המחיר והצבע של בדי המלחמה
היו היה אי פעם... או
פעם לפני הרבה שנים... או
אז, בעבר, אי שם זה קרה...
כך מתחילים לספר מעשייה,
אבל לפעמים "היו היה" זה כעת חיה,
הלילה, הבוקר, מחר, בעוד שבוע, חודש או שנה
ואולי שנים ועשורים הלאה.
ובכן, היו היה, ישנו סוחר בדים אחד,
בדים מכל המינים, הצורות והצבעים:
צמר ועור, פשתן ומשי, כותנה ומעורבים...
וכן, גם בדים לתפירת דגלים וניסי מלחמה --
כאלה שעבור הצבע והצורה נשפכים דמים,
לא של חיות, אלא של בני אנוש מוקרבים
כקורבן על מזבח, בידי כהנים-מלכים מרעילים.
אז...
לכבוד ולזכר המתים בונים מצבות,
למען הקטועים יוצרים תותבות,
על כוויות וצלקות שותלים עורות,
ולסומים והחירשים ממציאים תחליפים...
והמחירים? שהרי במסחר עסקינן!
כלום! כי מה זה כסף בעבור גבורה מצילה...
ולכן, המחירים בוהקים ונשגבים עד אימה.
אבל...
מה קורה כשהפצע הוא שקוף?
לא רואים את הצלקת בנשמה
לא שומעים את אילמות הזעקה
לא מבחינים באותות המצוקה
לא ערים לחלומות הזוועה
ולא חשים את הבריחה אל האין
בצורת שיכר, סמים וטבליות הזיה...
ובבושת הבכי המתחנן לעזרה מול
אלה ששלחו ולא רואים שקופים בעין:
"מה הבעיה? הוא הרי שלם ובריא, מה הוא רוצה?
שילך אל הנמלה ואל הדבורה וילמד דרכיהן,
מה הוא מתבכיין? לחברו אין יד ורגל וטחול ועין
והוא שמח בחלקו וממשיך בחייו, בעזרת ה..."
ועל זה אומרים:
הפצע שקוף ולכן גם המחיר שקוף,
והאיש שקוף... ורק הוא מבין
שנלחם עבור דגל שקוף, ומכאן
שהפך לחי-מת שקוף בדומה
לבד-דגל שקוף שעוטף מלך עירום... שאינו שקוף...
כזה שצבע עורו אדום מדמים שזלגו לשווא... שהם שקופים...
ואז...
השקוף מתאבד תוך שנעטף בבד שקוף שמחירו כלום!
***
12.05.2024: תום לוינסון, "עשרה חיילים וקצינים התאבדו מאז תחילת המלחמה, חלקם עוד במהלך הקרבות בעוטף", הארץ ...> 09.06.2024: משה כהן, "'ראוי לכך': הלוחם התאבד בשל פוסט-טראומה, משפחתו נאבקת למען קבורה צבאית", מעריב.
למי שהוא בור או מנוכר: המספרים האלה, במהלך החודשים והשנים ואף העשורים הבאים, יגדלו למאות ואלפים... והכוונה רק לאלה שמצליחים לממש את מותם.
יצחק מלר: נכתב בלילה שבין ה- 09.06.2024 ל- 10.06.2024...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה