנו"... מהם אותם פשעי/חטאי ירושלים בירת מדינת היהודים שנעשו ונעשים לפני ועד בוא "הרעש"???

... על חטא ההעדפה, האפליה, ההפרדה והסלקציה בין יהודים לאחרים, על אף אותה מידת סבל ומכאוב שכולם סבלו וסובלים; על אלפיים שנות גלות ופליטות ותלישות שלא למדו מהן דבר וחצי דבר; על הטלת מכסות אדם בעת צרה ומצוקה של אחרים; על שימוש נלוז באזכור חטאי אבות וסבים והטלת אשמה בבנים ונכדים כצידוק דין ונקמה מטומטמת (השואה היהודית כבסיס עקום לקיום אווילי בעוד שבין 1945 ל- 2022 התרחשו ומתרחשות עשרות שואות ומלחמות ברחבי כדור הארץ... ואין פוצה פה או מצפצף ובוודאי שלא פועל); על שחיתות מידות והטלת דופי בכל בעל דעה אחרת; על חטא הגאווה וההתעלמות מהציווי "והצנע לכת"; על החלפת ערכים של חירות, צדק, משפט ושוויון בזבלים של כוח, כסף וכבוד נבובים (של אויגרכים...); על זריעת פילוג/פיצול/שיסוע בעם -- שנאת חינם, אי-סובלנות וסבלנות, קיצוניזציה, דתיזציה כפויה וימיניזציה פשיסטית חסרות מעצורים, בלמים ואיזונים; על עיוות סדרי דמוקרטיה בסיסיים... ועל ההחלטה ההזויה והבזויה לחיות לנצח על החרב ולהפסיק לחתור לשלום ופשרה... ... ועל מה לא? הרי לא נשאר הרבה!? ובעיקר: על הישיבה על הגדר, העמידה מן הצד, תשלום מס שפתיים, העלמת עין ואדישות הנפש לנוכח זוועות... ועל ארבעה לא אשיבנו!



יום חמישי, 3 בפברואר 2022

חדר משלו (בכנסת) -- בעצם, למה לא???

                       חדר משלך (ו.ו.), חדר משלו (א.ד.) -- מצא את ההבדלים! 

לפני כמאה שנה פרסמה באנגליה, אישה אלמונית, ממוצא מזרחי, בשם וירג'יניה-מסעודה וולפאסי ספר-מסה מכמיר לב בשם "חדר משלך". כל מה שרצתה היה חדר קטן משלה כדי שתוכל ללמוד ולכתוב. היא הייתה אישה קטנה שמעולם לא עשתה רע לאחר... הספר הזה נכלל ברשימת מאה הספרים המשפיעים ביותר של המאה העשרים על פי יודעי דבר. היא הייתה אישה ישרה כמו סרגל וכיום נחשבת כחלוצה אמיצה של הפמיניזם, המגדר ושוויון זכויות לנשים ולאחרים באשר הם...

לאחרונה התפרסם בציבור סיפורו המופלא של אזרח ישראלי, יהודי, כשר למהדרין, נבחר ציבור עתיר זכויות (בלי חובות אבל עם פריבילגיות), ממוצא אשכנזי, בשם לייב מכלופלה דרעיוביץ. איש עקום הליכות שישב בכלא  על עברות שונות ולאחרונה נשפט שנית והורשע בדין... עבריין סידרתי מוכר אבל אושיית פוליטיקה טכמנית למשעי. האיש האומלל מבקש לעצמו חדר קטן בכנסת כדי להמשיך ולהנחיל את מורשתו לדורות הבאים... "חדר משלו", בעצם למה לא?

                                                אם לגברת וולפאסי מגיע למה לא למר דרעיוביץ?

יום חמישי, 27 בינואר 2022

"שבעיר מסודרת היטב לעולם אין מפצים על עוונות בזכויות"[מקיאוולי] -- ואצלנו?

                         מה לא למדנו ממקיאוולי שדווקא היינו צריכים ללמוד?

ניקולו מקיאוולי (1527-1469 לספירה; פירנצה) היה מהגדולים שלא למדו היסטוריה כך סתם כדי ללמוד, אלא חרש אותה לעומק כדי ללמוד ממנה למען ההווה והעתיד שאחריו. הוא השאיר אחריו קורפוס כתיבה עצום שעיקרו עצות והמלצות להנהגות של קבוצות בני תמותה כיצד למשול בהצלחה ולמען הכלל ולא למען הפרט. את ספרו הענק דיונים הוא כתב בין 1517 ל-1519 לספירה והוא פורסם במקור ב-1531 כחמש שנים לאחר מותו.
* בשפתו של מקיאוולי המילים "עיר; רפובליקה; נסיכות; ממלכה; מונרכיה; מדינה; 'תרבות'; ציביליזציה... ועוד" = קבוצה של בני אדם שבחרו בקיום חברתי משותף המוסדר על ידי חוקים. הציטוט בכותרת הפוסט היא מ: דיונים, תרגום מרים שוסטרמן-פדובאנו, הוצ' שלם, ירושלים, 2010, עמ' 59.

להלן הציטוט המרחיב מן הספר דיונים: "... שום רפובליקה מסודרת היטב מעולם לא מחקה מעשים העומדים לחובת אזרחיה באמצעות מעשים העומדים לזכותם. הואיל והוסדרו בה השכר לפעולה טובה והעונש לרעה, היא תדאג לכך שהמיטיב לפעול יבוא על שכרו, אבל אם אותו אדם יפעל אחר כך בצורה רעה היא תדאג לכך שיבוא על עונשו בלי להתחשב כלל במעשיו הטובים. כשמיטיבים לשמור על הסדרים האלה, עיר מתקיימת חופשייה זמן רב; שאם לא כן, תיהרס תמיד מיד. כי אם אזרח שעשה איזה מעשה מצוין למען העיר, נוספים לו, מלבד המוניטין שאותו מעשה מוציא לו, גם העזה וביטחון שהוא יכול לעשות איזה מעשה לא-טוב בלי לחשוש מעונש, בתוך זמן קצר הוא יהפוך לעז מצח כדי כך שכל תרבות תימוג"(עמ'62).

במילים של ימינו: מעשה טוב של נבחר ציבור או פקיד ציבור בכיר ממונה אינו מקנה לו שמץ חסינות בכל מצב או מקרה כאשר הוא נתפס במעשה רע... וכל זה אמור לגבי נציגי ציבור ובמצב של שלטון חוק מוסדר ומוסכם.
בקורפוס הכתיבה העצום שלו, מקיאוולי מביא עשרות עד מאות דוגמאות מן ההיסטוריה העתיקה (מהתנ"ך ואילך...) ועד לימיו האחרונים בתחילת המאה ה-16 באירופה והמזרח התיכון.

ואצלנו! בעשורים האחרונים המצב הוא הפוך לחלוטין! בכנסות ובממשלות ישראל ישבו ויושבים בדיוק אנשים מן הסוג הזה! כאלה, שלכאורה ושלא לכאורה עשו בעברם, אולי כן ואולי לא, מעשים טובים ובזכות זה מרשים לעצמם לפשוע מבחינת החוק ובוודאי מבחינת הנורמה, הערכים והמוסר ללא שום חשש פן ייענשו רחמנא ליצלן, כי זכות אבות או זכות מעשי עבר כאלה ואחרים תעמוד להם כי רק הציבור הבוחר קובע ולא שלטון החוק שבפניו כולם אמורים להיות שווים... אצלנו משנים חוקי יסוד, משנים הרכבים ומחוקקים פסקאות התגברות כאילו מדובר בהחלפה של סמרטוטי רצפה...

     זכרו את ניקולו: אין מקנים זכויות כפיצוי לפשעי עבר גם כשלפני כן היו מעשים טובים... לנבחרי ציבור... כדי שהשתן לא יעלה להם לבין קפלי מוחם >>> זו הדרך לחורבנה של חברה!

יום שני, 24 בינואר 2022

למה אין סינסינאטוס ישראלי?

                        אפרופו המקרה של לוקיוס קווינקטיוס סינסינאטוס 

סינסינאטוס היה בן יוצא דופן של הרפובליקה הרומית העתיקה (זו שלפני תקופת הקיסרים שהביאה לחורבנה), אולי הדמוקרטיה העתיקה המוצלחת ביותר מאז ומעולם (יותר מזו של אתונה האם...). האיש היה אזרח פטריקי רפובלקני, שוחר חירות ששימש כמצביא צבאי, קונסול ודיקטטור -- לכולם נבחר כחוק על ידי האזרחים של רומא -- ולהלן סיפורו בלשון האגדה למרות היותו בשר ודם היסטורי: הוא נולד בשנת 519 לפני הספירה. מסיבות משפחתיות לא היה אדם עשיר והיה חקלאי מקצועי בחוותו מחוץ לרומא ונודע בפשטות הליכותיו ובויתוריו על כוח שניתן לו על ידי הבוחרים. הוא עסק במדינאות רק כשנקרא לדגל. בשנת 460 לפני הספירה הוא נבחר לקונסול למשך שנה כמקובל. בשנת 458 לפני הספירה נקלע צבאה של רומא למצוקה ועמד להפסיד בקרב מול אויב שעמד לכבוש אותה. סינסינאטוס, בזמן שחרש את שדהו, נבחר כראש המדינה עם סמכויות של דיקטטור. הוא עזב את ביתו ושדהו, ארגן את הצבא והביס את האויב. 16 יום לאחר מכן התפטר מרצונו מתפקידו וחזר למשקו... הוא היה אז בן 62. בשנת 439 לפני הספירה, כשהוא בן שמונים, הוא שוב נבחר לדיקטטור כדי להתמודד עם מרד של אחד בשם ספוריוס מאליוס שאיים להרוס את הרפובליקה הקטנה ולהמליך את עצמו כמלך רומא. גם הפעם הוא זנח את אדמתו ודיכא את המרד  ובתום 21 יום החזיר את השרביט וחזר לחוותו, שם נפטר כעבור עוד תשע שנים בגיל המופלג של 89. בתולדות רומא הרפובליקנית הוא נודע כ"מצביא-החקלאי", החוזר תמיד, אחרי כל קרב, אל אדמתו וכך מגביל את מעורבותו הפוליטית מרצונו החופשי ומתוך אמונתו בעקרון הרוטציה שעמד בבסיס המבנה הפוליטי של רומא העתיקה, ובמילים אחרות, אדם נבחר לקדנציה מוגבלת בזמן גם אם מדובר בסמכויות דיקטטוריות עקב מצב חירומי קיצוני, ומחזיר את המנדט כדבר מובן מאליו ואינו מדביק את עכוזו לכיסא בכל מחיר ומתוך תאוות שלטון גריידא... כי אזרח נבחר כדי לשרת ולא כדי לשלוט!
בשנת 1790 אחרי הספירה, נקראה העיר סינסינטי במדינת אוהיו בארה"ב על שמו של אותו רומאי מופלא סינסינאטוס, וזאת כמחווה לג'ורג' וושינגטון מהאבות המייסדים שנודע בכינוי "סינסינאטוס האמריקני" כי גם הוא סירב להיות מפקד צבאי לתמיד, סירב להצעה להתמנות למלך והחליט לפרוש לחוותו בהר וורנון אחרי שתי קדנציות כנשיא ארה"ב הצעירה, וכך קבע נוהג מובהק עד ימינו שנשיא אמריקני נבחר ללא יותר משתי קדנציות אפילו בלי חוק כתוב בחוקה! (היו שתי מקרים יוצאי דופן בהקשר זה במהלך של קרוב ל250 שנה).

ואצלנו, במדינת היהודים בת ה-74, מתחרים פוליטיקאים נבחרים ברפובליקה דמוקרטית לכאורה, מי ייבחר לכיסא יותר פעמים, מי יישב עליו יותר זמן, מי לא קרא ספר מזה עשרים שנה ומי... ובקיצור הפוך מהדגם של סינסינאטוס, וושינגטון ואחרים... מה עוד שאצלנו לא חוזרים למחרשה רחמנא ליצלן אלא לגזור קופונים נוספים על חשבון מה שהיינו... אצלנו אזרח נבחר כדי לשלוט כמה שיותר ולא כדי לשרת וללכת... אצלנו יש שלושה כ"פים: כבוד, כסף וכוח בכל מחיר ועל חשבון משלם המיסים

נ.ב.  בימי סינסינאטוס אזרחים נבחרו בלי מסע בחירות ראוותני ונלקחו מאחורי המחרשה לביצוע משימה ולא עלה בדעתם לנצל את זה מהרבה בחינות אפשריות שבימינו מנוצלות עד תום סחיטת המיץ מהן...

יום ראשון, 23 בינואר 2022

אגב שיר מלנכולי עם אור בקצה מנהרה

          שיחה עם בת תשע

את זה רשמה ילדה בת תשע
על דף חלק באותיות של דפוס,
במהלך שיחה עם סבא ודוד צמחוני
שנגעל מאכילת בשר מת ודחוס.
 
"למה אתה צמחוני?"
היא שאלה בתמימות,
ומיד ציירה פירמידה ע"ש מאסלו
שבראשה הטבעונות,
מתחתיה הצמחונות,
ובקרקעיתה זוללי הכוליות
(בשפתה: הרגילים).

בצד הפירמידה היא רשמה
שלוש אפשרויות/סיבות תשובה:
סיבה אקולוגית,
סיבה של טעמים וריחות,
וסיבה מרכזית: לא לרצוח חיות!

בהמשך השיחה ולפי תשובות דודה
היא רשמה שתי הערות כמסקנה:
     "אם כל אחד יעשה
     שינוי קטן, העולם
     ישתנה בעוד 50 שנה".
     "לא ידוע, אבל
     העולם לא
     ישתנה בקרוב".
ומתחת הופיעה חתימה של ילדה
עם שתי שמות משפחה!

חשב לעצמו הסבא: בת תשע וכבר
פמיניסטית, אקולוגית ונגד שחיטה
גם כששמש זורחת והשיטה פורחת
... אז לא אבדה התקווה!