על אבנים צמאות לדם אדם
בימים אלה, אחרי מצעד דגלים בעיר אבנים, הסב את תשומת ליבי, ידידי פרופ' משה גולדברג, לשיר/פוסט/אמירה של האיש בני ברבש, שהגיע לידיו ממתווך-ידיד אחר בשם ד"ר דני זק"ש. הפוסט הופיע כנראה בפייסבוק של עמותת "קריים מיניסטר" בימים אלה (איני בטוח בדבר... אבל זה לא משנה כהוא זה). השיר ללא כותרת נפתח ב- "אם אשכחך ירושלים//כמו האיפון ששכחתי..." ומסתיים בבית הבא:
"אם לא אשכחך ירושלים//עיר ימים רבים//עיר דמים רבים//אולי אשכח להיות בן אדם.//ואולי כבר שכחתי."
ואני מרשה לעצמי להוסיף אמירה כדלקמן:
לא אם ולא למה ולא נעליים!
לא אשכחך ירושלים!!!
כי אסור לשכוח ולהשכיח
אבנים ששותות לרוויה דם אנשים
בכזאת חדווה לאורך מאות שנים.
אבנים כאלה! לעבור מן העולם -- דינן!
יש לקדש חיים של בני אדם
ולא של אבן, דגל או סימן
רחמנא ליצלן.
בני תמותה יכולים או צריכים לוותר על חיים
רק למען חירות החיים
ולא על מזבח אבנים
שזו עבודה זרה
אולי גם לפי ההלכה
ובוודאי על פי השכל הישר...
נ.ב. לא ציטטתי את השיר כולו מפאת אורכו... אבל המבין יבין... ואידך זיל וגמור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה