יונה ואוקראינה
בערב-לילה שקדם לבוקר קריר ושמשי,
גשם טפטף ללא הרף, רווי רסיסי קור מקפיא
שהשתלטו על הגינה הפראית שמאחור.
על סדרת עציצים מדורגת
ברקע קיר כחול, התייצבה
יונה גדולה בצבע חום-אפור
ושאפה מים מבין עלים ירוקים.
עשרות דקות סרקה נוצותיה במקור רטוב,
מתחממת בקרני שמש צהובות...
ומביטה בי ועלי, היושב למרגלותיה
על כיסא מרופט ומתחמם כמוה,
בדיוק כמוה, בקרני אותה שמש צהובה
ותחת אותם שמים תכולים חסרי עבים.
בינה לביני ריחוק חברתי של שני מטרים,
וגם אני התבוננתי בה ולתוכה...
ושנינו דיברנו על דא ועל הא,
בלי קול או ציוץ, רק בראייה
מוכוונת מטרה ותהייה.
... נדמה לי שאמרה:
הייתכן שתחת שמש זו
השיטה פורחת והשוחט שוחט?
וענף עץ הזית נובל מולי?
וריח גוזלים צלויים עולה באפי?
... נדמה לי שעניתי בקול ענות חולשה
של זקן דמנטי, צרוב שמש להבה:
כן, כן יונה קטנה ותמימה!
מעלייך למעלה הוא יושב,
שומע ורואה ולא נוקף אצבע... שהרי...
יצר לב האדם רע מנעוריו
ורק הוא אשם בלי בושה.
והיונה ענתה בכעס רצחני:
שטויות אתה מדבר, זקן שוטה --
אין אלוהים, זו המצאה שלך,
יש רק בני תמותה כמוך
שעומדים מן הצד בתוך
עציץ נוף אדישותם... ואז
פרסה כנפיה והתרחקה ממני
אל עבר הקן וגוזליה שלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה