חנוך לנער על פי דרכו=השיח הציבורי... והתוצאה... לעתיד?
על הטריבונה של האיצטדיון יושבים נקבות וזכרים, ילדות וילדים, נערות ונערים, בני נוער לפני כניסתם לעולם המבוגרים האחראיים!? בני כול המינים (להט"בים), הצבעים, הלאומים והדתות... הם מקשיבים ומתבוננים (ומתחנכים על פי המודל של השוליה: שומע ורואה ועושה כמו המורה) בריכוז עצום, אפרכסות ואישונים ממוקדים בזירה, שם למטה בחול שהוא לא חול אלא אולמות הכנסת, בתי המשפט, אולמות הכנסים, מסכי הטלוויזיה, צגי המחשבים, כיכרות הערים והכפרים, הרשתות החברתיות והמלבנים המרצדים בכיסי עכוזים אחוריים. בטריבונה עצמה שורר שקט מוחלט וכולם מחזיקים ידיים זה לזה, אין במבטים שנאה, יש רק ציפייה לאהבה, אחווה ושיוויון ובעיקר ל"והצנע לכת" ול-"ואהבתה לרעך כמוך"... למתבונן מהצד או מלמעלה, לחייזר ולאל, לטבע ולמדע -- נראה כאילו תמימות של דבש נוזלת מראשם, טוהר בתולי בל יגונה... עדיין...
ברם-אולם, מה הם שומעים, רואים וחשים???
אסופה ענקית ועלובה של פוליטיקאים, מנהיגים בגרוש, עסקנים, נבחרי ציבור, מאכערים, לוביסטים, עורכי דין, יועצים מטעם לכל טעם, יח"צנים, מוכרי לוקשן, מומחים מטעם עצמם ולרגע ועוד ועוד מקבלי משכורות על חשבון משלמי המיסים הקטנים השבויים בידי הון-שלטון לצורותיו... וגם המון ידוענים, משפיענים ומפורסמים וטפילים מטעם עצמם! בקיצור ערמה ענקית שמתגוששת ורועשת ופולטת פסטיבל של צרחות, קללות, ביזוי והשפלה, הכפשות, שקרים ועלילות שווא... והצורה? אין דיון, אין שיחה, משסעים זה את זה, צווחים ומצווחים... אי-אפשר להבין דבר, אין שום משמעות לידע, אידאולוגיה מוסר או ערכים, יש רק "כולם נגד כולם" ולא חשוב למה ועל מה... אין סליחה או בבקשה או הקשבה רחמנא ליצלן... בקוליסאום ברומא שררו יותר שקט, משמעת וסדר!
אז מה הצעירים שעל הטריבונה צריכים ללמוד מהזירה הזאת?
להיות כמוהם! וכך לחנך את צאצאיהם וכך הלאה!... או לקום ולסלקם!... או לברוח למקום אחר?
בכל מקרה העתיד הרחוק ברור... אלא אם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה