אשמת החילונים

                              "חברת הלומדים החרדית" -- פטנט ישראלי חילוני

תוך כדי דפדוף בגיליון סוף השבוע של "דה מרקר" (23.10.2020) נתקלו עיני בקטע הבא : 

"בשיא הגל הראשון של הקורונה, איבדה ישראל את אחד מחוקרי החברה החרדית החשובים ביותר שלה. פרופ' מנחם פרידמן -- האיש שטבע את המונח 'חברת הלומדים', במובן של חברה שחיי הגברים שבה מוקדשים ללימודים בכולל, להבדיל מעבודה ופרנסה, הלך לעולמו. הגילוי החשוב של פרידמן הוא שחברת הלומדים היא תופעה חדשה. בערי המושב בפולין במאה ה-19, לכאורה בשיאה של התרבות החרדית, לא היתה חברת לומדים. היו אמנם מי שהקדישו את חייהם ללימודי קודש, אבל הם היו ספורים -- עילויים בתורה, שהקהילה מצאה לנכון לממן את לימודיהם. הרוב הגדול של הגברים החרדים עבד לפרנסתו, מהסיבה הפשוטה שלא היה מי שיממן אותם ואת משפחתם מחוץ לשוק העבודה. המהפך שהביא להמצאת חברת הלומדים נולד עם ההגירה ההמונית לארה"ב ולישראל לאחר השואה, ובעיקר עם הקמת מדינת ישראל. הסיבה היתה המימון: מדינת הרווחה הישראלית, וגם זו האמריקאית העמידו לרשות החרדים את האמצעים הנדרשים לקיום חברת הלומדים: חוק חינוך חובה חינם, קצבאות ילדים, סיוע בדיור, ביטוח בריאות חינם, תשלומי סעד לעניים" [מירב ארלוזורוב, "למה החרדים לא עובדים? כי זה פשוט לא משתלם להם", גיל' סופ"ש של דה מרקר, 23.10.2020, עמ' 10]. בקטע יש כמה אי-דיוקים טכניים שוליים אך בעיקרו הוא נכון (המאמר הוא כלכלי ומוקדש רובו ככולו להוכחת הטענה שבכותרת המאמר). עיון בקורפוס המחקרי העצום של החוקר מאשש את הסיפור ההיסטורי כפי שהראה בעבודותיו...

הקטע הזה צד את עיני כי הזכיר לי בבהירות שיחה אחת ארוכה (בין רבות אחרות) שהתנהלה בין רופא בכיר (אנוכי) לבין מטופל אחד, פוליטיקאי חרדי בכיר מאוד כבן שבעים, באחד הערבים בהם היה מאושפז בהשגחתי (מפאת צנעת הפרט והחיסיון הרפואי לא אפרט יותר). זה קרה לפני כעשרים שנה... אז לא ידעתי על מחקריו של פרידמן אבל ידעתי היסטוריה... להלן סיפור אותה שיחה משוחזרת מזכרוני (השיחות נסבו מטבע הדברים, פרט לנושאי רפואה, על היחסים בין חילונים לחרדים. הוא ידע אודותי והבחין היטב בעובדה שאני אדם, יהודי,ציוני, ישראלי וחילוני מובהק) :

"מר איקס, אני יודע שאתה אדם בעל השכלה כללית רחבה (בנוסף להשכלה התורנית שלך) ולכן מניח שלא יקשה עליך להתלוות אלי למסע אחורה ברכבת הזמן כדי לברר סוגיה עליה כבר שוחחנו בעבר, מה עוד שיש בידי מקורות רבים כדי שתוכל לבדוק דרכם את נכונות הנתונים שיוצגו במסענו" -- "ברור, דוקטור, אני איתך למרות שאיני יודע למה אתה חותר?" -- "זה יתברר לך די מהר... זהו מסע אינטראקטיבי ולכן אני אשאל ואביא נתונים ואתה תסכים או תפריך אותם וכך נתקדם... אנו נוסעים לאמצע המאה ה-19, המחצית השנייה שלה, אחת מהשנים דאז, לאזור במזרח אירופה שהיה קרוי "תחום המושב" (היום זה בערך מזרח פולין, אוקראינה, בלארוס וליטא)... תסכים איתי שזו הייתה תקופת שיא ופריחה של היהדות האורתודוקסית במהדורה המזרח אירופית. היא הייתה הגדולה מבחינה מספרית ובודאי הרבה פחות מתבוללת מהיהדות של מערב אירופה?" -- "עד כאן, דוקטור אתה מדייק וזה מפתיע, אני מתחיל לחשוש... אבל תמשיך" -- " אנחנו נעצור ברשותך בעיירה טיפוסית שמכילה 1000 משפחות יהודיות שמעל 95% מהם דתיים מובהקים... היתר משכילים מתבוללים וכדומה... זה זניח לצורך סיפורנו... מסכים?" -- " המשך, אתה מדייק" -- " מכיוון שהדיון הוא סכמתי, אני מניח שזה יהיה סביר לומר שבכל משפחה היה סדר גודל של קרוב לעשרה ילדים?" -- "לצורך העניין זה בסדר... לאיפה האיש הזה חותר?" -- "אז יש לנו 10000 ילדים, אני מניח שזה ברור שבערך חצי מהם זכרים וחצי נקבות... וילדות לא נחשבות אז נשארנו עם 5000 זכרים..." -- " מבחינהמספרית אתה שוב צודק, אבל אני מוחה! מה זאת אומרת שבנות לא נחשבות? מאיפה הוצאת את זה? זה מעליב, אצלנו בת מלך כבודה פנימה ומי ימצא אשת חיל וכך הלאה..." -- " טוב, סליחה, התכוונתי שבנות מתחנכות אצל האימא בבית ותו לא... כעת מ-5000 זכרים, סביר להניח שלפחות מחציתם הם מתחת לגיל 13 כך שאנו נשארים עם כ-2500 גברים צעירים..." -- " מסכים, סביר, הגיוני, אז מה אתה רוצה להגיד בזה? דוקטור, תתקדם..." -- " ובכן רב' איקס, להערכתך, באותה התקופה ובאותו המרחב, כמה מאותם 2500 גברים צעירים, תורתם הייתה אומנותם?". האיש נדהם, השתתק לדקות ארוכות, הביט בי במבט נוקב אבל לא מתחמק : "דוקטור, אתה ממזר גדול, אשר יגורתי בא לי... אבל לא אתחמק... אחדים ובודדים בלבד!". אני לא הרפתי מהלחץ " זאת אומרת שהיתר עבדו לפרנסתם בכבוד ועל פי השכל הישר ורק העילויים ישבו ולמדו על חשבון העשירים התורמים וכדומה" -- "אכן כן דוקטור ממזר, עכשיו אני מבין מה תהיה שאלתך הבאה ואני כבר מצהיר שאין לי תשובה מוחלטת... רק השערות..." -- " רב' איקס, עזוב זה... הבנתי והמבין יבין... אני מחזיר את הרכבת לימינו אנו, ומבקש השלמות על ידי תשובתך על שלוש שאלות זעירות ופשוטות [הוא מלמל לעצמו... "זעירות אצלו זה פצצות אטום"] "...

