מה הקשר בין רוה"ם ישראל לקיסר קליגולה? אין קשר!

                האם רוה"ם ישראל בדרך להיות קליגולה הזקן? מה פתאום! זה מופרך!...? 

לאחרונה, משום מה, חזרתי לקרוא את הפרק הרביעי בספרו המכונן של ההיסטוריון הרומאי סווטוניוס, פרק שעוסק בביוגרפיה של קליגולה [סווטוניוס (160-75 לספירה), חיי שניים-עשר הקיסרים, תרגם מרומית: אלכסנדר שור, הוצ' מסדה, תל-אביב, 1955; פורסם במקור ברומא בשנת 121 לספירה]. קראתי וקראתי שנית ולא יכולתי להימנע מחזיון תעתועים שהתעקש לרחף מעל ביצות מוחי -- האם ייתכן שתכונות והתנהגות של רוה"מ ישראל הנוכחי דומים במשהו לאלה של אותו קיסר דאז? לא ייתכן! אבסורד! מופרך! לא יעלה על הדעת... שהרי מדובר בתקופות שונות, משטרים שונים, תרבות שונה, גיל שונה ועוד כהנה וכהנה הבדלים מהותיים... איך אפשר להשוות דיקטטור מטורף דאז למנהיג נבחר במשטר דמוקרטי ליברלי ???

גאיוס יוליוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס (41-12 לספירה) המכונה קליגולה היה הקיסר השלישי בתולדות רומא הקיסרית ושלט בה בין מרץ 37 ליונואר 41 לספירה. הוא נרצח כשהוא בן 29 על ידי הפרטוריאנים שלו. כינוי החיבה קליגולה ניתן לו על ידי חייליו של אביו, גרמניקוס המצביא הרומאי המהולל, ומשמעו "מגף קטן".

ובכן, דליתי מתוך התיאורים של ההיסטוריון את התכונות וההתנהגויות של אותו קליגולה לפני ובעיקר במהלך שנות שלטונו, והרי הם לפניכם, הקוראים, בראשי פרקים:

"אינטליגנטי; פיקח וערמומי כנחש; נצלן ושורדן ללא ליאות; שחקן מבטן ומלידה; חנפן חסר מעצורים; אטום רגשית כולל לבני משפחתו הקרובים; מייחס לעצמו הישגים לא לו וללא קשר לשקר או אמת; כולם רודפים אותו; מוכן להקריב הכל למען כבוד, עושר ובעיקר כוח; מעריץ עצמו ללא מעצורים.תחילת שלטונו בישר טובות אך בהמשך כונה "מטורף" על ידי הרומאים כשהוא מנפץ פעם אחרי פעם כל טאבו אפשרי דאז [אז כדי להיפטר ממישהו לא מפטרים אלא שוחטים או מגלים לארץ גזרה] כמו למשל:הכרזה על עצמו כאל! המלצה למנות את סוסו לקונסול!..." -- המגף הקטנצ'יק הפך למגף גדול ודורסני.

קורא יקר! בניקוי ההבדלים בין רוח התקופות, הגיל והתרגיל... האם בכל זאת ייתכן ויש קשר בין רוה"ם ישראל לקליגולה דנן? 

                 כרוניקה של סליחות וכפרות

1945 -- אושוויץ-בירקנאו ואחיותיה...

1948 -- מלחמת העצמאות היהודית...

1967 -- מלחמת הניצחון... של ההיבריס...

1973 -- מלחמת הכפרות על חטא ההיבריס...

1995 -- רצח מנהיג יהודי בידי יהודי!

2023 -- פוגרום תחת מנהיג מושחת ונרקסיסט!

             ומה הלאה???

מדרון חלקלק אל תהום, אבל מה שבטוח --

       סליחות וכפרות כבר לא יעזרו!

            

על סליחות וכפרות

                          סליחה מכפרת או כפרה סולחת?!

אושוויץ הייתה, פעלה, שחטה וחנקה

ללא סליחה או כפרה תחת שמש מאירה

מבית מדרשו של אל יושב תחת השיטה

רחמנא ליצלן... בין 6/1940 לבין 1/1945.

"לכתוב שירה אחרי אושוויץ זו ברבריות" --

אמר-קבע תאודור אדורנו היהודי המומר בהחלטיות... ב-1949.

ואחרים אמרו שאחרי אושוויץ מתו השירה ואלוהים,

אפילו שכבר היה מי שהכריז על מות האל... ב-1882.

אולם, השירה שרדה וקמה מעפר ואפר כעוף החול,

ומה עם אלוהים? היה או לא היה? מת או לא מת?

על פי אפיקורוס, אלוהים מעולם לא היה ולכן לא מת!

על פי האדוקורוס, אלוהים היה גם היה ולא יכול למות!

כי אלים הם בני אלמוות -- כך אמרו וכך אומרים,

אז איפה היה אלוהים באושוויץ? נרדם, נעלם ואולי לא היה...

עברו-חלפו השנים ודורות, ושוב עולה השאלה הישנה,

האם אחרי הפוגרום ב-7.10.2023 אפשר לכתוב שירה?

והאם אלוהים אכן התפגר שם בעוטף עזה?

האם אלוהים בכלל היה שם בניר עוז וכפר עזה?

                         והתשובה:

בשביל לסלוח צריך קודם לכן לחטוא,

בשביל לכפר צריך קודם לכל להרוס --

מכאן, אלוהים המציא את הסליחה והכפרה

כדי שיוכל לחטוא, להרוס, להזיק ולשפוך דם,

ולכן הוא לא מתגייס ורוחץ בנקיון הכף...

שאחרים ישפכו דמים... את דמם שלהם!

והוא, הוא ישחוט תרנגול חף מפשע... לכפרות!

ובא לציון גואל... רחמנא ליצלן!

 

על תסמונת דברנות-היתר

             לידתה של מחלה ממאירה חדשה בישראל 2024-2023: היפומאניה תקשורתית

בשנת 1748מונטסקייה פרסם את ספרו המכונן "רוח החוקים". במסמך זה הוא הבהיר את תורת הפרדת שלושת הרשויות (מחוקקת, מבצעת ושופטת) כמרכיב מרכזי וחיוני בכל משטר דמוקרטי. אז הוא לא חשב על קיומה של הרשות הרביעית הלא היא התקשורת על מכלול רבדיה. זו הפכה מרכזית בעשורים האחרונים של המאה ה-20 וביתר שאת בתחילת המאה ה-21. התקשורת המודרנית עוסקת בהצגת המידע החדשותי העובדתי ובהבאת ההערכה והפרשנות שלו מכל הזוויות האפשריות. היא בנויה מכמה מדורים משלימים: העיתונות הכתובה והמקוונת; ערוצי הטלוויזיה והרדיו; הרשתות החברתיות למיניהן וסוגיהן. שני המדורים הראשונים מצויים בשליטה ופיקוח שלטוני או בידיים פרטיות וכפופים לחוק, בעוד המדור השלישי הוא פרוץ לכל רוח ומהווה כיכר שוק כאוטית חסרת בלמים, איזונים ורסנים כמעט לחלוטין. אין ספק שמרכז הכובד מונח בערוצי הטלוויזיה והרדיו כי הרוב המכריע של האזרחים מצויים בו ושואבים ממנו ומושפעים ממנו בצורה כמעט מוחלטת. נראה שרוב האזרחים הצעירים מעדיפים לראות ולשמוע ופחות לקרוא כי איבדו את הסבלנות לקרוא... קריאה דורשת ריכוז, מיקוד, חשיבה לצורך הבנה והקדשת זמן... כל אלה נחשבים לעתיקים ולא רלוונטיים כי בימינו צריך לקלוט תוכן מיד ומהר בעוד איכותו חסרת משמעות, ובמילים אחרות הקנקן חשוב יותר מתכולתו ומכאן הדרך לבורות, פזיזות מחשבתית ואפס ביקורת, המרחק הוא קצרצר... בנוסף, הגבולות בין אמת לשקר נעלמים.

מה מאפיין את הצורה והתוכן של ערוצי הטלוויזיה והרדיו בעת הזאת -- עת מלחמה בתר-קטסטרופלית? שידורים 24/7 ללא הפסקה וללא אתנחתות להסדרת נשימה, גל פתוח שמתפרצים לתוכו כל הזמן ללא אבחנה בין עיקר לתפל, וכל זה חוץ מפרסומות ותזכורות שבינן לבין המציאות הנוראית אין ולא כלום חוץ מתמהון, ביזיון ואסקפיזם, כאשר בפועל, לעולם לא מפסיקים פרסומת בגלל אירוע מר ככל שיהיה...;  חזרתיות מחזורית עיקשת, פעם אחר פעם, על ידיעות ומסרים, מעין הפצצה בלתי פוסקת של ידיעות וכוונות, הערכות ופרשנויות, אומנם מתוך כוונה להדגיש ולהחדיר צריבה תודעתית בבחינת מתן תחושה שאי אפשר להימלט מזה, אי אפשר להימנע מזה ואף חייבים לצרוך את זה ואסור להחמיץ את זה -- מה שמביא את האזרח הקטן להלם מידע, בדומה להלם קרב;  אובדן מוחלט של צניעות ןענווה מצד להקת המופיעים והמדברים ואף יותר מכך, עלייה במפלס ההיבריס, הביטחון המופרז ופיזור הבטחות חסרות בסיס ובמידה רבה מכירת איטריות של אשלייה;  הפיכה הדרגתית אך מהירה של ערוצי התקשורת, לכלי תעמולה זולה וחסרת בושה של אג'נדות שונות והזנחה בוטה של כיבוד הדדי, סובלנות וסבלנות, תרבות דיון, תקינות והוגנות בסיסיים, עד כדי הזנייה וזריעת ארס, שיסוי, פילוג וחוסר ביקורתיות עצמית ללא פילטרים...   

מהי הבמה ומי הם השחקנים במופעי האימים האלה? ברדיו מופיעים מנחים-מראיינים בודדים ובזוגות שמביאים אורחים שונים ומשונים לשיחות וויכוחים עקרים חוזרים ונישנים. בטלוויזיה פורחת התופעה של "פנלים" בצורת שולחן עגול פיזי שבו מתנהלים דיונים בשיטה של צרחות והפרעות הדדיות ללא אפשרות של הבעת דעות בצורה שהמתבונן-מאזין יצליח להבין ולקלוט את המתרחש ואת התוכן; והשחקנים? תמיד במרכז יושב המנחה-מראיין שמנסה לנווט ללא הצלחה יתרה את רוח הדיון ומשני צדדיו יושבים מרכיבי הלהקה. השאלות הן אותן השאלות, תמיד שבלוניות וחסרות מעוף ומקוריות, מה עוד שחלקם משחקים את תפקיד השואל המבריק, החכם, הנועז והבקיא, לרוב ללא בסיס. השחקנים מורכבים תמיד משני סוגים: בעלי תפקיד, עמדה או מקצוע (מומחיות?) עכשוויים, ולצידם מופיעים "בכירים-לשעבר" כמו גנרלים, פוליטיקאים, עסקנים, עיתונאים, ידוענים, משפיענים, כוכבי רשת, לוביסטים, מאכערים, יועצים אסטרטגיים וטקטיים, מומחים בתוקף השכלתם, עיסוקם או מטעם עצמם ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה עליהם -- וכולם, אבל כולם מביעים את דעתם על כל נושא שלא יהיה גם אם אין להם עליו מושג ירוק וללא בושה רחמנא ליצלן... והעיקר: היעלמות מוחלטת של ההבדלים בין אמת לשקר...

            ניתן לומר בקלות בלתי נסבלת שמדובר במופעים של אנשים שמדברים את עצמם לדעת בבלי דעת

מדובר להלכה ולמעשה במופעים שמדגימים אבחנה קלינית ברורה של היפומניה תקשורתית קבוצתית [דברנות-יתר, פטפטת, קשקשת, ברברת, להגת... גבבת... מללת, ומה לא!] על פי הגדרה מספרי הפסיכיאטריה המודרניים: "היפומניה היא מצב נפשי המתבטא בתסמינים מתונים של מאניה ללא מרכיב פסיכוטי. חלק מאותם מאפיינים כוללים:הערכה עצמית מנופחת וגרנדיוזית; דברנות יתר בלתי נשלטת עד כדי בולמוס, צרחות, וכניסה קבועה לדברי אחרים; מעוף מחשבות מהיר וזריקת סיסמאות וקלישאות ללא מעצורים; אובדן של ריכוז, קשב והתבטאות. התופעה אינה חמורה מספיק כדי להיות מוגדרת כנכות או פגיעה שמחייבת אשפוז. מדובר בהפרעת אישיות שרק בקצוות שלה מתקרבת לתמונה של הפרעה דו-קוטבית"... ועוד ועוד...

ומה קורה לאזרח הקטן שמתבונן ומקשיב? במקרה הטוב הוא פשוט לוחץ על כפתור ההשתקה, מפסיק לבהות במסך או להקשיב לרדיו... ; במקרה הרע הוא חווה תופעה של בלבלת נוראית, התמכרות ואובדן היכולת לביקורתיות סבירה של הדברים וכתוצאה מכך הוא מסיק דברים ללא בסיס עובדתי ומושפע מכל מיני מרעין-בישין אשר בימינו קרויים "פייק ניוז"... ; ובין שני המקרים: הוא חש מחנק ומחפש מזור ומתחיל לזפזפ ומעדיף לשמוע מוזיקה, לבהות במשחק כדורגל או בסרט של צ'רלי צ'פלין או בתוכנית בישול צבעונית או פשוט פונה לספר או לשינה או הליכה...

                את זה מנצלת הנהגה פופוליסטית מושחתת כדי להישאר על גלגלי השלטון ועטיניו...

                             מכתב גלוי מאזרח קטן משלם מיסים לאופוזיציה כושלת 

אני, אזרח מן השורה, יליד תש"ח, כזה ש'הקדיש' (במובן שנתן או מסר בחפץ לב ובאמונה שלמה בצדקת הדרך דאז, ולא במובן הפועל ל'קדש' שכמעט תמיד מוביל לתהומות...) את חייו 24/7 מגיל 16 עד גיל 64 (מועד פרישתי לגמלאות, מרצוני החופשי, מאוהלה של רפואה), ומאז ממשיך להקדיש למדינתי הזאת. הייתי ונשארתי משלם מיסים אדוק, שומר חוק אדוק (גם חוקים שלא היו לרוחי), שרת בצבא עד גיל חמישים בסדיר, קבע ומילואים, ממשיך להתנדב ולתרום בתחומים מאחורי הקלעים, ועומד דום בעת שירת ההימנון (גם אם איני מתחבר לחלקים ממנו), ובעיקר עומד דום בעת השמעת הצפירה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל -- בעיני, היום החשוב ביותר במדינתי (הרבה יותר מ'ימי הקודש' בני אלפיים שנה ויותר... עם כל הכבוד...)...

... אני פונה בזאת אליכם, האופוזיציה אותה אכנה "העומדים מנגד", בבקשה-תחינה- הצעה-דרישה...קראו לזה איך שתרצו... אנא שקלו זאת ברצינות יען כי:

לכל מצב צבירה חברתי יש ארבע צלעות: המקרבן [במקרה שלנו, הקואליציה ההזויה שמובילה לחורבן בית שלישי בעיניים פקוחות לרווחה]; הקורבן [העם-אזרחים-בוחרים היושהב בציון, ובעיקר אותם 70-50 אחוזים ממנו...]; העומדים מן הצד [אותם חברי קואליציה שרואים ושומעים ומבינים את חלקלקות המדרון ואף על פי כן ממשיכים לשבת על הגדר הרעועה או הגלגל הפוליטי, מסיבות אנוכיות פחדניות לחלוטין]; ואתם, העומדים מנגד! [האופוזיציה שמורכבת מ- 8-6 פלגים כולל אלה שמחוץ לכנסת, המובלים על ידי 8-6 מנהיגים לכאורה, בעלי אגו לא פחות נפוח מזה של הזוג המוזר שלוקה בתסמונת ה-"שיגעון בשניים" ובני לווייתם, אתם, החתומים על מצעים שההבדל ביניהם הוא "גורנישט מיט גורנישט" (כלום עם כלום) -- אתם היום גרועים יותר מהמקרבן והעומדים מן הצד, יען כי אתם המאפשרים במו אוזלת ידיכם ולמרות שבכוחכם להציל!!!

אנא מכם, הפסיקו להגיד ולברבר בנוסח "מה לא ורק לא הם" ועשו את המעשה היחידי הנכון של "מה כן":

היום,כעת חיה, הסתגרו נא במקום סגור ללא תקשורת ובלי הדלפות ליממה אחת שלמה ועגולה.את המצעים (לא אלה של המיטות) שלכם והאגו שלכם ארזו בשקיות אטומות למים והפקידו אותם בכספת עמידה לכל, שתוצב לבטח באתר סודי בקרקעית אוקיינוס ואת המפתח הפקידו בידי הספינקס או כל מפלצת אחרת.

ואז... הכריזו על מערך, איחוד זמני, גוש לוחם אד-הוק, דהיינו, גוף שמתאחד אך ורק לצורך משימה אחת ויחידה, ולזמן קצוב, למשל שנתיים לערך, עם לו"ז מוגדר מראש שמתחיל מרגע היוודע תוצאות הבחירות (יבהר בהמשך).

ואז... הסכימו על טריאומווירט, קוורטט, מחומש או אחד רחמנא ליצלן שינהיגו/ינהיג אתכם על תקן זמני של ראשון בין שווים למשך אותו הזמן של האד-הוק.

ואז... קחו דף פוליו לבן וכתבו עליו את אותן עשר נקודות-עקרונות-התחייבויות שאתם מצהירים בשבועה לבצע בכל מחיר בעת הקדנציה שלכם, חוץ מהעובדה המובנת מאליה של טיפול שיוויוני בבעיות השוטפות באותן שנתיים תוך התעלמות מוחלטת מהמושגים המושחתים כמו 'בייס', סקטור, משרת אמון וכדומה...

אותן נקודות חייבות להיות בהירות, ברורות וצריכות לכלול פריטים כמו: שינוי שיטת הבחירות; חוקה; חוק יסוד משוריין (לפחות תשעים חברי כנסת) בדבר הגבלת כהונה של נבחרי ציבור כולל חברי כנסת, שרים, ראש ממשלה, ראשי עיריות וכדומה, כך שהעיסוק הפוליטי ייהפך לשליחות לזמן קצוב ולא למקצוע לחיים; הפרדת רשויות אמיתית... ועוד כהנה וכהנה.

ואז... צאו לתקשורת עם הצהרה משותפת כולל הצגת הדף הלבן שכולו "מה כן ואיך" תוך התעלמות מהקואליציה! ולאחר מכן ומיד עשו את המעשה האחרון הנכון והיחידי:

צאו לרחובות ולכיכרות, כולכם ביחד עם ההמונים שכבר עושים זאת מזה שנים אחדות, עלו אל הכנסת והתיישבו על האדמה מסביב לה, שורות שורות, חבורות חבורות ללא רווחים, עם השלטים והחולצות והמגפונים והתופים והחצוצרות (יש מי שכבר מנוסים בלוגיסטיקה הכרוכה) ואל תזוזו משם עד שיעלה עשן מגג הכנסת והיא תתפזר לכל ארבע רוחות השמים -- לזה קוראים אי-ציות אזרחי שמפגין באלימות פסיבית בלבד!!!... שום משטרה בעולם לא תחסל חצי מיליון או מיליון איש ואישה באש חיה או תכניס חצי מיליון איש ואישה לבתי הכלא כי זה הרי לא אפשרי [במיוחד כעת במצבו המדורדר של שב"סנו]. כמו כן, הוציאו את הצבא מהמשוואה באופן מוחלט; והימנעו ממשא ומתן ופשרות למיניהן -- רק "מה כן"... ושוב התעלמו מהקואליציה! אלא אם תחזור בתשובה...

מהלך כזה צריך לקחת בין שעות רבות לימים סוערים...

ואז... הכריזו על בחירות אד-הוק על פי המתכונת הקיימת, אבל: אין סיבה שמערכת בחירות תתפרש על פני חצי שנה! אין צורך בתעמולה, אספות, פרסומות וכדומה, חבל על הזמן ועל הכסף... זה צריך להיות מעין משאל עם בין שני דפים: הדף הלבן שלכם מול הדף השחור של הקואליציה ותו לא... ואחרי כל זה צאו לדרך בנחישות ודבקות בלי להסתכל אחורה או לפזול לצדדים... בתום שנתיים, חזרו לכספת... נדמה לי שזה יהיה מאוחר ופתטי למדי... אבל עשו כרצונכם...

האם תיארתי כאן תהליך אוטופי? גם חזונו של הרצל היה אוטופי! האם אני נאיבי?אכן כן! אבל מה נשאר לי, האזרח הקטן חוץ מהנאיביות שלי? אמנם אפשר לחזור לגטו בוונציה או בקזבלנקה ואפשר להתפגר במדרון ... ואפשר להילחם עד חורמה וזה מה שאופוזיציה צריכה לעשות בעת הזאת!!!

עלילות פי הטבעת של...

                                    איך הפך פי טבעת לסלע מחלוקת פוליטי?

       או איך קרה שהפשפש (הפיטבעת) עלה למעלה (לפיות פרשנים, ח"כים ופאנליסטים)?

בעשרת הימים האחרונים רמת הטרלול של החברה הישראלית שברה את כל השיאים האולימפיים ונסקה לגבהים מרהיבים עד אימה: מדינה שלמה עסוקה רובה ככולה ובעיקר בראש ובראשונה התקשורת שלה, אך גם הכנסת שלה, הממשלה שלה, מערכת המשפט שלה, הצבאית והאזרחית, הצבא, הציבור ומי לא?... במה??? בפי הטבעת של אדם שהוא עציר ביטחוני/שבוי/ איש חמאס/נוח'בה/ מתועב ומפלצתי ככל שידוע לנו [אני האזרח הקטן, הכותב זאת -- בפועל אין לי מושג ירוק מה באמת קרה שם כי אין עובדות אמת, רק סיפורי רשומון] > וכל זה מתרחש באופן כמעט אפוקליפטי בעת שאותה מדינה, ממשלתה הנבחרת, צבאה והחברה שלה נשחקים עד עפר במלחמה רב-זירתית קרוב לשנה מאז הטבח של השביעי באוקטובר 2023; ופינוי פנימי של הדרום והצפון של קרוב למאתיים אלף אזרחים; ובמלחמת אחים פנימית בין-שבטית מעל שלושה עשורים; ובתוך מהלך הרסני וחריף של ניסיון לעבור מדמוקרטיה ליברלית לחלולה ואולי אף דיקטטורית-תאוקרטית ועד מצורעות בינלאומית של המדינה היהודית עד כדי קריאה לאי-הכרה בעצם זכות קיומה, רחמנא ליצלן... להלן דוגמה מייצגת: מדובר בפרשה של חקירה משפטית חוקית של התעללות (מינית אך לא רק) באסיר, על ידי חיילים בבסיס צבאי סגור, והתגובה הציבורית הבלתי מרוסנת בלשון המעטה!

ציטוט ראשון:  "אמר הפרשן הבכיר עמית סגל באולפן 'חדשות 12': אגיד לך את עמדתי בנושא, שהיא העמדה בנושא אלאור אזריה. מעשים שהם מצד אחד, על פי החוק היבש, מעשים שלא ייעשו, מצד שני, כלפי המתועבים שברוצחים. גילוי נאות: לא התרגשתי מסיפור עזריה. האיש בן מוות, היה מת בכל מקרה. בעניינים האלה, הכלל לחייל הוא לדעתי: אתה רוצה להצליח -- אל תיתפס!" -- רוצה לומר: לא שונה מהפרשה ההיא ואם כן אז בוודאי הרבה יותר לגיטימי; כמומחה למשפט מטעם עצמו, הפרשן הבכיר מבדיל וקובע שיש חוק יבש שלא חייבים לציית לו ויש חוק רטוב שחובה לבצעו; אם בעתיד אתה תאנוס שמאלנית, זה בסדר גמור ואני לא אתרגש כי זה מגיע לה, מה עוד שבעלה נמצא כעת במילואים בעזה -- בתנאי שלא תיתפס!... נפלאות דרכי הדרדק הזה!

ציטוט שני:  ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה של הכנסת: "עמדתי היתה שאם רוצים לחקור -- לגיטימי לחקור. אם יש תלונות, אם יש מידע מבורר. אין שום סיבה בעולם שדבר ייעשה בדרך של מעצרים, בטח לא מעצרים מתוקשרים. אין סיבה בעולם שהפרקליטות הצבאית תצא למערכה ציבורית -- שזה, אגב, תוספת חדשה מהיממה האחרונה. שבשם הרצון לצאת צודקת, הפצ"רית וגופי החקירה משחירים את מדינת ישראל בעולם. מדליפים חומרי חקירה לא ברורים. מנהלים קמפיין תקשורתי שפוגע במדינת ישראל. הרי כל הטענה שלכם זה שאתם רוצים להגן על מדינת ישראל, ואתם חייבים לחקור! מה לעשות, חייבים לחקור, כי זו ההגנה על מדינת ישראל בעולם. ואז מה אתם עושים? אתם עושים מגה-אירוע, שהיה אפשר לעשות בשקט, עם פחות תשומת לב תקשורתית. אתם מייצרים את האירוע, אחר כך מדליפים מידע לכלי התקשורת, תוך זיהום חקירה [...] גם כשנשיא המדינה קצב נחשד בעבירות כאלו, הזמינו אותו וחקרו אותו בכבוד עם כוס קפה. גם כשמזמינים עיתונאי לחקירה זה לא נעים, חקירה פלילית זה לא אירוע נעים." -- רוצה לומר: האיש שהוא משפטן בהשכלתו טוען שרק הפרקליטות והתקשורת אשמים בעובדה שפי הטבעת דנן עלה לכותרות; וההשוואה לנשיאנו הצנוע היא אכן מאוד מרשימה... נדמה לי שאין צורך להוסיף מילים...

ציטוט שלישי:  אמר הפאנליסט הקבוע יהודה שלזינגר את הדברים הבאים:  "אמרתי לחבריי שבגדול זה מעניין לי את העכוז מה עושים לבחורצ'יק הזה [...] חד-משמעית... [...] יפה, בגדול עוד פעם, זה מעניין לי את העכוז מה עשו לאיש חמאס הזה. קודם כל, הדבר היחיד שמבחינתי הוא בעיה פה זה שזו לא איזושהי מדיניות מוסדרת של המדינה, להתעלל בעצירים. כי בגדול, זה קודם כל מגיע להם, וזה אחלה נקמה שאנחנו צריכים לתת להם. ודבר שני, זה אולי גם קצת ישמש אותם כהרתעה. זאת אומרת, שברגע שהצד השני, שצריך לזכור [ג'וש הבר-פלוגתא שלו בפאנל], וצריך לזכור את זה טוב טוב, ולא להתקהות ולא להתקרר אף פעם, האנשים האלה קשרו שלושים מבנותינו על עצים בשביעי באוקטובר, ועשו להם מעשים חמורים בצורה קיצונית. אז קודם כל, זה מגיע להם, זאת נקמה ראויה מאוד, רק חבל שלא עושים את זה בצורה ממוסדת כחלק מתקנון התעללות בעצירים, כי אז החבר'ה הבאים שיחשבו לעשות לנו דברים כמו ב-7 באוקטובר יגידו אתם רואים מה עושים להם בישראל, אל תחשבו על זה בכלל." -- רוצה לומר: האיש מדבר בעברית מרנינית לב; האיש ממליץ כי התעללות באסירים תהיה חלק מתוכנית ההכשרה בבתי הסוהר; השימוש ב'מעניין לי את העכוז' במקום 'מעניין לי את התחת' או 'מעניין לי את הישבן' או מה שהכי נכון 'מעניין לי את פי הטבעת או החור בין המצרים' וכדומה מראה שבבן-תרבות עסקינן, האיש שולט במטפוריקה כמו גדול המשוררים... ואידך זיל וגמור.

מהו המכנה המשותף לשלושת המצוטטים? מבוגרים צעירים; אשכנזים למשעי; חובשי כיפות סרוגות קיצוניות מהימין השמרני עד משיחי; בעלי השכלה כללית דלה; מעולם לא פתחו ספר אזרחות ובוודאי לא למדו את עקרונות הדמוקרטיה שבשמה הם מדברים; שרתו בצבא בתפקידי עורף ולא כלום;  עוסקים לפרנסתם בלדבר את עצמם לדעת תמורת משכורת מהציבור; מעולם לא חוו באמת על בשרם ונפשם ריח מלחמה, מכאוב של שכול או נכות; מייצגים מיעוט של מנדטים בודדים בכנסת; ובעיקר, מתמחים בהפצת רעל, פילוג ושיסוי... והכי בולט -- פשפשים שעלו למעלה ומחברים בין הפה העליון לפה התחתון (פי הטבעת) בוירטואוזיות מרהיבה!>>> אז איך הגענו לפשפשים? פשוט מאוד: נזכרתי בשני שירים ישנים שמתארים את הטריאומווירט הזה יותר טוב ממני ומדבריהם:

שיר הפרעוש (מתוך פאוסט) של יוהן וולפגנג פון גתה

היה היה אז, פעם מלך//ולו פרעוש גדול מידות,//אותו אהב מכל בן פלך//משל היה בנו יחידו.//ויקרא אז לחייט//וזה האיש בא בריצה-//"תפור לפרעושי הקט//מכנס יפה וגם חולצה!"//במשי וקטיפה//אז הפרעוש מיד הולבש.//סרט על החליפה//וגם צלב קטן בדש.//וכך היה לשר גדול,//ועוטה עיטור-כוכב.//וכך היו ל'דם כחול' כל הפרעושים אחיו.// בגבירות ואדונים//פגע הזן המשוקץ//ממלכה עם נתינים//הלז נשך וגם עקץ.//הם לא הרשו אותם למחוץ//לגרשם אבוי, אף לא התרו-//אצלנו עת פרעוש יעקוץ//מהשרץ חיש כל איש נפטר... נכתב במחצית השנייה של המאה ה-18 על הפוליטיקאים של אז...

הפשפש עלה למעלה - מילים ולחן: נורמן תומס; תרגום ועיבוד לעברית: חיים חפר; בוצע על ידי רביעיית מועדון התיאטרון בשנות החמישים של המאה הקודמת:

איך הפשפש עלה למעלה

אולי תאמרו לי? [פעמיים]

איך קרה שהפשפש עלה למעלה

זה לא מובן, זה לא מובן... [פעמיים]

פעם היה פשפש אחד

הוא בפרוות עכבר נולד

אך יום אחד שמע קולות:

אתה נוצרת לחיות גדולות.> איך קרה שהפשפש עלה למעלה...[פזמון חוזר קבוע]

תיכף עזב את העכבר

ואל כלבלב עלוב עבר

אך החיים אינם שווים

אם אתה חי חיי כלבים

דירה החליט הוא לעבור

ואז קפץ הוא על חמור

אך חמורים תמיד עובדים

ולפשפש זה לא התאים.> [פזמון חוזר]

תוך רכיבה אל האבוס

מן החמור עלה לסוס

וכך עלה עלה

עד שעלה לממשלה.> [פזמון חוזר]

הוא פה ושם

(עלה למעלה)

הוא פה ושם

(עלה למעלה)

תמיד תגידו יס

ואז תצליחו לטפס.

איך קרה - שהפשפש עלה למעלה

עכשיו מובן - עכשיו מובן...! [פעמיים>סיום]

נדמה לי שהפרשנות של שני שירים מופלאים אלה, יכול כל אזרח בר דעת ובן תרבות לפרש כרצונו... סומך עליהם בכל ליבי...

ברם-אולם! איך ש'הפשפשים' שלנו מתעופפים בין שפתי הפה העליון שלהם לבין שפתי הפה התחתון שלהם ושל האחרים למיניהם, אכן מעולם לא נראה כדבר הזה! אפילו בקרקס האימים שמתנהל כאן כעת חיה... מעניין מה דעתם של הפרוקטולוגים האמיתיים שמסתובבים ביננו... ואידך זיל וגמור...

על המאפשרים ל"שיגעון בשניים" להרוס מדינה-חברה

                                               פואמה על העומדים מן הצד

הרקע וההשראה לכתיבת האמירה השירית שבכותרת: 

בשלושת העשורים האחרונים נצפתה במדינת היהודים תופעה יוצאת דופן, נדירה, ראשונית, מקורית ורדיקלית עד כדי כמעט חוסר תקדימיות: הופעה של זוג בעמדת הנהגה בכירה, הנהגה כמעט כרונית, הלוקה בתסמונת נפשית הקרויה "שיגעון בשניים"!-- מהי אותה תסמונת?

שיגעון בשניים (Folie a Deux; Shared Psychosis) הוא שם של מחלת נפש/הפרעת אישיות שנצפתה, אובחנה והוכרה בשנות השבעים של המאה ה-19 בצרפת. מדובר בפסיכוזה משותפת לשניים [או יותר: שלושה ומעלה, משפחה שלמה, חמולה, שבט, אומה...], שני זרים אך לרוב קרובים כמו שתי אחיות, אם ובנה, זוג הורים וכדומה. הם חולקים אותם סימפטומים פסיכוטיים: לרוב דלוזיות (אמונה קיצונית עיוורת ברעיונות ומצבים חסרי בסיס); הלוצינציות (משוכנעות עצמית מוחלטת שמשהו מאיים קיים מולם כשבפועל אין שום עדות מציאותית לכך); והתנהגויות ביזאריות בהתאם לכך. במרבית המקרים התכנים הם פרנואידיים במובן של התנכלות ורדיפה מצד כולם אחרי הלוקים בתסמונת. לרוב מתקיימת בצמד-חמד הזה אסימטריה תפקודית כאשר האחד הוא דומיננטי ומוביל והשני פסיבי ונגרר. מדובר במחלת נפש אמיתית קשה מאוד לטיפול (נפשי ותרופתי) וכמעט חשוכת מרפא. ישאל הקורא: אם זה ידוע ומוכר מעל מאתיים שנה, אז מה כל כך יוצא דופן במקרה שלנו במדינת היהודים דהיום???

ובכן ההבדל הוא מהותי! זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הפסיכיאטריה, מדובר בזוג נורמלי-נורמטיבי לכאורה שבחר מרצונו החופשי, בכוונת מכוון ומתוך רצון מוכוון להשיג מטרות אישיות שקשורות בצבירת כוח ושליטה -- ללקות במחלה! ובמילים אחרות, מדובר בתרגיל הונאה מבריק שהרי אדם חולה זקוק לחמלה וטיפול ואמפתיה ... וכדומה, ואזי הוא חסין מביקורת וכדומה... אבל לא לשם כך התכנסנו כאן!!! -- אלא לשם דיון על העומדים מן הצד, אלה שיכולים למנוע ולטפל בזוג המופרע ולא עושים זאת משלל סיבות כמו פחד, שיתוק מוחין, שמירת עכוזים מפני שרפה ועוד כהנה וכהנה... במצב זה למושגי יסוד כמו מוסר, יושרה , צדק, אחריות, עמידה לדין ועוד -- אובדת החשיבות והם הופכים לחוכא ואיטלולא, וכל שקר הופך לאמת משרתת...

מיהם העומדים מן הצד? שמות נרדפים: מאפשרים, מתעלמים, רואים-שותקים, בעלי עפעפיים צנוחות, עדים עיוורים-אילמים-חירשים בנוסח שלושת הקופים, היושבים על הגדר או הטריבונה, העומדים מנגד ועד המוכרים נשמתם לשטן -- הם הם האשמים העיקריים! כי לעולם אין אנו מצפים ממקרבן או מקורבן לשלוט באירוע, שהרי האחד נועד לכך וחותר לכך שהרי זו מהותו ובחירתו והשני אינו יכול להתנגד כי הוא רק מושא למצב, ומכאן שרק לעומדים מן הצד יש את היכולת באמת להשפיע מרצון חופשי וללא מורא!? על כך נכתבה האמירה השירית דנן:

      פואמה על העומדים מן הצד

פעם אי שם בעבר הרחוק כאשר נחשפו בני האדם

ל"שיגעון בשניים" או לכל מעשה נבלה להד"ם...

הם נהגו להתבונן ולהקשיב ולנוכח התמונה גם לתהות:

הרוצח שוחט הנרצח באור החמה,

האנס חודר את הנאנסת על מצע,

העוקד מניח על מזבח את הנעקד,

המטורף חונק את הילדה,

החזק מגרש את החלש:

הגר, היתום, הזקן והאלמנה

אל תהומות הנשייה...והכובש?

מאבד צלם אלוהים ולוקה... ב"שיגעון בשניים"!

ומנהל את הנכבש עם חרב לנצח...

והנה על הטריבונה בזירת הכנסת

"העומדים מן הצד" צופים באימה

ידיים בכיסים ולא עושים דבר,

עוסקים בקש וגבבא...

        והשאלה המתבקשת:

איפה אתם עכשיו? איפה הייתם אז?

הרי צפיתם, ידעתם, שמעתם וחשתם, 

איך צנחו העיניים, איך נאטמו האוזניים,

איך לא חשתם לעזרה, למה התנכרתם 

למה התנתקתם, ממה פחדתם? -- אתם!

ורק אתם נושאים באחריות, באשמה ובבושה!

הרי קומץ מכם היה מספיק כדי להזיז לצד

את ה"משוגעים בשניים ובשבט"

של שפנים ומלכחי פינכה, ערלי לב

אטומי רגש והוזי משיח זוועה... וזה!

ללא הפגנות, דמים, יזע ודמעות,

הוי, כמה כאב יכולתם לחסוך

מעם שחוק שנעקד על מזבח השקר

בידי צמד שלקה בשיגעון בשניים!!!

אתם העומדים מן הצד...

                          ואידך זיל וגמור...

על אגדת שתי העגלות ושני החזונות

                    גנרל לשעבר על העגלה היהודית האמיתית -- לעניות דעתו הקובעת!

במאמר עיתונאי מקצועי ומשמים מצאנו את הקטע הבא:

"תא"ל במיל' אפי איתם, לשעבר שר התשתיות ויו"ר המפד"ל הוא אחד מששת חברי ועדת תקציב הביטחון, שדיוניה טרם החלו, וצריכה לקבוע את גודלו הקבוע בשנים הבאות [...] היה מעניין לשמוע לפני שבוע את איתם פורט את משנתו בנוגע לסוגיה האסטרטגית החשובה מכל: מהו הרעיון המלכד של ישראל, ועל מה היא שולחת את חייליה למות למענה בקרב. 'התרבות המערבית השתלטה עלינו ומחקה את זהותנו ללא היכר [...] לא יכול להיות רעיון של מדינה יהודית וציונית בלי אמונה באלוהים. מי זה היהודי הליברלי, מהם התכנים והזהות שלו? איך אפשר לנצח את הרעיון של החמאס אם אין לך רעיון נגדי? לבסוף טען כי החינוך הממלכתי [החילוני-ציוני-ליברלי לפי הגדרתו] נחות ביחס לחינוך הדתי: מהו החינוך הממלכתי, מה כן יש בו, פרט לכך שהוא לא דתי?".

כותרת המאמר של מירב ארלוזורוב [דה מרקר, 5.7.24, עמ' 8] היה: "אפי איתם, החינוך הממלכתי נחות מהחינוך הדתי? הנתונים דווקא מלמדים ההפך!" -- מה עוד ש"נזכיר, החמ"ד [חינוך ממלכתי דתי בניגוד לחינוך ממלכתי כללי] הוא זרם החינוך היקר בישראל. ההשקעה בתלמיד בחמ"ד גבוהה בכ-25% מההשקעה בתלמיד הממלכתי (וגדולה לאין ערוך מההשקעה בתלמיד הערבי), כלומר יחס העלות-תועלת של מערכת החינוך הדתית הוא ללא ספק מאכזב מאוד." [הנתונים המוכיחים מובאים במאמר בצורה מפורטת ומקורם במסמכים רשמיים של משרד החינוך ומבחני ה-או.אי.סי.די.].

אפרופו... נזכרתי באגדת שתי העגלות ושני החזונות:

האגדה מספרת על פגישה מופלאה

בין שני באל-עגאלעס, בעלי עגלה,

בדרכם ליריד למכירת סחורה,

שהרי עגלונים-סוחרים היו בעמם

וספרים הייתה מרכולתם.

הראשון קרא לעצמו החזון איש

בעוד השני נקרא איש החזון.

שני יהודים, שלוש עד שש דעות

והמחלוקת פרצה, סערו הרוחות:

טען הראשון: "עגלתי מלאה כל-טוב

ושלך ריקה, מלאה בקש וגבבה".

הביט השני בעגלתו ובעגלת חברו 

ותהה: "איזו יהירות וחטא גאווה...

מי שמך? הרי לא ראית ספריי".

לא הספיק לומר עוד מילה ובאה ההבהרה:

"עגלתי מלאה באל כל-יכול, בחומש,

משנה, גמרא, אגדה, מסורת ותהילה,

פיוט ותפילה, קידוש השם ועול מצוות תורה,

ואלה מלמדין לחכות למשיח וגאולה,

ועד אז... אלוהים גדול והרבי יציל!

ומה בעגלתך? גורנישט מיט גורנישט!" --

הסמיק מכעס השני ולחש בארסיות:

"לא שכחת... גלות, פרעות, דלות ועבדות

ואיפה היה האלוהים שלך אלפיים שנה?

מה הועילה הגמרא והתפילה והזעקה

בעוד האל והרבי שליחו מנמנמים בשכחה?"

ואז אמר בקול גדול מול פרצוף מבוהל:

"עגלתי מלאה ועמוסה לעייפה, אך 

לא דומה למרכולתך בשום צורה...

לי יש תנ"ך ופלמ"ח, רמב"ם ואפלטון,

שמואל הנגיד, שפינוזה ומנדלסון.

לי יש מדע, דעת, אמת ו'הצנע לכת',

לי יש תשוקה לחופש וחירות,

זכויות אזרח ו-"ואהבתה לרעך כמוך",

לי יש חמלה על האחר, הגר , היתום והאלמנה

והזקנה במסדרון... לי יש את ביאליק, עמיחי וקנז

וגם היסטוריה, פסיכולוגיה, צבא... ועוד,

ואני לא מחכה למשיח ולגאולה, אלא

מתמודד, פועל ומקריב למענה, ואצלי

חמשת המ"מים של רבינו זאב

                     ולכן (בזעם)

נבחרי ציבור וגנרלים שמקריבים צעירים

על מזבח האל, הרב וקידוש השם ויודעים

רק להבטיח רק חיים על החרב לשקר הנצח,

להעדיף פולחן מוות על פני פולחן חיים,

לחלק מדליות ומצבות במקום דגלי חירות -- 

רק אלה מסוגלים להנגיד יהדות לחמאס!

שלום וחירות ושום שכל יש לי,

וגם רגישות, יושרה ואמפטיה, ובעיקר:

דמוקרטיה ושוויון לעם ולא לשבטים בוזזים.

ובנוסף ציונות וחלוציות, אך ללא 

כיבוש ושליטה על אחר -- כיבוש משחית... אמר 

ליבוביץ ועל עגלתי... וצדק כנביא מתנ"ך!

- גנרל יקר, טול קורה מבין עיניך כי 

מדינת הלכה היא מולך וקץ הממלכה."

בראשון, פלצות אחזתו, קם והסתלק בעגלה העבשה.

          אז מה היה לנו כאן?

שתי עגלות מלאות ומתנגחות,

שני חזונות: אחד מאחורי חומות

והשני בשדה פתוח...

ואלוהים אחד שנרדם בשביעי לאוקטובר 2023!

והערה לסיומה של מעשייה: מי שמעדיף לימודי דת על פני אנגלית, מתמטיקה ותרבות כללית, מביא את עמו לחורבן בית נוסף והוא דומה לבר-גיורא ולא ליוחנן בן זכאי... והמבין יבין... ואידך זיל וגמור! חבל שגנרל לשעבר הוא כל כך בור וחשוך...

מהו חבר כנסת?

 ח"כ מהשורה מסביר מהו חבר כנסת לאזרחים שמשלמים את משכורתו, אזרחים מכל המינים והסוגים:

עיתונאי מן השורה פונה לח"כ בראיון מסודר: "מדוע אתם בוועדה לא פועלים לביטול הפגרה הקרובה? המדינה במלחמה" והתשובה: "זה עניין מאוד פורמלי" -- כתבה של נ.ג במוסף הארץ, 05.07.2024, עמ' 10... להלן התשובה המפורטת:

"חבר כנסת זה לא ג'וב או עבודה מהסוג הרגיל. זה תפקיד של שליחות ציבורית, ומי שממלא אותו -- אין לו פגרה גם לא בשבת, ואני אומר את זה כשומר שבת, ולא בחגים וגם לא במה שמוגדר 'פגרה' שזה עניין מאוד מאוד פורמלי של עבודת המליאה, האמן לי נ. זה התפקיד הכי פחות משמעותי בכנסת, כשקוראים לך בשתיים בלילה ללחוץ על הכפתור עם האצבע.  הדבר המשמעותי זה העבודה השוטפת וגם הקשר עם הציבור, ובעיקר העבודה מול הממשלה ובפיקוח שלה. הוועדות גם כביכול פורמלית עובדות כמו שקבעה הכנסת בזמן מלחמה. העבודה שפ נמשכת בסטנדרטים -- לא כמו בפגרות רגילות. אני מסכים לגמרי שאנחנו בזמן מלחמה וכולם צריכים להיות מרוכזים אך ורק בדבר הזה. אני חושב שזה מה שיקרה במה שמכונה 'פגרה'. [שאלה חוזרת על עצמה] "אני אומר שוב -- המשמעות אולי רלוונטית לכל מיני עובדי כנסת. הרבה פחות לחברי כנסת. בפעם הקודמת של הפגרה, שגם היא הייתה בזמן מלחמה, לפחות בוועדות שאני חבר בהן, כמו ועדת חוץ וביטחון, ועדת חוקה, אני חושב שהעבודה הייתה כמעט רציפה. לפחות שתיים-שלוש פגישות בשבוע. העבודה האמיתית היא... אני אתן לך דוגמה מהשבוע שעבר [כדי להמשיך להתחמק מתשובה הוא נכנס לדיון על נושא לא רלוונטי שלא נשאל עליו]" כאשר העיתונאי חוזר פעם אחרי פעם על השאלה, ממשיך האיש להתחמק מתשובה ישירה ופשוטה ומתיש את העיתונאי המסכן שמתייאש ומרים ידיים ואז אותו ח"כ מסכם "אני אומר שוב, במקום לבטל משהו שלא קיים, צריך להסדיר את מה שכן קיים" -- משפט פתגמי פחלוסופי מן המעל הסןקרטית ממש!

כאזרח קטן, גרגיר חול נשטף בים, תהיתי על האמירה של אותו נבחר ציבור (אגב, הגיע לכנסת רק בזכות החוק הנורווגי) ולהלן הניתוח שלי של התשובה המלבבת שלו תוך מעקב בקריאה צמודה של מילותיו:

להיות ח"כ 'זה לא ג'וב או עבודה מהסוג הרגיל' -- רוב חברי הכנסת, בכל הכנסות האחרונות, פרט לבודדים, מתייחסים לזה כאל ג'וב ואף אומרים זאת בקול רם ובפומבי! מדוע חושב האיש ש'עבודה מהסוג הרגיל' זה רמה נמוכה כל כך, הרי משכורתו ממומנת מעבודה מהסוג הרגיל של כל אזרחי מדינת ישראל והיא לבטח יותר חשובה מעבודתו של ח"כ לא ג'ובניק!?

'זה תפקיד של שליחות ציבורית' -- ואני חשבתי שמדובר בכל הציבור ובעיקר ברווחתו ובעיקר במלחמה ומה עניין פורמליזם לכאן? אז אם מדובר בזה שעבודת המליאה היא לא חשובה אז בואו ונבטל אותה ואז לא יאושרו חוקים ואנחנו האזרחים הקטנים נסבול פחות... מה זה 'עבודה שוטפת'? אין תשובה; 'עבודה מול הממשלה ובפיקוח שלה' -- חברי הכנסת של בהקואליציה מעולם לא עבדו מול הממשלה, הם מעולם לא מפקחים עליה ונכו שהם עובדים בפיקוח של הממשלה -- נראה לי שאותו ח"כ סוף סוף מסכים שהוא/הם חותמת גומי בלבד

אז מדובר בעניין פורמלי בלבד והוא חשוב ל'עובדי הכנסת האחרים' ובמילים אחרות המשרתים של חברי הכנסת שמגיע להם חופש, אבל משום מה הם מקבלים חופשות פי כמה וכמה ממני האזרח הקטן! וכי למה?

ואם הפגרה זה 'ישראבלוף' אז צריך לבטלה לא בגלל המלחמה אלא בגלל שאותו ח"כ מסביר שזה סתם חארטה... והמבין יבין...

וכעת לעניין הרחמים: אם מדובר בשליחות אז העובדה שאתה עובד בשבתות וחגים אינה רלוונטית כי גם רופאים רקציני צבא ומשטרה  ורבים אחרים עובדים בשבתות וחגים ועדיין אין להם 'פגרות' מפגרות ובוודאי שלא בזמן מלחמה.

אז אם אתה עובד בפגרה בוועדות הכנסת, וזה העיקר, היכן התוצאות כשמדובר בטיפול באזרחים מהעוטפים, בכלכלה, בחברה ובמה לא?

ולבסוף: מה עם קצת רגישות, זניחת האטימות והניתוק ובעיקר להראות דוגמה אישית ואת כל זה לא רק לבייס שלך אלא לכל האזרחים הסובלים... הם משלמים את משכורתך...

אשאיר לציבור לנחש מי הוא אותו ח"כ מופלא... ואידך זיל וגמור...

על פצע-הנפש השקוף

                                             המחיר והצבע של בדי המלחמה 

היו היה אי פעם... או

פעם לפני הרבה שנים... או

אז, בעבר, אי שם זה קרה...

כך מתחילים לספר מעשייה,

אבל לפעמים "היו היה" זה כעת חיה,

הלילה, הבוקר, מחר, בעוד שבוע, חודש או שנה

ואולי שנים ועשורים הלאה.

ובכן, היו היה, ישנו סוחר בדים אחד,

בדים מכל המינים, הצורות והצבעים:

צמר ועור, פשתן ומשי, כותנה ומעורבים...

וכן, גם בדים לתפירת דגלים וניסי מלחמה -- 

כאלה שעבור הצבע והצורה נשפכים דמים,

לא של חיות, אלא של בני אנוש מוקרבים

כקורבן על מזבח, בידי כהנים-מלכים מרעילים.

                              אז...

לכבוד ולזכר המתים בונים מצבות,

למען הקטועים יוצרים תותבות,

על כוויות וצלקות שותלים עורות,

ולסומים והחירשים ממציאים תחליפים...

והמחירים? שהרי במסחר עסקינן!

כלום! כי מה זה כסף בעבור גבורה מצילה...

ולכן, המחירים בוהקים ונשגבים עד אימה.

                            אבל...

מה קורה כשהפצע הוא שקוף?

לא רואים את הצלקת בנשמה

לא שומעים את אילמות הזעקה

לא מבחינים באותות המצוקה

לא ערים לחלומות הזוועה

ולא חשים את הבריחה אל האין

בצורת שיכר, סמים וטבליות הזיה...

ובבושת הבכי המתחנן לעזרה מול

אלה ששלחו ולא רואים שקופים בעין:

"מה הבעיה? הוא הרי שלם ובריא, מה הוא רוצה?

שילך אל הנמלה ואל הדבורה וילמד דרכיהן,

מה הוא מתבכיין? לחברו אין יד ורגל וטחול ועין

והוא שמח בחלקו וממשיך בחייו, בעזרת ה..."

                      ועל זה אומרים:

הפצע שקוף ולכן גם המחיר שקוף, 

והאיש שקוף... ורק הוא מבין

שנלחם עבור דגל שקוף, ומכאן

שהפך לחי-מת שקוף בדומה

לבד-דגל שקוף שעוטף מלך עירום... שאינו שקוף...

כזה שצבע עורו אדום מדמים שזלגו לשווא... שהם שקופים...

                       ואז...

השקוף מתאבד תוך שנעטף בבד שקוף שמחירו כלום!

                                              ***

12.05.2024: תום לוינסון, "עשרה חיילים וקצינים התאבדו מאז תחילת המלחמה, חלקם עוד במהלך הקרבות בעוטף", הארץ ...> 09.06.2024: משה כהן, "'ראוי לכך': הלוחם התאבד בשל פוסט-טראומה, משפחתו נאבקת למען קבורה צבאית", מעריב.

למי שהוא בור או מנוכר: המספרים האלה, במהלך החודשים והשנים ואף העשורים הבאים, יגדלו למאות ואלפים... והכוונה רק לאלה שמצליחים לממש את מותם.

     יצחק מלר: נכתב בלילה שבין ה- 09.06.2024 ל- 10.06.2024...

המחיר של ליטר דם

                     השוואה בין המחיר של דם וזיעה של חיילים, גנרלים ופוליטיקאים

להלן ציטוט מצמרר משנת 1961:

"במשך ארבע שנים מת אבי במלחמה. הרבה חפירות חפר. אמרו לו כי זיעה חוסכת דם. ודם חיילים חוסך זיעה של גנרלים. וזיעה של גנרלים שוב חוסכת את דמיהם ואת זיעתם של בעלי תעשייה וקיסרים".

את זה כתב המשורר יהודה עמיחי בסיפור קצר "מיתות אבי". הציטוט מתייחס לקורות אביו במלחמת העולם הראשונה כחייל בצבא הגרמני. הסיפור מופיע לראשונה בספרו ברוח הנוראה הזאת, הוצ' ספרית הפועלים, מרחביה, 1961, עמ' 131. הספר ובו הסיפור, הופיע עוד פעמיים בהוצאת שוקן תחת הכותרת ברוח הנוראה הזאת: סיפורים בשנים 1973 ו- 1985.

איני יודע האם עמיחי הוא סתם נביא או נביא-על או פילוסוף עולם וכדומה. אבל אין ספק שהוא כרך את הדם של החייל-אזרח הקטן בזיעה של הגנרלים ובעיקר בדם-זיעה של הפוליטיקאים ובעלי ההון ["בעלי תעשייה וקיסרים"] -- בצדק פואטי ומעשי כאחת! בבחינת אמת מטאהיסטורית אקסיומטית, כזו שאינה ניתנת להפרכה... חבל שוועדת אגרנט לא קראה את הסיפור הזה של עמיחי... מקווה שוועדת החקירה הממלכתית לאירועי השביעי באוקטובר 2023 ומלחמת עזה והגליל ו... שתקום (מקווה אך לא בטוח), תקרא את הסיפור ולא תחזור על הטעות הקולוסלית של ועדת אגרנט... ואידך זיל וגמור...

על התפוררות מדינה... איך זה קורה?

איך קורה שחברה/מדינה מתפוררת? מה רואים לפני כן? איך מזהים תהליכים שמובילים אל...? והאם ניתן למנוע? לשנות כיוון תוך כדי תנועה... או שמדובר  בעליות ומורדות בלתי ניתנים לעצירה...

להלן פסקה מאתגרת ומעוררת חרדה מתוך ספר-מחקר שפורסם באנגלית ב-2023 (תרגום שלי):

"קיימת תכונה אחת אוניברסלית המאפיינת תקופות של טרום-משבריות בחיי מדינה-חברה: פרגמנטציה של הנופים האידאולוגיים והתפוררות של הקונצנזוס האידאולוגי של האליטה השלטת -- מה שמהווה את המסד של ההסכמה לכפיפות למערכות השלטון המדינתיים [הסכמה על כללי משחק]. כמה עיקרים של 'אני מאמין' שמשיגים אהדה ציבורית הם רדיקליים בכך שהם מתכוונים לכונן מחדש את החברה בדרך יותר טובה, הולמת וראויה (לפי ה'אני מאמין' שלהם). אחרים הם מסורתניים, המביטים אחורה בזמן כדי לשחזר תור זהב מדומיין. עם זאת, אבחנה שמרנית כזאת יכולה בקלות לגרום לבחירה בפעילות רדיקלית. מכיוון שמשתרשת תפיסה כללית שהמדינה הולכת בכיוון טועה ושהחברה הפכה ברובה להיות בלתי צודקת ובלתי שיוויונית (לא רק בין עמך לאליטות אלא גם בין המנצחים והמפסידים בתוך האליטות) גורמת לנטייה לתקן את הדברים על ידי סידור מחדש של ה'צדק החברתי' שהשתבש, וזו זוכה לאטרקטיביות גבוהה. תכונה כללית נוספת היא שאידאולוגיות פלגניות (שבטיות וזהותניות) גוברות על אידאולוגיות מאחדות וגורמות לתקופות של משבר או אף שבר חברתי [...] יש לזכור שיציבות וקונצנזוס אינן בהכרח מידות טובות, אם מה שנתפס כיציב הוא ממשל בלתי צודק." מקור:

Peter Turchin: End Times: Elites, Counter-Elites and the Path of Political Disintegration, Penguin Books, 2023, pp. 97-99

נדמה כי הפסקה הזאת מתאימה מילה במילה ובכל המובנים לתיאור של העובר על החברה הישראלית, מוסדות המדינה והאליטה השלטת בה, בעשורים האחרונים -- אלא שאצלנו כבר רואים בעין ובמציאות את התוצאה והתוצר של אותם תהליכים!!!

הסבר קצר על הכותב, הספר והייצוג: מדובר בחוקר הבולט באסכולה מדעית חדשה בתחום חקר ההיסטוריה ובעיקר המאקרו-היסטוריה המדינית, אסכולה שהולכת ומתבלטת יותר ויותר בשלושת העשורים האחרונים לערך, בעולם המערבי. הגישה הזאת גורסת כי בעזרת כלים סטטיסטיים חדישים של סקירה וניתוח של "ביג דאטה" מתקופות היסטוריות, ניתן לזהות תהליכים מנבאים של קריסת מדינות וחברות... ולפיכך אולי לנסות להאט, למנוע ואולי אף לשנות כיוון לפני ההידרדרות לתהום ובמילים אחרות, לזהות מדרון חלקלק ולסור ממנו בזמן לפני פרוץ השבר ונקודת האל-חזור. הכותב, האסכולה והקורפוס האדיר של מחקרים, מאמרים וספרים בתחום הזה מרוכזים בספר המצוטט ורבים אחרים.

כמה אזכורים ישראליים מתולדות מדינת ישראל שלאחר מלחמת ששת הימים, שהוא בעיני קו פרשת המים ההיסטורי שלאחריו התחיל המדרון החלקלק:

אחרי מלחמת ששת הימים, אמר בקול רם וצלול, חזר ואמר, פרופ' ישעיהו ליבוביץ: "הכיבוש והשליטה על עם אחר הוא משחית!". הוא ועוד אחדים שאמרו זאת נחשבו אז ל"שוליים, הזויים וכאלה שאינם מבינים דבר וחצי דבר בהיסטוריה, במדיניות ובכלל"; אותו ענק רוח, פרופ' ישעיהו ליבוביץ המשיך לדבוק בעמדתו ביתר שאת ובמהלך 1992 אמר: "מזהה אני קיום מנטליות יהודו-נאצית בחוגים מסויימים בחברה הישראלית..." -- בין אם לדעת מחנות רבים ושונים בחברה הישראלית האמירה הזאת (בלי קשר לקונטקסט או 'הוצא מהקשרו' או לא הובן, וכדומה) נחשבה לראויה או לא ראויה במידה כזאת או אחרת (כולל סיפור האי-מתן או אי-קבלת פרס ישראל, שמבחינת הישגיו הענקיים במחקר ובהגות, הגיע לו הרבה יותר מאשר למשל לרבנים רברבנים וקיצוניים ודלים כמו הרב דוד יוסף או  הרב אלי סדן, רחמנא ליצלן) -- הרי שהשנה האחרונה מאז ינואר 2023 ועד הלום, כולל הטבח בשביעי באוקטובר, היא עדות מצמררת להתגשמות נבואותיו בצער רב וביגון קודר. אין עוררין על כך שחאמס הוא דעאש הוא דמוי נאצי וכנ"ל איראן... אבל זה אינו הנושא: נא להביט על עצמנו במראה ולא להטיל את הכל בפני האחר/ האויב ומי שזה לא יהיה, ובלבד שזה לא אנחנו, אנחנו נקיים... כי אנחנו מסרבים להביט במראה ולראות נכוחה בלי מסווה, הסתרה או התעלמות בנוסח היעני הידוע של הטמנת הראש בחול.

במאי 2016, בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה במכון משואה בתל-יצחק נאם סגן הרמטכ"ל יאיר גולן והזהיר: "השואה חייבת להוביל אותנו לחשיבה על אודות חיינו הציבוריים, ועוד יותר מכך, היא חייבת להוביל את כל מי שיכול, ולא רק את מי שרוצה, לשאת באחריות ציבורית. כי אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו-90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו בשנת 2016" -- יתרת פסקאות הנאום היו לא פחות חשובות ולא פחות פסקניות וראויות, אך התעלמו מהן. האמירה חיסלה את סיכוייו לרמטכ"לות, זכתה לקיתונות מכל עבר, וההתנצלות הפוליטית בעקבות הנאום אינה רלוונטית לעובדת האמת ההיסטורית שלצערנו הפכה לנבואה שהתגשמה במהלך חמש השנים שלאחר מכן...>>> 

את תוכן הנאום כולו מן הראוי היה לחלק לכל חייל בצה"ל בדומה למה שעשה בן-גוריון עם שירו הביקורתי של אלתרמן שנכתב ופורסם גם הוא במהלך מלחמת תש"ח: על זאת פורסם במדורו "הטור השבועי" בעיתון דבר ב-19 בנובמבר 1948, השיר מתאר פשע מלחמה של חייל צה"ל ובסופו עלתה הדרישה למצות את הדין עם פושעי מלחמה ולא לטייח את מעשיהם. בן גוריון לא זרק את המשורר מכל המדרגות אלא פקד להפיץ את שירו כפעולה חינוכית מן המעלה העליונה...קל מאוד לנחש מה היה קורה כאן ועכשיו בסיטואציה דומה... אנא הפעילו טיפת דימיון, כמו למשל פאנל בערוץ 14 וגם באחרים...

הערה-הארה אחרונה על זילות השואה: מדינת ישראל, החברה היהודית-ישראלית, ויהדות העולם לא יכולים לאכול מעוגת השואה ובה בעת להשאיר אותה שלמה ולא ברת נגיעה מצד ה'אחרים' באשר הם, טובים או רעים. אי אפשר להשתמש בשואה ככלי מסחרי, כלי במשא ומתן, כלי להתהדר בו או כלי לשימוש בלעדי יהודי-ישראלי שלאף אחד אחר אסור להשתמש בו כי הוא בלעדי, חסר תקדים ושייך רק לנו... אילו לא היינו סוחרים בשואה, הרי מותר והכרחי גם לומר שבאמת אי אפשר להשוות בינה לבין הנכבה, השואה הארמנית, הטבח בקמבודיה או בדרפור או ברואנדה ועוד עשרות מהסוג הזה שאירעו על פני הכדור מאז 1945 והלאה, וממשיכים לקרות גם בימים אלה ברחבי העולם!!! כולל הטבח של השביעי באוקטובר כאן ועכשיו -- ברם-אולם, מאחר ואנו כן וכן סוחרים בשואה... מה אנו מלינים שהאחרים כן משווים, מעיזים להשוות, בין הטבח בעוטף לבין הנעשה בעזה או באוקראינה או אצל היזידים ועוד רבים אחרים... או שהשואה היא שלנו ונפסיק לסחור בה או שהיא בעלת משמעות אוניברסלית כלל אנושית ואז כן מותר להשוות... ודי לחכימה ברמיזא... ואידך זיל וגמור...

הצו הקטגורי החדש!

                          תורת המוסר החדשה מבית מדרשו של מנהיג דגול שליט"א:

                              תורת מוסר חלופית -- צו קטגורי קאנטיאני משודרג! 

ז'בוטינסקי הקטן, מאבות הימין התבוני-ליברלי-מוסרי קבע והגדיר את התפקיד והאחריות של ממשל/הנהגה/מנהיג כלפי האזרח/נתין/בוחר/אדם כדלקמן: חמש מ"מים -- מזון, מרפא, מעון, מלבוש, מורה [אפשר להוסיף מ"מ נוספת: משפט צדק]... ואידך זיל וגמור...

אחריו הגיע גדול-דור אחר [הלוא הוא הרב מ.ז שליט"א] והפחית, זיקק ודחס את התפקיד והאחריות של ההנהגה לשלוש כ"פים: כוח, כבוד, כסף -- אבל רק למנהיג וחבורתו!

או אז הופיע צמד הרבנים הצעירים והנועזים, שוליותיו של המנהיג הדגול, הלא הם: הרב גביריהו והרב סמוטריצ'יהו ועדת גדולי התורה שמאחוריהם, וקבעו חמש תכונות-על חדשות המחייבות את ההנהגה החדשה, מין כללים שרק בעזרתם ניתן למנהיג הזורע והקוצר לעמוד במשימותיו בצלחת הפטרי שבמצע שלה גדלים האזרחים הקטנים:

בורות-טיפשות; גאוותנות ללא תקנה; אנוכיות ואופורטוניזם; אטימות רגשית; אפס חמלה >>> ומתחתן אין סוף סעיפי משנה! כמו למשל: מושחתות, אכזריות, שקרניות, ועוד... ואידך זיל וגמור... ובעיקר:

         אי-מודעות מוחלטת לנתק מן המציאות...וזחיחות הדעת

    

רק מרי אזרחי...

           על המיליון שצריך לזעוק ללא סוף

יושב לו זקן בצל שמשיה ליד תאנה.

מזיפי הזקן זולגות דמעות איטיות ואדומות,

מזה יותר מחצי שנה אחרי יום נורא...

ובתוך ענני עראק הזקן הוזה ומזיע:

"מה עושים מול הנהגה פנאטית חסרת בינה ודעת

כדי למנוע מחמש נכדות לגדול ולצמוח -- רק

כדי להפוך לאלמנות עטורות תהילה

שמגדלות יתומים לתפארת האומה

עד לחורבן ואבדון ללא תקווה???" --

אין מנוס ואין ברירה ואין חלופה -- רק

עלייה של מיליון על הכנסת=הבסטיליה

במרי אזרחי בלתי אלים וללא תאריך תפוגה,

כדי למנוע אלמנות ויתמות ידועים מראש,

וחזרה לגלות כנועה, ממנה הציונות ברחה... בהצלחה!?

שעומדת כנראה להסתיים בחורבן שלישי

רק בגלל טפשות ואווילות ורשעות ושחיתות ואטימות ובורות...

של הנהגה שמובלת על ידי איש עם הפרעת אישיות ומשיחיות...

שסובל מהידבקות עכוזו לאסלת בית כיסא כבוד... ואידך זיל וגמור...

הסיפור הלא יאומן על הדרך מחברון לממשלה

                      סיפור על בגדי השוטה שעלה לגדולה...

היו היה פעם בחור כיפתי, שוטה ועלוב

שבילדותו נהג למרוד, להפגין ואף לגנוב.

צבר תיקים ברשימות הממלכה

והתעמת בכל שני וחמישי עם משטרה...

והנה, בקפיצת זמן נחשונית מוזרה,

לא מהתנ"ך אל הפלמ"ח רחמנא,

אלא מכהנא אל מרכז הבמה,

הפך להיות שר של משטרה ואכיפה

בבחינת השומר על החלב מפני החתולה

וכל הטוב הזה, באומה מקוטבת ושסועה.

ויהי היום, היום השישי, לפני הדלקת נרות שבת,

דהר השר במכונית השרד, ללא חגורה...

אך עם צ'קלקה כחולה לתפארת המפלגה

ואתו ילדתו הנאווה... להראות זיו פניהם

באירוע 'לאומני' שכבר טופל על ידי פקודיו

שהיו צריכים אותו לכפרה... אבל באותה העת

עבר באור אדום, גרם לתאונה ומכונית הפוכה...

ואז גם טען טענה משונה כי בצורך מבצעי עסקינן,

ואז גם אושפז עם צלעות שבורות, צלעות מהן נבראה אישה, אי שם בתורה...

ובנוסף גם החליף בית חולים תוך חילול שבת... וכי למה?

ולבסוף מתברר כי נהגו הוא עבריין דרכים מורשע

בדיוק כמו הבוס שומר החוק והממלכה...

שהרי כבר נאמר כי שרים אכלו בוסר 

ושיני נהגים תכהנה... והכל לשם שמים ובשם השם...

אמנם לא בבדיה וסיפור פורימי מדובר... והנה הפתעה:

הכל וכולם עברו לסדר יומם

כי את האמת מגדיר השר דנן

ויפה שתיקה לכל המקטרים

שהרי הוא השר הנבחר! -- אזי נשאלה הקושיה:

איך זה שדיון דחוף על פדיון שבויים

נדחה בגלל שבת ואין בעיה לצאת לפגרה

אבל נסיעה 'מבצעית' עלאק, עם ילדה...

מותרת בשבת המלכה?

וגם במחיר מכונית הפוכה

וצלע שבורה... ועל זה, אולי, עוד תחולק מדליה!?

כנסת ישראל כבית מקדש?

        משכן הכנסת הוא משכן קדוש! -- טוען ח"כ נכבד מהספסלים האחוריים של מפלגת הליכוד

להלן סדרה של ציטוטים מתוך דברים שנשא ח"כ במליאה של כנסת ישראל ביום עבודה שגרתי [פרטים ומקורות בהמשך]:

"משכן הוא דבר קדוש. וגם לבית הזה, למשכן הכנסת, יש ערך פנימי קדוש -- והערך הזה הוא רצון הכלל, רצון העם היהודי, רצון העם שיש לו תרבות עתיקת יומין, והוא מברר את החזון שלו, את הערכים שלו -- דרך מה שאנחנו עושים כאן, דרך מעשה החקיקה. [...] את הרצון הזה של הכלל, את רוח ישראל, אנחנו כותבים דרך הליך החקיקה... זה הערך הקדוש של הבית הזה. אבל גם את המשכן הזה, משכן הכנסת, עלולים לחלל -- ומחללים. [...] לחלל, זה להפוך משהו לחלול. לרוקן את התוכן, את הערך הפנימי שלו. במשכן ובמקדש -- לחלל זה לרוקן מקדושה, להפוך לחול. וכשאתה מחלל משהו, אתה הופך אותו לחלול וגם לחלל, כיוון שאתה מוציא לו את הנשמה. למעשה אתה הורג אותו. [...] מקום קדוש -- צריך שישמרו עליו כדי שלא יחולל, שלא יירמס. וכמו שאתם יודעים, גם כאן יש כאלו שמגדירים את עצמם שומרים, שומרי סף. [...] בהתחלה זה נשמע מצוין, עד שמגלים ששומרי הססף לא רק שלא שומרים על קדושת המקום -- אלא שהם אלו שמחללים אותו! [...] התרגלנו שבג"ץ מחלל את קדושת הבית הזה... התרגלנו שהייעוץ המשפטי לממשלה משמש זרוע למטרה הזאת, אבל מה הזדעזעתי לגלות? שגם חלק מהייעוץ לכנסת, שאמור להיות שומר הסף במשכן, הפך לזרוע של בג"ץ... זה חילול הקודש, חילול המשכן, ואם זה ימשיך, נמצא אלטרנטיבות, חברות שמירה אלטרנטיביות."-- הימים הם חצי שנה אחרי פרוץ מלחמת עזה ועוללותיה, גרורותיה וזירותיה... המבין יבין...

הציטוטים האלה, ש'הוצאו מהקשרם' [יוסבר מיד בהמשך] נלקחו מתוך: "דברי הכנסת, פרוטוקול מסונכרן (מצולם ומוקלט ישירות), ישיבת מליאה 165, מיום ב' 01.04.24, התשפ"ד, 2024". מדובר בכנסת ה-25 וביום עבודה שגרתי, כאשר מדובר בדיונים במליאה על כמה הצעות חוק שונות (שמבחינה תוכנית, אינן מעניינינו כאן) בקריאה שנייה ושלישית. בכוונה איני מביא כאן את שרשרת ההתפלמסויות הענייניות כשלעצמן, על הצעות החוק עצמן, אלא דווקא את הדברים האלה שנאמרו פעם אחר פעם בהקשרים השונים ללא קשר לתוכנם של ההקשרים, רק כדי לעדכן את ה'קהל' באשר להשקפת העולם של הח"כ דנן, זו שעומדת מאחורי הקלעים של הצבעותיו הענייניות, שוב, לכשעצמן.

מהו הפרופיל של אותו ח"כ? על פי 'אתר הכנסת' וויקיפדיה מדובר ב-ח"כ עמית הלוי, יליד 1971, חיפה (כיום מתגורר בירושלים ובעבר בהתנחלויות), חובש כיפה סרוגה; מטעם מפלגת הליכוד, נציג מחוז ירושלים; כיהן בכנסת ה-23 (30.07.2020 - 06.04.2021) ומכהן בכנסת ה-25 (החל מ-17.01.2023), בשני המקרים במסגרת החוק הנורווגי (לא נבחר ישירות כי היה אחרון ברשימה המפלגתית); היה תלמיד ישיבת מרכז הרב; שרות צבאי בחיל השריון, חטיבה 7; בעל תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה מאוניברסיטת בר-אילן ותואר שני במדיניות ציבורית מהאוניברסיטה העברית בירושלים; ממייסדי "המכללה למדינאות" המקורבת ל'פורום קהלת' (שתי העמותות-מוסדות ממומנות בעיקר על ידי ג'פרי יאס וארתור דנצ'יק, שני מיליארדרים יהודים אמריקאים בעלי השקפת עולם ליברטריאנית, תומכי המפלגה הרפובליקנית בארה"ב ודונלד טראמפ).

וכעת לעיקר דברנו! --  ניתוח טקסטואלי בקריאה צמודה ובשאילת הקושיות של ועל הציטוטים הקדושים דילעיל: 

על פי שמו של הח"כ הנכבד, הרי הוא מצאצאי שבט לוי, המשרתים הזוטרים, השמשים והגבאים בחצר קודש הקודשים, ת"פ הכהנים בבית המקדש ההוא. הטקסט המצוטט מכיל קרוב ל-250 מילים כאשר יש כמה שורשי מילים ומילים בודדות שחוזרים בו ללא הרף כמו קולות תיפוף מטמטמים של 'מוסיקה מטאלית': מעל 10% של השורש ק.ד.ש [קדוש, קודש, מקודש, קידוש, קדושה...]; קרוב ל-15% של השורש ח.ל.ל. [לחלל, חילול(השם), חלל במובן מת או נפח או להפוך לחול, להפוך לחלול במובן לרוקן מתוכן]; חזרות על המילה משכן במובן בית מקדש; רצון הכלל, רצון העם, רוח ישראל, רצון הערכים אסופה של רצונות מקודשים; התוצר של הבית, הכנסת, המשכן: הוא הליך החקיקה או מעשה החקיקה [לא משנה מה מכיל החוק מכל בחינה שהיא... עצם פעולת החקיקה היא קדושה ללא קשר למהות ולתוכן]; וכן! יש שומרי סף שמחללים את הקדושה (לא מוזכרת המילה בגידה), וכן! הבג"ץ והייעוץ המשפטי הם השטן, הם הורגי הנשמה, הם המחללים, הם שהפכו את משכן הכנסת לחלול ורמוס... בסך הכל: מדובר בטקסט מאוד דל, דליל ודלוח מבחינת מגוון המילים, אין מטפוריקה עשירה ומבריקה, בחירת המילים מזכירה את המושג אונומטופיאה (או אונומטופיה; לקוחה מחקר הספרות והשירה, ובעברית: מצלול או תצליל -- מילים שהצליל שלהן מחקה את הדבר שהן מייצגות, למשל, צפצוף, פטפוט, קשקוש וכדומה). החזרתיות מקנה לטקסט 'עוצמה' משעממת, מה עוד שאין שום הסבר או תירוץ או ניסיון לשכנע... זה פשוט מדאורייתא של הח"כ בבחינת כזה ראה וקדש... ועם זאת מה אין כאן? אין מושגים כמו כהן או נביא או מלך; אין דמוקרטיה ועקרונותיה כמו עריצות הרוב, שלטון החוק וכדומה; אין מונחים כמו צדק, שוויון וזכויות אדם... ולא משנה באיזה חוק עסקינן... והכי מעניין: אין מתווכים בצורת רבנים!?

... להלכה ולמעשה קובע כאן הח"כ הנכבד שאין צורך בהקמת בית מקדש חדש, אין צורך בעלייה להר הבית, שהרי הכנסת וחבריה הם הם בית המקדש ומעשה החקיקה הוא השה לעולה והבג"ץ הוא הסטרא אחרא... והבוחרים? מי ומה זה?... או אז נשלח איום מפורש על שלטון החוק, מצד המסורסים המוחלשים מבית ההמקדש החדש: "נמצא חברות שמירה אלטרנטיביות"...

... וכל הטוב הזה קורה קבל עם ועולם בזמן מלחמה וחורבן ומאות אלפי אזרחים בוחרים שהפכו לפליטים בארצם, כאשר: "בזמן שהשופרות ייללו על עקיפת מחסומים, משכן החקיקה נכבש: שרידי עמודים ממצדה (הושאלו מרשות העתיקות תמורת 1.1 מיליון שקל); משפצים במיליונים את לשכת ראש הממשלה [הכהן הגדול, האל, המלך ואפילו הנביא]; מציבים מכונות קפה ב-100 אלף שקל ליחידה; מחמשים את מיליציית משמר הכנסת בנשק ארוך עם כוונות ותחמושת במיליון שקל; ומגביהים ביצורים כדי להדוף מוחים ומשפחות חטופים" [לקוח ממאמר של העיתונאי אבי בר-אלי בכותרת 'קפיטול' מיום ו' 05.04.2024] >>>>>>> ואז יוצאים לפגרה... מזכיר את פיגור השכל המקודש...

                                                                ואידך זיל וגמור...

על הבלוף החרדי הישראלי

 איך הישות החרדית הרבנית במדינת היהודים, היא ישראל, הצליחה לעוות, לזייף ולמכור לציבור הרחב את ההיסטוריה האמיתית והמעשית של היהודים באלפיים שנות גלות של אפס מעשה...!!! איכה???

(1) המצאת "תורתו אומנותו" לכל -- בגלות: רק עילויים ובני עשירים למדו! היתר עבדו בפרך כדי לקיים משפחות...

(2) לא משרתים בצבא הגויים -- אלא אם מכריחים אותם... וזה קרה יותר מפעם אחת...

(3) משלמים מיסי גלגלת לצאר, למלך או לקיסר וגם לחליף-סולטן -- כי אין ברירה אחרת...

(4) יוצרים שכבה של מתווכים בין השם לבין צאן מרעיתו -- הלא הם הרבנים, המפרשים והרועים לעת מצוא...

(5) יוצרים תלות של האנשים הפשוטים במתווכים על ידי: עוני וגמ"ח; בורות; המצאת הערבות ההדדית... ועוד...

(6) ובכל מחיר, כולל שקרים לשם שמים --  לא מאפשרים עצמאות ולא מעודדים לאי-תלות>>> שהרי:

                     בשום מקום לא נאמר או נכתב שאדם לא צריך להתפרנס ולפרנס!

                     בשום מקום לא נאמר שיש סתירה בין שרות צבאי לבין לימוד תורה!

                     המצאת "חברת הלומדים לנצח נצחים" כמקור לכוח ושליטה של המתווכים!

                     ועוד... ועוד... ועוד...

(7) מקדשים את הגבר האברך שנהרג באוהלה של תורה למען...: ולכן האישה והילדים חבים לו ומשלמים מס לרבי הצדיק...

(8) באותו האוהל לומדים כמעט אך ורק את הבבלי בן 2430 עמוד לערך -- מה שלא מועיל בכלום לכולם ולעולם...

                                  - בעוד שסטודנט לרפואה נאלץ ללמוד במשך שש שנים מעל 40000 עמודים כדי ללמוד 

                                  להציל חיים שדוחה שבת... אבל הוא כן חייב ויכול לעבוד לפרנסתו ולשרת בצבאו...

(9) מותר וחייבים למצוץ את הקצבאות שמקורן בעבודתו של אותו הסטודנט לרפואה...

(10) וחובה לבחור ולהיבחר כדי להמשיך... להשתלט... להשתמש בחמורו של משיח... כי המדינה היהודית היא כמו הצאר!?

גם כיום, מחוץ למדינת ישראל, החרדים עובדים, מתפרנסים או חיים מתרומות ורובם המכריע חיים בגטאות... ובמדינת היהודים, כל מה שנדרש מהם: להפסיק למכור לוקשן, לא להיות בורים, להתפרנס בכבוד ולשרת בצבא ולעמוד דום בצפירה כי גם הם יאכלסו את בתי העלמין... ובכל יתר הזמן ללמוד גמרא או שייקספיר כאוות נפשם...

              ואידך זיל וגמור...

                          

הפתרון למציאות משוגעת

                         הפתרון  היחידי!

                      עלייה על הבסטיליה -

                            במרי אזרחי

                            בלתי אלים!

                                   *

                                  עמך

      בסטיליה=ממשלה וכנסת... 

אנחנו עם...

            איזה עם אנחנו! -- ?

אנחנו עם שאוהב את מדינתו עד מוות - של אחרים

אנחנו עם שחורש את אדמתו - בידי זרים

אנחנו עם שבונה את בתיו - על ידי ערבים-אויבים

אנחנו עם שרבניו מעדיפים ללמוד תורה - בגולה

אנחנו עם שבוחר מנהיג שמונהג - על ידי מי שלא נבחרה

אנחנו עם שצבאו תלוי בנשק - של מעצמה בשקיעה

אנחנו עם שהופך את שופטיו וקציניו - לחוכא ואיטלולא בעיני נבחריו

אנחנו עם שמאמין בברית בין בתרים - עם אל אכזב

אנחנו עם שמנצל את 'שואתו' - כדי למכור אטריות בכל מחיר

אנחנו עם שמעדיף לחיות על חרבו לנצח - במקום שלום והצנע לכת

אנחנו עם שבלי אנטישמיות נעלם מהמפה - ומכאן שיש לטפחה

אנחנו עם שבוחר נבחרים - ברמה של רכלנים וזבלנים

אנחנו עם שבוחר עסקנים - שמחקו מהמילון את 'אחריות וביקורת עצמית'

אנחנו עם... ויש עוד הרבה מזה...

            אז איזה מין עם אנחנו?

עם נבחר, עם סגולה, אור לגויים - אבל רק בעיני עצמו!

            אז מגיע לנו! - הלא כן?

מציאות הכותרת

      ללא כותרת

בשמים רעם 'אדירים',

על האדמה של מטה

גזעים צעירים נכרתים

בגרזן של טיפשים.

ממזרח חיים מגיחים

מתעלות לידה רטובות,

וביניהם יושבת הזקנה

ומעשנת עצמה לדעת,

בארץ זוללת ומקוללת

שרובצת ומביטה

על הטמטמת האנושית

חסרת הכיוון, ובאותה העת

מתכווננת בכוונת צלפים

לעבר החידלון

של חירות מבוזבזת.

ממעל מתבונן אל נורא

עלילות של דם וכזב --

ברית בין בתרים

שאינה יודעת שובע

של לחם מרורים

והיסטוריה חוזרת,

ותהום צלמוות

על פני תבל

וגלות בגוף ולב

מתעלמת

ומסבה פנים...

ברביעי במרס 2024.

אפרופו אחד משיריו האחרונים של מאיר ויזלטיר: "שיר ללא שם"

גם לי גם לך לא יהיה,

אמרנו לשכנים.

-- מה לא יהיה?

(הם לא למדו תנ"ך) 

מדינה. בסוף לא תהיה מדינה.

קודם לכם לא תהיה.

בסוף לא תהיה גם לנו.

-- ומה כן יהיה?

יהיה גיהנום עלי אדמות --

נגילה ונשמחה בו.

       מתוך: קעקועים מאוחרים: שירים אחרונים 2023-2018, הוצ' הקיבוץ המאוחד, 2023, עמ' 121.

       שיר-נבואה... ואידך זיל וגמור...

מה נותר לעשות? לעלות על הבסטיליה!

                                           על 'מצבת' ההמון -- מרי אזרחי!

מצבה על קבר, מהי? מצבה על קבר היא:

זיכרון ללא שכחה, עדות ללא השכחה,

שימור והנצחה למען התראה ונגד גאווה,

ומניעה על חזרה של טעות ושגיאה... וגם 

ענישה וחיפוש מתמשך של אמת, צדק ויושרה...

                   עדות למה?

למצבם של אדם או קבוצה או אומה,

שהם מצבת כוח האדם של דור,

שהלכה לעולמה במהלך מלחמה

כאשר עוצבה של צעירים על מזבח-עולה

ונמחקה מהמפה כתוצאה או תוצר של:

יהירות, שרירות, אנוכיות והפקרה,

והעדפה של האישי על טובת החברה.

ועל המצבה: חלוקי אבנים, פרח וכיתוב,

וגם נר נוזל שעווה מהבהב ברוח...

מנהג עתיק-יומין למעצבה.

נשים, גברים זקנים וטף שרים ובוכים,

וברקע דגל מתנופך

וירי כבוד מתפוצץ

ודמעות כבדות של זעם

כמו גשם של לבה

אדומה ורותחת מעלבון --

על הנהגה שסרחה ולא 

אחריות לקחה! ולא ראתה 

מצבה -- רק שליטה על נתינים!

ולא על אזרחים בוחרים...

... ואז כעבור זמן מה, כאשר כלו כל הקיצין וכשלו כל הניסיונות של מראית העין

לפנות ערב אדום

אנשים כנמלים

נעים בנחילים

עם דגלים וחצוצרות

אל עבר הבסטיליה

ובידם אבנים מנייר

ופטישי יום עצמאות

שמכים בעוצמה רכה --

על סמל שלטון

מצור הטילו

ודם ניתז על מצבה

דם כתשלום על דם שווא

ובפיהם זעקה אחת:

אנו, מרי אזרחי, לכם אומרים:

לכו הביתה, לכו הביתה... לקיסריה...

האמירה הזאת נאמרת בעת הזאת כי לכל מאן דבעי ברור לחלוטין שרק דבר אחד נותר לעשות אחרי כל מה שכבר נעשה: מרי אזרחי בלתי אלים תוך הקרבה אישית של האזרחים עד כי יכלו המים של המבול, והם, נבחרי הציבור, יעלמו מהבמה הציבורית, ב'כל מחיר' וללא הגבלת זמן, וללא קשר להמשך המלחמה או הפסקתה, אבל תוך השבת החטופים חיים או מתים באותו 'כל המחיר'!

                        

 

בנימין על פי בראשית י"ב...

                                                    קריאת לך לך 2024    

אחרי קרוב לעשרים שנות שלטונו של בנימין; אחרי מעל מאה ימים שחולפים בדם אש ודמע... ואחרי התפרצות של כמה מחלות מגפתיות כמו: "דשדשת צבא חולית" והווריאנט הצפוני "דשדשת צבא בוצית", "שתפת רשתות ממאירה", "פאנלת אולפנים נפוצה", "פטפטת אובדנית כרונית" ו"משיחיזם רב-זירתי"מכמה סוגים וזנים... וכמובן צונאמי של התמכרויות קהילתיות, פולחני אישיות, תהליכי האדרה של בורות, קיצוניות ופאנטיזם דתי... ועוד כהנה וכהנה - עלתה מלמטה כלפי מעלה, זעקת המון שחש ב"טרללת סרטנית" הזוחלת בעורקיו - הדרישה הבאה מנוסחת על פי פרשת לך לך מספר בראשית פרקים י"ב ואילך:

ויאמר עם ישראל אל בנימין, לך לך מבירתך

אל דירותיך כי רבו, בעזה ובקיסריה וב...

ואברכה מקללך ומברכיך אאור יען כי רק כך

ייפטרו ממך כל משפחות ישראל ושבטיו.

עזוב אותם לנפשם ותן להם מנוחתם מהלם היותך.

קח את שרה אשתך ואת יאיר בנך ואת כל רכושך

ואת חבורת שליחיך, מרעילי בארות, מפיצי מחלות ומשיחי השקר,

ולך לך אל ארץ קיסריה והיה מקום מושבך שם לבטח.

ובני ישראל יוותרו על זרעך וישכחו מזימותיך

ואפילו את מזבחך קח עמך והעלמה נא

ואת אשתך-אחותך, לאמירתים ולחות'ים ול... אל תקריבנה

וחייה עמה לנצח נצחים כי זה צרתך וגם עונשך.

ובנימין כבד מאוד במקנה, בכסף ובזהב ובתרומות

ועל קמצנותך ומשפטך ותר-נוותר למען בריאותנו, עמך ישראל.

מאשרים אנו לך, קום והתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לא לך תהיה, אלא,

כתייר וכזר תנוד בה ואין משתין בקירות ביתך.

ונשבעים אנו, ישראל, כי לא ניגע אם מחוט ועד שרוך נעל באשר שלך

יען כי עזיבתך אותנו, היא היא הברכה לנו.

אל תירא בנימין, אנו מגן לך שכרך הרבה מאוד

ולא נפגע בזרעך למען יירשך עוד בחייך

וגם הסטייקים של ברית בין הבתרים לך יהיו... וגם הגר הדרומית שפחתך.

רק לך לך, עזוב אותנו כי נקעה נפשנו ממך...

ואת משיחי השקר קח עמך, ובא לציון גואל

עדות לך לדראון עולם

              ואידך זיל וגמור