מכתב גלוי מאזרח קטן משלם מיסים לאופוזיציה כושלת 

אני, אזרח מן השורה, יליד תש"ח, כזה ש'הקדיש' (במובן שנתן או מסר בחפץ לב ובאמונה שלמה בצדקת הדרך דאז, ולא במובן הפועל ל'קדש' שכמעט תמיד מוביל לתהומות...) את חייו 24/7 מגיל 16 עד גיל 64 (מועד פרישתי לגמלאות, מרצוני החופשי, מאוהלה של רפואה), ומאז ממשיך להקדיש למדינתי הזאת. הייתי ונשארתי משלם מיסים אדוק, שומר חוק אדוק (גם חוקים שלא היו לרוחי), שרת בצבא עד גיל חמישים בסדיר, קבע ומילואים, ממשיך להתנדב ולתרום בתחומים מאחורי הקלעים, ועומד דום בעת שירת ההימנון (גם אם איני מתחבר לחלקים ממנו), ובעיקר עומד דום בעת השמעת הצפירה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל -- בעיני, היום החשוב ביותר במדינתי (הרבה יותר מ'ימי הקודש' בני אלפיים שנה ויותר... עם כל הכבוד...)...

... אני פונה בזאת אליכם, האופוזיציה אותה אכנה "העומדים מנגד", בבקשה-תחינה- הצעה-דרישה...קראו לזה איך שתרצו... אנא שקלו זאת ברצינות יען כי:

לכל מצב צבירה חברתי יש ארבע צלעות: המקרבן [במקרה שלנו, הקואליציה ההזויה שמובילה לחורבן בית שלישי בעיניים פקוחות לרווחה]; הקורבן [העם-אזרחים-בוחרים היושהב בציון, ובעיקר אותם 70-50 אחוזים ממנו...]; העומדים מן הצד [אותם חברי קואליציה שרואים ושומעים ומבינים את חלקלקות המדרון ואף על פי כן ממשיכים לשבת על הגדר הרעועה או הגלגל הפוליטי, מסיבות אנוכיות פחדניות לחלוטין]; ואתם, העומדים מנגד! [האופוזיציה שמורכבת מ- 8-6 פלגים כולל אלה שמחוץ לכנסת, המובלים על ידי 8-6 מנהיגים לכאורה, בעלי אגו לא פחות נפוח מזה של הזוג המוזר שלוקה בתסמונת ה-"שיגעון בשניים" ובני לווייתם, אתם, החתומים על מצעים שההבדל ביניהם הוא "גורנישט מיט גורנישט" (כלום עם כלום) -- אתם היום גרועים יותר מהמקרבן והעומדים מן הצד, יען כי אתם המאפשרים במו אוזלת ידיכם ולמרות שבכוחכם להציל!!!

אנא מכם, הפסיקו להגיד ולברבר בנוסח "מה לא ורק לא הם" ועשו את המעשה היחידי הנכון של "מה כן":

היום,כעת חיה, הסתגרו נא במקום סגור ללא תקשורת ובלי הדלפות ליממה אחת שלמה ועגולה.את המצעים (לא אלה של המיטות) שלכם והאגו שלכם ארזו בשקיות אטומות למים והפקידו אותם בכספת עמידה לכל, שתוצב לבטח באתר סודי בקרקעית אוקיינוס ואת המפתח הפקידו בידי הספינקס או כל מפלצת אחרת.

ואז... הכריזו על מערך, איחוד זמני, גוש לוחם אד-הוק, דהיינו, גוף שמתאחד אך ורק לצורך משימה אחת ויחידה, ולזמן קצוב, למשל שנתיים לערך, עם לו"ז מוגדר מראש שמתחיל מרגע היוודע תוצאות הבחירות (יבהר בהמשך).

ואז... הסכימו על טריאומווירט, קוורטט, מחומש או אחד רחמנא ליצלן שינהיגו/ינהיג אתכם על תקן זמני של ראשון בין שווים למשך אותו הזמן של האד-הוק.

ואז... קחו דף פוליו לבן וכתבו עליו את אותן עשר נקודות-עקרונות-התחייבויות שאתם מצהירים בשבועה לבצע בכל מחיר בעת הקדנציה שלכם, חוץ מהעובדה המובנת מאליה של טיפול שיוויוני בבעיות השוטפות באותן שנתיים תוך התעלמות מוחלטת מהמושגים המושחתים כמו 'בייס', סקטור, משרת אמון וכדומה...

אותן נקודות חייבות להיות בהירות, ברורות וצריכות לכלול פריטים כמו: שינוי שיטת הבחירות; חוקה; חוק יסוד משוריין (לפחות תשעים חברי כנסת) בדבר הגבלת כהונה של נבחרי ציבור כולל חברי כנסת, שרים, ראש ממשלה, ראשי עיריות וכדומה, כך שהעיסוק הפוליטי ייהפך לשליחות לזמן קצוב ולא למקצוע לחיים; הפרדת רשויות אמיתית... ועוד כהנה וכהנה.

ואז... צאו לתקשורת עם הצהרה משותפת כולל הצגת הדף הלבן שכולו "מה כן ואיך" תוך התעלמות מהקואליציה! ולאחר מכן ומיד עשו את המעשה האחרון הנכון והיחידי:

צאו לרחובות ולכיכרות, כולכם ביחד עם ההמונים שכבר עושים זאת מזה שנים אחדות, עלו אל הכנסת והתיישבו על האדמה מסביב לה, שורות שורות, חבורות חבורות ללא רווחים, עם השלטים והחולצות והמגפונים והתופים והחצוצרות (יש מי שכבר מנוסים בלוגיסטיקה הכרוכה) ואל תזוזו משם עד שיעלה עשן מגג הכנסת והיא תתפזר לכל ארבע רוחות השמים -- לזה קוראים אי-ציות אזרחי שמפגין באלימות פסיבית בלבד!!!... שום משטרה בעולם לא תחסל חצי מיליון או מיליון איש ואישה באש חיה או תכניס חצי מיליון איש ואישה לבתי הכלא כי זה הרי לא אפשרי [במיוחד כעת במצבו המדורדר של שב"סנו]. כמו כן, הוציאו את הצבא מהמשוואה באופן מוחלט; והימנעו ממשא ומתן ופשרות למיניהן -- רק "מה כן"... ושוב התעלמו מהקואליציה! אלא אם תחזור בתשובה...

מהלך כזה צריך לקחת בין שעות רבות לימים סוערים...

ואז... הכריזו על בחירות אד-הוק על פי המתכונת הקיימת, אבל: אין סיבה שמערכת בחירות תתפרש על פני חצי שנה! אין צורך בתעמולה, אספות, פרסומות וכדומה, חבל על הזמן ועל הכסף... זה צריך להיות מעין משאל עם בין שני דפים: הדף הלבן שלכם מול הדף השחור של הקואליציה ותו לא... ואחרי כל זה צאו לדרך בנחישות ודבקות בלי להסתכל אחורה או לפזול לצדדים... בתום שנתיים, חזרו לכספת... נדמה לי שזה יהיה מאוחר ופתטי למדי... אבל עשו כרצונכם...

האם תיארתי כאן תהליך אוטופי? גם חזונו של הרצל היה אוטופי! האם אני נאיבי?אכן כן! אבל מה נשאר לי, האזרח הקטן חוץ מהנאיביות שלי? אמנם אפשר לחזור לגטו בוונציה או בקזבלנקה ואפשר להתפגר במדרון ... ואפשר להילחם עד חורמה וזה מה שאופוזיציה צריכה לעשות בעת הזאת!!!