ראשית, היכן בספרות הדתית-תורנית, מימי התנ"ך ועד השולחן ערוך כתוב במפורש, כחלק מתרי"ג המצוות, שאדם צעיר נשוי ואב לילדים לא חייב לפרנסם בכל כוחו וכל עוד נשמה באפו? שנית, באם הנך מסכים שהעיסוק ברפואה הוא קדוש, ומבחינת הדת, פיקוח נפש דוחה שבת ולכן תורת הרפואה היא אומנותי 24/7/365... אזי איך הגעתי לרמתי זו תוך כדי הקמת משפחה, שירות בצבא, פרנסת הילדים ועוד... ואתה הרי יודע מי אני ומה אורח חיי כי אתה כאן למעלה משבועיים...? ושלישית, גם אם אקבל את "ההשערות" שלך... הסבירות שיותר מאחוז אחד ואף פחות, מאותם עשרות אלפי אברכים, הם עילויים דמויי לאונרדו דה וינצ'י או הגר"א או הרמב"ם -- היא אפס, עדיין, מה עושים אותם 99% האחרים? ואחרון אחרון חביב : גם אם נקבל את הטענה של החזון איש ואחרים שאחרי השואה נדלדלו השורות ויש לייצר במהירות דור רבנים חדש... זה לוקח גג, 10 או 15 שנים ולא 50 שנה!? אתה לבטח יודע שאחרי 1973 צה"ל איבד שדרת פיקוד דורית שלמה ועבדנו קשה כדי למלא את החסר וזה לקח שנתיים שלוש... אני מניח שכדי ליצר רב בעל שיעור קומה לוקח יותר... אבל בכמה יותר?"... האיש היה מעט חיוור והרגשתי שאולי הגזמתי... הרי הוא מטופל שלי ואסור לי להקשות עליו... אבל הוא הסכים לשיחה...

התשובות שלו היו מגומגמות ועבשות אך מלאות כאב והתחלתי לרחם עליו ואפילו להאשים את עצמי... בסוף השיחה הוא חייך ואמר : " דוקטור, היה לי לעונג, אתה חריף וידען ואולי אפילו יודע מעט גמרא ואתה אידאליסט ואשרי לנו שזכינו בך... אני חייב לחשוב על התוכן של שיחתנו ומבטיח לחזור אליך..." הרגשתי שהוא מורח אותי אבל חשתי תחושת ניצחון פירוס כי הוא פוליטיקאי ואני סתם אזרח... ואידך זיל גמור... הקטע מהעיתון העלה את השיחה הזאת מהאוב ואת זכרו של פרופ' מנחם פרידמן... דיינו... ומה הלאה?

על תהליך הבבוניזציה של כנסת ישראל

על "הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 18 והוראת שעה)(מניעת אלימות כלכלית)        התש"ף -- 2020 " -- דיון בוועדת החוקה של הכנסת ב-20.10.2020...

מודה אני כי באופן מקרי, הייתי עד לדיון הזה ששודר בערוץ הכנסת ובאמצעי התקשורת והוא הצית את דמיוני. חשתי כי צופה אנוכי בהתנהלות של חבורת בבונים (זכרים) הדנים בזכויותיהם על נשות הלהקה... כדי להבהיר, ולפני הפרשנות האישית, יש לתת את המידע הממוסמך והמתועד והעובדתי כהווייתו, רוצה לומר, ניתוח הטקסטים בקריאה צמודה וזאת עשיתי (איני יודע אם חברי הכנסת עשו זאת ובאיזו מידה... וגילוי נאות, איני חושב שמנת המשכל שלי פחותה מזו של המשתתפים באותו דיון).

העובדות: מדובר בתוספת-תיקון לחוק ישן, טוב וידוע משנת 1991 "חוק למניעת אלימות במשפחה". החוק המקורי (כולל 17 התיקונים שהוכנסו בו מאז ועד היום) עוסק באלימות המתרחשת במסגרת יחסים בין בני זוג בתחומים: הפיזי, המילולי, הנפשי, הרגשי והחברתי. התיקון הנוכחי בא לסתום פרצה בחוק בתחום הכלכלי, ובמילים אחרות, המטרה של תיקון מס' 18 היא לתת מענה לבן זוג שננקטת כלפיו "אלימות כלכלית" בתוך מערכת היחסים הזוגית. הצורך בכך מוצא ביטוי באמנה ייעודית של מועצת אירופה בדבר מניעה ומאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה, המכונה גם "אמנת איסטנבול" שמדינת ישראל בוחנת את אפשרות ההצטרפות אליה או יותר נכון לומר חייבת כנראה להצטרף אליה מסיבות מובנות לכל בר בי רב. האמנה מגדירה "אלימות במשפחה" ככוללת כל מעשה של אלימות גופנית, מינית, נפשית או כלכלית שנעשה בתוך המשפחה, בתוך הבית או בין בני זוג. מעשה אלימות על פי האמנה כולל גם איום למעשה אלימות או מעשה בכפייה.

החוק המוצע הוא הצעת חוק ממשלתית שהתקבלה פה אחד ועברה בקריאה ראשונה בכנסת. הוא מוגש על ידי שני גברים ושתי נשים ממפלגות הקואליציה, הליכוד וכחול לבן, שלושה מהם שרים בממשלה. יש להדגיש שלוש נקודות הבהרה חשובות:

(1) המושג "נכס" שיופיע בחוק יכלול מקרקעין, מיטלטלין, זכויות ובכלל זה כספים...

(2) המושג "אלימות כלכלית" הוא: התנהגות מתמשכת של אדם כלפי בן זוגו, תוך הטלת אימה, הפעלת כפייה או הפעלת שליטה עליו, המתבטאת באחת או יותר מאלה: התנהגות המונעת או מקשה על מימוש התנהלות כלכלית עצמאית של בן הזוג, ובכלל זה על יציאה לעבודה או על פתיחת חשבון בנק ; התנהגות המונעת או מקשה על שימוש בנכס שיש לבן הזוג זכות או גישה אליו, בכלל זה מניעת החזקת כרטיס אשראי או שימוש בו, הסתרת קיומו של נכס כאמור, של פעולה בנוגע אליו או של התחייבות לגביו וכן מניעת גישה למידע על הנכס, על פעולה כאמור או על התחייבות כאמור ; התנהלות כלכלית המונעת ניהול סביר ותקין של חייו של בן הזוג, בכלל זה בדרך של שליטה על התנהלותו הכלכלית של בן הזוג בחיי היום-יום.

(3) בשל מורכבותו וחדשנותו של נושא האלימות הכלכלית, מוצע לקבוע את ההסדר בעניין הזה כהוראת שעה כך שתקופת תוקפו תהיה מיום התחילה עד תום 4 שנים מהיום האמור. במהלך התקופה האמורה יהיה ניתן לבצע הערכה לגבי ההיקפים של יישום החוק, יעילות ההסדר במתן מענה להתמודדות עם התנהגות של אלימות כלכלית וכיצד הוא השפיע על מארג היחסים בין בני המשפחה...       עד כאן עובדות וכעת כמה הארות בלבד:

מדובר בהתנהגות מתמשכת לאורך זמן ולא בוויכוח קטנוני חד-פעמי על דמי כיס ; יש מי שיטען (אפשר לנחש שאלה יהיו גברים או נשים גבריות...) שהמילים "הטלת אימה, הפעלת כפייה או הפעלת שליטה" הן עמומות ויחסיות וניתנות לפרשנויות שונות ומשונות -- אבל בשטח הן ברורות כשמש בשמים וביקור קצר במעון לנשים מוכות יבהיר זאת מעבר לכל ספק ; ויש מי שיטען "זה יפרק משפחות... זה יטריף את המשפחה ואת הזוגיות ואת התאים הבריאים, הנורמליים של משפחות" (רבי סמוטריץ'), דא עקא, זה הרי לא קורה במשפחות נורמליות אפילו אלה שהגדרת הנורמליות שלהן היא מדאורייתא של רבנו סמוטריץ'.

ומה קרה בדיון בכנסת? להלן שלוש התבטאויות של שלושה זכרים-בבונים חברי כנסת מכובדים:

"אם למשל בא הבעל ואומר לאישה 'את המשכורת שלך תניחי כאן', וזו הסיטואציה ביניהם, האם זו הסיטואציה שהיא שייכת להגדרת אלימות כלכלית? לא בטוח" (ח"כ עמית הלוי, בן 49, חילוני, ליכוד) הארה שלי : "אם למשל באה האישה ואומרת לבעלה 'את המשכורת שלךהנח כאן', וזו הסיטואציה ביניהם, האם זו הסיטואציה שהיא שייכת להגדרת אלימות כלכלית? לא בטוח" -- סבירות הקיום של המשפט הזכרי היא 99% בעוד זה של המשפט הנקבי הוא אולי 1%... אבל כל הכבוד לבבון הזה! הוא מאפשר ואישתו לעבוד ולהביא משכורת מן החוץ ולא מעבודת עקרת בית בחינם...

"אולי היא הטילה עליו אימה כשהיא הלכה וקנתה בעשרת אלפים שקל בלי לשאול אותו ורוששה אותו והוא לא יכל ללכת למשחק כדורגל בגלל זה? איפה הגבול?" (ח"כ אריאל קלנר, בן 40, חובש כיפה, ליכוד) הארה שלי : חבל לתת פרשנות למשפט הזה כי הוא מדבר בעד עצמו יותר טוב מכל פרשן שלא יהיה...

