יום שישי, 9 באוקטובר 2020

כתרת < פצלת > שסעת

                        האם החברה הישראלית מצויה בהתקף פסיכוטי של סכיזופרניה? 

החל מתחילת 2020 מצויה החברה הישראלית במצב מתמשך ומסלים של חולי קיבוצי = מגפה נגיפית מסוג כתרת (קורונה). המחלה היא של הפרט אבל עקב התפשטותה המדבקת היא הפכה למחלה של הקולקטיב. לאט לאט מתגלה עובדה לכאורה חדשה: הסיפור של הנשיא על ארבעה שבטים שחיים זה עם זה בחרמוניה הופך לנגד עינינו לעשרות שבטים אם לא מאות שחיים זה ליד זה בדיסחרמוניה ואף מתחילים להתכונן למלחמת אזרחים על פי חזונו של חיים גורי המנוח [חיים גורי (2018-1923), אני מלחמת אזרחים, הוצ' הקיבוץ המאוחד, 2004] : "ומחציתי יורה את אחרוניה // אל קירות המנוצחים [...] הצודקים יורים ביתר הצודקים" -- כעת, בימי הכתרת, לא מדובר במחצית עם אלא בערב רב של שבטים וכולם צודקים שיורים בצודקים משבטים אחרים, במקביל למחיקת מילים ממילונים בהוראת השלטון, מילים כמו: אחדות, סולידריות, ערבות הדדית, חמלה... אוסף של מושגים שהפכו לקלישאות שנזרקו לפח של שלושת הכ"פים (כוח, כסף וכבוד)...

בשלב הזה נזכרתי בשיעורי הפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה ובאותם שנים סטודנטיאליות בהם עבדתי בבית חולים למשוגעים וביליתי את סופי השבוע שלי עם סכיזופרנים מופלאים שבהשוואה לשבטי ישראל דהיום הם היו סמל לנורמליות. שם חוויתי את המשמעות של מונחים כמו: פסיכוזה = מצב מוחי-נפשי של ניתוק מגע עם המציאות, אובדן חלקי או מלא של קשר עם המציאות המתבטא בפגיעה בבוחן המציאות. אדם בהתקף פסיכוטי חי במציאות אלטרנטיבית פרי מוחו הקודח תרתי משמע... בשפת היום-יום שלנו העכשווית:הוא מתרחק > מתעלם > מתנתק מחיבורים > מתבודד/מבודד > יורד מנכסיו ועצמאותו > נכנס/מוכנס לכלוב ואז נשאלת השאלה: מאיזה צד של דופן הכלוב מצוי המשוגע מול הנורמלי? ;  סכיזופרניה = סוג אחד של מחלת נפש וותיקה ועתיקה. "סכיזו" = ביוונית == לפצל (לחלק, להפריד, לפלג... הפרד ומשול... בין השכל לנפש, בין האדם לזולתו, בין השבט הזה למשנהו, בין האזרח לנבחריו וכך הלאה והלאה...), "פרניה" = Mind = דעת, שכל, בינה, תבונה, מחשבה, נשמה, נפש, תודעה... בקיצור עדיין אין מילה מתאימה בעברית ולא בכדי. בעבר, השם העברי לסכיזופרניה היה"פיצול אישיות" = אובדן התיאום בין תפקודים נפשיים שונים כגון,חשיבה, רגש, התנהגות, תפיסה, אישיות, זיכרון ובשפה מודרנית פגיעה או הפרעה דיסוציאטיבית... וכשהסתבר שזה עולם אחר של מחלות שונות לחלוטין, הונדס השם הנוכחי, שסעת! ובמילים אחרות שגעון של נפש שסועה... או אז נפל האסימון האנושי ובן התמותה הבין את הטעות בשימוש במילה/פועל לפצל במקום לשסע ולהלן ההסבר:

כאשר מפצלים שלם לחלקיו, החלקים רובצים בשקט זה ליד זה, מופרדים אבל אדישים ואין להם כל קושי להתאחד מחדש לשלם מקורי כי הם אינם עוינים זה את זה, הם זוכרים היטב שהיו פעם ביחד, אין ביניהם משקעי עבר, הם כמו פצלי השמן בטבע... לעומת זאת כאשר משסעים שלם לחלקיו, החלקים אינם רובצים בשקט זה ליד זה, הם משוסים זה בזה, הם שונאים זה את זה, הם נלחמים זה בזה, ואין שום סיכוי שיתאחדו מחדש לשלם המקורי ולכן כמעט אי-אפשר לטפל, לא כל שכן לרפא שסעת גם בימינו המתקדמים לכאורה... אפשר לתחזק את המחלה ברמה סבירה שמאפשרת חיים נסבלים ובמחיר תרופתי כבד...
האטיולוגיה והפתוגנזה (הסיבתיות ומהלך ההתפתחות) של שסעת הפרט היא רבגונית ועדיין לא פוענחה עד הסוף, ברם אולם, כעת בימי קורונה והשלטון הנוכחי, מתגלה בעמנו (החברה הישראלית) שסעת ברורה שמקורה הוא יאטרוגני = טיפולני = "נגרם על ידי המטפל" (בעולם הרפואה: השפעות בריאותיות שליליות, תופעות לוואי לא רצויות עד מזיקות, הנגרמות על ידי הטיפול הרפואי לסוגיו, תרופות, ניתוחים, המלצות ומרשמים, ועוד)... ובמילים אחרות, שסעת פוליטית-חברתית-כלכלית שמקורה במטפל = שולט ואופן התנהלותו והמרשמים שהוא מחלק לשבטים המשוסעים/משוסים...

... אז הכול מתאים: פסיכוזה יש? כן, שסעת יש? כן, גורם יאטרוגני יש? כן... אז אנחנו בהתקף פסיכוטי של שסעת יאטרוגנית... אבל פה יש טיפול יעיל ופשוט: לסלק את המטפל... ואידך זיל גמור...
ולסיום: "כדי להבין את עצמנו צריך האדם להיות מובן לזולת, כדי להיות מובן לזולתו הוא חייב להבין את הזולת" -- Hora...לקוח מטקסט מופלא, מאמר/שיחה/הגיג : צבי ינאי, "סכיזופרניה כבדידות אנושית", מחשבות, גיליון 36, ינואר 1973, עמ' 32-27.
     המסקנה: עדיף פצלת על שסעת בימים של קורונה המגלה הכול...



תגובה 1:

  1. יצחק הניתוח הפסעכולוגי של עמנו 'המסכן' , מאד מענין ומסביר הרבה דברים. אז אני שיכת לאלה שרוצים להרבות אחדות או הבנה הדידית ותוהה כיצד עלינו על החפצים בהבנה הדדית, לפעול ? איך נעשה זאת ?

    השבמחק