לכתה של לביאה
הידיעה הגיעה מן האוויר:
הלביאה הישישה הלכה לעולם של מעלה,
אל שדות השלף של עולם שכולו טוב.
אי שם בעבר, היא הגיחה אל עולם רע ושחור ואכזר...
ושרדה!
וכאן למטה הניבה עולם טוב, ישר ומופלא!
בשעת התה של חמש אחר הצוהריים,
הם טיפסו במעלה גבעה ללא גדר,
מי במכונית, מי ברגל ומי בקלנועית.
בראש הגבעה ברושים מעוצבים וינבוטים פראים
וכמה עשרות אבני מצבה פשוטות...
שמש יוקדת מצוננת ברוח קדים של תחילת קיץ,
באמצע שדות חיטה קומביין מעלה אבק,
ומשמאל בעמק, בתים טובלים בירק... וכאן
זקנים וזקנות, צעירים וצעירות,
ללא עניבות ומיני תרבושים
אבל עם סנדלים...
פה ושם פיליפיניות והודיות דאוגות,
דמעות זקנות זולגות בשקט מופתים...
ברקע של לחנים עבריים של מדינה יהודית.
"יתגדל שם האדם,
יתעלה פעל-חייו
ויתקדש בזכרוננו [...]
יפקד זכר האדם,
הד-חייו כזהר הרקיע בליבנו [...]
המשך-החיים
יצמיח פורקן לכאבנו [...]
יתגדל שם האדם וישתבח בזכרוננו." --
אין אלוהים כי יש אדם,
ויש זיכרון של מעש חיים,
ויש מורשת של מדינה ןלא של גלות.
וכי מה החטא בקדיש קיבוצי, חילוני ואנושי,
ולא בארמית עתיקה של מסורת ללא נשמה...
מה להם ולעורבים השחורים שלא הגיעו...?
איפה הוא היה כשהלביאה הגיחה
אל עולם שחור מזוועה?
[נ.ב. לזכרה של לביאה אלה... סוף אפריל 2021]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה