על חירות זועקת מתוך סבירות ללא עילה
[נכתב בלילה בהשראת מרובע של 'דברים' שיובאו בסוף ה'אמירה השירית' שפרצה מתוך ביצת כאב זועם ומיואש...]:
כבר היה מי שעמד בשער וזעק:
(בדיוק לפני חמישים ושש שנה)
משוגעים רדו מעל הגג או האטד.
הכיבוש אינו שחרור, הכיבוש משחית!
השלטון על 'אחר' ישחית, החירות תישחט,
של השולט וגם של הנשלט.
האמינו, יום יבוא וגם יגיע
גם אם עשורים רבים יחלפו... כי מתרגלים, מתעלמים ושוכחים.
אזי הקורבן הנצחי, השה לעולה
יהפוך למקרבן יהיר וחסיד לעילא.
את מיטב בניו יהפוך לקלגסים-שוטרים
בשם 'חירות' מקודשת לאל נקמות
ולאבנים לדם צמאות, ואזי --
אותו העם (וגם העם האחר)
יהפוך בעצמו לשה לעולה,
והחירות, אנא היא באה???
ולכן:
שלטונ(-)עם [דמוקרטיה>חירות אדם]
אני כותב-כואב את שמך
על רחובות אספלט ומדרכות
על כיכרות, צמתים ושבילים
על עצים ורמזורים
על שלטים, דגלים וסטיקרים
על חולצות ובדים
אני כותב-כואב את שמך
על גבעות ואנדרטאות
על הרים, עמקים וחורשות
על צריפים ומגדלים
על מגדלורים ועננים
על שעות, ימים ולילות
אני כותב-כואב את שמך
על רשתות וניירות
על קירות וכנסיות
על אלחוט ועפיפונים
על פצעים וחבורות
על מוחות ולבבות
על פרסות סוסים ומכתזיות
אני כותב-כואב את שמך
אני טובל וחורט את הד קולך
חירות, חירות, חופש עם סבירות
חירות
מרובע 'הדברים' שהיו השראה לאמירה דלעיל:
שיר המחאה המכונן של המשורר הצרפתי פול אלואר (1952-1895), "חירות, אני כותב את שמך" [מתוך: דם ואור, שירה צרפתית לוחמת, שירי התנגדות במלחמת העולם השנייה, בחרה ותרגמה אוולין כץ, הוצ' ספרי עתון 77, תל-אביב, 2014, עמ' 36-35].
מאמר של דנה פרנק, "להגדיר מחדש את החירות", מוסף הארץ, 07.07.2023, עמ' 53.
הספר זעקי, ארץ אהובה, של הסופר הדרום-אפריקאי אלן פטון, תרגום אהרון אמיר, הוצ' עם עובד, תל-אביב, 1971, פורסם במקור ב-1948.
רומן המופת האופרמנים, של ליאון פויכטוונגר, מגרמנית: ניצה בן-ארי, הוצ' פן וידיעות אחרונות, תל-אביב, 2023, פורסם במקור ב-1933... מתוכו המוטו הבא שאומר הכל:
"יותר מכול מפחד ההמון מן החוכמה. אילו היו מבינים מה באמת מפחיד, היו מפחדים מהטיפשות" - גתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה