נבואותיו של משורר

                             אחרי 1967 ועכשיו -- על פי מאיר ויזלטיר זצוק"ל 

בין החמישי ליוני לעשירי ביוני בשנת 1967 התחוללה מלחמת ששת הימים הזכורה לטוב או לרע -- תלוי בעיני המתבונן ובאוזני המאזין. בימים אלה חוגגות (במרכאות או בלעדיהן) מדינת ישראל והחברה הישראלית המשוסעת, מלואת 56 שנים לאותה מלחמה ניסית שנכפתה על המדינה הצנועה דאז... חוגגות --  במהלך השבר-משבר הגדול והמר ביותר מאז מלחמת תש"ח.

בסמיכות מקרים פלאית, אני מציע לזכור את נבואותיו של המשורר מאיר ויזלטיר... שהלך לעולמו בסוף מרץ 2023 בגיל 82. נולד במוסקבה במרץ 1941 באמצע מלחמת העולם השנייה והשואה היהודית וכשנה לפני ועידת בילטמור (מאי 1942) בא הונחו קווי היסוד להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. ב-1949 הוא הגיע ארצה כילד בן שמונה שנים. בפרוץ מלחמת ששת הימים הוא היה בן 26.

במהלך שנת 1968, כשנה אחרי סיום המלחמה ההיא והכיבוש המפואר אומר וכותב ויזלטיר שלושה טקסטים נבואיים שרק כעבור שנים מתגלים כנורות אדומות, נבואות אזהרה מפני תוצאות צפויות של שיכרון הכוח הישראלי אחרי אותה מלחמת בזק מעוורת שכל.החל מתחילת שנות השישים (ספר השירים הראשון שלו פורסם ב-1963) היה האיש הצעיר הבטחה גדולה כמשורר עז מבע, מקורי ומעורב. להלן שלושת האמירות:

ראיון עם המשורר מאיר ויזלטיר - "על הקורא להיות עניו" - מאת עידית זרטל, עיתונאית ולימים היסטוריונית מוערכת. פורסם ב- "דבר השבוע", מוסף סוף השבוע של העיתון דבר, ב-23 בפברואר 1968, עמ' 26.

באותם חודשים נכתב השיר "שיר על ירושלים". הוא פורסם לראשונה בקובץ השירים "שירים ברצף זמנים 68-71" שהופיע בכתב העת עכשיו בעריכת גבריאל מוקד, גליון מספר 25-28, אביב 1973. וכמעט מיד פורסם בספר שיריו הרביעי באותה השנה: קח: שירים 1972-1969, בהוצ' אוניברסיטת תל-אביב... ומאז פורסם בקבצי שירה נוספים... להלן השיר הקצר והאניגמטי:

"אם לא תהיה ירושלים, מה יעשו בשיר על ירושלים?

אם לא תהיה ירושלים, ישירו אותו בינתים במקום אחר.

אם לא תהיה תל-אביב, מה יעשו בשיר על תל-אביב?

אם לא תהיה תל-אביב, ישירו אותו בחיפה.

ואחר כך תל-אביב תשוב ותהיה, וירושלים תפרח מן הסלע.

ואפילו חיפה תתמתח על הכרמל כסתת ערבי.

ושמש גדולה תנשק את כל המקומות האלה, כאילו היו ילדים שסרחו וחזרו למוטב.

ויהא חם ושקט במקומנו."

ב-תשיעי באוגוסט 1968 מפרסם המשורר מאמר-כתבה-דעה במוסף תרבות וספרות של עיתון הארץ תחת הכותרת: "איש ודעתו: איך הפסדנו את מלחמת ששת-הימים". להלן ציטוט אחד מתוכו: "... רשאים אף אנו להזות על מחר טוב מזה. אנו רשאים לבדות לנו תהליכים אפשריים, שסופם טוב. אבל כל אדם נבון יודע, ששנותיו קצובות ושעלומיו בסכנה מתמדת. אדם יודע, שאם ישקע היום בחובות, יצטרך לשלמם שנים ארוכות, וזה כמובן במקרה הטוב -- שיהיה לו במה. אדם נבון יודע, וזה מפריע להזיות משככות-כאב. אלה מאתנו, שהפסידו את המלחמה, מפסידים אותה כל יום מחדש...".

בראיון, בשיר ובמאמר -- כולם משנת 1968 -- כשנה אחרי מלחמת 1967 מביע המשורר בדרך עדינה אך בוטחת את חרדתו מפני המהלך שישעיהו ליבוביץ הגדירו באותה השנה באמירה 'שימו לב, הכיבוש משחית!' והסוף ידוע מראש והוא חורבן מסוג כזה או אחר... ומאז: מלחמת ההתשה; מלחמת 1973; מלחמות לבנון לדורותיהן; מבצעים על גבי מבצעים בעזה, בגדה ובארצות שכנות, משברים על גבי משברים... ומה לא... והכיבוש נמשך ותהליכים חברתיים כמו ימיניזציה, דתיזציה, משיחיזציה וקיצוניזציה, מעבר מסוציאליזם חומל לקפיטליזם אכזרי ועד למגפה, למערכות בחירות ללא תכלית, לפורום קהלת, לשחיתות שלטונית בוהקת......ואין סוף לרשימה...ויזלטיר המשורר החילוני, התל-אביבי, השמאלני רחמנא ליצלן, כבר ב-1968... גבר צעיר עוד לפני גיל שלושים... צופה עתיד לבית ישראל

ואידך זיל וגמור