"היתרון הגדול של השמאל הפרוגרסיבי, אפילו מטורלל הייתי אומר, זה שהוא יודע להכניס את הטרלולים המופרכים שלו ולקדם את האג'נדות בצורה מאוד מתוחכמת, במילים מלומדות משפטיות וחוקיות" (ח"כ בצלאל סמוטריץ' רבנו, בן 40, דתי לאומי קיצוני, יו"ר מפלגת האיחוד הלאומי בסיעת ימינה) הארות שלי : ראשית, תודה לרבנו סמוטריץ' על שלא הכניס את השמאל לחבורת הבוגדים עוכרי ישראל ; שנית, נדמה לי שהמקור להמצאת הטרלול המשפטי המופרך הוא המשנה, שני התלמודים וספרות הפוסקים התורנים לדורותיהם... בהשוואה להם המשפט הישראלי הוא שיא של פשטות נאיבית וחוסר תחכום, למשל "אסור לגבר לעבור בין שתי נשים. מי שעובר בין שתי נשים, כאילו עבר בין שני חמורים" -- ואולי שתי אתונות? ; ושלישית, נדמה לי שהממשיך בקו הזה יגיע רחוק... למשל האם אותו טרלול משפטי מופרך חל על חוק ההסדרה של ההתנחלויות?

יש לציין ששלושה בבונים אלה הם בעלי השכלה כללית רחבה באמת ובתמים... אבל כאן הם מייצגים אסופה של כוכבים בחשכה: שוביניזם בוהק; היפר-פטריארכליזם קלסי; מיזוגניות טיפוסית והחפצה נשית מתוחכמת ומטורללת; רדידות השפה...

אבל כאן בא שיא של בבוניזציה כי אליהם הצטרפו כמה חברות כנסת מאותן הסיעות בקריאות דומות... הן כנראה מייצגות את נקבות האלפא של הלהקה, אלה שזוכות לחסדי זכרי האלפא... ואידך זיל גמור, ולקורא הסקרן, צא ולמד את המבנה החברתי-כלכלי של להקת קופי בבון באפריקה ובעת ההיא תשכיל...

היה אזרח בצאתך וחרדי בביתך

                   "הקיצה עמי" של יל"ג (1866) בראי הכתרת במדינת היהודים (2020)

הרייני עומד לבצע מעשה מגונה הנובע מכורח בל יגונה בשיר איקוני מטרום הציונות על ידי פרשנות טלאים, אולי הזויה בעיני אחרים... להלן ההשתלשלות ההיסטורית עד למעשה הסירוס הנוכחי:

בעת דיון על שאלת היהודים באספה הלאומית הצרפתית ב-23 בדצמבר 1789, הגדיר הציר קלרמון-טונר, שתמך בשוויון זכויות ליהודים, את המשוואה שתאפיין בהמשך את האמנציפציה כלפיהם בחלקי אירופה השונים במהלך המאה ה-19: "עלינו לשלול הכל מהיהודים כאומה ולתת להם הכל כיחידים", ובמילים אחרות: ליהודי כפרט -- הכול!(זכויות אזרחיות מלאות כצרפתים בני דת משה),ליהודי ככלל -- לא כלום! (אין עם נפרד בתוך אומה).

בשיאה של האמנציפציה האירופית פרסם המשורר היהודי יליד וילנה, יהודה-לייב גורדון (יל"ג; 1892-1830) את השיר "הקיצה עמי" (בשבועון העברי "הכרמל", 18 באפריל 1866; פרויקט בן-יהודה). מדובר במניפסט משכילי לא ציוני התובע מהיהודים להשתלב בחבורת העמים ותרבותם (במקרה הזה האומה הרוסית) בלי לוותר על התרבות היהודית -- הביטוי לכך היה המשפט מתוך השיר, "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך" שהפך לסיסמה מותאמת היטב להגדרה של קלרמון-טונר הצרפתי שנאמרה 77 שנים קודם לכן. יל"ג ביקש מהיהודי: דע איך לשלב בין אזרח המדינה והעולם שבך לבין היהודי שבך כי אין ביניהם סתירה. אין זה מעניינינו כאן ללמוד וללמד את שעלה בגורלה של הסיסמה הזאת החל מסוף המאה ה-19 ועד להקמת מדינת ישראל היא מדינת היהודים ב-1948... ברם אולם, הסבה-התקה פרשנית של מילות השיר הזה ממש מתבקשת בימי קורונה אלה!... וכי למה ומדוע? 

... יען כי... העם היהודי החי בגלות אירופה זוכה לאמנציפציה, והמשורר המייצג את היהודי המשכיל החילוני והמסורתי פונה ליהודי החרדי-חסידי המתבדל: "הארץ בה עתה נחיה נולד // [...] ארץ עדן זאת הן לך תפתח, // בניה "אחינו" לך יקראון עתה. // עד מתי תהיה קרבם כאורח, // למה מנגד להם תלך אתה?"... הארץ היא האימפריה הרוסית בראשות הצאר... בימי קורונה אלה, הארץ היא מדינת העם היהודי ובראשה ממשלה יהודית ציונית חילונית ומסורתית והפנייה היא ליהודי החרדי-חסידי, אנא ממך, הפסק לראות בנו את ממשלת הצאר הגוי, "אל אוצר המדינה הבא חילך // ובנכסיה קח חלק וזבד. // היה אדם בצאתך ויהודי באהלך, // אח לבני ארצך ולמלכך עבד" -- התחל לעבוד, שלם מיסים, למד לימודי ליבה, קבל זכויות היה אזרח בצאתך וחרדי בביתך, השתלב בצבא ובחברה... "ולמלכך עבד" = אפילו זה השתנה כי המלך הוא עבד שלך שהרי הנך מחזיק בגרונו...

כפי שחזרתי ואמרתי פעמים רבות... המגפה מגלה ערווה שקיימת עשורים רבים. חלק מהמגזר החרדי ממשיך להתנהג כאילו הוא בגלות גם במחיר חיים של אנשים ומבחינתו ממשלת ישראל, המגפה והנגיף, החילונים... כולם אנטישמים, כולם נגד התורה, כולם נגדם והם מוכנים למות על קידוש השם... אבל ריבונו של עולם! זה היהודי החילוני, זה מדינת היהודים... מה קורה לכם... אנחנו מתקרבים למלחמת אזרחים שהרי אחים אנחנו כבר לא!?

