מחזור נרתיקי

            הלובי של נרתיק 

כי מנרתיק תבוא ואל נרתיק תשוב...

אדם נפלט מנרתיק אמו

בתול-מוח, רגש ודגל.

צרחה-נשימה ולגימת אוויר עולמו

כמ לגימת ערק בחלב הורתו.

חולפים שבעה או שמונה עשורים

של אהבות, אכזבות, מלחמות וייסורים,

צאצאים, משפחה, שבט ואומה...

גרגיר חול מתגלגל כערקובית ברוח.

ואז הזקנה שמתגלגלת לאחור

דרך קימשון וחיתולים ואובדן עצמו.

בלילה אחד דוממת הצרחה ההיא

והוא חוזר לנרתיק עם או בלי צהלה

הפעם לנרתיק של אמא אדמה...

ובאותו הלילה במקום אחר

נפלט אדם מנרתיק אישה זרה

ושוב חוזר המחזה

בלובי של נרתיק אחר.

נ.ב. על המחזור המדמם של ההומו סאפיינס, חשבתי לרגע - מה הוא חשב לו, ההוא שם? והתשובה היא - מיחזור זה שם המשחק.

יצא המרצע מן השק!

        ישראל יצחק אייכלר ליד-מול יצחק ישראל מלר: סוף עידן ה'אחיות' שמעולם לא הייתה! 

ישראל יצחק אייכלר, יליד ירושלים (מרץ 1955) אב ל-14, אזרח יהודי אשכנזי חרדי ישראלי, ח"כ, איש סיעת יהדות התורה, מפלגת אגודת ישראל, חסיד בעלז, עסקן, עיתונאי ו'משפיען' (הוא וילדיו לא שרתו בצבא ובמלחמות, לא עומד דום בצפירה בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל...) - אמר את הדברים הבאים בערוץ 7 ב-10.09.2023 כביקורת 'לא חשוב על מה':

"זה יותר ממאה שנה שאלוקי ישראל מציל את ארץ ישראל מיד אלילי הכוח, התרבות הרעה והתבוללות המשטר החילוני. הציונים והפרטיזנים לא מנעו שואה באירופה. הגרמנים נבלמו בדרך לכיבוש ארץ ישראל בניסי ניסים ולא בגלל הציונים. הציונים התנכרו ליהודי הגולה. חלק מאנשי היודנראט שיתפו פעולה עם הנאצים. חלקם סחרו ומכרו את יהודי הגולה. ההנהגה הציונית בארץ סירבה והכשילה 'תכניות ההצלה', (כידוע מספר 'מן המיצר' של הרב וייסמנדל וספרי היסטוריונים רבים כמו שבתאי בית צבי, ש. תמיר ו'כחש' של בן הכט ועוד). חלק מהציונים אף קראו ליהודי הגטאות: ' אבק אדם - שילכו לגורלם'. גם לאחר השואה, כל המהגרים היהודים בתפוצות העולם, חיים מאז בשלום ובשקט יחסי. רק בארץ ישראל נשפך דם יהודי כמים, מאז ועד הנה. סכנת ההשמדה הגרעינית מאיימת על מדינת ישראל בלבד. לאחרונה התגלו חדלונם ושפלותם של אלילי הכוח והכזב ומחדלי הממשלה ממלחמת יום הכיפורים תשל"ד. ה'גנרלים' לשעבר ה'מורדים' היום, מסיתים למלחמת דמים בתוך הגטו העברי בארץ ישראל. כשרואים מי היו הגנרלים, מבינים כי רק בניסי השם אלוקי ישראל אנו שורדים. מובילי מלחמת הדיקטטורה של בג"ץ הפכו למלשינים נגד ישראל בכל העולם ומאשימים אותה באפרטהייד ובפשעי מלחמה, כאויבים הגרועים ביותר באסלאם. הסו לכם כאשר אתם מאשימים את אלוקי ישראל במחדליכם ופשעיכם. בתקופה שהטרור משתולל והרחובות בוערים צריכים להתפלל לשומר ישראל. אם לא זכות שומרי התורה, מזמן היתה מדינת ישראל מחוקה ממפת המזרח התיכון. שומר ישראל ישמור שארית ישראל, האומרים שמע ישראל."

יצחק ישראל מלר, יליד זלצבורג (אוסטריה; ספט' 1948), הובא ארצה בגיל שלושה חודשים על ידי זוג צעיר, שורדי שואה ומלחמה, נשוי לבת טוניס, אב ל-3, בן אדם, אזרח יהודי חילוני ישראלי, מנתח סרטן בדימוס (אחרי 45 שנות שירות באוהלה של רפואה ובאוהלי הצבא והמלחמות, כולל בניו, עושה לנשמתו באוהלה של ספרות ואזרחות) - משיב את הדברים האלה, משפט כנגד משפט, ב-11.09.2023 כדלקמן:

"זה קרוב לאלפיים שנה (מאז חורבן הבית השני בשנת 70 לספירה ו'שואת' מרד בר-כוכבא בכיכובו של רבי עקיבא בשנת 133 לספירה וגם לפני כן, ועד הופעת הציונות בסוף המאה ה-19 והקמת מדינת ישראל בשנת 1948), שאלוקי ישראל (בהנחה שזה קיים ומתפקד) מפקיר את ארץ ישראל ועם ישראל ל'פוגרומיזציה' של הגויים בכל הדורות ובכל המקומות עד לימים אלה ממש (אינדקס מעשי האנטישמיות, פרשת ארגנטינה ועוד רשימות ארוכות כאורך הגלות); הציונים והפרטיזנים לא יכלו למנוע את השואה באירופה גם אם רצו, אבל אלוקי ישראל בהחלט איפשרו את השואה באירופה כי הוא נרדם וחלק משליחיו הרבנים ברחו והפקירו את צאן מרעיתם (שב בספריות יד ושם, האוניברסיטאות והמוזיאונים בארץ ובעולם ולמד נתונים ולא סיסמאות); הגרמנים נבלמו בדרך לכיבוש ארץ ישראל על ידי צבאות בנות הברית כולל הבריגדה היהודית ומאות ואלפי חיילים יהודיים ששרתו באותם צבאות! (לך לבקר בבתי הקברות הפזורים המזרח התיכון: אין שם זכר ללומדי תורה,למעשי השם ובטח שלא לניסי ניסים = לוקשן ובדיות למיניהן); 'הציונים התנכרו ליהודי הגולה' - נא להביא הוכחות ולא סיסמאות! מה גם שהציונים קראו לכולם להגיע ארצה... אבל הם לא הגיעו מכל מיני סיבות שגם עליהן תוכל ללמוד ב'מקומות החילוניים' כי זה הרי לא כתוב בתלמודים;

 ארבעת המשפטים הבאים שלך: מ-'חלק מאנשי היודנראט...' עד 'שילכו לגורלם' : את מי כבודו מאשים? את בני העם היהודי שבגולה! אלה יושבי הגטאות במשך אלפיים שנה חלקם הגדול היו דתיים ואלה שהתבוללו - ברור שזה עונש מהאלוקים שלך, הלא כן?, אלה לא היו ציונים ולא פרטיזנים. ובאשר לאשמה שאתה מטיח בפרצופם של הציונים: איפה היו יהודי יתר התפוצות כולל  חרדים מארצות שונות במערב? מה באמת ציפית מחצי מיליון יהודים ישראלים שנלחמו על עצמאותם ותרמו את חלקם לצבאות בנות הברית בעוד החרדים לא הזיזו אצבע או עפעף? ובכלל איפה היה אלוקיך? כשנוח לך הוא אבי הנס וכשלא נוח לך אז הציונים אשמים? וכעת לארבעת המקורות שעליהם אתה מסתמך - את כולם קראתי ולמדתי בשני העשורים האחרונים בנוסף לכמה מאות טקסטים אחרים שמפריכים או מבהירים ומבקרים את ארבעת המקורות שהבאת (זה חוכמה קטנה להוציא דברים מהקשרם ולהפוך אותם לכאילו אמת מוחלטת... בקיצור צא ולמד בספריות לפני שאתה פולט חצאי אמת ושקר): 'מן המיצר', הספר והקינה של הרב וייסמנדל - אכן צדיק בודד בדורו, אבל איפה היו יתר ה'צדיקים' מבני עדתך? צא ולמד. על ספרו של שבתאי בית צבי 'הציונות הפוסט-אוגנדית במשבר השואה' (1977) נכתבו עשרות ביקורות מחמיאות יותר או פחות - כדאי שתקרא אותם!לגבי עו"ד שמואל תמיר, איש ימין תזזיתי שהיה מעורב במשפט קסטנר לא צריך להרחיב כאן את הדיבור... והכי מעניין - ההאחזות שלך בבן הכט וספרו 'כחש' - מדובר ביהודי גלותי ציוני-מרחוק נלהב ואיש ימין קפיטליסטי במלוא הדרו: נא לקרוא את יתר ספריו והתסריטים ההוליוודיים שלו ולהבין מדוע הוא מעדיף להאשים את בן-גוריון הסוציאליסט ולא את בני עדתו שלו. ובכן לסיכום הסוגיה דנן: על כל אחד מהמקורות שהבאת ניתן להביא בין חמש לעשרים וחמש מקורות אחרים... להלן רק אחד מיני רבים: פרופ' טוביה פרילינג, 'חץ בערפל', 1998 ועשרות ספריו ומאמריו בנושא הזה וכמובן עוד רבים אחרים;

'גם לאחר השואה, כל המהגרים היהודים בתפוצות העולם, חיים מאז בשלום ובשקט יחסי' וזה אולי בגלל שהיתה שואה? ואם זה נכון, אז אולי זה תודות לקיומה של מדינת ישראל שלתקומתה אתה ובני עדתך תרמתם כלום (חוץ מאביך הרב מנשה אייכלר שהיה איש חסד ציוני)?... אבל נדמה כי לפי השקפתך אלוקי ישראל מעדיף את יהודי התפוצות ולא את הציונים החוטאים אוכלי נבלות וטרפות, איפה ואיפה של האלוקים בבני ישראל רחמנא ליצלן?; בארבעת המשפטים הבאים (מ-'רק בארץ ישראל נשפך דם יהודי...' ועד 'כי רק בניסי השם אלוקי ישראל אנו שורדים') אתה מאשים את הציונים, הגנרלים שהפכו למורדים, החילונים בכך: הם אשמים שאיראן מאיימת בנשק גרעיני על ישראל בלבד ולא על אירופה או המערב, הם אשמים במלחמת יום הכיפורים, ובקיצור הם אשמים בכל ורק אלוקי ישרל מאפשר את שרידותנו!!! מר אייכלר, לך לבקר בבתי הקברות ותבלע שם את לשונך... ברם-אולם המילים הכי יפות שלך המגלות את ערוותך הן 'הגטו העברי בארץ ישראל' - אז אין מדינת ישראל, יש גטו עברי (ציוני) תחת שלטון עות'מאני או בריטי או אחר, עדיין לא אלוהי כי לא הגיע המשיח, שבמקרה קיים בפלשתינה ובסך הכול מדובר בתפוצה נוספת ותו לא, ולכן מותר, על פי ההלכה, למצוץ מעטיניה כי היא כמו כל שליט זר (הצאר, הסולטן, הגוי הגרמני, טראמפ האמריקני ועוד כהנה וכהנה וכיוצא בזה); המשפט הבא שלך נראה כלקוח ישר מבית היוצר של "הפרוטוקולים של זקני ציון" במהופך (קרא בבקשה את ספרה של השופטת הדסה בן-עתו 'השקר מסרב למות...' מ-2006): 'מובילי מלחמת הדיקטטורה של בג"ץ הפכו למלשינים נגד ישראל בכל העולם ומאשימים אותה באפרטהייד ובפשעי מלחמה, כאויבים הגרועים ביותר באסלאם' - אז כעת אותם אלה שחבריהם קבורים בבתי הקברות שאתה לא פוקד אותם, הם המלשינים והמאשימים בכל, ובג"ץ שמגן עליהם מאותם האשמות הוא הדיקטטור בעוד שאתה לא מוכן לקבל בנות מעדות המזרח בבתי הספר שלך... מה עוד שבכל העשורים האחרונים מפלגתך היא חלק אינטגרלי מהקואליציות וממשלות ישראל - איך זה?

ואז שלושת המשפטים האחרונים הם ברורים, אבל: איך אני ושכמותי יכולים להאשים את אלוקי ישראל בעוד אין אנו מכירים בעצם קיומו? אנחנו כן מאשימים את היהודים המשתמטים בני עדתך בלבד... אבל אני מבין שהאלוקים שלך אמור לשמור רק על האומרים שמע ישראל... אז אני כנראה חמורו של משיח  ושליח האלוקים שלך... נפלא... ושוב לסיכום: לך ללמוד כדי לכסות על בורותך ולך לבתי הקברות כדי לכסות על בושתך".

וכעת למסקנות: פרשת 'אחים אנחנו' הגיעה לסיומה! מתה באופן סופי ומוחלט. על סמך דבריך אלה: נא להחזיר את תעודת הזהות שלך, קבל תעודת תושב זמני או קבע, שלם את חשבונות החשמל ומים ובריאות... שלך, חסל סדר קיצבאות למיניהן, שלח שד"רים לחו"ל והבא את התרומות, וחייה בין חומות הגטו הלא עברי שלך ובא לציון גואל, וחכה למשיח כאוות נפשך... לחילופין אתה רשאי וזכאי להחליף תפוצה לאותם מקומות בהן יש 'שקט יחסי', שהרי בתפוצה עסקינן... בקיצור, מר אייכלר לך לחלוב עטינים אחרים, אלה של השיקסס... ואידך זיל וגמור...

אמירה מתחת לסרעפת

                          על דם 

פרפרזה על פ. פאנון: "עור שחור מסכות לבנות"...

לאיש אחד יש דם אדום,

ויש כאלה עם דם כחול.

לאחד אחר, למשל, הדם שחור...

ולאלה עם רגליים כחולות כהות

יש וורידים חסרי מעצורים (מסתמים)

חד-כיווניים, ולכן אצלם

יש עמודי דם עומדים,

שמשחירים כי בדם עומד

חסר 'פרודות חמצן' לבנים...

ולעיתים, אדם לאדם זאב,

או, אז זרם דם פורץ שוצף,

סתם דם, דם סתם זולג,

וחיים אוזלים לאט או מהר

כי מימין או משמאל

לא הסכימו על כלום

והכדוריות נשפכו על חול,

דם בדם התערבב כבוץ-בצק...

מן הצד עומד ילד ותוהה -

מתי כל זה ייגמר?

וגם אישה בוכה בדמעות

בצורת סהר, מגן או מטבעות.

מלאכים מביטים ממעל,

פרשנים מלהגים למטה

ומדליקי משואות מתביישים באמצע -

כשנקניקי דם ממשיכים להימרח

על פרוסות לחות מבכי מלוח.

דגלים מתנופפים בשלל צבעים,

זמבורות זועקות סיסמאות

ושירת התקווה מושרת לדעת

בלי דעת, בלי דעת...

האם חורבן בפעם שלישית בשער?

וסתם דם, דם סתם נושר ומתגלגל על לחי

ממזוזה בזויה כממטרה גוועת...

יש אנשים עם דם אדום ומסכות לבנות,

ויש כאלה עם דם לבן ומסכות שחורות - 

הגרועים מכל, הם אלה:

בלי דם, בלי צבע ובלי מסכה...

רק זוועה, בזות ובושה

מושתנים מהמקפצה.

לאן נעלם "ילד המטריה"?

                   האם ל"ילד מטריה" דמינו? אנו, החברה הישראלית רובה ככולה!

באמצע שנת 2023 פרץ לשוק, לכיכר או יותר נכון לזירת הקוליסאום החברתית, שיר (בהמשך אלבום) מטלטל של זמרת צעירה, עטרה אוריה, תחת הכותרת "ילד מטריה". השיר מתאר בצבעים מחרידים את גורלו של "ילד אחד ביסודי" - ילד מוחרם על ידי בני גילו מסיבות חסרות פשר, רגש ושכל... ילד שבסוף "לא הופיע בכיתה"! השיר הוא מכמיר לב, בלשון המעטה, והביצוע על ידי הכותבת-זמרת מכאיב ומרגש עד אימה!

... במעבר חד מאוד מהפרטי אל הציבורי, ותוך התייחסות מטפורית: לתחושתי האנושית והאזרחית וגם היהודית, כזו של זקן בן 75 שראה בחייו דבר או שניים - מדינת ישראל ובעיקר החברה הישראלית מצויה כרגע במצב שמרפרר לאותו "ילד מטריה" מסכן ונואש עד פלצות - לתחושתי, אנחנו כולנו הובלנו והובלנו במשך 56 השנים האחרונות [זה קו פרשת המים, לעניות דעתי הצולעת, סיום מלחמת 1967, שם לקתה החברה הישרלית היהודית בתסמונת האופוריה המקברית הממאירה שהלכה והפכה כרונית ומסלימה עם השנים בדומה למחלת ניוון השרירים והמוח שאינה ברת ריפוי] למצב צבירה סופני של שבר בלתי פתיר שמאגד בתוכו את כל 8-6 השסעים המוכרים איתם חיינו עד כה בשיווי משקל שברירי, לידי אפוקליפסה אחת גדולה שמתגלגלת אט אט ובבטחה לפתחנו ועל ראשנו... כמאמר הפתיחה והסיום של השיר:

"היה איתי ילד אחד ביסודי

שאני זוכרת אותו יותר טוב מכולם

לא בגלל שהוא היה הכי יפה

לא בגלל שהוא היה הכי חכם

בחורף הוא היה לובש חולצות קצרות

בקיץ מעילים ומטריות

מה יש לך?

למה לעצבן?

למה לעשות סתם?

את המשקפיים שלו הוא הדביק עם סלוטייפ

אחרי ששברו לו אותם בהפסקה

והקלמר שלו תמיד נשאר ריק

מאז שהתרוקן אל האסלה

וכמה שצחקו עליו הוא צחק איתם

.

.

.

והדמעות זורמות עליו

מעצב ובושה

ונהיה לו קצת רטוב

אז הוא פותח מטריה

והוא לוחש לאלוהים

אם אתה קיים

תעשה לי איזה נס

ותיקח אותי מכאן

ואולי שמעו אותו

את ילד מטריה

כי יום למחרת

הוא לא הופיע בכיתה

                            ואידך זיל וגמור!

על פרדיגמת ארבעת הפרשים בימים אלה!

     על הקשר בין תיאורית ארבעת הפרשים/סוסים/ מרכבות

לבין תקופת ההפיכה המשטרית, התפוררות אומה וימי בין המצרים?

בשיחה בין מלאך אלוהים לבין הנביא זכריה (המאה התשיעית לפני הספירה) מופיע הקטע האייקוני הבא אשר את תוכנו מספר-מתאר הנביא עצמו: "ואשב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים וההרים הרי נחושת. במרכבה הראשונה סוסים אדומים ובמרכבה השנית סוסים שחורים. ובמרכבה השלישית סוסים לבנים ובמרכבה הרביעית סוסים ברודים אמוצים. ואען ואומר אל המלאך הדובר בי מה אלה אדוני? ויען המלאך ויאמר אלי אלה ארבע רוחות השמים יוצאות מהתיצב על אדון כל הארץ. אשר בה הסוסים השחורים יוצאים אל ארץ צפון והלבנים יצאו אל אחריהם והברודים יצאו אל ארץ התימן. והאמוצים יצאו ויבקשו ללכת להתהלך בארץ ויאמר לכו התהלכו בארץ ותתהלכנה בארץ. ויזעק אותי וידבר אלי לאמור ראה היוצאים אל ארץ צפון הניחו את רוחי בארץ צפון." (תרי עשר, זכריה, פרק ו', פסוקים א'-ח').

הקטע הקדום הזה הוא המקור ממנו התפתחה התיאוריה על "דימוי הרביעייה" דנן לדתות, תרבויות (ספרות, אמנות, פוליטיקה) שונות בתקופות שונות עד לימינו אלה. כמות הפרשנויות היא כמעט אינסופית (לא נדון בהן כאן). יש לשים לב לכמה פרטים מוזרים (בהשוואה למה שהתפתח על בסיס הטקסט הזה בהמשך הזמן): מדובר בשיחה בין נביא זעם לשליח אלוהים בחלום מכוון; אין בקטע הזה פרשים (בני אדם רוכבי סוסים); יש מרכבות לא מוגדרות, סתמיות; ויש סוסים רתומים ללא אזכור מספרם, הרכיב הבולט בקטע הוא צבע הסוסים: אדומים, שחורים, לבנים וברודים-אמוצים (מהו 'ברוד' על פי פירושים שונים? חיוור, ירקרק, מנומר, שאינו בצבע אחיד, בעל כתמים; מה זה 'אמוצים'? אפור, אמיץ, ? ...); על פי המלאך, הם נשלחו/נשלחים על ידי אלוהים לארבע רוחות השמים בשליחות עלומה (שמתבהרת בהמשך העלילה) כדלקמן: האדומים -- שליחותם לא מוזכרת!?; השחורים נשלחו לצפון; הלבנים נשלחו למערב ('יצאו אל אחריהם' -- העומד ופניו מזרחה, הרי שמאחוריו זה המערב); הברודים נשלחו לדרום (תימן); והאמוצים (מכאן שיש אולי חמישה סוגי סוסים? חמש מרכבות?...) נשלחו להתהלך בארץ כולה בלי כיוון מוגדר.

יש לשים לב, בספר זכריה יש פסוק ש-מטרים את הקטע הזה: "ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום עומד בין ההדסים אשר במצולה, ואחריו סוסים אדומים, שרוקים (בעלי צבע לא ברור או מנוקדים בכמה גוונים, בדומה לברודים?) ולבנים." (זכריה, פרק א', פסוק ח') -- גם כאן מדובר בשיחה בין הנביא למלאך בחלום, אבל כאן אין מרכבות, יש פרשים, צבע הסוסים מעט שונה ובהמשך הפסוקים מסתבר שהם נשלחו על ידי אלוהים למשימות מוגדרות על פני הארץ.

נראה כי מדובר בשני קטעים משלימים שבעקבותיהם יותר ברור מקור הנביעה של "דימוי הרביעייה".

בספר האחרון בברית החדשה (בת 27 ספרים; המאה הראשונה +... אחרי הספירה), ספר שמכונה "ההתגלות" או "חזון יוחנן" ומתאר את אחרית הימים (האפוקליפסה), מופיע הקטע הבא בתחילת הפרק שקרוי "החותמות" (שם, השה פותח את ארבע החותמות הראשונות מתוך שבע, כדי להראות מה מסתתר בהן):

"ראיתי והנה סוס לבן ורוכבו נושא קשת; עטרת נתנה לו והוא יצא מנצח ולמען ינצח. כאשר פתח את החותם השני [...] סוס אחר יצא, אדום כאש. לרוכבו הותר להסיר את השלום מן הארץ כדי שיהרגו זה את זה; וחרב גדולה נתנה לו. כאשר פתח את החותם השלישי [...] ראיתי והנה סוס שחור ורוכבו מחזיק מאזנים בידו. ושמעתי כמו קול [...] "ליטר חיטים בדינר ושלושה ליטרים שעורים בדינר ולשמן וליין אל תזיק". כאשר פתח את החותם הרביעי [...] ראיתי והנה סוס ירקרק ורוכבו שמו מוות, ושאול הלכה אחריו. ונתנה להם סמכות על רבע הארץ, להרוג בחרב וברעב ובמוות ועל ידי חיות הארץ" -- ובכן, כאן אין מרכבות; יש פרשים אמיתיים בעלי אביזרים ושליחות מוגדרת, אבל שוב, צבע הסוסים קובע (סדר הופעת הצבעים שונה), והפעם ברור שמדובר בכל פעם בסוס אחד ורוכב אחד: סוס לבן שרוכבו נושא קשת ולראשו עטרת ניצחון; סוס אדום ורוכבו נושא חרב גדולה זורעת אש; סוס שחור ורוכבו מחזיק מאזנים וקול שמצביע על רעב; סוס ירקרק ורוכב ששמו מוות מלווה בשאול תחתיות. הפעם הדימויים ברורים, כולם מסמלים את אחרית הימים והקץ הסופי: הכיבוש, המלחמה וחיסול השלום, הרעב כמגפה מכלה, והמוות במלוא תפארתו, הריקבון. 

בתחילת המאה ה-14(אחרי הספירה כמובן) מופיע הטקסט השירי הקאנוני "הקומדיה האלוהית" של דנטה אליגיירי איש פירנצה (1321-1265). האפופיה משתרעת על פני שלושה כרכים עבים ועלילתה פורשת בגוף ראשון את חזיון מסעו של המשורר מהגיהנום (התופת, השאול) דרך טור הטוהר אל העדן. הטקסט העצום והמרהיב גדוש בתיאורי מרכבות, סוסים ורוכבים למיניהם, אך ללא קשר לתיאורית ארבעת הפרשים.

בהמשך אנו מוצאים בעת החדשה, ציורים (הבולט והידוע שבהם ציורו הענק של ויקטור וסנצוב מ-1887 "ארבעת פרשי האפוקליפסה" שמתאר אחד לאחד את חזון יוחנן), סרטים וסיפורת מהמאה העשרים ועוד. ההשלכה הכי מודרנית ומלהיבה היא זו שמופיעה במחקריו, מאמריו וספריו של פרופ' (אמריטוס מאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל)) ג'ון גוטמן, פסיכולוג קליני אמריקני, יליד 1942. עבודתו מתמקדת בחקר הזוגיות: פרמטרים שמנבאים כישלון וגירושין ולהיפך (הצלחה ויציבות הזוגיות). הוא פתח את התיאוריה של ארבעת הפרשים שבה הוא טוען כי קיימים ארבעה פרשים המובילים לאפוקליפסה, קריסה שלהתקשורת בין בני זוג. מאידך יש ארבעה אפשרויות לעצור אותם עם תגובות נגד.

הפרש הראשון הוא ביקורתיות הרסנית על בן הזוג -- תגובת הנגד: גישה עדינה, הבעת רגשות הדדית והכלה חיובית; הפרש השני הוא הגנתיות עצמית תוקפנית (התקרבנות והאשמת האחר) -- ת.נ.: לקיחת אחריות; הפרש השלישי הוא בוז (הפגנת עליונות, זלזול, התנשאות, עוקצנות, ציניות, לעגנות) -- ת.נ.: התחשבות, כיבוד והערכה של האחר, תוך הבעת רגשות עצמית; הפרש הרביעי, האחרון והכי גרוע הוא התעלמות (אטימות, נסיגה רגשית, הסתגרות והתרחקות) -- ת.נ.: כמעט בלתי אפשרית ובכל זאת: הרגעה עצמית, עצירת מפולת הרגשות, ויסות וחשיבה-הערכה מחדש.

                                                        וכעת לעניינינו, כאן ועכשיו:

בסך הכול, ההיסטוריה של פרדיגמת ארבעת פרשי האפוקליפסה המשמשים כמובילים לאבדון! ולפיכך, באותה העת משמשים כמגדלורים ונורות אזעקה המאירים כתובות על הקיר ומצביעים על האפשרויות לעצירה, תיקון, פיוס לפני הליכה-נפילה לתהום וחזרה לשפיות, רוגע ושלום בית. אפשר, צריך וזו אף חובת כולם ללמוד הרבה מהנביא זכריה, השליח יוחנן ופרשן הזוגיות גוטמן -- על האופן שבו החברה הישראלית מנהלת מחלוקת מרה ברגעים אלה ממש, יום ב' 24.07.2023!!!

הפרשים מלמדים אותנו שהמטפורה יכולה בקלות להפוך למציאות! שחברה בהתפרקות מבפנים עלולה בהחלט להגיע אל פי תהום, וצעדי גלופ סוסיים יובילו אותה לנפילה שאין ממנה תקומה. מה שלא יקרה כעת חיה בכנסת ומסביבה -- איזה צד שלא ינצח או כן ינצח יזכה בניצחון פירוס מחריד! האם, התינוק והמים כולם יתרסקו מטה!

למעשה, הפרשים של היום (הצדקנות והשקרים, העקשנות והקטנוניות, הנקמנות, השיסוי, הביזוי והפילוג ושנאת החינם בין ובתוך השבטים... והכול מבפנים ללא קשר לאויב מבחוץ) זהים לפרשים של ערב תשעה באב לדורותיו [החורבן הראשון, השני, השלישי (מרד בר-כוכבא), אלפיים שנות חורבן של גלות פסיבית וציפייה למשיח חסר תוחלת ותכלית, כולל פוגרומים, התבוללות ושואה...] -- הדרך היחידה לצאת מדהרת האמוק לקצה המצוק היא עצירת הסוסים, הרגעת הרוחות, כניסה לישיבה בחדר סגור במשך חודשים שנה או שנים עד צאת עשן לבן -- ובינתיים: ליקוק הפצעים, איחוי הקרעים ושמירה על הקיים...

על לוקשן, אלכוהול וגפילטע

                            שובם של מוכרי האטריות -- פואמה/בלדה/מחאה? 

אי שם בעבר, מאות ואלפי שנים שחלפו,

חיו בני שבט אחד, צבר עדות וחמולות

של עם אחד, עם נבחר, עם סגולה, אור וחשמל לגויים,

נבחר על ידי ומפי טבעת של אל אחד בוחר ואוהב --

מפוזרים שפוזרו בארצות רבות בתוך עממים מפוארים.

זיכרון עברם לוט בערפל שכחה, אך מסופר כתולדות, כאגדה או כבדייה

לדורות של ילדים וגויים שבגרו, חיו ומתו בין שנאות וסבל,

למדו ולימדו את אמנות השרידה בכל מחיר

מול מלך, קיסר וצאר, מול משיח מתעכב לאין קץ 

וצוררים מכל המינים והסוגים...

והם הצטיינו בשלוש מלאכות כולל השראה, ייצור, שיווק ומכירה:

אטריות למרק, וודקה לסימום ולשמחה, וקרפיונים ממולאים מסוכרים לקיבה!

והם הגיעו לשכלול מופלג עד כדי יכולת מופלאה... אפילו...

למכור קרח לאסקימוסים, בדיות לקוזקים, וחלומות באספמיה לעצמם,

ושמם יצא לתהילה ברחבי תבל כולה כ-השבט מוכרי האטריות לעילא ולעילא!

יום אחד הופיע בקרבם מנהיג שחור זקן

שלאחר חמישים שנות חלום ומאבק הקים להם מדינה-ממלכה מודרנית כהלכה...

כן, כן, מדינה ל- אומה של מוכרי לוקשן, שיכר לגויים ודגים בטעם סוכר!?

וזה ממש קרה, והם אכן, כמעט, השתנו לטובה ללא היכר, ובמקום

לחלום על משיחי שקר, לעבוד את חצרות החסידים, לעסוק בלופטגשעפטן ולחכות לטלאי צהוב --

הם הקימו ממלכה לתפארת של חירות, שיוויון ואחווה... כמעט...

לא, לא מושלמת אבל קיימת ושורדת ואף מתקדמת.

והם שכחו את אמנות מכירת האטריות-בדותות

ואפילו את הלוקשן, הפעם תחת המותג פסטה החלו לייבא מרומא --

מקום אליו הוגלו אבותיהם במאות השנים שחלפו.

או אז, אחרי 75 שנה של צעידה קדימה... לכאורה...

באה ועלתה כשמש שחורה הנהגה מוזרה והחליטה לחדש ימיה כקדם

ובבת אחת להחזיר עטרה ליושנה.

והיא החלה למכור אטריות-בדיות בקצב מסחרר...

והפעם לאטריות כבר לא קוראים לוקשן או פסטה או טורטליני, אלא --

רפורמיני, חארטוטיני, לזניה משכבות של סבירותיני ובג"ציני

ואפילו רביולי ממולאים בדיקטטוריני על משקל הגפילטעיני מתקופת האבות!

ברם-אולם! הפעם זה לא קורה בין גויים ומול צאר --

כעת זה נמכר לצאצאי השבט ההוא מן העבר,

והיא, אותה הנהגה מוזרה, הייתה בטוחה שזה טעים וערב לחיכם המר...

אך שוד ושבר! הסתבר שהצאצאים האלה כבר לא מוכנים ולא יכולים

לבלוע לוקשן למהדרין ולשלשל שרוכים של בובה מייסעס לגרונם, אבוי,

הם יוצאים לרחובות, לכיכרות ולצמתים ומפגינים בעוז של אזרחים

ולא מוכנים לאכול את הקיגל אטריות הזה...

לא, זה לא שחדלו לאהוב לוקשן, אבל לא כאלה!

הם רוצים אך ורק ספגטיני מהסוג שקרוי דמוקרטיני! ואידך זיל וגמור!

לכו הביתה מוכרי האטריות, חזרו לשם, לגולה שלכם! להתנחלויות שלכם ולישיבות הטפיליות שלכם!

ואנחנו, עם או בלי 'חוטיני' נשאר כאן...

לוקשן תמכרו לגויים, הרי אתם אורלוקשים בעבורם כדברי אלוהים חיים ורבנים חמודים...

על סבירות הדמוקרטיה

                                 על חירות זועקת מתוך סבירות ללא עילה 

[נכתב בלילה בהשראת מרובע של 'דברים' שיובאו בסוף ה'אמירה השירית' שפרצה מתוך ביצת כאב זועם ומיואש...]:

כבר היה מי שעמד בשער וזעק:

(בדיוק לפני חמישים ושש שנה)

משוגעים רדו מעל הגג או האטד.

הכיבוש אינו שחרור, הכיבוש משחית!

השלטון על 'אחר' ישחית, החירות תישחט,

של השולט וגם של הנשלט.

האמינו, יום יבוא וגם יגיע

גם אם עשורים רבים יחלפו... כי מתרגלים, מתעלמים ושוכחים.

אזי הקורבן הנצחי, השה לעולה

יהפוך למקרבן יהיר וחסיד לעילא.

את מיטב בניו יהפוך לקלגסים-שוטרים

בשם 'חירות' מקודשת לאל נקמות

ולאבנים לדם צמאות, ואזי -- 

אותו העם (וגם העם האחר)

יהפוך בעצמו לשה לעולה,

והחירות, אנא היא באה???

                 ולכן:

שלטונ(-)עם [דמוקרטיה>חירות אדם]

     אני כותב-כואב את שמך

על רחובות אספלט ומדרכות

על כיכרות, צמתים ושבילים

על עצים ורמזורים

על שלטים, דגלים וסטיקרים

על חולצות ובדים

     אני כותב-כואב את שמך

על גבעות ואנדרטאות

על הרים, עמקים וחורשות

על צריפים ומגדלים

על מגדלורים ועננים

על שעות, ימים ולילות

     אני כותב-כואב את שמך

על רשתות וניירות

על קירות וכנסיות

על אלחוט ועפיפונים

על פצעים וחבורות

על מוחות ולבבות

על פרסות סוסים ומכתזיות

     אני כותב-כואב את שמך

     אני טובל וחורט את הד קולך

חירות, חירות, חופש עם סבירות

               חירות

מרובע 'הדברים' שהיו השראה לאמירה דלעיל:

שיר המחאה המכונן של המשורר הצרפתי פול אלואר (1952-1895), "חירות, אני כותב את שמך" [מתוך: דם ואור, שירה צרפתית לוחמת, שירי התנגדות במלחמת העולם השנייה, בחרה ותרגמה אוולין כץ, הוצ' ספרי עתון 77, תל-אביב, 2014, עמ' 36-35].

מאמר של דנה פרנק, "להגדיר מחדש את החירות", מוסף הארץ, 07.07.2023, עמ' 53.

הספר זעקי, ארץ אהובה, של הסופר הדרום-אפריקאי אלן פטון, תרגום אהרון אמיר, הוצ' עם עובד, תל-אביב, 1971, פורסם במקור ב-1948.

רומן המופת האופרמנים, של ליאון פויכטוונגר, מגרמנית: ניצה בן-ארי, הוצ' פן וידיעות אחרונות, תל-אביב, 2023, פורסם במקור ב-1933... מתוכו המוטו הבא שאומר הכל:

 

     "יותר מכול מפחד ההמון מן החוכמה. אילו היו מבינים מה באמת מפחיד, היו מפחדים מהטיפשות" - גתה.