יום שלישי, 19 בדצמבר 2023

על סדקים וטייחים

                          "אל יהיה חלקנו עם טחי טיח" - ב' כצנלסון, 1940... 

תודה מראש! לידידי יגאל צחור, סופר, חוקר ופובליציסט, איש קיבוץ רביבים, על הפניית תשומת ליבי למשל המופלא הזה של ברל כצנלסון, משנת 1940 - משל אקטואלי עד אימה לימים אלה ואף יותר מכך...

ברל כצנלסון (1944-1887), מהמנהיגים הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל, פילוסוף ואידאולוג של הציונות הסוציאליסטית; מחנך, עיתונאי, עורך דבר מיום היווסדו ב-1925; ממקימי מוסדות ההסתדרות; מחבר תפילת "יזכור" לזכר חללי מערכות ישראל השרירה וקיימת בצה"ל עד עצם הימים האלה; מי שטבע את המושג "טוהר הנשק" ב-1939, מושג שגם הוא שריר וקיים בצה"ל עד עצם הימים האלה...כפי שאמר אז: "יהי נשקנו טהור. אנו לומדים נשק, אנו נושאים נשק, אנו מתייצבים בפני הקמים עלינו. אך איננו רוצים שנשקנו יוכתם בדם נקיים" [ב' כצנלסון, כתבים, כרך ט' עמ' 66-65]

במאמרו "בזכות המבוכה ובגנות הטיח", מבוסס על הרצאה שנתן ב-1940 בכינוס מדריכי עליית הנוער... מופיע המשל הבא:

"יש ובבנין מתגלה סדק. הבנאי הטוב, העושה מלאכתו באמונה, אינו מבקש להסתיר, איננו חושש לשמו הטוב, הוא חרד לגורל הבנין, הוא חושש למפולת. הוא איננו מתרץ את הסדק, אלא סותר את הנדבכים הסדוקים, ומפנה את המקום להנחת נדבכים שלמים. ואילו מי שעושה מלאכתו רמיה ממהר וסותם את הסדק וטח עליו טיח, ודעתו נחה אם הצליח למראית-עין. המפולת בוא תבוא. אל נהיה פועלי-רמיה, לא במעשה ולא במחשבה. אל יהיה חלקנו עם טחי טיח." [ראו בפרויקט בן-יהודה].

ואני הקטן מוסיף: צה"ל דהיום משתמש, נושא באחריות ונותן את הדין... לאותו טוהר נשק... וגם אין חלקו עם טחי הטיח...
                                                                           ובניגוד!
                      ההנהגה הפוליטית, לא רק שאינה מכסה בטיח את הסדק אלא משאירה אותו פתוח לעין כל בטענה שאין סדק!
                      וכפועל יוצא, לא נושאת באחריות ולא מתכוונת לתת דין וזורקת האשמה על אחרים ואף על הקורבנות!

                                                                           ... ואידך זיל וגמור!

יום חמישי, 30 בנובמבר 2023

על פגעי האדם

                   שו"ת בין זקן לנכדה על פגעי האדם [מסדרת ש.ז.נ.א.א. - החמישית] 

ארבע אחר הצהריים בגלידריה אהובה.
היא יורדת על חרוט גלידה
והוא על כוס קפה גדושה
וגם מקטרת עשנה...

"סבוש, מה זה החטופים האלה?
ובכלל, איך חוטפים אנשים... ולמה?"
הזקן מזדעזע, פולט סילון עשן לבן,
"מאיפה באה לך זאת השאלה... מהכיתה?"
"מה פתאום כיתה... זה מהנייד והמרקע,
סבא! אל תשקר לי שאינך יודע מה קרה,
אז תפסיק לברוח והסבר לי את הקושיה!
אני הרי יודעת שחטפו את הנכד של חברך,
כולם מדברים על זה בכל פגישה...".

הזקן נשען לאחור. הוא לא שמע דבר ממה שקורה סביבו
כאילו זוג אטמי-אזניים ירדו משמים וסתמו את נקבי מוחו.
שפתיו הרטיטו והמקטרת שקשקה בין שיניו מתחת לשפמו הצהוב.
הוא לא ידע את נפשו. היא הביטה בו וחיכתה למוצא פיו... תוך 
כדי ליקוק הגלידה בטעמי תות ולימון וכירסום החרוט גופו.
"תני לי כמה דקות כדי להכין תשובה כהלכה, ילדה שלי קטנה",
"לך על זה סבוש, וחוץ מזה, אני כבר לא קטנה" והמשיכה בליקוק הגלידה.

הזקן קדח בקפלי מוחו והרהר בתוכו על ניסוח מתווה נאות להסבר מתאים לגילה:
"זקן עלוב שכמותך, איך הקטנה דחקה אותך לפינה. נכון! היא יותר נבונה מכמה זקנים שבין מכריי... אבל בכל זאת ועם זאת, איך לעזאזל מסבירים לילדה קטנה וזכה מה זה חטופים. הרי יש עוד הרבה מונחים כאלה כמו: מתים, פצועים, הרוגים, נרצחים, שבויים, ומה ההבדל בין אזרחים לחיילים, בין מנהיגים לעמך, בין אשמים לבין חפים מפשע, איזה פשע כבר יכול לבצע תינוק בן עשרה חודשים? ומהם כבר ההבדלים בין יהודי, ישראלי, ערבי, דרוזי, מוסלמי ונוצרי, עובד זר ופועל מקומי, והאם יצר לב האדם רע מנעוריו או לא, ומה הם מקורות הרוע והשנאה בין אלף העדות של קופי האדם, ומה תפקידו של האלוהים בסבך הזה, ומה מגיע ולמי מגיע ומתי וכיצד ואיך... איפה אמצא את המילים והמשפטים, ואיך אגונן על תמימותה... אלוהים קח אחריות, עזור לי אפילו שאני בטוח שאתה ההמצאה האנושית הכי נוראית, פעם אחת לפחות בקש סליחה מבן האנוש שיצר אותך..." -- הזקן המשיך לשרוט את נשמתו עד זוב דם שקוף במשך דקות ארוכות. הוא הבין שאי-מתן תשובה יהיה הרבה יותר גרוע ממתן תשובה כלשהי. הוא הניח את המקטרת בצד והזיז את כוס הקפה ופנה אליה במבט שהתחפש לחכם:

"ובכן קטנה-גדולה שלי, אני אנסה ואת הקשיבי
ובלי לשסע את דברי ולקרוע את חוט מחשבתי
כי זה קשה לי, אבל את הרי תביני..." -- 
היא הנהנה ותלתליה זעו. ליקוק הגלידה נמשך
והפעם באיטיות ובריכוז מופחת, עיניה תלויות 
בשפם הצהוב שמרקד מעל שפתיים כחולות...

"ובכן, אני אדבר במשלים ורק על חטופים. נגיד, אם אני נכנס באמצע היום לבית הפרטי שלך אחרי צלצול בפעמון הדלת וקבלת רשות כניסה ולוקח את הנייד שלך ברשותך לזמן מה, הרי שמדובר בהשאלה או הלוואה (לעיתים מתנה שלא להחזרה) של חפץ, של חומר. אבל אם אני נכנס בהסתר באמצע הלילה לבית הפרטי שלך בעוד את ישנה, ולוקח את הנייד שלך, הרי שמדובר בגנבה, בגזל, בשוד ועל זה נשפטים ונכלאים בבית הסוהר. ולעומת זאת, אם באותו הלילה אני לוקח את הכלב שלך או יותר גרוע, את אחותך התינוקת ונעלם, הרי שמדובר בחטיפה של יצור חי ובמקרה של אדם חי ביותר מסתם חטיפה, אלא באינוס ובאכזריות ובכוח, וזה מעבר לחוק, למשפט ולצדק הבסיסי ביותר, זה מסוג הדברים שלא עושים כי הם לא אנושיים..." -- "רגע אחד, סבוש, אבל מה יוצא לו לחוטף מזה? מה הוא מרוויח מזה? לגבי הנייד אני מבינה...", חציו של חרוט הגלידה כבר שכן כבוד בבטנה של הקטנה. 
"אוהו! אוהו! עכשיו נגיע לעיקר. החוטף אדם חי מבקש בדרך כלל להרוויח כופר תמורת החזרתו של החטוף, כלומר כסף או משהו אחר שהוא חושב שמגיע לו. במקרה כזה מדובר בפושע רגיל, אולי יותר אכזר, או בעל רצון לנקמה מכל מיני סיבות, ואולי הוא חולה נפש. אבל במקרה שאת מתכוונת אליו מדובר בעניין אחר לחלוטין. כאן יש ברקע סכסוך וריב ותיקים בין שני עמים כאשר החלש יותר בטוח שנעשה לו עוול והוא חש שמוכרח להחזיר לעצמו את מה שנגזל ממנו בעבר... אבל בגלל חולשתו הוא מחזיר מלחמה שערה באמצעים שעומדים לרשותו ואז הוא לא בוחל באמצעים גם אם הם מפלצתיים ולא אנושיים כמו חטיפה של אזרחים מבתיהם הפרטיים ואז לבקש את הכופר שהוא קובע וזה בדרך כלל יהיה קשור לסכסוך ביניהם, סכסוך על קרקע, על חופש, על זכות למדינה וכדומה. כאן לא מדובר בחוק ומשפט וצדק וכדומה כי במקרה הזה הצד החלש אינו חתום על הסכמים והבנות בינלומיות ועל מה שמקובל במלחמות..." - הזקן חש שהוא מבולבל ומבלבל ונכנס למבוי סתום... לתחושתו גם מבוגרים לא ממש יבינו את המשלים שלו, לא כל שכן הקטנה שלו... הוא חש תסכול וייאוש... ואז:
"סבוש, אני חושבת שהבנתי, הבנתי,
למעשה אין כאן פתרון אמיתי או רציני
כי למעשה הסכסוך הוא הבעייתי
ואם נפתור אותו אז לא יצטרכו לחטוף...
אבל אני צריכה עוד קצת לחשוב...
וחוץ מזה, גמרתי את הגלידה
והתעייפתי מזאת החטיפה
אז, סבוש! הביתה."

הזקן חש בחמיצות שעולה ומזדחלת לאורך הוושט. הוא הבין שהיא הבינה טוב ממנו את השורש. הוא כעס על עצמו על תסבוכת הברברת אליה נכנס מול חרוט הגלידה. הוא התנחם בעובדה שהקטנה היא עתיד האומה והוא טובל בעברה עם רגל אחת בקברה.

יום חמישי, 16 בנובמבר 2023

האם דין עוטף עזה (ועוטף צפון) כדין עוטף איו"ש?

הסבר היסטורי-אמוני להתנהלות ממשלת ישראל הנוכחית (שר האוצר...) כלפי האסון של השבעה        באוקטובר 2023 בעוטף עזה... ובעוטף צפון... ואף סתם כך במרכז... 

כאילו לא נפל דבר! הכסף הציבורי ממשיך לזרום לעוטף איו"ש ולק"ק החרדים -- למה??? להלן פיסת אמירה היסטורית, שלא הוצאה מהקשרה (כי יש פסיפס שלם זהה לה), המסבירה את ההתנהלות המבחילה והאכזרית של אותה ממשלה:

"עמודים" הוא כתב עת חודשי של תנועת הקיבוץ הדתי (והמושבים) שמופיע קרוב לשבעים שנה ומתקרב לשמונה מאות גיליונות, כולו מצוי כיום במרשתת וכל אדם יכול לקרוא בו. זהו כתב עת לדעות ודיונים נוקבים שהשפעתם היא הרבה מעבר לפוליטיקה דתית פנימית צרה... כפי שנראה כאן בהמשך...

להלן ציטוט מרכזי ומייצג ממאמר שכותרתו "שילה קדושה מסעד!" שהופיע ב"עמודים" 403, אייר תשל"ט (אפריל 1979), עמ' 266-264; ההקשר ההיסטורי: התקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, שבה תנועת גוש אמונים צוברת כוח ועוצמה ומפעל ההתנחלויות הולך ומתעצם... הכותב: משה יוגב, איש כפר עציון, מראשי גוש אמונים ומפעל ההתנחלות באיו"ש ועזה (הוא מתפלמס עם דעות שהובעו בכתב העת לפני כן):

"יכול אדם להביע דעות שונות מדעות 'גוש אמונים' אך לומר שהגוש מבצע מדיניות אש"ף זו אינה האמת. ובקשר לשתי גדות לירדן: אולי יחשוב מישהו שמבחינה טקטית אין העיתוי נכון להזכיר זאת עתה (ויכול אחר לחלוק על כך) אך אפילו בגין לא הודיע שהוא חוזר בו מ'שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן', וגם אם יחזור בו -- החזקה שלנו על א"י לא מתחילה בימי ז'בוטינסקי ובגין ואמרו חז"ל: 'שלוש ארצות הן יהודה ועבר הירדן והגליל', ועבר הירדן קודם לגליל! וגם אם יש חילוק בין שתי הגדות הרי ודאי שיהודה ושומרון הם למעלה מכל. ואם יש מדרגות בקדושה, אל יפגעו חברי סעד, אך דומני ששילה קדושה מסעד" -- עד כאן הציטוט ה...

והסימוכין"אותו איש כפר עציון, שקבע את דירוג הקדושה בין סעד לשילה -- מפירושי הרמב"ן לימדו אותו הלכה: על פי ויקרא כה' 24 מפרש הרמב"ן כי במרחב הגדול הנ"ל, המובטח לעם ישראל, קיימות שלוש דרגות קדושה, כאשר החלק שהיה צריך להיכבש ראשונה (עבר הירדן המערבי) עולה בקדושתו על החלקים שהיו אמורים להיכבש במועד מאוחר יותר. לעבר הירדן המזרחי הוא מעניק את דרגת הקדושה השנייה ועליו הוא גם מחיל את המצוות-התויות-בארץ, ואילו על המדינות המרוחקות יותר, שהוא מכליל אותן בא"י המובטחת, הוא אומר בפירושו לדברים יא' 24: '...שכל מקום אשר ירצו לכבוש בארץ שנער וארץ אשור וזולתם יהיו שלהם והמצוות כולן נוהגות בהם כי הכל א"י.' ומוסיף: 'מן המדבר והלבנון ועד הים האחרון יהיה גבולכם. שאתם ח י י ב י ם לכבשו ולאבד משם עמים...'. על פירושים אלה וכיו"ב, שנתחברו כנראה בין 1267 ל-1270 בירושלים החרבה מסתמכים בשנת 1976 רבנים אורתודוקסים מכובדים, כדי למחות נגד החזרת שטחים למען שלום. בראש כולם מכריז הרב צ.י. קוק [בנו, ממשיך דרכו ופרשנו של האב הרב א.י. הכהן קוק] 'הכרזת עולם': 'שידעו כל עמי העולם... כי הארץ הזאת היא לנו, לחלוטין, שייכת לכולנו: אין היא ניתנת להעברה אפילו בחלקה.'" -- הקטע הזה לקוח מספרו של צבי רענן, גוש אמונים, הוצ' ספרית הפועלים, תל-אביב, 1980, עמ' 89-88...

כבר אז נזרעו הזרעים! שהפכו בימינו לעצי פרא מזוועים... ולכן: עוטף עזה=קיבוץ סעד, וגם עוטף צפון! אתם פשוט פחות קדושים, פחות חשובים ופחות מעניינים בהשווא לשילה=עוטף איו"ש! ואידך זיל וגמור!

יום שלישי, 14 בנובמבר 2023

פרולוג לסדרת "ש.ז.נ.א.א." והרביעית... על אל נקמות ישראל בתרדמת

                                  שיחות זקן ונכדה על אדם ואל -- ש.ז.נ.א.א.

בתוך החושך שהשתרר בנשמה האנושית שלי-שלנו, אחרי השבת השחורה של השביעי באוקטובר 2023, הופיעו ניצנוצים של גרלנדה המורכבת מאמירות כמו-שיריות, בדפוס של שיחות זקן ונכדה על אדם ואל ובראשי תיבות: ש.ז.נ.א.א.! וזה התחוור לי רק בימים אלה כאשר העפתי מבט לאחור על שלוש אמירות כאלה בבלוג הזה: 9.10.2023 - האם מותר האדם מן הבהמה?: נכדה, סבא זקן ושיח שביניהם...; 17.10.2023 - על היושרה של חתולים: הזקן והחתולים; 2.11.2023 - על ממ"דים וגטאות: ממ"ד-גטו או גטו-ממ"ד? לפיכך נתתי כותרת לסדרה שבה ייכתבו ויזוהו הדברים על פי הדפוס הזה - ש.ז.נ.א.א.!
                                                                              ***

                                                על אל נקמות ישראל בתרדמת

על חביתה מקושקשת לה
ועל חביתה-עין שרופה לו
וסלט קצוץ דק לשניהם,
לה בלי בצל ולו עם הרבה בצל,
וגבינה לבנה זולה של תנובה
מרוחה על פרוסת לחם אחידה,
ליד שולחן פורמייקה ישן עטוף 
במפת קוביות אדומות לבנות,
ישבו הזקן והנכדה ותקלח השיחה:

"סבא, האם גם אלוהים ישן ונוחר וחולם וצועק ומזיע ומתעצבן ואפילו בוכה... למשל כמוך, בלילה או בשנ"צ שאתה כה אוהב?"

הזקן השתנק מעט מרוב הפתעה על השאלה,
הניח מזלגו בצד וניגב שאריות גבינה משפם,
הביט על הקירות והתקרה כאילו שואל אותם
'מאיפה לעזאזל צצה לה, זאת הקושיה?'
ובזה הרגע החליט לקנטרה לפני רצינות השיחה:

"ציפורקה קטנה, מאיפה הבאת את הדיבה?
אני נוחר? אני צועק או בוכה? מאיפה הבדיה?
הרי אני ישן כמו תינוק אחרי יניקה מדד אימו?
ובכלל, מאימתי את יודעת איך אני ישן חוץ אולי...
מהשקרים שסבתא היקרה שלך מפיצה להשמצה?"

"סבא! תפסיק לקשקש ולברוח מהשאלה,
הרי זה קורה לך בערב מול המרקע, וחוץ מזה,
אני וסבתא הקלטנו הכול ויש עדות והוכחה,
ובכלל תפסיק למכור לי לוקשן או אטריות
שזה אתה לימדת אותי למי שמספר בדותות...
אז מה עם אלוהים? סבא, זה רציני, השאלה!"

פניו של הזקן קדרו, הקמטים לפתע העמיקו, העיניים שקעו בארובות, כמו מכתשים אחרי הפצצה ומפולת אדמה
הוא הזיז הצידה את הצלחות, פיטם המקטרת והציתה, הפריח פטריות עשן לבן, הביט בקטנה בעווית-כאב סמויה
והחל לפלוט צרורות של מילים ומשפטים ללא הפוגה ובלשון מעט פשטנית למען הקטנה:

"ילדתי שלי, שימי לב, נגיד, גם אם נגיד שיש אלוהים, וגם אם נגיד שהוא היה פה לפני בן האדם, והרי אם מחר בבוקר בני האדם ייעלמו מעל פני כדור הארץ, האם יהיה אלוהים? האם הוא יתחיל את הבריאה מחדש? וגם אם יתחיל הכול מחדש, האם אנחנו, בני האדם נוכל לוודא ביצוע? -- לא ולא! זאת אומרת שאדם ואל, אל ואדם תלויים זה בזה כמו בחוק הכלים שלובים שכבר למדת בפיזיקה. אבל, האמת המעשית היא שגם אם נגיד שיש אלוהים, האם הוא אותו האחד בעבור כול בני האדם? ואם לא, אז על איזה מהם אנחנו מדברים? כי מסתבר שלכל שבט יש אלוהים משלו, ויש הרבה אלים וגם אלות, ולכל אחד ואחת יש הרבה פנים ומסכות, ואז מסתבר שהם גם נלחמים זה בזה ומתחרים זה עם זה כאילו בשוק פשפשים אנו עוסקים... וכל אל מבטיח הבטחות, ומצהיר הצהרות וכורת בריתות ומוריד (למה מוריד? כי האל תמיד יושב למעלה והאדם למטה כי יש היררכיה, שהרי ללא זה יכול אדם להיהפך לאל ולהיפך, רחמנא ליצלן) תורות וחוקות, אבל אף פעם לא ישירות, אלא דרך שליחים, מלאכים, מתווכים, מאכערים ולוביסטים וכולם מכנים עצמם רבנים, כמרים, נזירים, חכמים ומחוללי ניסים... אוהו! כאן, מתוקה שלי, אני מגיע לעיקר, לשאלתך באשר לשינה שלי ושל אלוהים:
אם הבנת את האטריות שלי, ברור לך שהיצור הזה ששמו אלוהים ישן שינה עמוקה ב-99% מהזמן, אחרי מעשה הבריאה (בהנחה שזה אכן קרה כפי שהשליחים מברברים) הוא למעשה אמר שלום, עבר שבץ מוחי והוא שקוע בתרדמת נצח, תרדמת חיה ונושמת כי הרי אלוהים לא זקוק למכונות הנשמה וכדומה, כי הוא אלוהים והבעלים של הפרוטקציות והבקשישים -- ברם-אולם, בניגוד לי - הסבא הזקן שלך שהוא פוסט-טראומתי ולכן ישן, אמנם בלי לנחור, אבל עם סיוטים ופלשבקים וצעקות ובכיות והזעות מטורפות מכול הטראומות והשואות למיניהן - הוא, האלוהים, הוא לא סובל מפוסט-טראומה ולכן שנתו היא שינה חלבית ושקטה מאז ומעולם... אבל הוא לא נוחר!" - הזקן המותש מהירי האינטנסיבי השתתק, הצית מחדש את המקטרת שכבתה, והסתכל בלבן של העיניים של הנכדה בפחד מה, שמא הפיל עליה יותר מיכולת ההכלה בגיל בת המצווה...

הקטנה המהופנטת והמרוכזת לכדי תמצית הכילה את כובד המילים, הביטה בו בהשתאות והערצה ופלטה:

"תודה, סבוש זקן שלי, נדמה לי שהבנתי, אז הוא ישן כמוך אבל מכיוון שאין לו מושג ירוק מה קורה כאן למטה, הוא לא סובל בשינה כמוך... והאמת, זה לא הוגן, זה אפילו מעליב... אבל תן לי קצת זמן, אני אחשוב על זה ואחזור אליך"
היא שמה לב שהזקן הניח את מקטרתו ומתחיל להתנמנם מעייפות הנאום שנשא בפניה.



יום חמישי, 2 בנובמבר 2023

על ממ"דים וגטאות

                                ממ"ד-גטו או גטו-ממ"ד?

ערב חשוך יורד כווילון, כנחש שרף מעץ דעת,
הזקן יושב בכיסאו המרופד מול שמש שוקעת.
עטרת שיבה מתנפנפת ברוח סביב פדחתו השזופה,
בפיו מקטרת עתיקה, מחוררת-פיה מנגיסות שיניים קשוחות
ושפתיה פחם שרוף אחרי שנים של טבק, אש וגפרור...
על רגליו הבצקות והכחולות פרושה שמיכה אדומה
והוא פוזל בחצי נמנום אל שמי האבוקה.

לידו יושבת הנכדה האהובה, כבת שתיים עשרה גילה,
בידה האחת אחוז ספר ובשנייה כוס מיץ תפוז לרווייה.
לפתע היא פונה אל הסב ויורה מהפה המתוק
       את הקושיה:
"סבא, מה ההבדל בין ממ"ד לגטו?
הרי בשניהם האדם כלוא כאסיר בתאו..."

הזקן מזדעזע בכיסאו, המקטרת נשמטת מפה
המבט הכואב מופנה אליה, שיעול כבד מפלח חזה
ופניו מלבינות בצבע קמח מסכה ובין עיניים זולגת דמעה...

"נביאה שכמותך! מאיפה שלפת שאלה שכזאת?
מה הקשר בין ממ"ד שנועד להגנה עצמית
לבין גטו שנועד לכליאה חיצונית?"

"אוי, סבא, לא הבנת דבר, וזה ממש ממש מפליא,
שהרי את הממ"ד, כשמו כן הוא, מרחב מוגן דירתי,
אותו אנו בונים על פי שכל ישר וחוק
כדי להתגונן מפצצות של אויב עמוק...
בעוד שגטו נבנה על ידי שלטון זר כדי לבודד
שבט לא רצוי, אותו רוצים למחוק".

"אוהו, ילדתי, בקיאותך מופלאה היא, אך רחוקה מאמת:
הגטו נכפה עלינו נגד רצוננו, אבל לעיתים קרובות
אנו ביקשנוהו, דווקא כדי להתבודד, כדי לשמר עצמנו, אבל
שלטון זר מנצלו כדי להאבידנו" - הזקן משתנק לפתע -
"עכשיו הבנתיך! אכן, הממ"ד יכול להפוך לגטו כמו בימים אלה ממש!"

"אם כך, סבא, הרי שממ"ד הוא סוג של גטו
וגטו הוא סוג של ממ"ד... הרי זה מוזר מאוד..."
            הזקן משסע אותה בבכי נורא:
"אכן כן ילדתי, וזו הטרגדיה האיומה,
וזו ה'בדיחה' של ריבון עולם -- 
שממ"ד וגטו הפכו כעת למילים נרדפות לעד!"
הזקן משתתק במבוכה צורבת
והקטנה מביטה בו בתדהמה אוהבת...
האם הבינה? האם הבין?
האם בכלל אפשר להבין את המקף בין גטו לממ"ד?

יום חמישי, 19 באוקטובר 2023

השם יקום דמו? רק שאלות...

                                   השם יקום דמו! - מה זה אומר???

ראשית: דמו של מי?
האם של כל בן-אנוש וילוד אישה עלי אדמות הגלובוס הזה?
האם ללא  (או...) הבדל בין דת, גזע, מין, גיל, תרבות ואולי שיוך מפלגתי?
ואולי רק של יהודי דתי אורתודוקסי מזרם או שבט או כת כזו או אחרת?
או שמא של כלל היהודים: החילוני, הרפורמי, אוכל השפנים ושרימפסים...?
ואולי רק של מי שנרצח על ידי גוי? או רק של מי שנפל על הגנת הקהילה באשר היא?
ואולי... ואולי... ואולי...?

שנית: מי הוא הנוקם, זה שמוציא לפועל?
אלוהים עצמו, חובש כובע פלדה ושכפ"ץ קרמי, על טנק של מרכבת משיח עם מעיל רוח? לבד, ללא עוזרים... איזה גבר!
האם על ידי שליחים, כמו למשל: מלאכי שרת מכונפים? כרובים? כלבי הסטרא אחרא או חייליה של לילית, האשרה או הבעל?
או אולי אלה שנהרגים לילה ויום באוהלה של תורה כי תורתם אומנותם והרי התורה הקדושה היא כלי הנשק האולטימטיבי - הרבה מעבר למטוס, לטנק, לתותח ולחץ וקשת?
ואולי דווקא צבא של שכירי חרב כמו כוח ווגנר או שייטת חייזרים?
ואולי בסך הכל, אלה...השמאלנים, האנרכיסטים, הפריבילגים, הסרבנים...> האם השם יקום דמם?