על נעליים, אדמו"ר, מנהל בית חולים וקורונה אחת

                               סיפורה של קינה לעת לילה

יום שני בשבוע נוסף של סגר, שעת ערב ומול מסך מרצד, בין פרסומת לזמריר,

בכורסאות מתכווננות רובצים אזרחים משלמי מיסים נציגי מעמד, מגזר, מגדר ותמהיל

וצופים בשלווה מטומטמת בשני דיווחים יבשים על שני אירועים בשתי ערים במקביל:

בעיר אחת גדולה ותוססת, בעל חנות נעליים העומד על סף פשיטת רגל ועל סף ייאוש

פותח את חנותו ומוציא החוצה אל המדרכה את מאות קופסאות הנעליים ומפזרם בנדיבות

"בואו אנשים אומללים וקחו הכול בחינם כי הנעליים האלה הם נוף שירת אדישותי לפני אובדני

אני לא יודע להכין מרק נעליים לילדיי כמו צ'פלין שידע להכין מרק מסמרים בזמנים אחרים...

בואו בהמוניכם, קחו ותהנו עם או בלי מרק... ואני אלך לי לדרכי אולי להצית עצמי בכיכר?" --

והם באו, ועוד איך באו, ולקחו וחטפו עם דמעות בעיניים ובלי ריב על שפתיים... לא היו שם צעקות,

אבל אז הופיעו השוטר והפקח והתרעמו על ההתקהלות... הנעליים תפסו את מקומם של המסכות...

הקהל סילק את השליחים בבושת פנים אבל הם פנו לבעל החנות והכריחוהו להביא צפרדעי פלסטיק

שאם לא כן הקנס יכלול חוץ מפתיחת לא חוקית של חנות, גרימת התקהלות וזריקת אשפה ברשות הרבים,

הפרת חוקים, המרדה, הסתה ועוד כהנה וכהנה. בעל החנות קרע את נייר הדוח לגזרים מול הפנים ההמומות

של השליחים לקול בכיים ומצהלות ליבם של האנשים המלקטים נעליים... האמת היא שהמדרכה נשארה

נקייה ללא זכר לנעליים, השליחים הלכו, בעל החנות המובס נשאר עומד לבדו והחידלון זולג על לחייו...

מלאך הביט מלמעלה ואמר לעצמו: הייתי מצפה לראות את השוטר והפקח והאנשים והבעלים

פותחים בצעדה עם צפרדעי אשפה מלאים בנעליים, מגפיים, סנדלים וגם גרביים תואמים

לכיוון הבירה, ובבוקר מציבים את הסחורה בפתח ביתו של ראש הממשלה

ומבקשים ומתחננים בפני בני ביתו לבוא לקחת נעליים בחינם

מתנה למשפחת המלוכה שהרי היו שם

נעליים של גוצ'י ופוצי ומומי

בעיצוב איב סן לורן...

אם אין לחם ואין עוגות אז לפחות נעליים...

... באותה שעת לילה מבהיר מנהל בית חולים בבירה, שאין שום בעיה במתן טיפול וי.אי.פי

לאדמו"ר חולה כתרת, על ידי צוות מבית החולים תמורת תשלום נאה... והרי לאדמו"ר

לא חסר כסף ולא חשוב מהיכן ולמה... ומה רע בכך... אותו מנהל-רופא חסר עכבות

לא שם לב שאותו רועה רוחני נדבק והדביק והתבוקק יחד עם קהילתו כולה

 בחתונת בנו, בעצם ימי הסגר, ממש באותם הזמנים שהנעליים התעופפו ברחוב... 

אבל כאן לא היו קנסות ולא נעליים... אבל חבל שאותו מוקיון רופא שכח פרק קטן בהיסטוריה:

כמו שהרבי הזה הקריב את צאן מרעיתו לנגיף הקורונה כעת חיה, 

סבו ברח ונטש את צאן מרעיתו ב-1944 אי-שם במזרח אירופה...

מסתבר שזה עובר בתורשה... בלי בושה ודמע... הם לא שמעו על יאנוש קורצ'ק!

אז מה הקשר? בשני המקרים אין דוגמה אישית, אין לקיחת אחריות ובעיקר אין חמלה

ובשני המקרים ראש ממשלה ומנהל בית חולים אינם מתנצלים ואינם בוכים ואינם מרחמים...

והאמת: חבל שבעל חנות הנעליים לא הביא את הנעליים לחתונה ההיא, 

הוא היה לבטח מוכר אותן במחיר טוב ומביא לחם לביתו...

ולהערכתי היה יכול לתרום כמה זוגות למעון המנהיג... כבונוס...

תוספת חיזוקית לפוסט מ-18.09.2020

      תוספת חיזוקית מאחד מענקי מדעי המדינה לפוסט שלי מה- 18.09.2020 שכותרתו הייתה:

           "דתיות וחילוניות חלק ב' -- בזמן קורונה" : הפגנה בציבור = תפילה בציבור?...

ב- 09.10.2020 התפרסמה בעיתון הארץ [ עיתון שעוסק בשפיות ולא בשמאלנות ] הערת אגב-אזהרה של פרופ' שלמה אבינרי תחת הכותרת "בין הפגנות לתפילות" והרייני מביא כאן משפט מפתח מתוכה, לחיזוק הטיעון:

     " פגיעה בזכות ההפגנה -- כמו פגיעה בזכות הבחירה -- מערערת את קיומו של המשטר הפוליטי עצמו. 

     התפילה אינה אקט פוליטי -- הפגנה היא כן, משום שהיא ביטוי דעה לגבי פעולות השלטון והעומדים

     בראשו. המתפלל אולי נותן דין וחשבון בפני בורא עולם -- המפגין דורש דין וחשבון ממי שנבחר על ידי

     העם. מי שאינו רואה את ההבדל לוקה בעיוורון חמור..."

ההדגשה שלו ולפני כן שלי: הזכות להתפלל היא זכות פרט יסודית אבל אין בינה לבין הזכות להפגין שהיא זכות יסוד פוליטית במבנה הדמוקרטי, ולא כלום!... תפילה היא עניין בינך לאל בדלת אמותיך, הפגנה היא עניין בינך לבין נבחר הציבור בפרהסיה ולא בדלת אמותיך...

    

כתרת < פצלת > שסעת

                        האם החברה הישראלית מצויה בהתקף פסיכוטי של סכיזופרניה? 

החל מתחילת 2020 מצויה החברה הישראלית במצב מתמשך ומסלים של חולי קיבוצי = מגפה נגיפית מסוג כתרת (קורונה). המחלה היא של הפרט אבל עקב התפשטותה המדבקת היא הפכה למחלה של הקולקטיב. לאט לאט מתגלה עובדה לכאורה חדשה: הסיפור של הנשיא על ארבעה שבטים שחיים זה עם זה בחרמוניה הופך לנגד עינינו לעשרות שבטים אם לא מאות שחיים זה ליד זה בדיסחרמוניה ואף מתחילים להתכונן למלחמת אזרחים על פי חזונו של חיים גורי המנוח [חיים גורי (2018-1923), אני מלחמת אזרחים, הוצ' הקיבוץ המאוחד, 2004] : "ומחציתי יורה את אחרוניה // אל קירות המנוצחים [...] הצודקים יורים ביתר הצודקים" -- כעת, בימי הכתרת, לא מדובר במחצית עם אלא בערב רב של שבטים וכולם צודקים שיורים בצודקים משבטים אחרים, במקביל למחיקת מילים ממילונים בהוראת השלטון, מילים כמו: אחדות, סולידריות, ערבות הדדית, חמלה... אוסף של מושגים שהפכו לקלישאות שנזרקו לפח של שלושת הכ"פים (כוח, כסף וכבוד)...

בשלב הזה נזכרתי בשיעורי הפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה ובאותם שנים סטודנטיאליות בהם עבדתי בבית חולים למשוגעים וביליתי את סופי השבוע שלי עם סכיזופרנים מופלאים שבהשוואה לשבטי ישראל דהיום הם היו סמל לנורמליות. שם חוויתי את המשמעות של מונחים כמו: פסיכוזה = מצב מוחי-נפשי של ניתוק מגע עם המציאות, אובדן חלקי או מלא של קשר עם המציאות המתבטא בפגיעה בבוחן המציאות. אדם בהתקף פסיכוטי חי במציאות אלטרנטיבית פרי מוחו הקודח תרתי משמע... בשפת היום-יום שלנו העכשווית:הוא מתרחק > מתעלם > מתנתק מחיבורים > מתבודד/מבודד > יורד מנכסיו ועצמאותו > נכנס/מוכנס לכלוב ואז נשאלת השאלה: מאיזה צד של דופן הכלוב מצוי המשוגע מול הנורמלי? ;  סכיזופרניה = סוג אחד של מחלת נפש וותיקה ועתיקה. "סכיזו" = ביוונית == לפצל (לחלק, להפריד, לפלג... הפרד ומשול... בין השכל לנפש, בין האדם לזולתו, בין השבט הזה למשנהו, בין האזרח לנבחריו וכך הלאה והלאה...), "פרניה" = Mind = דעת, שכל, בינה, תבונה, מחשבה, נשמה, נפש, תודעה... בקיצור עדיין אין מילה מתאימה בעברית ולא בכדי. בעבר, השם העברי לסכיזופרניה היה"פיצול אישיות" = אובדן התיאום בין תפקודים נפשיים שונים כגון,חשיבה, רגש, התנהגות, תפיסה, אישיות, זיכרון ובשפה מודרנית פגיעה או הפרעה דיסוציאטיבית... וכשהסתבר שזה עולם אחר של מחלות שונות לחלוטין, הונדס השם הנוכחי, שסעת! ובמילים אחרות שגעון של נפש שסועה... או אז נפל האסימון האנושי ובן התמותה הבין את הטעות בשימוש במילה/פועל לפצל במקום לשסע ולהלן ההסבר:

כאשר מפצלים שלם לחלקיו, החלקים רובצים בשקט זה ליד זה, מופרדים אבל אדישים ואין להם כל קושי להתאחד מחדש לשלם מקורי כי הם אינם עוינים זה את זה, הם זוכרים היטב שהיו פעם ביחד, אין ביניהם משקעי עבר, הם כמו פצלי השמן בטבע... לעומת זאת כאשר משסעים שלם לחלקיו, החלקים אינם רובצים בשקט זה ליד זה, הם משוסים זה בזה, הם שונאים זה את זה, הם נלחמים זה בזה, ואין שום סיכוי שיתאחדו מחדש לשלם המקורי ולכן כמעט אי-אפשר לטפל, לא כל שכן לרפא שסעת גם בימינו המתקדמים לכאורה... אפשר לתחזק את המחלה ברמה סבירה שמאפשרת חיים נסבלים ובמחיר תרופתי כבד...

האטיולוגיה והפתוגנזה (הסיבתיות ומהלך ההתפתחות) של שסעת הפרט היא רבגונית ועדיין לא פוענחה עד הסוף, ברם אולם, כעת בימי קורונה והשלטון הנוכחי, מתגלה בעמנו (החברה הישראלית) שסעת ברורה שמקורה הוא יאטרוגני = טיפולני = "נגרם על ידי המטפל" (בעולם הרפואה: השפעות בריאותיות שליליות, תופעות לוואי לא רצויות עד מזיקות, הנגרמות על ידי הטיפול הרפואי לסוגיו, תרופות, ניתוחים, המלצות ומרשמים, ועוד)... ובמילים אחרות, שסעת פוליטית-חברתית-כלכלית שמקורה במטפל = שולט ואופן התנהלותו והמרשמים שהוא מחלק לשבטים המשוסעים/משוסים...

