סליחה מכפרת או כפרה סולחת?!
אושוויץ הייתה, פעלה, שחטה וחנקה
ללא סליחה או כפרה תחת שמש מאירה
מבית מדרשו של אל יושב תחת השיטה
רחמנא ליצלן... בין 6/1940 לבין 1/1945.
"לכתוב שירה אחרי אושוויץ זו ברבריות" --
אמר-קבע תאודור אדורנו היהודי המומר בהחלטיות... ב-1949.
ואחרים אמרו שאחרי אושוויץ מתו השירה ואלוהים,
אפילו שכבר היה מי שהכריז על מות האל... ב-1882.
אולם, השירה שרדה וקמה מעפר ואפר כעוף החול,
ומה עם אלוהים? היה או לא היה? מת או לא מת?
על פי אפיקורוס, אלוהים מעולם לא היה ולכן לא מת!
על פי האדוקורוס, אלוהים היה גם היה ולא יכול למות!
כי אלים הם בני אלמוות -- כך אמרו וכך אומרים,
אז איפה היה אלוהים באושוויץ? נרדם, נעלם ואולי לא היה...
עברו-חלפו השנים ודורות, ושוב עולה השאלה הישנה,
האם אחרי הפוגרום ב-7.10.2023 אפשר לכתוב שירה?
והאם אלוהים אכן התפגר שם בעוטף עזה?
האם אלוהים בכלל היה שם בניר עוז וכפר עזה?
והתשובה:
בשביל לסלוח צריך קודם לכן לחטוא,
בשביל לכפר צריך קודם לכל להרוס --
מכאן, אלוהים המציא את הסליחה והכפרה
כדי שיוכל לחטוא, להרוס, להזיק ולשפוך דם,
ולכן הוא לא מתגייס ורוחץ בנקיון הכף...
שאחרים ישפכו דמים... את דמם שלהם!
והוא, הוא ישחוט תרנגול חף מפשע... לכפרות!
ובא לציון גואל... רחמנא ליצלן!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה