שיח יונה וזקן בתום חודש מלחמה

              יונה ואוקראינה

בערב-לילה שקדם לבוקר קריר ושמשי,

גשם טפטף ללא הרף, רווי רסיסי קור מקפיא

שהשתלטו על הגינה הפראית שמאחור.

על סדרת עציצים מדורגת

ברקע קיר כחול, התייצבה

יונה גדולה בצבע חום-אפור

ושאפה מים מבין עלים ירוקים.

עשרות דקות סרקה נוצותיה במקור רטוב,

מתחממת בקרני שמש צהובות...

ומביטה בי ועלי, היושב למרגלותיה

על כיסא מרופט ומתחמם כמוה,

בדיוק כמוה, בקרני אותה שמש צהובה

ותחת אותם שמים תכולים חסרי עבים.

בינה לביני ריחוק חברתי של שני מטרים,

וגם אני התבוננתי בה ולתוכה...

ושנינו דיברנו על דא ועל הא,

בלי קול או ציוץ, רק בראייה

מוכוונת מטרה ותהייה. 

... נדמה לי שאמרה:

הייתכן שתחת שמש זו

השיטה פורחת והשוחט שוחט?

וענף עץ הזית נובל מולי?

וריח גוזלים צלויים עולה באפי?

... נדמה לי שעניתי בקול ענות חולשה

של זקן דמנטי, צרוב שמש להבה:

כן, כן יונה קטנה ותמימה!

מעלייך למעלה הוא יושב,

שומע ורואה ולא נוקף אצבע... שהרי...

יצר לב האדם רע מנעוריו

ורק הוא אשם בלי בושה.

והיונה ענתה בכעס רצחני:

שטויות אתה מדבר, זקן שוטה --

אין אלוהים, זו המצאה שלך,

יש רק בני תמותה כמוך

שעומדים מן הצד בתוך

עציץ נוף אדישותם... ואז

פרסה כנפיה והתרחקה ממני

אל עבר הקן וגוזליה שלה.

אפרופו הקומיקאי האמן...

... לעומת מוכר הרהיטים התחמן... או מה בין זלנסקי לבין פוטין ונתניהו? 

אחת השאלות מיני רבות (שלא נדון בהן כאן) שנשאלות על רקע המלחמה בין רוסיה של פוטין או יותר נכון לומר פוטין בעל רוסיה לבין אוקראינה של זלנסקי (עם ומדינה ש"הומצאו" אחרי מלחמת העולם השנייה וקיבלה פרצוף מערבי מאז נפילת הקומוניזם ב-1989) היא: מהם הגורמים שמכניסים מנהיג לדפי ההיסטוריה? כריזמה ועוצמה אישית; כישרון היבחרות או היכולת למכור את הדימוי שלך טוב יותר מאחרים; נסיבות הזמן כמו משברים ומצוקות של ההמון... ואולי בשלות האזרח הממוצע באותו קהל של בוחרים... וכן, וכך הלאה והלאה...

"המטאפורה הקולעת ביותר להבנת תופעת המנהיגות היא זו של להבת האש=השלהבת! לכל להבה דרושים חומרי בעירה -  מונהגים; ניצוץ המבעיר אותם - מנהיג; וחמצן המזין את האש - נסיבות חיצוניות. בתקבולת הזאת, המנהיג לא יוכל להצית את האש ללא חומרי בעירה דליקים - כלומר, המונהגים הם מרכיב מרכזי! וכדי שלהבה תבער בעוצמה ולאורך זמן, היא צריכה חמצן שיתדלק אותה - אירועים ותנאים חיצוניים. ההקבלה הזאת יכולה להאיר על המרכזיות של תחושת המשבר כחמצן המזין את הלהבה, אך היא גם מצביעה על הבדלים בין חומרים דליקים יותר או פחות, שמשפיעים על אפקט הניצוץ. [גרמניה הנאצית היא דוגמה היסטורית בולטת באופן קיצוני לכוחה של המטאפורה הזאת עד כדי חורבן עצמי]. הטענות האלה מצביעות על כך שהרומנטיזציה, ולעיתים אף המיתולוגיזציה, של דמות המנהיג נגזרות באופן בולט מרגשות הנוצרים במצבי משבר [... אמר מי שאמר] 'באין מלחמה, לא תקבל את הגנרל הגדול ביותר; באין אירוע גדול, לא תקבל את המדינאי הגדול ביותר. אילו חי לינקולן בימים של שלום, איש לא היה מכיר את שמו' (אמנם זה מעט כמו לומר מה היה קורה אילו לסבתא היו גלגלים) [...] יש דוגמאות רבות למנהיגים שהיטיבו לתפקד במצבי משבר אך היו שנויים במחלוקת כמנהיגים בחיי היוםיום, בשגרת השלום... ולהיפך (צ'רצ'יל). יש פער בין היכולת להיבחר לבין היכולת להנהיג, ושהצטיינות באחד אינה מחייבת הצלחה גם באחר. [...] הבחנות מהסוג הזה ונוספות דורשות את מה שניתן לכנות 'בשלות המונהגים'...>>>ובמילים מסכמות אחרי הרבה דוגמאות:  לכל מרכיבי הלהבה יש חשיבות! בצירופים שונים של השפעות גומלין בין שלושת המרכיבים נקבל איכויות שונות של מנהיגות" - ציטוטים לא מדויקים עד תום אך אמינים מתוך ספר או ספרים על מנהיגות.

בימים אלה מועלה על במת ההיסטוריה המתהווה כעת חיה, מחזה אימים נוסף שמדגים את מה שנחשף באוסף המובאות דלעיל... ז' הצעיר התמים, הקומיקאי, האמן, הדמוקרט (הניצוץ) מוביל את עמו (המונהג הבשל?) למערכה כפויה כנגד פ', הדיקטטור הזקן והמוטרף חסר המעצורים שאמינותו מתקרבת לאפס קופי שאינו בוחל בשום אמצעי כדי לכתוש... האם זה מחזה ייחודי, מיוחד, חסר תקדים על פני כדורנו מאז 1945? מה פתאום!!! (בניגוד לתיאוריות של יובל נח הררי הגאוני) היו גם היו (עשרות רבות): מלחמת קוריאה; מלחמות המזרח התיכון; מלחמת וייטנאם;המלחמות באפגניסטן ובעיראק; מלחמות תימן (שתיים לפחות); עשרות מלחמות ביבשת אפריקה; אינספור טבחים בדרום מזרח אסיה:קמבודיה, מינאמר, מזרח טימור...  וכאן לידנו בסוריה שם מר פ' התאמן לקראת המלחמה במר ז'... אין סוף רשימות... אין סוף קורבנות... אין ספור של הכול מה שעולה על הדעת -- זה שלא קוראים לזה מלחמת עולם שלישית זה רק הצייקנות של ההיסטוריונים!... אז מה כל כך מיוחד במלחמת ז' ב- פ'? זה מתרחש באירופה (פירוק יגוסלביה הייתה הצגת חימום) ולא באזורים פוסט-קולוניאליים רחוקים ומוזנחים שאינם מעניינים אף אחד חוץ מהרוצים בכבוד, כסף וכוח בשביל עצמם!... וכאן מסתבר שמר ז' גם אם יפסיד בקרב, הרי הוא כבר ניצח במערכה...

איך מגיע מר נ' ומורשתו לתוך סלט הפירות הזה? למי שקרא את הפסקה הקודמת והקודמת לה, לבטח יחוש אי נוחות לנוכח העובדה שמר נ' מזכיר מידי פעם את מר פ' ומעניין שלשניהם אותם החברים: מר ט', מר אורבן, מר בולסונרו, אוליגרכים לרוב ואפילו אסירים לשעבר מכל מיני סוגים, עם ובלי כיפות... ואידך זיל וגמור!

על שלושה פשעי ירושלים ועל ארבעה לא אשיבנו

עמוס, פרקים א', ב' ו-ג' (עד פסוק יא') -- מצמרר כי רלבנטי למדינת היהודים מאז 1967, דרך 1973,  1995 ועד ימים אלה ממש!!! 

בזמנים אלה, פבר'-מרץ 2022, ימי מלחמת פוטין-זלנסקי או יותר נכון רוסיה-אוקראינה או נכון יותר רוסיה נגד המערב והכי נכון הוכחת הטפשות של קופי האדם למיניהם... וערב מלחמת עולם שלישית על פני כדור הארץ הננס שבננסי כוכבי הגלקסיות והיקום האינסופי באשר הוא...

נזכרתי בנבואת עמוס, רועה הצאן מתקוע [אשר בשטחים המשוחזקים דהיום] "אשר חזה על ישראל בימי... שנתיים לפני הרעש" [הרעש=אפוקליפסה] -- "ויאמר: השם מציון ישאג ומירושלים יתן קולו ו[אז]אבלו נאות הרועים ויבש ראש הכרמל". עמוס ממשיך ומתנבא על רשימת קופי האדם האחרים בקיצור, ולפני הפנייה הארוכה לישראל[מדינת היהודים], כדלקמן: "כה אמר השם, על שלושה פשעי דמשק [סוריה], עזה [העם הפלסטיני], צור [לבנון], אדום [סעודיה, מפרציות...], עמון ומואב [ירדן ועיראק] ועל ארבעה לא אשיבנו"... ומכאן ואילך, ניתן לנחש, עוד רשימה ארוכה של עממי קופי האדם בתבל הקטנה שלנו. או אז, עמוס מגיע לעיקר, לעם הנבחר, עם הסגולה, האור לגויים אשר לבושתו דאז היה מפוצל לשניים, יהודה וישראל [היום הוא מפוצל לעשרות שבטים וחמולות שהההבדלים ביניהם הוא כמו בין בן כדור הארץ לחייזר ממאדים או מגלקסיה אחרת או מהחורים השחורים]... ומתנבא כדלקמן:

"כה אמר השם על שלושה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו: על מאסם את תורת השם וחוקיו לא שמרו [זנחו את הדת, אוכלים נבלות, שרצים ושפנים והפכו רחמנא ליצלן לחילונים, ליברלים, דמוקרטים, חסידי שוויון ואומות עולם...] ועונשם הוא אש ביהודה שאכלה את ארמונות ירושלים" -- קצר ולעניין! אבל מעט יותר ארוך ומפורט על"שלושה פשעי ישראל" -- "על מכרם בכסף צדיק ואביון [פליטים ונרדפים אחרים] בעבור נעליים, השואפים על עפר ארץ בראש דלים ודרך ענווים יטו ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קודשי, ועל בגדים חבולים יטו אצל כל מזבח ויין ענושים ישתו בית אלוהיהם... ועל ארבעה לא אשיבנו"... מהם אותם פשעי/חטאי ירושלים בירת מדינת היהודים שנעשו ונעשים לפני ועד בוא "הרעש"???

... על חטא ההעדפה, האפליה, ההפרדה והסלקציה בין יהודים לאחרים, על אף אותה מידת סבל ומכאוב שכולם סבלו וסובלים; על אלפיים שנות גלות ופליטות ותלישות שלא למדו מהן דבר וחצי דבר; על הטלת מכסות אדם בעת צרה ומצוקה של אחרים; על שימוש נלוז באזכור חטאי אבות וסבים והטלת אשמה בבנים ונכדים כצידוק דין ונקמה מטומטמת (השואה היהודית כבסיס עקום לקיום אווילי בעוד שבין 1945 ל- 2022 התרחשו ומתרחשות עשרות שואות ומלחמות ברחבי כדור הארץ... ואין פוצה פה או מצפצף ובוודאי שלא פועל); על שחיתות מידות והטלת דופי בכל בעל דעה אחרת; על חטא הגאווה וההתעלמות מהציווי "והצנע לכת"; על החלפת ערכים של חירות, צדק, משפט ושוויון בזבלים של כוח, כסף וכבוד נבובים (של אויגרכים...); על זריעת פילוג/פיצול/שיסוע בעם -- שנאת חינם, אי-סובלנות וסבלנות, קיצוניזציה, דתיזציה כפויה וימיניזציה פשיסטית חסרות מעצורים, בלמים ואיזונים; על עיוות סדרי דמוקרטיה בסיסיים... ועל ההחלטה ההזויה והבזויה לחיות לנצח על החרב ולהפסיק לחתור לשלום ופשרה... ... ועל מה לא? הרי לא נשאר הרבה!? ובעיקר: על הישיבה על הגדר, העמידה מן הצד, תשלום מס שפתיים, העלמת עין ואדישות הנפש לנוכח זוועות... ועל ארבעה לא אשיבנו!

חדר משלו (בכנסת) -- בעצם, למה לא???

                       חדר משלך (ו.ו.), חדר משלו (א.ד.) -- מצא את ההבדלים! 

לפני כמאה שנה פרסמה באנגליה, אישה אלמונית, ממוצא מזרחי, בשם וירג'יניה-מסעודה וולפאסי ספר-מסה מכמיר לב בשם "חדר משלך". כל מה שרצתה היה חדר קטן משלה כדי שתוכל ללמוד ולכתוב. היא הייתה אישה קטנה שמעולם לא עשתה רע לאחר... הספר הזה נכלל ברשימת מאה הספרים המשפיעים ביותר של המאה העשרים על פי יודעי דבר. היא הייתה אישה ישרה כמו סרגל וכיום נחשבת כחלוצה אמיצה של הפמיניזם, המגדר ושוויון זכויות לנשים ולאחרים באשר הם...

לאחרונה התפרסם בציבור סיפורו המופלא של אזרח ישראלי, יהודי, כשר למהדרין, נבחר ציבור עתיר זכויות (בלי חובות אבל עם פריבילגיות), ממוצא אשכנזי, בשם לייב מכלופלה דרעיוביץ. איש עקום הליכות שישב בכלא  על עברות שונות ולאחרונה נשפט שנית והורשע בדין... עבריין סידרתי מוכר אבל אושיית פוליטיקה טכמנית למשעי. האיש האומלל מבקש לעצמו חדר קטן בכנסת כדי להמשיך ולהנחיל את מורשתו לדורות הבאים... "חדר משלו", בעצם למה לא?

                                                אם לגברת וולפאסי מגיע למה לא למר דרעיוביץ?

"שבעיר מסודרת היטב לעולם אין מפצים על עוונות בזכויות"[מקיאוולי] -- ואצלנו?

                         מה לא למדנו ממקיאוולי שדווקא היינו צריכים ללמוד?

ניקולו מקיאוולי (1527-1469 לספירה; פירנצה) היה מהגדולים שלא למדו היסטוריה כך סתם כדי ללמוד, אלא חרש אותה לעומק כדי ללמוד ממנה למען ההווה והעתיד שאחריו. הוא השאיר אחריו קורפוס כתיבה עצום שעיקרו עצות והמלצות להנהגות של קבוצות בני תמותה כיצד למשול בהצלחה ולמען הכלל ולא למען הפרט. את ספרו הענק דיונים הוא כתב בין 1517 ל-1519 לספירה והוא פורסם במקור ב-1531 כחמש שנים לאחר מותו.

* בשפתו של מקיאוולי המילים "עיר; רפובליקה; נסיכות; ממלכה; מונרכיה; מדינה; 'תרבות'; ציביליזציה... ועוד" = קבוצה של בני אדם שבחרו בקיום חברתי משותף המוסדר על ידי חוקים. הציטוט בכותרת הפוסט היא מ: דיונים, תרגום מרים שוסטרמן-פדובאנו, הוצ' שלם, ירושלים, 2010, עמ' 59.

להלן הציטוט המרחיב מן הספר דיונים: "... שום רפובליקה מסודרת היטב מעולם לא מחקה מעשים העומדים לחובת אזרחיה באמצעות מעשים העומדים לזכותם. הואיל והוסדרו בה השכר לפעולה טובה והעונש לרעה, היא תדאג לכך שהמיטיב לפעול יבוא על שכרו, אבל אם אותו אדם יפעל אחר כך בצורה רעה היא תדאג לכך שיבוא על עונשו בלי להתחשב כלל במעשיו הטובים. כשמיטיבים לשמור על הסדרים האלה, עיר מתקיימת חופשייה זמן רב; שאם לא כן, תיהרס תמיד מיד. כי אם אזרח שעשה איזה מעשה מצוין למען העיר, נוספים לו, מלבד המוניטין שאותו מעשה מוציא לו, גם העזה וביטחון שהוא יכול לעשות איזה מעשה לא-טוב בלי לחשוש מעונש, בתוך זמן קצר הוא יהפוך לעז מצח כדי כך שכל תרבות תימוג"(עמ'62).

במילים של ימינו: מעשה טוב של נבחר ציבור או פקיד ציבור בכיר ממונה אינו מקנה לו שמץ חסינות בכל מצב או מקרה כאשר הוא נתפס במעשה רע... וכל זה אמור לגבי נציגי ציבור ובמצב של שלטון חוק מוסדר ומוסכם.

בקורפוס הכתיבה העצום שלו, מקיאוולי מביא עשרות עד מאות דוגמאות מן ההיסטוריה העתיקה (מהתנ"ך ואילך...) ועד לימיו האחרונים בתחילת המאה ה-16 באירופה והמזרח התיכון.

ואצלנו! בעשורים האחרונים המצב הוא הפוך לחלוטין! בכנסות ובממשלות ישראל ישבו ויושבים בדיוק אנשים מן הסוג הזה! כאלה, שלכאורה ושלא לכאורה עשו בעברם, אולי כן ואולי לא, מעשים טובים ובזכות זה מרשים לעצמם לפשוע מבחינת החוק ובוודאי מבחינת הנורמה, הערכים והמוסר ללא שום חשש פן ייענשו רחמנא ליצלן, כי זכות אבות או זכות מעשי עבר כאלה ואחרים תעמוד להם כי רק הציבור הבוחר קובע ולא שלטון החוק שבפניו כולם אמורים להיות שווים... אצלנו משנים חוקי יסוד, משנים הרכבים ומחוקקים פסקאות התגברות כאילו מדובר בהחלפה של סמרטוטי רצפה...

     זכרו את ניקולו: אין מקנים זכויות כפיצוי לפשעי עבר גם כשלפני כן היו מעשים טובים... לנבחרי ציבור... כדי שהשתן לא יעלה להם לבין קפלי מוחם >>> זו הדרך לחורבנה של חברה!

למה אין סינסינאטוס ישראלי?

                        אפרופו המקרה של לוקיוס קווינקטיוס סינסינאטוס 

סינסינאטוס היה בן יוצא דופן של הרפובליקה הרומית העתיקה (זו שלפני תקופת הקיסרים שהביאה לחורבנה), אולי הדמוקרטיה העתיקה המוצלחת ביותר מאז ומעולם (יותר מזו של אתונה האם...). האיש היה אזרח פטריקי רפובלקני, שוחר חירות ששימש כמצביא צבאי, קונסול ודיקטטור -- לכולם נבחר כחוק על ידי האזרחים של רומא -- ולהלן סיפורו בלשון האגדה למרות היותו בשר ודם היסטורי: הוא נולד בשנת 519 לפני הספירה. מסיבות משפחתיות לא היה אדם עשיר והיה חקלאי מקצועי בחוותו מחוץ לרומא ונודע בפשטות הליכותיו ובויתוריו על כוח שניתן לו על ידי הבוחרים. הוא עסק במדינאות רק כשנקרא לדגל. בשנת 460 לפני הספירה הוא נבחר לקונסול למשך שנה כמקובל. בשנת 458 לפני הספירה נקלע צבאה של רומא למצוקה ועמד להפסיד בקרב מול אויב שעמד לכבוש אותה. סינסינאטוס, בזמן שחרש את שדהו, נבחר כראש המדינה עם סמכויות של דיקטטור. הוא עזב את ביתו ושדהו, ארגן את הצבא והביס את האויב. 16 יום לאחר מכן התפטר מרצונו מתפקידו וחזר למשקו... הוא היה אז בן 62. בשנת 439 לפני הספירה, כשהוא בן שמונים, הוא שוב נבחר לדיקטטור כדי להתמודד עם מרד של אחד בשם ספוריוס מאליוס שאיים להרוס את הרפובליקה הקטנה ולהמליך את עצמו כמלך רומא. גם הפעם הוא זנח את אדמתו ודיכא את המרד  ובתום 21 יום החזיר את השרביט וחזר לחוותו, שם נפטר כעבור עוד תשע שנים בגיל המופלג של 89. בתולדות רומא הרפובליקנית הוא נודע כ"מצביא-החקלאי", החוזר תמיד, אחרי כל קרב, אל אדמתו וכך מגביל את מעורבותו הפוליטית מרצונו החופשי ומתוך אמונתו בעקרון הרוטציה שעמד בבסיס המבנה הפוליטי של רומא העתיקה, ובמילים אחרות, אדם נבחר לקדנציה מוגבלת בזמן גם אם מדובר בסמכויות דיקטטוריות עקב מצב חירומי קיצוני, ומחזיר את המנדט כדבר מובן מאליו ואינו מדביק את עכוזו לכיסא בכל מחיר ומתוך תאוות שלטון גריידא... כי אזרח נבחר כדי לשרת ולא כדי לשלוט!

בשנת 1790 אחרי הספירה, נקראה העיר סינסינטי במדינת אוהיו בארה"ב על שמו של אותו רומאי מופלא סינסינאטוס, וזאת כמחווה לג'ורג' וושינגטון מהאבות המייסדים שנודע בכינוי "סינסינאטוס האמריקני" כי גם הוא סירב להיות מפקד צבאי לתמיד, סירב להצעה להתמנות למלך והחליט לפרוש לחוותו בהר וורנון אחרי שתי קדנציות כנשיא ארה"ב הצעירה, וכך קבע נוהג מובהק עד ימינו שנשיא אמריקני נבחר ללא יותר משתי קדנציות אפילו בלי חוק כתוב בחוקה! (היו שתי מקרים יוצאי דופן בהקשר זה במהלך של קרוב ל250 שנה).

ואצלנו, במדינת היהודים בת ה-74, מתחרים פוליטיקאים נבחרים ברפובליקה דמוקרטית לכאורה, מי ייבחר לכיסא יותר פעמים, מי יישב עליו יותר זמן, מי לא קרא ספר מזה עשרים שנה ומי... ובקיצור הפוך מהדגם של סינסינאטוס, וושינגטון ואחרים... מה עוד שאצלנו לא חוזרים למחרשה רחמנא ליצלן אלא לגזור קופונים נוספים על חשבון מה שהיינו... אצלנו אזרח נבחר כדי לשלוט כמה שיותר ולא כדי לשרת וללכת... אצלנו יש שלושה כ"פים: כבוד, כסף וכוח בכל מחיר ועל חשבון משלם המיסים

נ.ב.  בימי סינסינאטוס אזרחים נבחרו בלי מסע בחירות ראוותני ונלקחו מאחורי המחרשה לביצוע משימה ולא עלה בדעתם לנצל את זה מהרבה בחינות אפשריות שבימינו מנוצלות עד תום סחיטת המיץ מהן...

אגב שיר מלנכולי עם אור בקצה מנהרה

          שיחה עם בת תשע

את זה רשמה ילדה בת תשע

על דף חלק באותיות של דפוס,

במהלך שיחה עם סבא ודוד צמחוני

שנגעל מאכילת בשר מת ודחוס.

 

"למה אתה צמחוני?"

היא שאלה בתמימות,

ומיד ציירה פירמידה ע"ש מאסלו

שבראשה הטבעונות,

מתחתיה הצמחונות,

ובקרקעיתה זוללי הכוליות

(בשפתה: הרגילים).

בצד הפירמידה היא רשמה

שלוש אפשרויות/סיבות תשובה:

סיבה אקולוגית,

סיבה של טעמים וריחות,

וסיבה מרכזית: לא לרצוח חיות!

בהמשך השיחה ולפי תשובות דודה

היא רשמה שתי הערות כמסקנה:

     "אם כל אחד יעשה

     שינוי קטן, העולם

     ישתנה בעוד 50 שנה".

     "לא ידוע, אבל

     העולם לא

     ישתנה בקרוב".

ומתחת הופיעה חתימה של ילדה

עם שתי שמות משפחה!

חשב לעצמו הסבא: בת תשע וכבר

פמיניסטית, אקולוגית ונגד שחיטה

גם כששמש זורחת והשיטה פורחת

... אז לא אבדה התקווה!