... אז הכול מתאים: פסיכוזה יש? כן, שסעת יש? כן, גורם יאטרוגני יש? כן... אז אנחנו בהתקף פסיכוטי של שסעת יאטרוגנית... אבל פה יש טיפול יעיל ופשוט: לסלק את המטפל... ואידך זיל גמור...

ולסיום: "כדי להבין את עצמנו צריך האדם להיות מובן לזולת, כדי להיות מובן לזולתו הוא חייב להבין את הזולת" -- Hora...לקוח מטקסט מופלא, מאמר/שיחה/הגיג : צבי ינאי, "סכיזופרניה כבדידות אנושית", מחשבות, גיליון 36, ינואר 1973, עמ' 32-27.

     המסקנה: עדיף פצלת על שסעת בימים של קורונה המגלה הכול...

על הגבלת חירות והפשרת שיסוי... ללא גבולות

                                   לקראת דיקטטורה ימנית בחסות מגפה בריאותית

זה היה אתמול בערב. במהלך ישיבת-כנסת הזויה אירע עימות לא פחות הזוי בין שני חברי כנסת נבחרים, עימות שהוכיח שאין יותר קווים אדומים בשיח הפרלמנטרי, ומכאן ברור שאין לצפות יותר לריסון עצמי מכל סוג שהוא בחברה הישראלית שרואה את המראות, שומעת את הקולות ומתחנכת לקול תרועת השופרות. על כס יו"ר הכנסת ישב סגן היו"ר, חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, יו"ר הקואליציה, חבר מפלגת הליכוד וחבר כבוד בעדת האמסטפים של המנהיג. מולו ולצידו עלתה לדוכן הנואמים ח"כ רדיר כאמל מריח ממפלגת יש עתיד שבאופוזיציה. היא הקדישה את נאומה הכואב והמתריס לבנה הקטן. היא אמרה כי "כאימו היא עומדת על המשמר משום שהיא חוששת שנתרגל לסתימת פיות, להגבלת חירויות, ימי עוצר, מחסומים, סגר והנהגה מושחתת... זה מסוכן מהקורונה... תמיד אמרו שעל ישראל לנרמל יחסים ולהשתלב במזרח התיכון, הנה אנחנו משתלבים. שליטים, רודנים, משפחות מלוכה מפוקפקות, נהנתנות ומתנות הפכו להיות חלק מחיינו. אין ספק שנתניהו משתלב במרחב"... ועוד. ח"כ זוהר שדחק בה ושיסע אותה, העיר לה בתום דבריה ש"נאומה היה אחד הדוחים והמגעילים ששמעתי בכנסת ישראל... השמעת מילים דוחות שאני לא הייתי מוכן שהבן שלי ישמע אותי מדבר ככה"... המשך העימות חצה את כול הגבולות שכבר נחצו ואין טעם בהמשך הציטוט.

בעקבות חקיקת בזק דרקונית על הגבלת חופש הביטוי וההפגנה, בליל אמש, אחרי ימי בין המצרים, עשרת ימי תשובה וסליחה/הימים הנוראים, ותוך ביצוע השוואה פוליטית-חברתית נואלת בין זה לבין דתיות (החרדים) ואתניות (הערבים) -- נראה כי התחזית של הליכה עקבית ונחושה לקראת מעבר מדמוקרטיה ליברלית מערבית לפסאודו-דמוקרטיה לאומנית-משיחית-נהנתנית ופופוליסטית, תחת מגפיו של נאשם בפלילים הנאחז בקרנות מזבח שהטיח נושר ממנו אחרי עשורים של שלטון ימני לקראת פשיזם -- מתממש. כבר לא מדובר בתחזית נבואית חסרת שחר והיתכנות, שהרי יש לנו כבר ניסיון של כשמונה חודשים של תהליכים פוליטיים חריפים על רקע שנתיים של התפוררות דמוקרטית מתקדמת (שלוש מערכות בחירות תוך שנה וחצי ללא הכרעה... חוסר תקציב מדינה בן למעלה משנה וחצי... ועוד). המגפה הבריאותית המחרידה ובעקבותיה המגפה הכלכלית-חברתית הלא פחות נוראית -- מגלה לעין השמש ערוות של עשורים, מחדדת מסרים והופכת לטרגדיה בחסות ציניות והפקרות פוליטיים בדרגות שלא הכרנו עד היום... כולנו נאנחים בתדהמה ומבוכה "חשבנו שאצלנו זה לא יכול לקרות... לא ייתכן שזה קורה... הרי זה מעולם לא קרה לנו (?)..." --- ולכן>

אזרחים יקרים (מימין, משמאל, מן המרכז והפריפריה ומכול המגזרים והשבטים), הריני מפנה את תשומת לבכם ומזכיר לכם "נבואות ספרותיות" שאינן חדשות... אבל ההשוואות מעוררות צמרמורת וקבס:

(1) לואיס סינקלר (1951-1885: סופר, מחזאי ועיתונאי אמריקאי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1930), פרסם ב-1935 (בזמן שהפשיזם הנאצי משתלט על גרמניה) רומן דיסטופי-סטירי מעורר צמרמורת וסיוטים בשם "כאן זה לא יכול לקרות" (לא תורגם לעברית עד היום!?). הוא מתאר כיצד ברזיליוס באז ווינדריפ, פוליטיקאי דמגוג, בומבסטי ופופוליסטי נבחר לנשיאות ארה"ב ב-1936 ואת הקורות של העם והמדינה באותן שנים. המספר הוא דורמאוס ג'סאפ, עיתונאי סוציאל-דמוקרטי ליברלי שנכלא, יורד למחתרת ומתנגד אקטיבי. הרומן מצייר ב-1935 את שקרה לאחר מכן בגרמניה בצורה נבואית מעוררת פלצות.. (המקור באנגלית מצוי במרשתת בפרויקט גוטנברג : "Lewis Sinclair," It Can't Happen Here).

(2) בשנים האחרונות הספר הנבואי הזה חזר להיות בסט סלר כי משווים את תוכנו לעלילות הנשיא הנוכחי של אותה ארה"ב, דונלד טראמפ... והתוצאה היא כמעט אחת לאחת!!! להלן דוגמה של מאמר ארוך ומנומק מסוג זה, המעורר תחושות קשות:

 Paul Street, "It Can't Happen Here: From Buzz Windrip and Doremus Jessup to Donald Trump and MSNBC", https//www.counterpunch.org, 14.06.2019

(3) אריקה מאן (1969-1905), "האורות כבים", מאנגלית: עידית שורר, הוצ' אפרסמון, 2019 ! פורסם במקור ב-1940! הסופרת משרטטת "תמונה מאופקת ורבת עוצמה על הידרדרות מוסרית, ערכית וחומרית של אזרחים בעיר אחת בגרמניה הנאצית, אשר מעידה כמובן על גרמניה כולה... היא אינה שופטת, אלא מציגה את הדברים כפי שהם, מתוך ציפייה שהקוראים חדי העין ישלימו את הביקורת בעצמם, כראות עיניהם".

(4) אותה אריקה מאן מפרסמת באותה שנה (1940) סיפור דיאלוגי שבו היא מדגישה את האזהרה של לואיס סינקלר, בשם "אל תעשה את אותן השגיאות" (גם הוא לא תורגם לעברית עד היום!?): "המספרת יוצאת לנסיעת רכבת של כמה ימים בין שיקגו ללוס אנג'לס, ושם היא מנהלת דיונים ארוכים וסוערים עם אמריקאי צעיר ומשכיל שדבק בעמדה 'כאן זה לא יכול לקרות', אך הטיעונים והחוויות שהוא שומע מבת שיחו מערערים את ביטחונו. בסופו של דבר שני הגיבורים מסכימים בראש ובראשונה על המסקנות הפוליטיות: אם הביטחון יישאר המטרה היחידה של העיסוק הפוליטי, לעולם לא יהיה ביטחון אמיתי, לא מבית ובעיקר לא מחוץ.הפוליטיקה כנושא לדיון וכדיון בפני עצמו מעצבת את הקונספט הספרותי גם בסיפור זה, שאפשר לראות בו המשך של פרק הסיום של "האורות כבים". הבידיון נעשה לאמצעי של הפובליציסטיקה הפוליטית, והסיפור היום-יומי הפשוט מציע מפתח לסוגיות פוליטיות מורכבות." (מתוך: אחרית דבר, מאת אירמלה פון דר לוהה, מגרמנית: שירי שפירא, בספר "האורות כבים", עמ' 296-261).

במקור: Erika Mann, "Don't Make the Same Mistakes". In: Zero Hour. A Summons to the Free, New York 1940, S. 13-76

(5) האלוף יאיר גולן, סגן הרמטכ"ל (היום חבר כנסת), בנאום בטקס יום השואה בתל יצחק ב-2016 : "השואה חייבת להוביל אותנו לחשיבה על אודות חיינו הציבוריים, ועוד יותר מכך, היא חייבת להוביל את כל מי שיכול, ולא רק את מי שרוצה, לשאת באחריות ציבורית. כי אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו-90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו בשנת 2016... אין יותר קל ופשוט מהתבהמות והתחסדות. יש לעשות חשבון נפש..." ואידך זיל גמור...

(6) על אזהרותיו הנבואיות של הפילוסוף האיטלקי ג'ורג'יו אגמבן,יליד 1942, על ניצול מגפת הקורונה על ידי הנהגות מושחתות פחות או יותר, כדי להכריז על מצבי חירום ובחסותם לעשות ככל העולה על רוחן... הרחבתי כאן בפוסט מ-04.05.2020...

טקסטים אלה ורבים נוספים מנסים לכאורה לענות על שאלה מציקה ומטרידה: "כיצד ייתכן שעם שלם ילך כעדר אחרי מנהיג שלוח רסן ותאב כוח? כיצד ייתכן שאומה שלמה, בעלת עבר עשיר ותרבות מפוארת, תעשייה אדירה והון אנושי וגשמי בלתי נדלה תידרדר לעוני מחפיר, לאובדן כבוד האדם וחירותו ולחיים תחת מגפו חסר הרחמים של רודן מטורף" (בלשונה של אריקה מאן)... אבל רק לכאורה... כי השאלה-אזהרה האמיתית היא: כיצד ייתכן שבדמוקרטיה ניתן יהיה למנהיגות מושחתת לברוח מאחריות לכישלון מתמשך, בחסות ותוך ניצול ציני  של צונמי בריאותי>כלכלי שהיא המחוללת הראשית והיחידה שלו (איני בא לטעון שהקורונה יובאה לכאן אבל הטיפול בה הוא מקורי מכאן)... וגם זו שאלה מתחמקת! כי האמת היא שזה כן יכול לקרות כאן, וזה כן קורה כאן ולנגד עינינו, ואנו כן מובלים ואנו כן לא לומדים מאותן שגיאות של העבר ולכן... על ההפגנות להימשך כי מעל מה שקרה אתמול בכנסת מתנוסס דגל שחור שמחייב אי-ציות... ואידך זיל גמור...