על עקרון החילופין הכללי ועקרון הזרימה האמונית בין בוחרים לנבחרים
מאז ומעולם, מנהיגים נבחרים או ממונים, לסוגיהם, במשטרים דמוקרטיים כמו בדיקטטוריים ומה שביניהם, נהגו ונוהגים לנצל מצבי חירום ומצוקה ציבוריים אמיתיים או מדומיינים לצרכי שליטה ורווח אישיים. ההסתתרות והחיסיון הכביכול מוצדקים תחת כותרות וסיסמאות כגון צורך או הכרח ביטחוני, בריאותי, כלכלי או אחר, הם אמתלה נפלאה וכסות לכל... מה עוד ש"זה" תמיד מלווה בתהליך של הפחדה, הסתרה וסודיות ובעיקר אי-שקיפות כהכרח בל יגונה, בבחינת: " מה שאני יודע ולכם אסור לדעת [למה? ככה!] זה משהוא נורא, ארמגדון... אבל אני אצילכם... הרי אני עובד עבורכם 24/7! ( ההגדרה של 'מה שאני יודע' תמיד עמומה, מעורפלת ולא ניתנת לאימות, לא על ידי משלם המיסים הקטן, לא על ידי הבג"ץ ולא על ידי התקשורת החטטנית)". בנוסף, "זה" מלווה באמירות משכנעות בנוסח "זה לא הזמן לשינוי, זה לא הזמן להתמזמז עם נושאים מתייפייפים ופריבילגיים כמו שלום, צדק ואמת ויושרה, בעת הזאת צריך מנהיג חזק, נחוש, מנוסה... זה ממש פשע נגד האומה לבצע כעת חילוף, שחיתות אינה עילה לכלום במצב מדמם למוות... וכך הלאה והלאה... הכול מושעה במצבים מעין אלה... כולם יגידו לכם את זה מאז ומעולם". שוכחים להזכיר לנו שכל בעל ניסיון (גם אם לא למד דבר מניסיונו) מתחיל את דרכו כטירון חסר ניסיון אלא אם בגלגול נשמות עסקינן... גם מנתח סרטן הכי מנוסה התחיל לנתח "לבדו" פעם ראשונה והפך מטירון לעצמאי וכנ"ל לגבי מג"ד שיריון, ואחרים... אפילו טייס "אדיר" טס פעם ראשונה לבד... אף אחד לא נולד עם ניסיון מושתל מראש.
"אם כל חטאת" הראשונה היא העובדה שהתקבעה בדמוקרטיות המודרניות -- הפוליטיקה הפכה למקצוע לכל החיים -- ביוון העתיקה או ברפובליקה הרומית, העיסוק בפוליטיקה לא רק שהיה קצוב בזמן, הוא נחשב לעיסוק לא מקצועי ובודאי שלא לכל החיים! השירות לציבור היה מקטע של זמן חיים שהוקדש לכך ולעושה במלאכה היו חיים לפני כן וחיים אחרי כן ואלה היו רוב חייו, רוב הקונסולים הרומיים לא רצו לתת יותר משנה אחת או שתיים לשירות הציבורי... והיום, ברגע שאדם בעשור השלישי לחייו מחליט להיות עסקן/פוליטיקאי [כבר זמן רב אין בקרבנו מדינאים/ מנהיגים של אמת] כעיסוק לכל חייו (כמו מנתח סרטן או לב, מפקד צבאי, משפטן, עיתונאי או בעל קיוסק או מונית וכדומה) -- מאותו הרגע אין לו את "הלפני או האחרי" ולכן הקריירה האישית שלו הופכת בדין חשובה יותר מהשירות הציבורי לשמו ולזמן קצוב... מערכת היחסים והאינטרסים בינו לבין הבוחר הופכת להיות עקומה מן היסוד על פי "משל הסולם": הבוחר יורד בסולם לשלב התחתון, הנבחר עולה בסולם לשלב העליון והשלבים ביניהם נזרקים לפח וכך נוצר בהכרח פער, חור ונתק שאינם ברי-גישור וקפיצה. או אז מופיעה "אם כל חטאת" השנייה: אובדן האמון והאמינות בין הבוחר לנבחר במקביל ליצירת אי-תלות של הנבחר באמון הבוחר ו"הא בהא לא תליא" יותר! שני הצדדים יודעים שהנבחר משקר ללא הרף ובלי להניד עפעף ומקבלים זאת כעובדת חיים שאין בילתה.
נדיר מאוד למצוא תרחיש שבו מצב חירום הוא עד כדי כך בלתי צפוי שאי אפשר להתכונן אליו, כולל מגפות, מלחמות, אסונות טבע, משברים כלכליים ואחרים. הנהגה נבחרת טובה נבחנת בכך שהכנותיה למצבים אלה מביאים אותה ליכולת ניהול ותימרון טובה בזמן השבר. הנהגה נבחרת גרועה ומנותקת היא כזו שנוהגת באופן הפוך, אינה מתכוננת ואז הופכת את האירוע להזדמנות לשליטה עם כל ההסוואות המתבקשות שמעולם לא משרתות את הבוחרים... ואידך זיל גמור... הקורונה מפנה זרקור ואינה הסיבה לשבר ואין עת יותר טובה וחשובה מעכשיו לחילופין ולשינוי ושלא יבלבלו אותנו... שלום עם "אמירויות" דיקטטוריות, סיפוח שמיפוח, מענקים על חשבון עתיד ילדים... העיקר שלא יראו את הקרחון שמתחת למים...
דבריך כה נכוחים. זה עתה כתבתי בבלוג שלי על אחריות מנהיגותית , לא במילים מפורשדות אלא בזכרון על האווזים שהייתי איראית לגידולם בסוף בית הספר העממי.https://differentart.org/2020/08/21/%d7%9c%d7%a8%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%95%d7%96%d7%99%d7%9d-%d7%96%d7%95-%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%aa/
השבמחק