שלישית: מה זה "ינקום"?
האם נקמה היא תכנית עבודה-פעולה אלוהית?
האם נקמה אינה סוג של רצח 'האחר' שגם עליו מישהו צריך להגיב 'השם יקום דמו' -- אז איזה שם ואיזה נעליים?

ובכלל: האם לא יותר נכון לומר "השם ימנע שפיכת דמו" ואז מעגל האימה פשוט לא יהיה, ולא נצטרך לומר כך סתם, "השם יקום דמו"... ואז אני נזכר בהיסטוריה האנושית, ומסתבר שהשם בכלל בתרדמת מאז ברא את העולם, ואנחנו בני האדם פשוט לא יודעים זאת...???

יום שלישי, 17 באוקטובר 2023

על היושרה של חתולים

                                הזקן וחתולים

זה היה נהיר לכל, כולם ידעו, שתקו או צחקו: 
חיבתו של הזקן מעולם לא נתונה הייתה לחתולים!
ולא, לא לחיתולים של תינוקות הכוונה... רחמנא ליצלן,
שהרי באותה העת הוא דווקא כן חיבב כלבים,
פרפרים ופרפריות, דרורים ודרוריות... למשל!

אבל אחרי אותה שבת של שמחת בית השואבה,
שמו לב, אלה שנותרו, כי מצב הצבירה של הזקן
השתנה, ממש מהפכה, ממוצק לזורם ולגז אדמה,
הוא כבר לא קיש-קיש גירש את החתולים, ופה ושם אף
התבונן בהם בחיבה, עם קורטוב של דמעה בזווית העין העצלה.

ברם-אולם, איש לא העיז לשאול את הזקן -
וכי למה? מה קרה שה'קיש-קישתה' נעלמה?
והזקן המשיך לזוז או לשבת, אפוף ענני אמפורה,
כאילו צמחו לו כנפיים של מלאך הממונה על הצדקה...

יום אחד, הנכדה הקטנה העיזה ושאלה! או אז
האיש המקומט הביט בה בעין עצובה,
ותוך כדי פליטת גזי חממה אדומים
מפיו הלוהט אחרי שינוע המקטרת מהפה אל יד כאובה:

"ילדתי הקטנה והזכה,
פעם חשבתי שחתול
שמניח על מפתני מנחה
של פגר ונוצות של דרור 
אומללה הוא סתם נבלה...
אבל היום אני יודע ויודע
שהוא בסך הכל שיא החמלה"

הוא ליטף את ראשה,
ובכה בתוכו בדממה,
וגנז בבטנו אמת קשה,
אמת האכזבה, הבגידה
וחידלון ההנהגה - שלעומתה
החתול הוא אבי אבות היושרה!


הזקן ועשן המקטרת

                             זקן ומקטרת אוקטובר 2023

מה יש לו לזקן חוץ ממקטרתו?
מה יש לו לזקן בלעדי פייפו?
מה יש לו לזקן מלבד לפטם את מחתתו?
ואולי גם מעט לקטר!
קטורת של זיכרון, אימה וחרטה... וכן...
להביט לשמים ושמש של מעלה ולזעוק שאלה
ישר לתוך הלבן של העיניים האטומות מדממה
לא של ההוא שאיננו, אלא, אלו שישנם...

מבעד לזגוגית ורשת רואים גב כפוף,
עורף, קרחת מנומשת, שיער לבן דליל וצהוב,
צווארון מקומט של חולצת משבצות ישנה.
מלפנים מתמר עשן לבן מסולסל
מפיית מקטרת מפוטמת, מפוייחת, בוכיה,
מול גדר של בוגנוויליה קשישה.

אבל המבט, אוי המבט, אל הלמעלה,
ולא אל הלמטה, הספר, הנייד או הנכדה...
המבט שהוא שאלה ואולי טרוניה או התרסה,
המבט שחודר דרך ענני העשן של המקטרת,
מקטרת השלום של וינטו... כן, זה משדות הצייד...
וכעת: מקטרת החרדה, הבזות והשנאה,
פייפ של שכול וכישלון ומחדלון,
צינור של עשן שחור ושרפה...

ולפני השאלה עולים באוב המראות, ההזיות והחזיונות,
אלה שהמילים ופרודות הדופמין לא מסוגלות לייצגן...
והעשן הוא בועיות של קושיות, תחינות ודמעות.
והזקן מעשן את עצמו לדעת ושולח, ושולח, ושולח
טלגרמות של שאלות ומשאלות אל הלמעלה
שהוא לגמרי למטה, כאן ועכשיו, פה ממש:
אל נבחרי ציבור נלוזים שבגדו... ולא!
לא אולי כפי שחשבתם, לא לאל שמעולם לא היה 
וגם אם יהיה, דמו בראשו!

נ.ב. אי פעם, בעבר...
      הזקן התמודד ועשה!
      והיום נותרה רק הדמעה והכתיבה.



 

יום ראשון, 15 באוקטובר 2023

האם 'המשכיל בעת ההיא ידום'?

  פרפרזה על נאום עמוס הנביא מלפני קרוב לשלושת אלפי שנה - בכיכר העיר! לא בכנסת.

הנביא עמוס חי ופעל בתקופת מלך ישראל ירבעם השני במחצית הראשונה של המאה השמינית לפני הספירה. בספרות המחקר הוא קרוי "הנביא הסוציאליסט" על שום רגישותו העזה לפערים חברתיים בין האליטות המלכותיות  לבין העם הפשוט ועוולות קשות מנשוא [בימינו אנו, מדובר בנביא שהוא שמאלן, אנרכיסט ופריבילג].

הנאום הזה מופיע בספר עמוס, פרק ה', פסוקים א'-ט"ו. הוא נישא בכיכר העיר או שער העיר, קבל עם ועדה, בעיר שומרון כשהוא לבוש בג'לביה קרועה, כיסוי ראש ואוחז במטה רועים (הוא היה נוקד מתקוע, רועה צאן בהוויתו) [בימינו אנו, מדובר במובילים והדוברים מעל הבמות ברחבי ערי ישראל, הצמתים והגשרים] - בניגוד למראה המובילים והדוברים בכנסת ישראל אשר בירושלים ובאמצעי התקשורת, כשהם חנוטים בחליפות ארמני ועניבות מצועצעות וצבעוניות!?

והרי הנאום ככתבו וכלשונו מתורגם לשפה העברית של ימינו אנו:

"שמעו את הדבר הזה אשר אנוכי נושא עליכם - קינה - בית ישראל. נפלה, לא תוסיף קום בתולת ישראל, ניטשה על אדמתה, אין מקימה. כי כה אמר ה'שכל הישר והטוב' [אלוהים...]: העיר היוצאת אלף תשאיר מאה; והיוצאת מאה תשאיר עשרה, לבית ישראל. כי כה אמר ה'שכל הישר והטוב' לבית ישראל: דירשוני וחיו. ואל תדרשו בית-אל, והגלגל לא תבואו ובאר שבע לא תעבורו, כי הגלגל יגלה ובית-אל יהיה לאוון [ואל תשלטו על עזה והגדה, שטחים כבושים, שם יושב עם אחר תחת שלטון שלכם, והתוצאה לטווח ארוך היא אוון ושנאות]. דרשו את ה'שכל הישר והטוב' וחיו!, פן יצלח כאש בית יוסף ואכלה ואין מכבה לבית-אל. ההופכים ללענה משפט, וצדקה לארץ הניחו [נתניהו, לוין, סמוטריץ, בן גביר ורוטמן: אל ההופכים את המשפט ללענה ואת הצדק רומסים לארץ - ממשלת זדון על מלא מלא בעזרת השם שרשום בטאבו על שם גפני את גולדקנופף]. עושה כימה וכסיל, והופך לבוקר צלמוות, ויום לילה החשיך, הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ, אלוהים שמו [זה האלוהים של פורום קהלת וחסידיו ולא ה'שכל הישר והטוב'> וכך קיבלנו את השביעי באוקטובר 2023 - בוקר ויום הפכו לצלמוות ולילה]. המבליג שוד על עז(-נפש), ושוד על מבצר יבוא. [הם, הנהגת הזדון] שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו [מתעבים ביקורת עליהם, רוצים דיקטטורה ומשילות אין קץ]. לכן יען בושסכם על דל, ומשאת בר תקחו ממנו, בתי גזית בניתם ולא תשבו בם, כרמי חמד נטעתם ולא תשתו את יינם [הנהגה מושחתת מנותקת ששמה קצוץ על העם שלה - שוד הדל וגנבת לחמו של העני בעוד הם בונים טירות בקיסריה ושותים שמפניות וורודות בחמגשיות]. כי ידעתי רבים פשעכם ועצומים חטאתיכם, צוררי צדיק, לוקחי כופר, ואביונים בשער היטו.>>> לכן המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה היא [הבאתם אסון ידוע מראש ולכן המשכיל, זה שהזהיר וחזר והזהיר, בעל ה'שכל הישר והטוב', כעת ישתוק! אבל בתום האפוקליפסה הוא יפתח את פיו ויורה רותחת תקבור אתכם חיים, אבל גם אותו משכיל יצטרך להכות על חטא כי הוא נדם לפני האסון ולא זעק מספיק או עד הורדת ההנהגה הזדונית גם בכוח לפני האסון, לפני האסון... כי הוא היה דמוקרט אמיתי ושמאלן ואנרכיסט ופריבילג שבניו ונכדיו ממלאים כעת את בתי הקברות]... [וכעת לעתיד] דרשו טוב ואל רע למען תחיו ויהי כן ה'שכל הישר והטוב' (אלוהים) אתכם כאשר אמרתם. שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט! [שופטים שלא אתם בחרתם!]... ואז אולי יחנן 'אלוהים' את שארית יוסף שיישאר אחרי האסון... אולי ואולי לא?!?

 אוי, אוי לנו,שאותו עמוס מלפני שלושת אלפי שנה הבין כל כך טוב ויעץ כל כך טוב, אבל ברדוגו/ריקלין/ מגל/סגל כפול 2, הלא הם כלבי השטן גברו על אותו עמוס הרועה והמליכו עלינו מנהיג טועה, שוטה ואטום לב... ואידך זיל וגמור



יום שני, 9 באוקטובר 2023

האם מותר האדם מן הבהמה?

                                           נכדה, סבא זקן ושיח שביניהם...

אפרופו, קהלת ג', פסוק יט': "כי מקרה בני אדם ומקרה הבהמה - מקרה אחד להם - כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל! ומותר האדם מן הבהמה? אין! כי הכל הבל"
     סבא, מה...
מה הופך הומו סאפיינס לברברי?
האם ברברי יכול להפוך אותי לברברי כמוהו?
האם להיות ברברי זה מלידה? מדאורייתא? מכורח או מבחירה?
האם אפשר להיות היום ברברי ולמחרת לחזור להיות נזר הבריאה?
מה יהיה אם כולנו נהפוך לבהמה?
     היא ממשיכה להמטיר קושיות ותהיות - כממטרה...

ילדתי, יצר לב האדם רע מנעוריו
כי אין האדם מותר מן הבהמה
כי הרי שניהם בני תמותה המה...
ואין נזר בריאה ואין צלם אלוה
כולנו ברברים מדם ומלידה... ורק, רק ורק
התמודדות עם היצר מונעת טביחה
ודם רותח לנקמה אינו התשובה...
וכן, ילדתי הקטנה, אין דרך חזרה מברבריזם לתבונה!

     אבל סבא... זה הרי קרה, ואנא אנו באים... בחזרה?

ילדתי, זהירות ותבונה, זהירות ומניעה,
בלי זחיחות ותרעלה, כי סתם תשובה אינה שאלה נכונה...
השאלה הנכונה היא איך לא להפוך לבהמה!
זכרי, ילדתי הקטנה, כי מזה חמישים ושש שנה, 
הפכנו , אט אט לבהמה... ואת ורק את, יכולה
וחייבת להיות זאת שתאפשר חזרתנו מבהמיות לשפיות זכה.

זכרי, נכדתי הקטנה - אין לבהמות מדינה!
לבהמות וברברים יש רק מכלאה!
וזאת הסכנה - שאנו והם, הם ואנו,
נחזור למערה... זו של אפלטון קשישא...
ילדה שלי זכה - רוצי אל בן-זכאי ולא אחרי בר-גיורא הבהמה.

     סבא! איך... ואין לי כוח לרוץ!?
     נכדה! אין לך ברירה... רוצי...
                                סבא זקן בערבו של יום 09.10.2023

                               
     


יום שישי, 6 באוקטובר 2023

פוליטיקה ברפואה או רפואה א-פוליטית?

                              על השבר הרפואי בעקבות השבר הלאומי 2023...

תגובה של רופא זקן שבילה 45 שנים באוהלה של רפואה וכבר ראה הכול, או כך לפחות חשב לו לתומו, למאמר הבא שפורסם בעיתון ידיעות אחרונות: "מנהלי מחלוקות", שרית רוזנבלום, מוסף החג, 6.10.23, עמ' 17-14, שם, בין היתר, מופיע הקטע הבא שעוסק בשתיקתם של המנהלים מול השטח הייצרי והבוער:
"מנהל שיתמוך במאבק בגלוי עלול למצוא את המוסד שלו [שתקציבו ניזון מכספי ציבור, ממשלה] במאבק קיומי. 'אם אצר להם [לרופאים, לאחיות ולכלל הצוותים הרפואיים] את חופש הביטוי - הרופאים יקומו עלי, ואם אתן להם לפעול כפי שאולי היו רוצים - ביבי יקום עלי. זו בעיה קשה"-- זו אחת מהאמירות המחרידות ביותר ששמעתי מימי ומהווה בעיני סיבה לנטישה, להתקפה, התאבדות או רצח, לא פחות ולא יותר! -- וכי למה?
את התשובה אתחיל בתיאור ארוע אמיתי שהתרחש במשרדי לפני כ-עשרים שנה בהיותי מנהל מחלקה בכיר ומנתח סרטן מספיק מפורסם... ומעשה שהיה כך היה:
בשעות הערב המאוחרות נכנסה למשרדי משפחה של חובשי כיפות סרוגות (אב, אם וילד כבן חמש) מהתנחלות איקס בשטחים המשוחררים/כבושים... הם הוזמנו בדחיפות בגלל חשד סביר לגוש ממאיר בגפה התחתונה של הילד (בעקבות מידע שהגיע באותו הבוקר). התחלתי בתהליך שגרתי של קבלת הפרטים של הסיפור הקליני (מה שקרוי בז'רגון הרפואי 'לקיחת אנמנזה'). האב עצר אותי ופנה אלי בצורה מעט בוטה: " מה עושה שם התמונה הזאת?" והצביע על תמונה קטנה של רבין עם כיתוב 'חוזרים לדרך הישר', ששכנה בפינה רחוקה על ארון שהיה מאחורי כיסאי. אני מודה שלא ירדתי לסוף דעתו ולא קלטתי על מה מדובר. הפנתי את מבטי לאחור ולקח לי דקה שלמה להבין שהוא מתכוון לאותה תמונה שנתנה לי במתנה לפני שנים אחדות מחבר יקר שהלך לעולמו תחת טיפולי, פניתי חזרה אל האב, נבוך ולא קולט עדיין מה פשר השאלה. הוא חזר ואמר: "איך זה שאתה מחזיק כאן חומר פוליטי כזה...?".האישה והילד ישבו בצד בשקט מתוח. אני קלטתי סוף סוף מה קורה כאן. שלטתי ברוחי בצורה הכי קשה שיכולתי. ביקשתי ממנו להוריד את האצבע ואת הטון ועניתי כדלקמן: "אני חי במשרד הזה 24/7 מעל עשרות שנים, התמונה הזאת היא מזכרת ממטופל שלי והיא ענייני הפרטי, בין הרבה דברים פרטיים אחרים שלי בחדר, ובלי קשר מכל סוג שהוא, מערכת היחסים בחדר הזה היא בין מטפל למטופל והיא מנותקת מכל הקשר פוליטי ואתה יודע זאת היטב ואני מתכוננן להשקיע את כל כולי בטיפול בבן שלך. אם אצלך פוליטיקה היא חלק מהטיפול בבן שלך אז אתה יכול לעזוב עכשיו את החדר. במידה ויש לך עניין לדבר איתי פוליטיקה אני מציע שאחרי שנגמור לעסוק ברפואה נצא שנינו ללא מדים לבית הקפה שמחוץ לבית החולים ונדבר, וגם אז זה לא יהיה נכון מבחינה אתית! אני מטפל באותה הצורה והתשוקה בכול בני האדם ובמחלקה הזאת טופלו יהודים, נוצרים מוסלמים, אויבים, אסירים ואפילו חייזרים ללא הפלייה מכל סוג שהוא וכך זה יימשך וכך ראוי ללא קשר אם זה מוצא חן בעיניך או לא... אתה הבאת את בנך אלי בעקבות עשרות המלצות והתקבלת בתוך שעות בלי תורים ובלי טופסי 17 אומללים ומאמללים..." -- דיברתי לאט, ברור ובצורה נחרצת אך נינוחה. לזכותו ייאמר שהוא הבין מיד את טעותו, מה גם שאשתו גערה בו קשות, והוא ביקש סליחה. ההמשך היה שגרתי. בתוך ימים הוכחנו שמדובר בגוש שפיר ובתוך שבועיים הבריאות של כולנו חזרה לתקנה. המשפחה הייתה במעקב כשנה בצורה חיובית... אבל אני לא שכחתי... והכל חזר אלי כשקראתי את הכתבה והקטע לעיל...
ובכן, אוי לנו שאלה הם המנהלים שלנו ועוד יותר אוי ואבוי לנו שזה ראש ממשלתנו... את שניהם הייתי מפטר לאלתר ונדמה לי שאין צורך לפרט יותר מידי... ואידך זיל וגמור...
יצחק מלר, ציגלה קשישא



יום ראשון, 24 בספטמבר 2023

הגיג על שיחה בין אדם דתי לאדם לא דתי

                             בלילה שלפני ערב יום הכיפורים, 2023... חשבתי... הגיתי ותהיתי...
אדם דתי, מה יש לו איתי? מה לו ולי? לי, אני, האדם הלא דתי! (חילוני?) וכן, זה לא חשוב אם באדם יהודי, מוסלמי, נוצרי, עובד אלילים או בן דת איקס כלשהי, אפילו חייזרית, ובלבד שאדם הוא (הומו סאפיינס). וכמו כן, אין כל חשיבות ללאום, לאתנוס, לשבט, לעדה, למגזר, לחמולה או לאומה עם דגל להנפה. וגם כן, רק ב'להאמין' מדובר, במובן של 'מותר האדם מן הבהמה' ["כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם, כמות זה כן מות זה, ורוח אחד לכל, ומותר האדם מן הבהמה, אין כי הכל הבל"; קהלת, פרק ג', פסוק י"ט] - שהרי 'להאמין' - פעולה אנושית רצונית היא (ואולי לא היא? אולי גנטית, אינסטרומנטלית, חינוכית-סביבתית מעובריות לבגרות), זו של מוח או שמא נפש-נשמה-רוח-תודעה או סתם מסה אלגוריתמית של חוטי עצב מוליכי חשמל.
אני, האדם הלא דתי, מעולם לא חשבתי, לא השתוקקתי, לא ייחלתי ולא קיוויתי שהאדם הדתי יחבור אלי ויזנח דתיותו, רחמנא ליצלן, ויהיה כמוני. שהרי הוא ודתו בדלת אמותיו, חד הם! שם בביתו-מבצרו הפרטי, בינו לבין בני ביתו, שם הפרטיות היא דבר קדוש, מובטח משמים ואדם. ולכן ומכאן, כאדם לא דתי, מעולם לא שאלתי אדם דתי, למה, כיצד ואיך? לא הקתי לו, כיבדתי את פרטיותו באופן מוחלט לאין קץ. מכאן ברור שלא אני המצאתי את האמירה הנכוחה "להחזיר בתשובה או בשאלה", ובכלל אינני מהמחזירנים למיניהם... מי אני בכלל?... כנהג מונית אני אסיע כל אדם, דתי ולא דתי אל מקום חפצו תמורת תשלום הוגן ותו לא - פרנסה ולחם!
אבל הוא, האדם הדתי (יהודי במקרה), אוהו! לא ולא! - הוא רוצה להחזירני בתשובה ולמנוע מחברו הדתי מלצאת בשאלה. הוא לא מכבד את פרטיותי, את אי-הדתיות שלי. הוא כנהג מונית לא יסיע אותי למחוז חפצי אלא תמורת חזרה בתשובה, כיפה ותפילין. הוא כן חושב, כן משתוקק, כן מייחל וכן מקווה ועז רצונו שאהיה כמוהו, וכי למה? ככה! כי אלוהים ציווה, הרב הורה ופסק בשם מסורת, בשם הלכה ובשם אימת האל הבלתי נראה, אותו מאן דהוא מראש הר סיני, מתוך סנה בוער, מתוך גיא הרגה או מזבח עגל זהב... וכי למה???
יען כי, אני, האדם הלא דתי נחשב ליצור יהודי פגום, מסכן, אומלל, אובד-דרך, מי שזקוק לטיפול, עזרה והכוונה או הסללה, מי שנודד בעולם כגרגר חול שאינו מוצא מקום מנוחה, מי שאינו רואה אורות בקצה מנהרה. אמנם, אפשר לחיות לידו בלי להציק לו, אבל אי-אפשר להסתיר מבטי חמלה, ותמיד יש את התקווה לשינוי בבוא הגאולה או משיח על מרכבה... ועם זאת אולי בכל זאת כדאי לנסות לתקנו (את האדם הטועה הלא דתי), לשפרו, לקרבו, לא בכוח אלא במתק שפתיים, בהבאת האור האלוקי למשכנו הפרטי, ואם זה לא יילך, אז מותר ואף רצוי בקצת כוח ובעזרת ה'דמוקרטיה' ההיא משם (זו של העם ולא זו של אלוהים. ואפשר גם להיות פעילים ונמרצים כי הרי בתינוק שנשבה עסקינן ומצוות פדיון שבויים היא מדאורייתא והיא קדושה כמו השבת מלכה, אז מותר גם בכוח להראות לו את הדרך אל האור בקצה מנהרת החילוניות החשוכה...
... אז חשבתי לעצמי, אני האדם החילוני, מי שמך? אתה האדם הדתי היהודי החסוד והמכובד, מי אתה בכלל, בשם מי ומה אתה מעיז! זה אפילו לא חוצפה סתם (זה הרי לא מיסיונריות נוצרית  או חרב מוסלמית רחמנא ליצלן?) - זה סתם התעמרות וגזלת חירות... גם אם הכל מוסווה ברשת הסוואה של כוונות טובות שמובילות לגיהינום מסוג אחר... אבל זה לא חדש!

לפנות בוקר נזכרתי בהתכתבות ושיח דומה מאמצע שנת 2019, הפעם, לא מדומיין:
במאמר שנשא כותרת "מחטף ההלכה" מצאתי אז את המשפט הבא שנאמר על ידי רב משפיען: "הסוגיות הבוערות סביב הזהות היהודית של החברה הישראלית הולכות לאיבוד. המאבק שלנו [היהודי הדתי] הוא למען הציבור החילוני, שגורמים לו לאבד את העוגנים ששומרים על הזהות שלו..." - שומו שמים! תודה לכבוד הרב שאץ רץ להצילני מכוחות הרשע... וכך עניתי לו (סרבו לפרסם את תגובתי כי הייתה בוטה מידי?): 
"רב יקר! אני הוא נציגו של הציבור החילוני האומלל שלמענו אתה נאבק כדי שלא אאבד את העוגנים ששומרים על זהותי. הומו סאפיינס יקר וטוב לב, בטוחני שבעל כוונות טובות וטהורות אתה וממלא שליחות אלוהית מלאת סכנות ומהמורות - אבל מי שמך? מאין הסמכות? בשם מי או מה אתה מדבר? ממי המינוי? האם אתה נבחר ציבור ב'דמוקרטיה'? לא ידוע לי שאי פעם ביקשתי את עזרתך במאבק, לא ידעתי שאבדתי עוגנים, ויש לי מגדלורים משלי, לא ידוע לי שאני זקוק למאבקך הנעלה והמופלא למען זהותי... ובכלל, לא ידוע לי שאני במאבק כלשהו (האמן לי, אני מכיר מלחמות לרוב ומכל הסוגים ובתי הקברות מלאים בחברי שהלכו...). אזרח ישראלי יקר! האם אינך חש באסימטריה המחרידה שאתה יוצר ביני לבינך??? - ובכן אסביר מעט את עצמי:
"ביום מסוים, בשעה מסוימת, ברגע אחד מוחלט, שנינו נפלטנו מנראתיק אישה לאחר ששכנו ברחמה ושתינו משלייתה במשך תשעה ירחי לידה. יחד עברנו (כל אחד לחוד) בתעלת לידה צרה והוזנקנו בבכי וצרחה לאוויר העולם. באותו רגע מכונן היינו שווים בכל - היינו עוברי-אדם חסרי עצמיות, יצורים שלא שאלו אותם דבר וחצי דבר: לא אם רוצים אנו לבוא לעולם, לאיזה עולם, לא כיצד, למה ולצורך מה. היינו אז במצב צבירה של אישיות=אפס-כלום... היינו בני אנוש ברי תמותה מהרגע הראשון ותו לא! ואז, כן אז, הגיח מישהו מהצד והטביע על מצחנו ברקוד בלתי מחיק לכל חיינו - "נולד לאם יהודיה" - עד כאן הכל עובדתי - הפכנו לשני בנים לעם היהודי או לדת היהודית או לשניהם ולא מבחירה חופשית!
"שנים רבות חלפו. אתה הפכת להיות אדם יהודי דתי ואני לאדם יהודי חילוני, ושנינו אזרחים שווי-זכויות וחובות במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, לפחות להלכה אם לא למעשה (הלכה במובן חוק מדינה ולא במובן חוק ההלכה הדתית). שנינו בני תמותה שווים, שנינו שייכים למין הזואולוגי הומו סאפיינס (האדם הנבון... קרוב רחוק של משפחת הקופים לפי המדע ולא לפי הדת). שנינו מאמינים, כלומר מבצעים את הפעולה של "להאמין", שאם לא כן, הרי אנו בהמות, עצים, אבנים או דגים, רחמנא ליצלן. כיום ההבדל בינינו הוא במושאי האמונה בלבד!אתה באלוברב ואני במדע ובאמת. הדתיות היא הדרך שבה אתה מבצע את אמונתך (טקסים, פולחנים...), והחילוניות היא דרכי שלי, שתיהן דרכים שנבחרו באופן חופשי פחות או יותר. מה ששונה היא הפרשנות וגם היא לגיטימית ושווה... ברם-אולם... כאן מתחילה האסימטריה:
"אני מעולם לא עלה ולא עולה על דעתי להחזירך בשאלה שהרי אין בינינו היררכיה, מעולם לא עלה בדעתי להתערב באורח חייך בדלת אמותיך, מעולם לא הטפתי לך, ונמנעתי בכל מחיר (האמן לי, שילמתי מחירים, אבל מרצון, מהסכמה ומתוך כיבוד השוני והאחרות) מלחלק לך ציונים מכל סוג שהוא! לעומת זאת, אני בעינך, אני יהודי מסכן שיש לבכות לו, לרחם עליו, יהודי פגום שיש לתקנו, תינוק שנשבה שצריך לפדותו ומכאן שפעולת ההחזרה היא הקדושה והמקדשת אמצעים -- איזו יומרה! איזו חוצפה! איזה החזרה ואיזה נעליים, איזו תשובה ואיזה גרביים... מי שמך?
"בניגוד מוחלט לחזון איש שטען שעגלתו מלאה ועגלתי ריקה (ללא בדיקה וחקירה של תוכן עגלתי), אני הקטן, מעולם לא עלה על דעתי לתת ציונים לעגלתו, מעולם לא ניסיתי לתת לה ערך כזה או אחר, שהרי זו עגלתו הפרטית שלו ומי אני שאעשה כזאת (אני בעד "והצנע לכת") והאמן לי, לא מבורות נהגתי כך... אבל הוא, הוא ברוב חוצפתו החליט שעגלתי ריקה, אפילו מבלי להציץ בה (שהרי זה אסור מן התורה). ובכן, עגלתי מלאה בדיוק כמו עגלתך, התכנים שונים, הפרשנויות שונות, אבל זה ענייני שלי בלבד... אני מזכיר לך, הבחירה היא חופשית ושווה... אני מעולם ולעולם לא אכריח אותך לעלות על עגלתי.
"ביום שאתה תתייחס אלי כמו שאני מתייחס אליך, תעלם האסימטריה ואז נוכל להיפגש כדי לבנות גשרים יעילים שאינם בנויים על פטרונות, עליונות וכפייה. אלפיים שנהישבו יהודים דתיים בגלויות וחיכו למשיח בלי לנקוף אצבע (ויש כאלה שממשיכים בכך עד היום) ויצרו הלכה של גלות שאכן שמרה על גחלת... והנה באו החילונים והקימו מדינה שאתה ואני חלק ממנה, ויש מספיק חומרים משותפים לנו מבלי הצורך הנואל בהשוואת עגלות ובמרוצי סוסים... העוגנים שלי לא חייבים להיות זהים לאלה שלך... לדתיות היהודית כמו גם לחילוניות היהודית אלף פנים וכולן טובות וראויות... רק כך תפתח הדרך ליהדות ישראלית מפויסת וחדשה"

ולאור העשור האחרון ובמיוחד השנה האחרונה, נדמה לי שמרוץ העגלות נמשך ומתקרב לסיומו וסופו הנראה באופק הוא מלחמת אחים והתפצלות לשני עמים שונים, אבל מה יהיה אם האסימטריה הפעם תהיה הפוכה?... ואידך זיל וגמור...





יום חמישי, 14 בספטמבר 2023

מחזור נרתיקי

            הלובי של נרתיק 

כי מנרתיק תבוא ואל נרתיק תשוב...
אדם נפלט מנרתיק אמו
בתול-מוח, רגש ודגל.
צרחה-נשימה ולגימת אוויר עולמו
כמ לגימת ערק בחלב הורתו.

חולפים שבעה או שמונה עשורים
של אהבות, אכזבות, מלחמות וייסורים,
צאצאים, משפחה, שבט ואומה...
גרגיר חול מתגלגל כערקובית ברוח.

ואז הזקנה שמתגלגלת לאחור
דרך קימשון וחיתולים ואובדן עצמו.
בלילה אחד דוממת הצרחה ההיא
והוא חוזר לנרתיק עם או בלי צהלה
הפעם לנרתיק של אמא אדמה...
ובאותו הלילה במקום אחר
נפלט אדם מנרתיק אישה זרה
ושוב חוזר המחזה
בלובי של נרתיק אחר.

נ.ב. על המחזור המדמם של ההומו סאפיינס, חשבתי לרגע - מה הוא חשב לו, ההוא שם? והתשובה היא - מיחזור זה שם המשחק.

יום שני, 11 בספטמבר 2023

יצא המרצע מן השק!

        ישראל יצחק אייכלר ליד-מול יצחק ישראל מלר: סוף עידן ה'אחיות' שמעולם לא הייתה! 

ישראל יצחק אייכלר, יליד ירושלים (מרץ 1955) אב ל-14, אזרח יהודי אשכנזי חרדי ישראלי, ח"כ, איש סיעת יהדות התורה, מפלגת אגודת ישראל, חסיד בעלז, עסקן, עיתונאי ו'משפיען' (הוא וילדיו לא שרתו בצבא ובמלחמות, לא עומד דום בצפירה בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל...) - אמר את הדברים הבאים בערוץ 7 ב-10.09.2023 כביקורת 'לא חשוב על מה':
"זה יותר ממאה שנה שאלוקי ישראל מציל את ארץ ישראל מיד אלילי הכוח, התרבות הרעה והתבוללות המשטר החילוני. הציונים והפרטיזנים לא מנעו שואה באירופה. הגרמנים נבלמו בדרך לכיבוש ארץ ישראל בניסי ניסים ולא בגלל הציונים. הציונים התנכרו ליהודי הגולה. חלק מאנשי היודנראט שיתפו פעולה עם הנאצים. חלקם סחרו ומכרו את יהודי הגולה. ההנהגה הציונית בארץ סירבה והכשילה 'תכניות ההצלה', (כידוע מספר 'מן המיצר' של הרב וייסמנדל וספרי היסטוריונים רבים כמו שבתאי בית צבי, ש. תמיר ו'כחש' של בן הכט ועוד). חלק מהציונים אף קראו ליהודי הגטאות: ' אבק אדם - שילכו לגורלם'. גם לאחר השואה, כל המהגרים היהודים בתפוצות העולם, חיים מאז בשלום ובשקט יחסי. רק בארץ ישראל נשפך דם יהודי כמים, מאז ועד הנה. סכנת ההשמדה הגרעינית מאיימת על מדינת ישראל בלבד. לאחרונה התגלו חדלונם ושפלותם של אלילי הכוח והכזב ומחדלי הממשלה ממלחמת יום הכיפורים תשל"ד. ה'גנרלים' לשעבר ה'מורדים' היום, מסיתים למלחמת דמים בתוך הגטו העברי בארץ ישראל. כשרואים מי היו הגנרלים, מבינים כי רק בניסי השם אלוקי ישראל אנו שורדים. מובילי מלחמת הדיקטטורה של בג"ץ הפכו למלשינים נגד ישראל בכל העולם ומאשימים אותה באפרטהייד ובפשעי מלחמה, כאויבים הגרועים ביותר באסלאם. הסו לכם כאשר אתם מאשימים את אלוקי ישראל במחדליכם ופשעיכם. בתקופה שהטרור משתולל והרחובות בוערים צריכים להתפלל לשומר ישראל. אם לא זכות שומרי התורה, מזמן היתה מדינת ישראל מחוקה ממפת המזרח התיכון. שומר ישראל ישמור שארית ישראל, האומרים שמע ישראל."

יצחק ישראל מלר, יליד זלצבורג (אוסטריה; ספט' 1948), הובא ארצה בגיל שלושה חודשים על ידי זוג צעיר, שורדי שואה ומלחמה, נשוי לבת טוניס, אב ל-3, בן אדם, אזרח יהודי חילוני ישראלי, מנתח סרטן בדימוס (אחרי 45 שנות שירות באוהלה של רפואה ובאוהלי הצבא והמלחמות, כולל בניו, עושה לנשמתו באוהלה של ספרות ואזרחות) - משיב את הדברים האלה, משפט כנגד משפט, ב-11.09.2023 כדלקמן:
"זה קרוב לאלפיים שנה (מאז חורבן הבית השני בשנת 70 לספירה ו'שואת' מרד בר-כוכבא בכיכובו של רבי עקיבא בשנת 133 לספירה וגם לפני כן, ועד הופעת הציונות בסוף המאה ה-19 והקמת מדינת ישראל בשנת 1948), שאלוקי ישראל (בהנחה שזה קיים ומתפקד) מפקיר את ארץ ישראל ועם ישראל ל'פוגרומיזציה' של הגויים בכל הדורות ובכל המקומות עד לימים אלה ממש (אינדקס מעשי האנטישמיות, פרשת ארגנטינה ועוד רשימות ארוכות כאורך הגלות); הציונים והפרטיזנים לא יכלו למנוע את השואה באירופה גם אם רצו, אבל אלוקי ישראל בהחלט איפשרו את השואה באירופה כי הוא נרדם וחלק משליחיו הרבנים ברחו והפקירו את צאן מרעיתם (שב בספריות יד ושם, האוניברסיטאות והמוזיאונים בארץ ובעולם ולמד נתונים ולא סיסמאות); הגרמנים נבלמו בדרך לכיבוש ארץ ישראל על ידי צבאות בנות הברית כולל הבריגדה היהודית ומאות ואלפי חיילים יהודיים ששרתו באותם צבאות! (לך לבקר בבתי הקברות הפזורים המזרח התיכון: אין שם זכר ללומדי תורה,למעשי השם ובטח שלא לניסי ניסים = לוקשן ובדיות למיניהן); 'הציונים התנכרו ליהודי הגולה' - נא להביא הוכחות ולא סיסמאות! מה גם שהציונים קראו לכולם להגיע ארצה... אבל הם לא הגיעו מכל מיני סיבות שגם עליהן תוכל ללמוד ב'מקומות החילוניים' כי זה הרי לא כתוב בתלמודים;
 ארבעת המשפטים הבאים שלך: מ-'חלק מאנשי היודנראט...' עד 'שילכו לגורלם' : את מי כבודו מאשים? את בני העם היהודי שבגולה! אלה יושבי הגטאות במשך אלפיים שנה חלקם הגדול היו דתיים ואלה שהתבוללו - ברור שזה עונש מהאלוקים שלך, הלא כן?, אלה לא היו ציונים ולא פרטיזנים. ובאשר לאשמה שאתה מטיח בפרצופם של הציונים: איפה היו יהודי יתר התפוצות כולל  חרדים מארצות שונות במערב? מה באמת ציפית מחצי מיליון יהודים ישראלים שנלחמו על עצמאותם ותרמו את חלקם לצבאות בנות הברית בעוד החרדים לא הזיזו אצבע או עפעף? ובכלל איפה היה אלוקיך? כשנוח לך הוא אבי הנס וכשלא נוח לך אז הציונים אשמים? וכעת לארבעת המקורות שעליהם אתה מסתמך - את כולם קראתי ולמדתי בשני העשורים האחרונים בנוסף לכמה מאות טקסטים אחרים שמפריכים או מבהירים ומבקרים את ארבעת המקורות שהבאת (זה חוכמה קטנה להוציא דברים מהקשרם ולהפוך אותם לכאילו אמת מוחלטת... בקיצור צא ולמד בספריות לפני שאתה פולט חצאי אמת ושקר): 'מן המיצר', הספר והקינה של הרב וייסמנדל - אכן צדיק בודד בדורו, אבל איפה היו יתר ה'צדיקים' מבני עדתך? צא ולמד. על ספרו של שבתאי בית צבי 'הציונות הפוסט-אוגנדית במשבר השואה' (1977) נכתבו עשרות ביקורות מחמיאות יותר או פחות - כדאי שתקרא אותם!לגבי עו"ד שמואל תמיר, איש ימין תזזיתי שהיה מעורב במשפט קסטנר לא צריך להרחיב כאן את הדיבור... והכי מעניין - ההאחזות שלך בבן הכט וספרו 'כחש' - מדובר ביהודי גלותי ציוני-מרחוק נלהב ואיש ימין קפיטליסטי במלוא הדרו: נא לקרוא את יתר ספריו והתסריטים ההוליוודיים שלו ולהבין מדוע הוא מעדיף להאשים את בן-גוריון הסוציאליסט ולא את בני עדתו שלו. ובכן לסיכום הסוגיה דנן: על כל אחד מהמקורות שהבאת ניתן להביא בין חמש לעשרים וחמש מקורות אחרים... להלן רק אחד מיני רבים: פרופ' טוביה פרילינג, 'חץ בערפל', 1998 ועשרות ספריו ומאמריו בנושא הזה וכמובן עוד רבים אחרים;
'גם לאחר השואה, כל המהגרים היהודים בתפוצות העולם, חיים מאז בשלום ובשקט יחסי' וזה אולי בגלל שהיתה שואה? ואם זה נכון, אז אולי זה תודות לקיומה של מדינת ישראל שלתקומתה אתה ובני עדתך תרמתם כלום (חוץ מאביך הרב מנשה אייכלר שהיה איש חסד ציוני)?... אבל נדמה כי לפי השקפתך אלוקי ישראל מעדיף את יהודי התפוצות ולא את הציונים החוטאים אוכלי נבלות וטרפות, איפה ואיפה של האלוקים בבני ישראל רחמנא ליצלן?; בארבעת המשפטים הבאים (מ-'רק בארץ ישראל נשפך דם יהודי...' ועד 'כי רק בניסי השם אלוקי ישראל אנו שורדים') אתה מאשים את הציונים, הגנרלים שהפכו למורדים, החילונים בכך: הם אשמים שאיראן מאיימת בנשק גרעיני על ישראל בלבד ולא על אירופה או המערב, הם אשמים במלחמת יום הכיפורים, ובקיצור הם אשמים בכל ורק אלוקי ישרל מאפשר את שרידותנו!!! מר אייכלר, לך לבקר בבתי הקברות ותבלע שם את לשונך... ברם-אולם המילים הכי יפות שלך המגלות את ערוותך הן 'הגטו העברי בארץ ישראל' - אז אין מדינת ישראל, יש גטו עברי (ציוני) תחת שלטון עות'מאני או בריטי או אחר, עדיין לא אלוהי כי לא הגיע המשיח, שבמקרה קיים בפלשתינה ובסך הכול מדובר בתפוצה נוספת ותו לא, ולכן מותר, על פי ההלכה, למצוץ מעטיניה כי היא כמו כל שליט זר (הצאר, הסולטן, הגוי הגרמני, טראמפ האמריקני ועוד כהנה וכהנה וכיוצא בזה); המשפט הבא שלך נראה כלקוח ישר מבית היוצר של "הפרוטוקולים של זקני ציון" במהופך (קרא בבקשה את ספרה של השופטת הדסה בן-עתו 'השקר מסרב למות...' מ-2006): 'מובילי מלחמת הדיקטטורה של בג"ץ הפכו למלשינים נגד ישראל בכל העולם ומאשימים אותה באפרטהייד ובפשעי מלחמה, כאויבים הגרועים ביותר באסלאם' - אז כעת אותם אלה שחבריהם קבורים בבתי הקברות שאתה לא פוקד אותם, הם המלשינים והמאשימים בכל, ובג"ץ שמגן עליהם מאותם האשמות הוא הדיקטטור בעוד שאתה לא מוכן לקבל בנות מעדות המזרח בבתי הספר שלך... מה עוד שבכל העשורים האחרונים מפלגתך היא חלק אינטגרלי מהקואליציות וממשלות ישראל - איך זה?
ואז שלושת המשפטים האחרונים הם ברורים, אבל: איך אני ושכמותי יכולים להאשים את אלוקי ישראל בעוד אין אנו מכירים בעצם קיומו? אנחנו כן מאשימים את היהודים המשתמטים בני עדתך בלבד... אבל אני מבין שהאלוקים שלך אמור לשמור רק על האומרים שמע ישראל... אז אני כנראה חמורו של משיח  ושליח האלוקים שלך... נפלא... ושוב לסיכום: לך ללמוד כדי לכסות על בורותך ולך לבתי הקברות כדי לכסות על בושתך".

וכעת למסקנות: פרשת 'אחים אנחנו' הגיעה לסיומה! מתה באופן סופי ומוחלט. על סמך דבריך אלה: נא להחזיר את תעודת הזהות שלך, קבל תעודת תושב זמני או קבע, שלם את חשבונות החשמל ומים ובריאות... שלך, חסל סדר קיצבאות למיניהן, שלח שד"רים לחו"ל והבא את התרומות, וחייה בין חומות הגטו הלא עברי שלך ובא לציון גואל, וחכה למשיח כאוות נפשך... לחילופין אתה רשאי וזכאי להחליף תפוצה לאותם מקומות בהן יש 'שקט יחסי', שהרי בתפוצה עסקינן... בקיצור, מר אייכלר לך לחלוב עטינים אחרים, אלה של השיקסס... ואידך זיל וגמור...


יום ראשון, 3 בספטמבר 2023

אמירה מתחת לסרעפת

                          על דם 

פרפרזה על פ. פאנון: "עור שחור מסכות לבנות"...

לאיש אחד יש דם אדום,
ויש כאלה עם דם כחול.
לאחד אחר, למשל, הדם שחור...
ולאלה עם רגליים כחולות כהות
יש וורידים חסרי מעצורים (מסתמים)
חד-כיווניים, ולכן אצלם
יש עמודי דם עומדים,
שמשחירים כי בדם עומד
חסר 'פרודות חמצן' לבנים...

ולעיתים, אדם לאדם זאב,
או, אז זרם דם פורץ שוצף,
סתם דם, דם סתם זולג,
וחיים אוזלים לאט או מהר
כי מימין או משמאל
לא הסכימו על כלום
והכדוריות נשפכו על חול,
דם בדם התערבב כבוץ-בצק...

מן הצד עומד ילד ותוהה -
מתי כל זה ייגמר?
וגם אישה בוכה בדמעות
בצורת סהר, מגן או מטבעות.

מלאכים מביטים ממעל,
פרשנים מלהגים למטה
ומדליקי משואות מתביישים באמצע -
כשנקניקי דם ממשיכים להימרח
על פרוסות לחות מבכי מלוח.
דגלים מתנופפים בשלל צבעים,
זמבורות זועקות סיסמאות
ושירת התקווה מושרת לדעת
בלי דעת, בלי דעת...

האם חורבן בפעם שלישית בשער?
וסתם דם, דם סתם נושר ומתגלגל על לחי
ממזוזה בזויה כממטרה גוועת...
יש אנשים עם דם אדום ומסכות לבנות,
ויש כאלה עם דם לבן ומסכות שחורות - 
הגרועים מכל, הם אלה:
בלי דם, בלי צבע ובלי מסכה...
רק זוועה, בזות ובושה
מושתנים מהמקפצה.

יום חמישי, 24 באוגוסט 2023

לאן נעלם "ילד המטריה"?

                   האם ל"ילד מטריה" דמינו? אנו, החברה הישראלית רובה ככולה!

באמצע שנת 2023 פרץ לשוק, לכיכר או יותר נכון לזירת הקוליסאום החברתית, שיר (בהמשך אלבום) מטלטל של זמרת צעירה, עטרה אוריה, תחת הכותרת "ילד מטריה". השיר מתאר בצבעים מחרידים את גורלו של "ילד אחד ביסודי" - ילד מוחרם על ידי בני גילו מסיבות חסרות פשר, רגש ושכל... ילד שבסוף "לא הופיע בכיתה"! השיר הוא מכמיר לב, בלשון המעטה, והביצוע על ידי הכותבת-זמרת מכאיב ומרגש עד אימה!

... במעבר חד מאוד מהפרטי אל הציבורי, ותוך התייחסות מטפורית: לתחושתי האנושית והאזרחית וגם היהודית, כזו של זקן בן 75 שראה בחייו דבר או שניים - מדינת ישראל ובעיקר החברה הישראלית מצויה כרגע במצב שמרפרר לאותו "ילד מטריה" מסכן ונואש עד פלצות - לתחושתי, אנחנו כולנו הובלנו והובלנו במשך 56 השנים האחרונות [זה קו פרשת המים, לעניות דעתי הצולעת, סיום מלחמת 1967, שם לקתה החברה הישרלית היהודית בתסמונת האופוריה המקברית הממאירה שהלכה והפכה כרונית ומסלימה עם השנים בדומה למחלת ניוון השרירים והמוח שאינה ברת ריפוי] למצב צבירה סופני של שבר בלתי פתיר שמאגד בתוכו את כל 8-6 השסעים המוכרים איתם חיינו עד כה בשיווי משקל שברירי, לידי אפוקליפסה אחת גדולה שמתגלגלת אט אט ובבטחה לפתחנו ועל ראשנו... כמאמר הפתיחה והסיום של השיר:

"היה איתי ילד אחד ביסודי
שאני זוכרת אותו יותר טוב מכולם
לא בגלל שהוא היה הכי יפה
לא בגלל שהוא היה הכי חכם
בחורף הוא היה לובש חולצות קצרות
בקיץ מעילים ומטריות
מה יש לך?
למה לעצבן?
למה לעשות סתם?
את המשקפיים שלו הוא הדביק עם סלוטייפ
אחרי ששברו לו אותם בהפסקה
והקלמר שלו תמיד נשאר ריק
מאז שהתרוקן אל האסלה
וכמה שצחקו עליו הוא צחק איתם
.
.
.
והדמעות זורמות עליו
מעצב ובושה
ונהיה לו קצת רטוב
אז הוא פותח מטריה
והוא לוחש לאלוהים
אם אתה קיים
תעשה לי איזה נס
ותיקח אותי מכאן
ואולי שמעו אותו
את ילד מטריה
כי יום למחרת
הוא לא הופיע בכיתה

                            ואידך זיל וגמור!

יום שני, 24 ביולי 2023

על פרדיגמת ארבעת הפרשים בימים אלה!

     על הקשר בין תיאורית ארבעת הפרשים/סוסים/ מרכבות

לבין תקופת ההפיכה המשטרית, התפוררות אומה וימי בין המצרים?

בשיחה בין מלאך אלוהים לבין הנביא זכריה (המאה התשיעית לפני הספירה) מופיע הקטע האייקוני הבא אשר את תוכנו מספר-מתאר הנביא עצמו: "ואשב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים וההרים הרי נחושת. במרכבה הראשונה סוסים אדומים ובמרכבה השנית סוסים שחורים. ובמרכבה השלישית סוסים לבנים ובמרכבה הרביעית סוסים ברודים אמוצים. ואען ואומר אל המלאך הדובר בי מה אלה אדוני? ויען המלאך ויאמר אלי אלה ארבע רוחות השמים יוצאות מהתיצב על אדון כל הארץ. אשר בה הסוסים השחורים יוצאים אל ארץ צפון והלבנים יצאו אל אחריהם והברודים יצאו אל ארץ התימן. והאמוצים יצאו ויבקשו ללכת להתהלך בארץ ויאמר לכו התהלכו בארץ ותתהלכנה בארץ. ויזעק אותי וידבר אלי לאמור ראה היוצאים אל ארץ צפון הניחו את רוחי בארץ צפון." (תרי עשר, זכריה, פרק ו', פסוקים א'-ח').
הקטע הקדום הזה הוא המקור ממנו התפתחה התיאוריה על "דימוי הרביעייה" דנן לדתות, תרבויות (ספרות, אמנות, פוליטיקה) שונות בתקופות שונות עד לימינו אלה. כמות הפרשנויות היא כמעט אינסופית (לא נדון בהן כאן). יש לשים לב לכמה פרטים מוזרים (בהשוואה למה שהתפתח על בסיס הטקסט הזה בהמשך הזמן): מדובר בשיחה בין נביא זעם לשליח אלוהים בחלום מכוון; אין בקטע הזה פרשים (בני אדם רוכבי סוסים); יש מרכבות לא מוגדרות, סתמיות; ויש סוסים רתומים ללא אזכור מספרם, הרכיב הבולט בקטע הוא צבע הסוסים: אדומים, שחורים, לבנים וברודים-אמוצים (מהו 'ברוד' על פי פירושים שונים? חיוור, ירקרק, מנומר, שאינו בצבע אחיד, בעל כתמים; מה זה 'אמוצים'? אפור, אמיץ, ? ...); על פי המלאך, הם נשלחו/נשלחים על ידי אלוהים לארבע רוחות השמים בשליחות עלומה (שמתבהרת בהמשך העלילה) כדלקמן: האדומים -- שליחותם לא מוזכרת!?; השחורים נשלחו לצפון; הלבנים נשלחו למערב ('יצאו אל אחריהם' -- העומד ופניו מזרחה, הרי שמאחוריו זה המערב); הברודים נשלחו לדרום (תימן); והאמוצים (מכאן שיש אולי חמישה סוגי סוסים? חמש מרכבות?...) נשלחו להתהלך בארץ כולה בלי כיוון מוגדר.
יש לשים לב, בספר זכריה יש פסוק ש-מטרים את הקטע הזה: "ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום עומד בין ההדסים אשר במצולה, ואחריו סוסים אדומים, שרוקים (בעלי צבע לא ברור או מנוקדים בכמה גוונים, בדומה לברודים?) ולבנים." (זכריה, פרק א', פסוק ח') -- גם כאן מדובר בשיחה בין הנביא למלאך בחלום, אבל כאן אין מרכבות, יש פרשים, צבע הסוסים מעט שונה ובהמשך הפסוקים מסתבר שהם נשלחו על ידי אלוהים למשימות מוגדרות על פני הארץ.
נראה כי מדובר בשני קטעים משלימים שבעקבותיהם יותר ברור מקור הנביעה של "דימוי הרביעייה".

בספר האחרון בברית החדשה (בת 27 ספרים; המאה הראשונה +... אחרי הספירה), ספר שמכונה "ההתגלות" או "חזון יוחנן" ומתאר את אחרית הימים (האפוקליפסה), מופיע הקטע הבא בתחילת הפרק שקרוי "החותמות" (שם, השה פותח את ארבע החותמות הראשונות מתוך שבע, כדי להראות מה מסתתר בהן):
"ראיתי והנה סוס לבן ורוכבו נושא קשת; עטרת נתנה לו והוא יצא מנצח ולמען ינצח. כאשר פתח את החותם השני [...] סוס אחר יצא, אדום כאש. לרוכבו הותר להסיר את השלום מן הארץ כדי שיהרגו זה את זה; וחרב גדולה נתנה לו. כאשר פתח את החותם השלישי [...] ראיתי והנה סוס שחור ורוכבו מחזיק מאזנים בידו. ושמעתי כמו קול [...] "ליטר חיטים בדינר ושלושה ליטרים שעורים בדינר ולשמן וליין אל תזיק". כאשר פתח את החותם הרביעי [...] ראיתי והנה סוס ירקרק ורוכבו שמו מוות, ושאול הלכה אחריו. ונתנה להם סמכות על רבע הארץ, להרוג בחרב וברעב ובמוות ועל ידי חיות הארץ" -- ובכן, כאן אין מרכבות; יש פרשים אמיתיים בעלי אביזרים ושליחות מוגדרת, אבל שוב, צבע הסוסים קובע (סדר הופעת הצבעים שונה), והפעם ברור שמדובר בכל פעם בסוס אחד ורוכב אחד: סוס לבן שרוכבו נושא קשת ולראשו עטרת ניצחון; סוס אדום ורוכבו נושא חרב גדולה זורעת אש; סוס שחור ורוכבו מחזיק מאזנים וקול שמצביע על רעב; סוס ירקרק ורוכב ששמו מוות מלווה בשאול תחתיות. הפעם הדימויים ברורים, כולם מסמלים את אחרית הימים והקץ הסופי: הכיבוש, המלחמה וחיסול השלום, הרעב כמגפה מכלה, והמוות במלוא תפארתו, הריקבון. 

בתחילת המאה ה-14(אחרי הספירה כמובן) מופיע הטקסט השירי הקאנוני "הקומדיה האלוהית" של דנטה אליגיירי איש פירנצה (1321-1265). האפופיה משתרעת על פני שלושה כרכים עבים ועלילתה פורשת בגוף ראשון את חזיון מסעו של המשורר מהגיהנום (התופת, השאול) דרך טור הטוהר אל העדן. הטקסט העצום והמרהיב גדוש בתיאורי מרכבות, סוסים ורוכבים למיניהם, אך ללא קשר לתיאורית ארבעת הפרשים.

בהמשך אנו מוצאים בעת החדשה, ציורים (הבולט והידוע שבהם ציורו הענק של ויקטור וסנצוב מ-1887 "ארבעת פרשי האפוקליפסה" שמתאר אחד לאחד את חזון יוחנן), סרטים וסיפורת מהמאה העשרים ועוד. ההשלכה הכי מודרנית ומלהיבה היא זו שמופיעה במחקריו, מאמריו וספריו של פרופ' (אמריטוס מאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל)) ג'ון גוטמן, פסיכולוג קליני אמריקני, יליד 1942. עבודתו מתמקדת בחקר הזוגיות: פרמטרים שמנבאים כישלון וגירושין ולהיפך (הצלחה ויציבות הזוגיות). הוא פתח את התיאוריה של ארבעת הפרשים שבה הוא טוען כי קיימים ארבעה פרשים המובילים לאפוקליפסה, קריסה שלהתקשורת בין בני זוג. מאידך יש ארבעה אפשרויות לעצור אותם עם תגובות נגד.
הפרש הראשון הוא ביקורתיות הרסנית על בן הזוג -- תגובת הנגד: גישה עדינה, הבעת רגשות הדדית והכלה חיובית; הפרש השני הוא הגנתיות עצמית תוקפנית (התקרבנות והאשמת האחר) -- ת.נ.: לקיחת אחריות; הפרש השלישי הוא בוז (הפגנת עליונות, זלזול, התנשאות, עוקצנות, ציניות, לעגנות) -- ת.נ.: התחשבות, כיבוד והערכה של האחר, תוך הבעת רגשות עצמית; הפרש הרביעי, האחרון והכי גרוע הוא התעלמות (אטימות, נסיגה רגשית, הסתגרות והתרחקות) -- ת.נ.: כמעט בלתי אפשרית ובכל זאת: הרגעה עצמית, עצירת מפולת הרגשות, ויסות וחשיבה-הערכה מחדש.

                                                        וכעת לעניינינו, כאן ועכשיו:
בסך הכול, ההיסטוריה של פרדיגמת ארבעת פרשי האפוקליפסה המשמשים כמובילים לאבדון! ולפיכך, באותה העת משמשים כמגדלורים ונורות אזעקה המאירים כתובות על הקיר ומצביעים על האפשרויות לעצירה, תיקון, פיוס לפני הליכה-נפילה לתהום וחזרה לשפיות, רוגע ושלום בית. אפשר, צריך וזו אף חובת כולם ללמוד הרבה מהנביא זכריה, השליח יוחנן ופרשן הזוגיות גוטמן -- על האופן שבו החברה הישראלית מנהלת מחלוקת מרה ברגעים אלה ממש, יום ב' 24.07.2023!!!
הפרשים מלמדים אותנו שהמטפורה יכולה בקלות להפוך למציאות! שחברה בהתפרקות מבפנים עלולה בהחלט להגיע אל פי תהום, וצעדי גלופ סוסיים יובילו אותה לנפילה שאין ממנה תקומה. מה שלא יקרה כעת חיה בכנסת ומסביבה -- איזה צד שלא ינצח או כן ינצח יזכה בניצחון פירוס מחריד! האם, התינוק והמים כולם יתרסקו מטה!
למעשה, הפרשים של היום (הצדקנות והשקרים, העקשנות והקטנוניות, הנקמנות, השיסוי, הביזוי והפילוג ושנאת החינם בין ובתוך השבטים... והכול מבפנים ללא קשר לאויב מבחוץ) זהים לפרשים של ערב תשעה באב לדורותיו [החורבן הראשון, השני, השלישי (מרד בר-כוכבא), אלפיים שנות חורבן של גלות פסיבית וציפייה למשיח חסר תוחלת ותכלית, כולל פוגרומים, התבוללות ושואה...] -- הדרך היחידה לצאת מדהרת האמוק לקצה המצוק היא עצירת הסוסים, הרגעת הרוחות, כניסה לישיבה בחדר סגור במשך חודשים שנה או שנים עד צאת עשן לבן -- ובינתיים: ליקוק הפצעים, איחוי הקרעים ושמירה על הקיים...




יום ראשון, 16 ביולי 2023

על לוקשן, אלכוהול וגפילטע

                            שובם של מוכרי האטריות -- פואמה/בלדה/מחאה? 

אי שם בעבר, מאות ואלפי שנים שחלפו,
חיו בני שבט אחד, צבר עדות וחמולות
של עם אחד, עם נבחר, עם סגולה, אור וחשמל לגויים,
נבחר על ידי ומפי טבעת של אל אחד בוחר ואוהב --
מפוזרים שפוזרו בארצות רבות בתוך עממים מפוארים.
זיכרון עברם לוט בערפל שכחה, אך מסופר כתולדות, כאגדה או כבדייה
לדורות של ילדים וגויים שבגרו, חיו ומתו בין שנאות וסבל,
למדו ולימדו את אמנות השרידה בכל מחיר
מול מלך, קיסר וצאר, מול משיח מתעכב לאין קץ 
וצוררים מכל המינים והסוגים...

והם הצטיינו בשלוש מלאכות כולל השראה, ייצור, שיווק ומכירה:
אטריות למרק, וודקה לסימום ולשמחה, וקרפיונים ממולאים מסוכרים לקיבה!
והם הגיעו לשכלול מופלג עד כדי יכולת מופלאה... אפילו...
למכור קרח לאסקימוסים, בדיות לקוזקים, וחלומות באספמיה לעצמם,
ושמם יצא לתהילה ברחבי תבל כולה כ-השבט מוכרי האטריות לעילא ולעילא!

יום אחד הופיע בקרבם מנהיג שחור זקן
שלאחר חמישים שנות חלום ומאבק הקים להם מדינה-ממלכה מודרנית כהלכה...
כן, כן, מדינה ל- אומה של מוכרי לוקשן, שיכר לגויים ודגים בטעם סוכר!?
וזה ממש קרה, והם אכן, כמעט, השתנו לטובה ללא היכר, ובמקום
לחלום על משיחי שקר, לעבוד את חצרות החסידים, לעסוק בלופטגשעפטן ולחכות לטלאי צהוב --
הם הקימו ממלכה לתפארת של חירות, שיוויון ואחווה... כמעט...
לא, לא מושלמת אבל קיימת ושורדת ואף מתקדמת.
והם שכחו את אמנות מכירת האטריות-בדותות
ואפילו את הלוקשן, הפעם תחת המותג פסטה החלו לייבא מרומא --
מקום אליו הוגלו אבותיהם במאות השנים שחלפו.

או אז, אחרי 75 שנה של צעידה קדימה... לכאורה...
באה ועלתה כשמש שחורה הנהגה מוזרה והחליטה לחדש ימיה כקדם
ובבת אחת להחזיר עטרה ליושנה.
והיא החלה למכור אטריות-בדיות בקצב מסחרר...
והפעם לאטריות כבר לא קוראים לוקשן או פסטה או טורטליני, אלא --
רפורמיני, חארטוטיני, לזניה משכבות של סבירותיני ובג"ציני
ואפילו רביולי ממולאים בדיקטטוריני על משקל הגפילטעיני מתקופת האבות!
ברם-אולם! הפעם זה לא קורה בין גויים ומול צאר --
כעת זה נמכר לצאצאי השבט ההוא מן העבר,
והיא, אותה הנהגה מוזרה, הייתה בטוחה שזה טעים וערב לחיכם המר...
אך שוד ושבר! הסתבר שהצאצאים האלה כבר לא מוכנים ולא יכולים
לבלוע לוקשן למהדרין ולשלשל שרוכים של בובה מייסעס לגרונם, אבוי,
הם יוצאים לרחובות, לכיכרות ולצמתים ומפגינים בעוז של אזרחים
ולא מוכנים לאכול את הקיגל אטריות הזה...
לא, זה לא שחדלו לאהוב לוקשן, אבל לא כאלה!
הם רוצים אך ורק ספגטיני מהסוג שקרוי דמוקרטיני! ואידך זיל וגמור!
לכו הביתה מוכרי האטריות, חזרו לשם, לגולה שלכם! להתנחלויות שלכם ולישיבות הטפיליות שלכם!
ואנחנו, עם או בלי 'חוטיני' נשאר כאן...
לוקשן תמכרו לגויים, הרי אתם אורלוקשים בעבורם כדברי אלוהים חיים ורבנים חמודים...



יום שלישי, 11 ביולי 2023

על סבירות הדמוקרטיה

                                 על חירות זועקת מתוך סבירות ללא עילה 

[נכתב בלילה בהשראת מרובע של 'דברים' שיובאו בסוף ה'אמירה השירית' שפרצה מתוך ביצת כאב זועם ומיואש...]:

כבר היה מי שעמד בשער וזעק:
(בדיוק לפני חמישים ושש שנה)
משוגעים רדו מעל הגג או האטד.
הכיבוש אינו שחרור, הכיבוש משחית!
השלטון על 'אחר' ישחית, החירות תישחט,
של השולט וגם של הנשלט.
האמינו, יום יבוא וגם יגיע
גם אם עשורים רבים יחלפו... כי מתרגלים, מתעלמים ושוכחים.

אזי הקורבן הנצחי, השה לעולה
יהפוך למקרבן יהיר וחסיד לעילא.
את מיטב בניו יהפוך לקלגסים-שוטרים
בשם 'חירות' מקודשת לאל נקמות
ולאבנים לדם צמאות, ואזי -- 
אותו העם (וגם העם האחר)
יהפוך בעצמו לשה לעולה,
והחירות, אנא היא באה???
                 ולכן:
שלטונ(-)עם [דמוקרטיה>חירות אדם]
     אני כותב-כואב את שמך

על רחובות אספלט ומדרכות
על כיכרות, צמתים ושבילים
על עצים ורמזורים
על שלטים, דגלים וסטיקרים
על חולצות ובדים
     אני כותב-כואב את שמך
על גבעות ואנדרטאות
על הרים, עמקים וחורשות
על צריפים ומגדלים
על מגדלורים ועננים
על שעות, ימים ולילות
     אני כותב-כואב את שמך
על רשתות וניירות
על קירות וכנסיות
על אלחוט ועפיפונים
על פצעים וחבורות
על מוחות ולבבות
על פרסות סוסים ומכתזיות
     אני כותב-כואב את שמך
     אני טובל וחורט את הד קולך

חירות, חירות, חופש עם סבירות
               חירות

מרובע 'הדברים' שהיו השראה לאמירה דלעיל:
שיר המחאה המכונן של המשורר הצרפתי פול אלואר (1952-1895), "חירות, אני כותב את שמך" [מתוך: דם ואור, שירה צרפתית לוחמת, שירי התנגדות במלחמת העולם השנייה, בחרה ותרגמה אוולין כץ, הוצ' ספרי עתון 77, תל-אביב, 2014, עמ' 36-35].
מאמר של דנה פרנק, "להגדיר מחדש את החירות", מוסף הארץ, 07.07.2023, עמ' 53.
הספר זעקי, ארץ אהובה, של הסופר הדרום-אפריקאי אלן פטון, תרגום אהרון אמיר, הוצ' עם עובד, תל-אביב, 1971, פורסם במקור ב-1948.
רומן המופת האופרמנים, של ליאון פויכטוונגר, מגרמנית: ניצה בן-ארי, הוצ' פן וידיעות אחרונות, תל-אביב, 2023, פורסם במקור ב-1933... מתוכו המוטו הבא שאומר הכל:
 
     "יותר מכול מפחד ההמון מן החוכמה. אילו היו מבינים מה באמת מפחיד, היו מפחדים מהטיפשות" - גתה.

יום שישי, 23 ביוני 2023

אנשים אחים אנחנו?

                            במה אנחנו אחים? בימים אלה! במדינת ישראל בת ה-75...

בחצי השנה האחרונה (אולי יותר, שנה או שנתיים) התפשט כמו אש בשדה קוצים, השימוש במנטרה חדש-ישנה בלשון העברית, בקרב שבטי היהודים ואף הלא יהודים -- מנטרה ש'עובדת שעות נוספות' בקצב מסחרר -- בני השבטים השונים פונים זה לזה בתחינה כנה או בצחוק לעגני או בבוז בכייני: "הרי אנשים אחים אנחנו?" מה קורה לכם?, קחו את עצמכם בידיים! התעשתו לפני שיהיה מאוחר! ועוד כהנה וכהנה. הפניות נאמרות בתמימות, בסערת רגשות, בסרקזם, בתקווה או בצביעות... זה נשמע באותם המילים והטונים מפי כול צבעי הקשת ובכול מיני גוונים... "אנשים אחים אנחנו" -- נו, אז מה?
האם בעשורים הקודמים לא היינו אחים? או שכחנו להיות אחים? האם אפשר לחזור להיות אחים או פתאום להפוך לאחים חדשים שלא היינו? בכלל, מה זה אחים בניגוד למונחים כמו: ידידים, חברים, קרובים (דם, משפחה, חמולה...) ואולי אחים לנשק, לצוות, ל-כת או שבט, או בברית דמים? יש הרי גם 'אח חדר ניתוח', ויש 'אחים חורגים לאלוהים', ויש 'אחים לצרה', ועוד... מזה שנים הצעירים פונים זה לזה בסלנג כמעט קבוע "היי, מה איתך יה אחי", מה זה ה"אחי" הזה?

בהקשר הזה צריך לשאול שלוש שאלות (ואולי שלוש וריאציות של אותה שאלה): מה המקור הלשוני-היסטורי של המנטרה הזאת?; למה היא פרצה לחיינו בעת הזאת? ובאמת ובתמים, במה אנחנו אחים?
בספר בראשית, פרק יא, פסוק לא נכתב: "ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן-בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם" -- לתרח היו שני בנים-אחים: אברם והרן. תרח מת בחרן; אין אנו יודעים מה עלה בגורלו של הרן. לוט היה בנו של הרן שצורף לפמליה של אברם כאחיינו. הם הגיעו לכנען ובהמשך ירדו למצרים בפעם הראשונה. בהמשך הפמליה חזרה לכנען על רכושם, הנשים והטף. בפרק יג, פסוקים ה-י מתואר הסיפור הבא: "וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן ובקר ואהלים. ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו. ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט והכנעני והפרזי ישב בארץ. ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו.הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה" (יתר סיפורי הפרשה ידועים ואינם מעניינינו כאן). בתרגומים השונים של המקרא לאנגלית, הביטוי "אנשים אחים" מתורגם ל-: brothers; kinsmen; relatives, ובחזרה לעברית: 'אחים'; 'בעלי קרבת דם'; 'קרובי משפחה'... אז מה למדנו מהמקור ההיסטורי? מדובר באדם מבוגר ואחיינו, בשר מבשרו הכי קרוב ולא באנשים זרים שהפכו משום מה לאחים; מדובר בהתרחשות שבה המבוגר האחראי פונה לצעיר, באמת ובתמים, בכיוון להשלמה, מציע לו להפסיק את הריב ולבחור מקום אחר ולהיפרד מתוך חברות, כיבוד ומניעת ריב וזה אכן מה שקורה במציאות; מדובר בהתנהלות פנים משפחתית בכיוון של הסדרה תוך ויתור ולא בשנאת חינם וקנאות לשמה. הם אינם זרים!!! ובהמשך ההיסטורי אברם גם מציל את אחיינו ומשפחתו בפרשת סדום ועמורה תוך שהוא מעיז לריב עם אלוהים בכבודו ובעצמו, בדיוק כמצופה מבני אותה משפחה מדרגה ראשונ

אז למה המנטרה הזאת פרצה לחיינו בעת הזאת? האם העם היהודי היושב בציון משני עברי הקוו הירוק, המפולג לשבטים רבים (כולל אלה היושבים עד היום בגולה) משוכנע שבניו ובנותיו הם קרובי משפחה כמו אברם ולוט? כנראה שכן! - האם היא או לא היא?!
מקבץ השבטים היהודיים היושב כיום במדינת ישראל ובשטחים הכבושים/משוחררים, הוא, מזה עשורים רבים, רחוק מלהיות"אחים" מכל סוג שהוא... זה תהליך שאנו מצויים ברבע האחרון לפני סופו הבלתי הפיך ואולי כן הפיך!?
באשר לאפשרות של קרבת דם אמיתית - האם ייתכן... שאומת שבטים ראשונית שסבלה, במשך מעל 3000 שנה, מאות תבוסות, אובדני עצמאות, גירושים, הגליות, נסיונות השמדה, התפזרויות, על פני כמעט כל פינה בגלובוס... נשארה טהורת-דם במובן הגנטי המעשי בר ההוכחה המדעית המובהקת??? (האם ה'כהנים' של היום הם צאצאים ישירים של אהרון ובניו? והרי ברור שהדיון אינו מדעי אלא אמונתי ואמונה אינה שייכת לעניינינו...) -- התשובה היא שלילית בעליל... על אפם וחמתם ואמונתם של מדעני myheritage, אלופי הגנאלוגיות וחסידי הדתיות למיניהם (המגיירים, המחזירים בתשובה, רבני החסידויות, הלמדנים הליטאים, הרפורמים והקונסרבטיבים, המסורתיים והחילונים...). ובאשר לחוסר העורלה - אכן לזכרים 'יהודים' אין עורלה מגיל שמונה ימים... אבל למעל מחצית מתושבי כדור הארץ  אין עורלה מגיל שמונה או שלושה-עשר או מכל גיל אחר ומכל מיני סיבות... העם היהודי (תלוי את מי שואלים) כולו, זה שעל פני הגלובוס כולו, כולל פחות מ-15 מיליון נפש מתוך 9.5 מיליארד בני אנוש!...ועוד כהנה וכהנה...

אז במה אנו אחים (פרט לדם ועורלה... ופוליטיקה של שיסוי, פילוג, קיטוב עד חורמה... כפי שזה נראה בחצי השנה האחרונה)?מהי ה'א ח י ו ת' בין נער גבעות מיצהר לבין נער מקביל בוגר תיכון הגימנסיה בתל-אביב שהתגייס זה עתה ל-8200?
מהי ה'אחיות' בין אדם בן 45 שתורתו אומנותו, אברך ותיק מן השורה, מגדל עשרה ילדים בעוני מרוד וללא השכלה כללית, חי מקצבאות... לבין אדם בן 45 בעל מקצוע חופשי עצמאי, עושה מילואים, מגדל שלושה ילדים, משלם מיסים גבוהים וביום הזיכרון לחללי צה"ל מבלה את הבוקר בבתי קברות בהם קבורים חבריו שלא שרדו...
וכך הלאה וכך הלאה...
מהי ה'אחיות' בין יהודי חילוני, שוחר דמוקרטיה ושוויון, ליברל, סוציאליסט, ומכיר בזכות העם האחר להגדרה עצמית, מקבל את הגר, האלמנה,היתום, הנכה והלהט"ב... ועוד... לבין היהודי הדתי, שוחר מלכות שמים, לאומני, גזעני, קפיטליסט לעת מצוא, מהלך בין חצרות רבנים לקברי צדיקים... ועוד... ובעיקר מנצל את הדמוקרטיה הלא מתגוננת!

זוהי 'א ח י ו ת' שהיא אחיזת עיניים! אנו לא אחים ומוטב שנפרד ונחזור להיות שבטים מפוזרים.
ואלה שזועקים 'אחים אנחנו' מפחדים ממה שיקרה אחרי ההיפרדות והניתוק... מאין יבואו הקצבאות? מי יילחם במלחמות? -- ובכן לאלה נאמר: זאת הבעיה שלכם... תחזרו לשלוח שד"רים לקהילות עשירות בצד השני של הכדור... אם יהיו כאלה?
...... ואידך זיל וגמור...









יום שלישי, 6 ביוני 2023

נבואותיו של משורר

                             אחרי 1967 ועכשיו -- על פי מאיר ויזלטיר זצוק"ל 

בין החמישי ליוני לעשירי ביוני בשנת 1967 התחוללה מלחמת ששת הימים הזכורה לטוב או לרע -- תלוי בעיני המתבונן ובאוזני המאזין. בימים אלה חוגגות (במרכאות או בלעדיהן) מדינת ישראל והחברה הישראלית המשוסעת, מלואת 56 שנים לאותה מלחמה ניסית שנכפתה על המדינה הצנועה דאז... חוגגות --  במהלך השבר-משבר הגדול והמר ביותר מאז מלחמת תש"ח.

בסמיכות מקרים פלאית, אני מציע לזכור את נבואותיו של המשורר מאיר ויזלטיר... שהלך לעולמו בסוף מרץ 2023 בגיל 82. נולד במוסקבה במרץ 1941 באמצע מלחמת העולם השנייה והשואה היהודית וכשנה לפני ועידת בילטמור (מאי 1942) בא הונחו קווי היסוד להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. ב-1949 הוא הגיע ארצה כילד בן שמונה שנים. בפרוץ מלחמת ששת הימים הוא היה בן 26.

במהלך שנת 1968, כשנה אחרי סיום המלחמה ההיא והכיבוש המפואר אומר וכותב ויזלטיר שלושה טקסטים נבואיים שרק כעבור שנים מתגלים כנורות אדומות, נבואות אזהרה מפני תוצאות צפויות של שיכרון הכוח הישראלי אחרי אותה מלחמת בזק מעוורת שכל.החל מתחילת שנות השישים (ספר השירים הראשון שלו פורסם ב-1963) היה האיש הצעיר הבטחה גדולה כמשורר עז מבע, מקורי ומעורב. להלן שלושת האמירות:

ראיון עם המשורר מאיר ויזלטיר - "על הקורא להיות עניו" - מאת עידית זרטל, עיתונאית ולימים היסטוריונית מוערכת. פורסם ב- "דבר השבוע", מוסף סוף השבוע של העיתון דבר, ב-23 בפברואר 1968, עמ' 26.

באותם חודשים נכתב השיר "שיר על ירושלים". הוא פורסם לראשונה בקובץ השירים "שירים ברצף זמנים 68-71" שהופיע בכתב העת עכשיו בעריכת גבריאל מוקד, גליון מספר 25-28, אביב 1973. וכמעט מיד פורסם בספר שיריו הרביעי באותה השנה: קח: שירים 1972-1969, בהוצ' אוניברסיטת תל-אביב... ומאז פורסם בקבצי שירה נוספים... להלן השיר הקצר והאניגמטי:
"אם לא תהיה ירושלים, מה יעשו בשיר על ירושלים?
אם לא תהיה ירושלים, ישירו אותו בינתים במקום אחר.
אם לא תהיה תל-אביב, מה יעשו בשיר על תל-אביב?
אם לא תהיה תל-אביב, ישירו אותו בחיפה.
ואחר כך תל-אביב תשוב ותהיה, וירושלים תפרח מן הסלע.
ואפילו חיפה תתמתח על הכרמל כסתת ערבי.
ושמש גדולה תנשק את כל המקומות האלה, כאילו היו ילדים שסרחו וחזרו למוטב.
ויהא חם ושקט במקומנו."

ב-תשיעי באוגוסט 1968 מפרסם המשורר מאמר-כתבה-דעה במוסף תרבות וספרות של עיתון הארץ תחת הכותרת: "איש ודעתו: איך הפסדנו את מלחמת ששת-הימים". להלן ציטוט אחד מתוכו: "... רשאים אף אנו להזות על מחר טוב מזה. אנו רשאים לבדות לנו תהליכים אפשריים, שסופם טוב. אבל כל אדם נבון יודע, ששנותיו קצובות ושעלומיו בסכנה מתמדת. אדם יודע, שאם ישקע היום בחובות, יצטרך לשלמם שנים ארוכות, וזה כמובן במקרה הטוב -- שיהיה לו במה. אדם נבון יודע, וזה מפריע להזיות משככות-כאב. אלה מאתנו, שהפסידו את המלחמה, מפסידים אותה כל יום מחדש...".

בראיון, בשיר ובמאמר -- כולם משנת 1968 -- כשנה אחרי מלחמת 1967 מביע המשורר בדרך עדינה אך בוטחת את חרדתו מפני המהלך שישעיהו ליבוביץ הגדירו באותה השנה באמירה 'שימו לב, הכיבוש משחית!' והסוף ידוע מראש והוא חורבן מסוג כזה או אחר... ומאז: מלחמת ההתשה; מלחמת 1973; מלחמות לבנון לדורותיהן; מבצעים על גבי מבצעים בעזה, בגדה ובארצות שכנות, משברים על גבי משברים... ומה לא... והכיבוש נמשך ותהליכים חברתיים כמו ימיניזציה, דתיזציה, משיחיזציה וקיצוניזציה, מעבר מסוציאליזם חומל לקפיטליזם אכזרי ועד למגפה, למערכות בחירות ללא תכלית, לפורום קהלת, לשחיתות שלטונית בוהקת......ואין סוף לרשימה...ויזלטיר המשורר החילוני, התל-אביבי, השמאלני רחמנא ליצלן, כבר ב-1968... גבר צעיר עוד לפני גיל שלושים... צופה עתיד לבית ישראל
ואידך זיל וגמור