האם ההיסטוריה חוזרת?

                                            ללמוד מן/מ- ההיסטוריה ולא סתם עליה... 

... " י] אולם, כאשר עצמה ושיגשגה ביגיע-כפים ובדרך הצדק, כאשר נוצחו מלכים אדירים במלחמה, ושבטי-פרא ולאומים רבי-כוח מוגרו באבחת החרב [...] וכאשר עמדו פתוחים לפנינו כל הימים וכל היבשות -- התאכזר הגורל לגבינו והתחיל מקלקל לנו את הכול. אלה שהתרגלו לחיי עמל וסכנה וגם הסכינו לצרות ולקשיים שונים, לכשהגיעו לחיי נחת ועושר (ודבר רצוי הוא בנסיבות אחרות), מצאו בהם אך מועקה ואסון. מכאן צצה תאוות הממון ומיד אהבת השררה אחריה -- וזאת, לפי דעתי, היתה סיבת כל הצרות: יען כי אהבת הבצע שיחתה את המוסר, את היושר ואת יתר המידות הטובות שבאדם -- ובמקומן נטעה בלבו את היהירות ואת האכזריות, לימדתו לזלזל בכבוד... ולקבוע מחיר-כסף לכל דבר. השאפנות דחפה את האנשים לחיק הצביעות, ולימדתם להעלות אחת על קצה לשונם ואחת להסתיר בחדרי לבבם, להעריך את הידידות ואת האיבה כאחד לא לפי ערכן כשהן לעצמן, כי אם לפי צורך השעה, להעמיד פנים שוחקות, אך לא לגלות לב טוב. לכתחילה התפשטה השחיתות לאיטה -- הפושעים נענשו עוד מדי פעם בפעם על רוע מעלליהם. אולם בסופו של דבר, התפשטה המחלה כפגע רע, ואותה מדינה עצמה, שהיתה אי-פעם הטובה והצדיקה במדינות -- הפכה לאכזרית ועריצה עד אין-נשוא. ... יא] ברם, בראשונה דבקה באנשים אהבת הכבוד יותר מאהבת הבצע -- אמנם אף היא מידה רעה, אלא שבכל זאת, היה בה משהו שקירבה קצת למידה טובה. שכן הצדיק כרשע עורגים כאחד לתפארת ולכבוד, אך הראשון ילך לקראתם בדרך הנכונה, ואילו השני, שחסר מידות טובות הוא, ישאף להשיגם במרמה ובמזימות-רשע. החמדנות -- משמעה תאוות ממון, שאין החכם נכסף אליו בחכמתו: תאווה זו, שכולה כספוגת רעל היא, הופכת את הגבר שבגברים ל-[... נבלה שבנבלות] ; לא קץ ולא גבול לה -- לא תדע שובע; אין העושר משככה ואין העניות גורעת מכוחה. ... יב] ומשעלו העשירים לגדולה וזכו לחשיבות יתרה בציבור, ויחד עם זאת נשאו ראש הכבוד והתהילה אף השלטון והשבט אחריהם, פג זיווה של צדקה, הפכה העניות לגנאי והצניעות לזדון. ובעקבות העושר הזה שקעו נערינו בחיי מותרות ותענוגים ונתמלאו חמדנות, אהבת בצע ןעזות-פנים. התחילו עושקים וגוזלים את עמם ומבזבזים את ממונו; ולא בטחו בכוח עצמם, כי חמדו את רכוש זולתם; לא נותרה בהם בושה וכלימה, בזו בלבם לצניעות, חוק [ומשפט] היה להם לזרא ובמוסר-אנוש בחלה נפשם; סוף דבר: היו לפוחזים וחסרי-לב כולם. [...] לפנים... אבותינו החסידים בבני אדם... אכן פיארו את משכנות האלים [הציבור] ביראה ואת בתיהם הם בתהילה,  אך מן המנוצחים לא שללו מאומה זולתי היכולת להרע. לעומתם הרשעים האלה, השפלים בבני אדם, גזלו מבעלי-בריתנו את כל אשר הותירו להם הגיבורים הללו בשעת ניצחונם, שכן סבורים הם שעצם השלטון הוא העושק והחמס..."

... מאין זה??? ולמה זה מזכיר לנו את ימי קורונה אלה, ובעיקר את ההדרדרות של ההנהגה והממשל שלנו בשנים האחרונות... הקורונה היא רק מגלה המוקשים שנטמנו בקרקע...? הרי, אם בציטוט האנונימי (בשלב זה) נשבץ מילות מפתח כמו: מדינת ישראל; ימין ושמאל; מרכז וחרדים; שחיתות שלטונית; יחס לפלסטינים; קפיטליזם חזירי וחוסר חמלה, ועוד כהנה וכהנה  -- האנולגיה תסנוור אף עיני ילדים...

ובכן: זהו ציטוט בן למעלה מאלפיים שנה!!! הוא לקוח (מלטינית) מפרק שקרוי "שחיתות המידות בימי שקיעתה של הריפובליקה"(הרומית), הקטע הוא מפרקים י'-יג' בספר "המלחמה נגד קאטילינה" של המדינאי וההיסטוריון הרומי קאיוס סאלוסטיוס קריספוס (35-86 לפני הספירה) בתירגומו של שלמה דיקמן, הוצ' מוסד ביאליק, ירושלים, 1962 [הוא מופיע בתרגום של דיקמן לספרו האלמותי של לוקרציוס "על טבע היקום", עמ' 439-437]. כאן מדובר במאה הראשונה לפני הספירה, בזמן שקיעתה וחיסולה של הריפובליקה הרומית הדמוקרטית לפני עלייתה של הקיסרות הרומית הדיקטטורית.

ואידך זיל גמור... ורצוי לקרוא במקביל את ירמיהו ודומיו  בספרותנו אנו... הכל למען הרחקת עדות...