על לקיחת אחריות

                                נורמה והמקרה הקוריאני

     להלן סתם מקרה מקרי מהגלובוס והמרשתת, מהזמן והמרחב... מה-

ביום שלישי, ה-15 באפריל 2014 הפליגה ספינת מעבורת בים לחופי קוריאה הדרומית. על הסיפון היו 475 בני אדם, מתוכם 30 אנשי צוות, 325 תלמידי תיכון בגילאים 17-16 ו-15 מורים... הספינה טבעה בבת אחת! חולצו ממנה 174 בני תמותה. ב-17 באפריל, 48 שעות אחרי האסון, הוצא צו מעצר לקברניט המעבורת ולשני אנשי צוות נוספים אשר נמלטו ראשונים מהסיפון. בהמשך נעצרו יתר אנשי הצוות שנשארו בחיים. ב-15 במאי, 30 יום אחרי האסון, הוגשו נגד הקפטן וארבעה אנשי צוות כתבי אישום בגין הריגה, נגד יתר אנשי הצוות הוגשו כתבי אישום בגין רשלנות פושעת. בערעור לבית המשפט העליון הורשע המפקד ברצח ונידון למאסר עולם. אנשי צוות נוספים נדונו למאסר של שנה וחצי עד 12 שנים... לא היו שם: מעצר בית, עבודות שירות או עונשי על תנאי או... והמשפטים התנהלו הרבה פחות משנה! עד סוף 2014 הפרשה נסגרה!

ב-17 באפריל, 48 שעות אחרי האסון, סגן מנהל בית הספר התיכון, אשר היה אחד הניצולים, התאבד בתלייה... הוא לקח אחריות, כך אומרים... ב-27 באפריל, 12 יום אחרי האסון, הודיע ראש ממשלת קוריאה הדרומית דאז, על התפטרותו בעקבות המחדלים בשרשרת הממשלתית בטיפול באסון ובאי-מניעתו... הוא וכל הממשלה לקחו אחריות, כך אמרו...

במקרים דומים ביפן, שרים בצעו חרקירי, פטנט יפני ללקיחת אחריות שאינו מקובל בקוריאה הדרומית...

בשתי המדינות שורר משטר דמוקרטי למשעי... עם זאת לא חסרה שם שחיתות... כמו אצלנו... והם לא חשו שצריך ועדת חקירה שהרי הכול היה ברור כשמש...

עכשיו, קורא יקר, אנא ממך, קח אחריות מחשבתית בלבד, עשה את ההשוואה למדינת ישראל אחרי אסון צפית, אסון מירון ואסונות דומים בעבר הרחוק והקרוב ואלה שיבואו עלינו "לטובה" בקרוב ולמרחוק... צא ולמד...

     ואידך זיל וגמור! 

רמז דק: זה ההבדל בין חוק ורף פלילי לבין נורמה של מנהיגות נבחרת... אצלנו ראש ממשלה זהה (ומזדהה עם) לסתם גנב עלוב כי זכות החפות שווה לשניהם!?!?