איך מ(י)תרגלים למה שלא ניתן ואסור להתרגל
איך נולד ההרגל להיתרגל?
יום אחד קוף-אדם הזדקף,
מאז צועד חי על זוג רגליים
ומכאן, הוא היתרגל להרגל...
איש קם בבוקר, רץ להטיל מימיו, ערמונית לוחצת --
אנטומיה, גיל, צורך והרגל, כורח ושגרת חיים רובצת.
איש מתעורר בבוקר, אוכל צנים וחביתה, אץ לעבודה --
צורך והרגל, שגרת חיים, כורח, לחם ופרנסה.
אדם קם בבוקר ומתחתן עם אישה,
עשרות שנים חולפות באהבה ודאגה,
לא צורך ולא הרגל, אלא, חוק וטבע...
ה(י)תרגלות-הסתגלות=ה(י)תנרמלות.
איש קם בבוקר והוא אלמן,
אישה נופלת ממיטה והיא שכולה,
ילד יורד ממיטה והוא יתום...
מתרגלים? ממשיכים? מתנרמלים?
אבל,
איך מתרגלים למה שלא ניתן ואסור להתרגל?
אפשר גם אפשר בתנאי שיש מי
שידאג לנרמל את ההרגל... למשל:
חוזרים על שקר עד שהופך ל"אמת",
מבהירים שסמכות אינה קשורה לאחריות,
כולם אשמים חוץ מאנו, אנו הנבחרים,
מבטיחים הרים וגבעות שאינן ברות-מימוש
וכשלא מקיימים -- זועקים: לא נתנו לנו!
מי לא נתן לכם? -- שומרי הסף והחוק,
אלה שמפריעים למשול, שהרי אנו הרוב!
ככה מנרמלים זוועה!
ככה מיתרגלים לחרפה!
ככה שוחקים יושרה!
ככה מונעים בקרה!
וככה מרגילים צאן מרעית
לאכול קש וגבבה לקול
צלצולי פעמון הבחירה
של דמוקרטיה חלולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה