הו! העורלות של ימי קורונה... אגדה
"משרד התפוצות" [לא המשרד לענייני פזורות או גלויות...] נולד בחטא ב-1999, בעת שתפוצות יהודיות התקיימו וקיימות מעל אלפיים שנה ועד הרגע הזה [וכנראה שגם ימשיכו להתקיים ולכן צריך משרד כזה...], בעת שמדינת היהודים הייתה כבר בת מעל חמישים ובלי משרד תפוצות ואז פתאום נזכרו בזה. מאז ועד מאי 2020 המשרד עבר גלגולים רבים של גריעות ותוספות כפונקציה של פלונטרים קואליציוניים מסריחים בדרגות ריח שונות... והתפוצות משמשות כתשר, עוגיה או סם משלשל, הכל לפי כוונת הפוליטיקאי המזדמן.
מה הם תפקידיו של המשרד דנן [הכוונה היא בשביל מה משלמים שם משכורות מהכסף שלי, האזרח הקטן]? שמירת הקשר בין מדינת היהודים לגלויות היהודים; מאבק באנטישמיות ברחבי העולם; הבטחת קיום חיים יהודיים אישיים וקהילתיים כדי למנוע התבוללות; וחוץ מלשמור על קשר גם לחזק את הקשר... ולא ממש צריך לעלות/להגר למדינת היהודים לשם כך!? המשימות של המשרד תופסות מדור אחד קטן במשרד פנים, במשרד חוץ ואפילו במשרד שממונה על הקשרים בין הממשל לכנסת [ מעניין מי במקרה הזה ישחק בתפקיד התפוצה?]
אז למה אני מספר את כל הטוב הזה? כי לאחרונה, דווקא בימי קורונה נתקלתי בפרשיה/אגדה שקרויה "הסיפור על ד"ר בנימין רסקין". שרת התפוצות הנוכחית, הגב' עומר ינקלביץ' שאמונה על שקיפות העלתה פוסט וציוץ ודו"ח וכתב עידוד להעלאת המורל בימי קורונה האפלים, כדלקמן:
"בקהילה היהודית בהונג קונג אין מוהל מקומי. בכל פעם שצריכים לקיים ברית מילה -- מגיע במיוחד רופא יהודי מישראל. אלא שמאז הקורונה השמים סגורים... כך נוצר מצב ש-4 תינוקות ועוד ילד בן 11, לא יכלו לקיים ברית מילה. איך משיגים כעת רופא, שיקבל שחרור מהעבודה האינטנסיבית בתקופת הקורונה כדי לטוס למול ילדים בהונג קונג ? ומה הוא יעשה עם הבידוד שבועיים אח"כ שינטרל אותו מעבודתו החשובה?! בעקבות פנייה שקיבלנו... ... פעלנו מול הגורמים הרלוונטיים בארץ ובחו"ל לקבלת אישורים מיוחדים, והצלחנו לאשר את שליחת ד"ר בנימין רסקין, כירורג בכיר מבי"ח לניאדו. השבוע, ברוך ה', המבצע יצא אל הפועל, ובהונג קונג נכנסו חמישה יהודים בבריתו של אברהם אבינו. אלו הרגעים שנותנים סיפוק ומסייעים להמשיך הלאה בכל הכוח" -- השבח לאל על בוא הגואל, משרד התפוצות ובו שר במשרה מלאה שעוסק בעורלות דק"ק הונג קונג !!!
ובכן, בהודעה הדרמתית הזאת חסרים הרבה פרטים ומכאן התהיות הרבות שלי כמו למשל: מה גודל הקהילה בעיר-מדינה זו? איך זה שמשרד הדתות שלנו ומשרד המורשת והסוכנות היהודית לא מחזיקים שם מוהל [ רק לידיעת הציבור: יש בארצנו איקס דרגות של מוהלות: יש מוהל מוסמך מומחה, מוהל מוסמך, מוהל לא מוסמך, רופא מוהל, רופא סתם... ולפי זה תעריף התשלום שכמובן לא מוסדר בשום מקום רשמי]? הונג קונג אינה מדינת עולם שלישי, זו מדינה עשירה, אין עניים בין היהודים שלה ורמת הרפואה שם יותר גבוהה מזו שבישראל... אז מה הבעיה? אם ילד בן 11 יכול לחכות לברית מילה 11 שנים פחות שמונה ימים, אז מה הבעיה עם התינוקות? מי זה "הגורמים הרלוונטיים בארץ ובחו"ל" ראש המוסד הישראלי או נשיא סין אולי? האם זה "מבצע" בנוסח אנטבה? ובכלל בשביל לחתוך חמישה עורלות בימי קורונה צריך משרד ושר במשרה מלאה ועל חשבוני, האזרח הקטן?... הו, אבוי, את העיקר שכחתי? על פי ההלכה כל יהודי רשאי למול תינוק כולל אישה ועיתים אפילו גוי ורופא על אחת כמה וכמה, ויש מספיק טריקים ושטיקים בהלכה בנושא הזה [החל בחז"לינו לדורותיהם וכלה ברמב"ם ובשולחן ערוך] ולדוגמה טריק-שטיק אחד מיני רבים: בהעדר מוהל כשר, יכול אפילו גוי למול בתנאי שיהודי כשר יסיים את החיתוך... ואידך זיל גמור...
אבל... אז נזכרתי בעובדה שלפני מספר שנים לפני ימי הקורונה כתבתי "מחזור שירי עורלה" והנה אחדים לפניכם לקינוח האגדה שסופרה לעיל [ רוב הפרגמנטים כתובים מנקודת המבט של העורלה המסכנה] :
מזמורי הקמטוט
מי אני? אתם שואלים,
מי אני? רוצים לדעת? ובכן,
קמטוט עור עדין ומקופל
שמופשל כוילון או רדיד
על כיפת דרדס שנטוע
בקצה פין שתפקידו היומי
הוא להשתין ורק לפעמים
ומדי פעם לזרוע זרעים
לעתידם של עורלות אחרים.
אז זהו, רק אתמול הגעתי
וכבר נשמעים קולות ומלמולים
שכך מתפרשים: יש לך בסך הכל
8 ימים עד 13 שנים לחיות על הכפה,
אין אופציה לשחרור או דחיה,
כי אחרי זה גזיר וגזור, ואת עורלתי
בפח ההיסטוריה תנוחי
או בווזה של פורמלין
או כמאכל לחתולים.
אמנם את הגנה מפני מראה וביזה
אבל כשלא תהיי, הסמל יגבר,
מחנות שונים בזמנים עוקבים
אף יתהדרו באין-עורלה.
אלוהים, מה עשיתי שכך מגיע לי?
הרי רק באתי, בתול, זך וטהור,
אז למה לחתוך, למלוק ולזרוק
תוך ולתוך דם, יזע ודמעות...
למה הבאת אותי לכאן?
מאין תבואי העורלה?
במשלחת מרחם האישה.
אני שרוול המכסה,
ההולך לפני המחנה
וקרום הבתולין (הוא)
דלת הכניסה --
עורלה וקרום
שני צעיפים.
עור לי
ועור לה.
עורלה ורעלה,
רעלן ורעל
זורמים וערים
לוילון שנפל
על חיים מורעלים
ואחרים ערלים.
קינת העורלה
שניהם על הקרקע שכבו בתנוחות של בובות קרועות,
בין אבני שפה לאספלט שחור זרוע בנחשי דם וטיפות גדולות אגסיות
בצבעי דובדבן ושושן ארגמן, בין מדליות לקלון של בזות ואימה.
שניהם עירומים, שסועים ופרומים כמו עופות מרוטים לפני שוחט
שמניף פגיון קדוש ומדושן מעונג והילה -- ושניהם... אבוי...
בלי עורלה! כה דומים בצורת הכיפה הסרוגה על פדחת וערווה
ושניהם מתים החיים בפרפורים אחרונים וזקופים לפני הצניחה
הסופית, ושניהם יעלו או ירדו לאותו השאול או גן העדן לפי החשק
של... שניהם גיבורים ופחדנים, שמשונים וגמדים, לשתי אימהות
דומות בשביסים. שניהם נשלחו על ידי זכרים שמאמינים בדרכים
עקלקלות או סרגליות, בדגלים מאותם בדים אך בצבעים שונים ותגיות
מוזרות. לשניהם אין עבר, יש הווה מדמם ונקרש ועתיד מת!
למי זה אכפת, שהרי שניהם ייזכרו לעד, משני צדי שולחן החול
וגבעת הזעקות, בתוך ים של סוכות אבלים, אבנים ומצבות עילגות...
אבל איך זה שלשניהם אין עורלות ויש כיפות חשופות? אהה, זה
פשוט, עוד בדיחה של אלוהים בעל שני השמות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה