פואמה על העומדים מן הצד
הרקע וההשראה לכתיבת האמירה השירית שבכותרת:
בשלושת העשורים האחרונים נצפתה במדינת היהודים תופעה יוצאת דופן, נדירה, ראשונית, מקורית ורדיקלית עד כדי כמעט חוסר תקדימיות: הופעה של זוג בעמדת הנהגה בכירה, הנהגה כמעט כרונית, הלוקה בתסמונת נפשית הקרויה "שיגעון בשניים"!-- מהי אותה תסמונת?
שיגעון בשניים (Folie a Deux; Shared Psychosis) הוא שם של מחלת נפש/הפרעת אישיות שנצפתה, אובחנה והוכרה בשנות השבעים של המאה ה-19 בצרפת. מדובר בפסיכוזה משותפת לשניים [או יותר: שלושה ומעלה, משפחה שלמה, חמולה, שבט, אומה...], שני זרים אך לרוב קרובים כמו שתי אחיות, אם ובנה, זוג הורים וכדומה. הם חולקים אותם סימפטומים פסיכוטיים: לרוב דלוזיות (אמונה קיצונית עיוורת ברעיונות ומצבים חסרי בסיס); הלוצינציות (משוכנעות עצמית מוחלטת שמשהו מאיים קיים מולם כשבפועל אין שום עדות מציאותית לכך); והתנהגויות ביזאריות בהתאם לכך. במרבית המקרים התכנים הם פרנואידיים במובן של התנכלות ורדיפה מצד כולם אחרי הלוקים בתסמונת. לרוב מתקיימת בצמד-חמד הזה אסימטריה תפקודית כאשר האחד הוא דומיננטי ומוביל והשני פסיבי ונגרר. מדובר במחלת נפש אמיתית קשה מאוד לטיפול (נפשי ותרופתי) וכמעט חשוכת מרפא. ישאל הקורא: אם זה ידוע ומוכר מעל מאתיים שנה, אז מה כל כך יוצא דופן במקרה שלנו במדינת היהודים דהיום???
ובכן ההבדל הוא מהותי! זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הפסיכיאטריה, מדובר בזוג נורמלי-נורמטיבי לכאורה שבחר מרצונו החופשי, בכוונת מכוון ומתוך רצון מוכוון להשיג מטרות אישיות שקשורות בצבירת כוח ושליטה -- ללקות במחלה! ובמילים אחרות, מדובר בתרגיל הונאה מבריק שהרי אדם חולה זקוק לחמלה וטיפול ואמפתיה ... וכדומה, ואזי הוא חסין מביקורת וכדומה... אבל לא לשם כך התכנסנו כאן!!! -- אלא לשם דיון על העומדים מן הצד, אלה שיכולים למנוע ולטפל בזוג המופרע ולא עושים זאת משלל סיבות כמו פחד, שיתוק מוחין, שמירת עכוזים מפני שרפה ועוד כהנה וכהנה... במצב זה למושגי יסוד כמו מוסר, יושרה , צדק, אחריות, עמידה לדין ועוד -- אובדת החשיבות והם הופכים לחוכא ואיטלולא, וכל שקר הופך לאמת משרתת...
מיהם העומדים מן הצד? שמות נרדפים: מאפשרים, מתעלמים, רואים-שותקים, בעלי עפעפיים צנוחות, עדים עיוורים-אילמים-חירשים בנוסח שלושת הקופים, היושבים על הגדר או הטריבונה, העומדים מנגד ועד המוכרים נשמתם לשטן -- הם הם האשמים העיקריים! כי לעולם אין אנו מצפים ממקרבן או מקורבן לשלוט באירוע, שהרי האחד נועד לכך וחותר לכך שהרי זו מהותו ובחירתו והשני אינו יכול להתנגד כי הוא רק מושא למצב, ומכאן שרק לעומדים מן הצד יש את היכולת באמת להשפיע מרצון חופשי וללא מורא!? על כך נכתבה האמירה השירית דנן:
פואמה על העומדים מן הצד
פעם אי שם בעבר הרחוק כאשר נחשפו בני האדם
ל"שיגעון בשניים" או לכל מעשה נבלה להד"ם...
הם נהגו להתבונן ולהקשיב ולנוכח התמונה גם לתהות:
הרוצח שוחט הנרצח באור החמה,
האנס חודר את הנאנסת על מצע,
העוקד מניח על מזבח את הנעקד,
המטורף חונק את הילדה,
החזק מגרש את החלש:
הגר, היתום, הזקן והאלמנה
אל תהומות הנשייה...והכובש?
מאבד צלם אלוהים ולוקה... ב"שיגעון בשניים"!
ומנהל את הנכבש עם חרב לנצח...
והנה על הטריבונה בזירת הכנסת
"העומדים מן הצד" צופים באימה
ידיים בכיסים ולא עושים דבר,
עוסקים בקש וגבבא...
והשאלה המתבקשת:
איפה אתם עכשיו? איפה הייתם אז?
הרי צפיתם, ידעתם, שמעתם וחשתם,
איך צנחו העיניים, איך נאטמו האוזניים,
איך לא חשתם לעזרה, למה התנכרתם
למה התנתקתם, ממה פחדתם? -- אתם!
ורק אתם נושאים באחריות, באשמה ובבושה!
הרי קומץ מכם היה מספיק כדי להזיז לצד
את ה"משוגעים בשניים ובשבט"
של שפנים ומלכחי פינכה, ערלי לב
אטומי רגש והוזי משיח זוועה... וזה!
ללא הפגנות, דמים, יזע ודמעות,
הוי, כמה כאב יכולתם לחסוך
מעם שחוק שנעקד על מזבח השקר
בידי צמד שלקה בשיגעון בשניים!!!
אתם העומדים מן הצד...
ואידך זיל וגמור...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה