מהי הדרך היעילה ביותר להתמודדות עם משבר (אסון טבע, מגפה, מלחמה, חורבן כלכלי-חברתי וכדומה)? -- מניעה שלו? התכוננות לקראתו? טיפול בו? התעלמות ותו לא (התנהלות בת יענה)?...
משבר הוא תהליך של קושי שבסופו הקלה וגאולה באמצעות פתרון יצירתי חדש. המשבר נתפס כאירוע פתיר שיש לו סוף חיובי. במילים אחרות, משבר הוא נקודת מפנה בבחינת ירידה לצורך עלייה. לעומתו, הטראומה היא שבר, קרע ושסע שמקורו באסון פתאומי שמחולל תחושה של אימה, שיתוק, חוסר אונים וחידלון עד מוות. השבר אינו מבשר פתרון, גאולה ורנסנס. הטראומה (שבר) היא חוויה נמשכת, החוזרת על עצמה. היא גורמת לפוסט-טראומה שמביאה את הקורבן לייאוש ותסכול שנגמרים במבוי סתום. במצב זה האדם "מטיח את ראשו בקיר" פעם אחר פעם בניסיון להתגבר על הטראומה ולחזור לשלווה ואיזון שמאפשר חיים (הומאוסטזיס מחדש, איזון מחדש). יש לציין שני הבדלים נוספים בין משבר לשבר (טראומה): "זמן המשבר הוא רציף, לינארי ואופטימי והוא מבשר על חיים חדשים", לעומתו "זמן הטראומה הוא זמן מסובך הרבה יותר ובו מעורבים דווקא יצרי מוות. זהו בראש ובראשונה זמן החזרה, הרפטיציה וזמן ה'בדיעבד'". התסמין חוזר על עצמו שוב ושוב וכך מכונן בדיעבד את השבר כמקור נובע. משום כך לא ניתן להיגאל לגמרי מן הטראומה. אפשר וצריך לחיות איתה ולנהל אותה ולהתנהל לצידה.כמו כן, בשונה מהמשבר, הטראומה היא פולשנית ומתנחלת מתחת לעור ללא יכולת להיפטר ממנה.לסיכום, במשבר יש בטחון מלא באפשרות קיומה של גאולה וזאת מטרת החתירה. בטראומה (שבר), אפשרות הגאולה היא רמייה ואשליה שצבועים בפסימיזם ומלנכוליה -- האדם מוכרח להילחם עבור דבר שאין לא סיכוי להתממש במלואו [גולדברג, עמוס. "טראומה בגוף ראשון, כתיבת יומנים בתקופת השואה, הוצ' דביר ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אור יהודה ובאר שבע, 2012, עמ' 108-104].
מילת המפתח בהבנת השאלות שבכותרת היא המושג "חוסן". המונח חוסן, בלועזית resilience, מובנו בלטינית הוא "מנתר בחזרה" כמו קפיץ שנדחס או ריבאונד במשחק הכדורסל. החוסן במקרה זה מבטא את היכולת (כושר) או התכונה של חומר לחזור למצבו הקודם אחרי שכופפו אותו, מתחו אותו או דחסו אותו... ובמקביל, את היכולת של אדם להתמודד בהצלחה עם אירוע משברי פוגעני, לצאת ממנו ולחזור למצב הטרום משברי ואף לצמוח יותר. החוסן האנושי מבטא, אם כן, איתנות פנימית, יכולת התנגדות, יכולת עמידה, יכולת התגמשות והסתגלות (אלסטיות), כושר השתנות והתכוננות לבאות, ובקיצור, חסינות. היכולת הזאת היא תכונה מולדת, אך ניתנת לרכישה בדרך פעילה (פיתוח חסינות על ידי הידבקות או חיסון פעיל, מצב שמעודד יצירת נוגדנים על ידי מערכת החיסון הטבעית) או בדרך סבילה (חיסון על ידי מתן נוגדנים מבני אדם אחרים או בעלי חיים) או ניתנת לטפול על ידי תרופה המונעת או מחסלת את המחולל באופן סלקטיבי. מומחי טראומה מדגישים את תכונת החוסן הנפשי של בן -האנוש, את האלסטיות של מוחו ותודעתו לחזור למצבו התקין הטרום משברי או ללמוד לחיות עם הטראומה לטווחי זמן ארוכים.
בעוד זמן קצר תמלא שנה לחיינו במשבר (ואולי שבר, טראומה?) הקורונה, המשבר הכלכלי-חברתי שבעקבותיו והשבר הפוליטי העמוק שהתפתח בתוכנו בעשורים האחרונים לפני המשבר הבריאותי הנוכחי -- שבר שמתבטא בהתפוררות הלאום, פלגנות השבטים, התמוטטות הדרגתית של השיטה הדמוקרטית והמעבר מסוציאליזם חמלתי לקפיטליזם חזירי... מנקודת המבט של האזרח הקטן, משלם המיסים אנו עדים לתהליך מסוכן של מעבר הדרגתי מ-: "האמנה החברתית הקלסית"(נוסח רוסו וקודמיו) שעסקה במניעת אלימות בלתי מבוקרת ומתן בטחון חיים ורכוש לאזרח הפשוט תמורת פגיעה מסוימת בחופש הפרט על ידי מתן אישור למדינה לעסוק באלימות ממוסדת (משטרה, צבא, משפט ובתי סוהר...)למענו (המאה ה-18 וה-19)... ל"אמנה חברתית טיפולית" שבה המדינה מעניקה לאזרח הקטן לא רק הגנה על חירותו אלא גם דאגה לחינוך, בריאות ורווחה (מדינת הסעד המודרנית של המאה ה-20 בעיקר באירופה וגם בישראל עד סוף שנות השבעים של אותה מאה)... וכעת חיה מעבר ל-"אמנה חברתית ניאו-ליברלית" (סוף המאה ה-20 ותחילת המאה הנוכחית... בעיקר בנוסח האמריקאי אותו מחקה כעת הממשל הישראלי של העשורים האחרונים) המבקשת לצמצם את אחריות המדינה להתמודדות עם משברים מכול הסוגים על ידי כך שהמדינה מעתיקה את נטל ההתמודדות אל האזרחים ומסתפקת בהשקעה בהכנתם הנפשית, רוצה לומר חיזוק החוסן שלהם ותו לא. במילים אחרות: עברנו מאזרח עצמאי וחופשי לאזרח פגיע ומטופל וכעת לאזרח חסון וחסין שנשען על הקהילה והמגזר השלישי בעוד המדינה עומדת מן הצד ומספקת נוגדנים בלבד... המדינה לא עוסקת במניעה, עוסקת מעט בטיפול בדיעבד, ובעיקר משקיעה בחוסן החברתי על ידי קריאות עידוד מהטריבונה במקרה הטוב והתעלמות במקרה הרע.
באופן פרקטי, המדינה לא עוסקת במניעת מגפה או מניעת מלחמה (הסכסוך הישראלי-פלסטיני) על ידי השגת שלום או מניעת חורבן כלכלי-חברתי... אלא מטפלת בדברים בדיעבד' על ידי ציפייה לחסון, חיזוק חוסן לקראת מלחמה וחלוקת כסף במשורה לאזרחים הקטנים בבחינת "אנו עושים למענכם מה שאפשר שהרי המשברים הם מן אללה" -- גישה פטליסטית מרשימה באיכותה! ועל פי הפרשנות שלי: טיפוח חוסן הוא בריחה ממניעה וטיפול 'בדיעבד' הוא מן החוץ ולפה בעוד שכל בר בי רב מבין שהדרך הכי יעילה וזולה להתמודד עם משבר או שבר היא עלי ידי מניעתו בעוד מועד... [ראו: מאמר מדהים של ז'וז'ה ברונר וגליה פלוטקין עמרמי, "הבטחת החוסן והאסון העתידי",גיל' 2 של כתב העת "הזמן הזה" בהוצ' מכון ון ליר בירושלים, עמ' 30-26, שצורף לעיתון הארץ ביום שישי ה-27.11.2020] -- ועל רקע זה האנדרלמוסיה תחת הממשל הנוכחי והטרמפיזם האמריקאי הם בהירים ומסנוורים כשמש בצהרי היום... ואידך זיל גמור...
סיפור אמת קצר כאילוסטרציה: לפני הרבה שנים... בעיר אמריקנית גדולה היה רובע עוני ענק שסבל מכול התחלואים הידועים: עוני, אבטלה, סמים, אלימות ומה לא. כמות אדירה של תינוקות לנשים מכורות לסמים נולדו מכורים ונזקקו כמובן לאשפוזים ארוכים בבתי תינוקות ופגיות לצרכי גמילה על חשבון הקהילה הענייה. העירייה לא עסקה במניעה, חינוך, חיזוק חוסן וכדומה... היא כן גייסה תרומות ענק להקמת בית חולים מיוחד עבור התינוקות האלה, מוסד מפואר סופר מודרני שנועד לטפל בבעיה בדיעבד!... היו טקסים, סרטים נגזרו, כותרות עיתונים הריעו, ומה לא... עד שקמה עובדת סוציאלית אחת זקנה אך מנוסה ושאלה את שאלת התם: "האם לא היה יותר נכון להשקיע את הכסף בשיפור הדיור, חינוך הנוער, מניעת האבטלה ומלחמת חורמה בסמים ובאלימות ובכך לייתר את הצורך באותו מוסד רפואי מפואר?" -- היא נזרקה מכול המדרגות וזה לא מפתיע כלל וכלל.
קשישא אהובנו אני קורא בשקיקה את הגיגך וליבי מתפעם כל פעם מחדש אני לומד ומשכיל מדבריך באופן תדיר קשישא או אבינו יצחק למי שבוחר בך כמנהיג למשל אני על אף היותך אדם רגיש ומשולל גינוני מלכות.דע לך שמח האנושי על שתי אונותיו אינו יכול להיות אלסטי פר אקסלנס הוא סה"כ שריר וככזה מכווץ ורפוי תדיר כיאה לשריר הוא גם ניתן לגדול ולהעצים וזו כבר בחירה אישית .יש כאלו שיעדיפו לפתח את שרירי הגוף.עכשיו אני נזכר כמה היית אומר לי לאחר ניתוחים ציגלה העיקר שהראש עובד והיית חותם ביידיש בי גזונט .תהיה בריא פרופסור יצחק הנאור המואר ומחזיק הנר אמונתי שהבורא אחראי לתהליך התקין של האלסטיות של השריר דנן (שוב מילה שלמדתי ממך גם ניצחון פירוס) לפי האנטומיה הדתית הנשמה שוכנת במח והיא חלק מהבורא לא נדון כרגע בממדים) עכשיו אי לכך היא מקבלת חיות כל יום מחדש ומנתבת אותה לגוף הפיסי.האמונה שהיא מושג מעבר לתפישה הרציונאלית שמלבד הבורא לא משנה שמו בייחודו ובעצמותו ביחד עם קיום מצוותיו וחוקיו על בסיס תמידי מחוללת דברים שהמדע או הפסיכיאטריה המופרכת אין להם הסבר לכן הטרמינוחוגיה של טראומה או פוסט טראומה לא שאני מזלזל הם רק מילים כבדות משקל או הסבר לוגי לכאורה למדע הנפש .כמו גם במאקרו שמדינה עוברת טראומה יש לזה תכלית ברורה והיא להחזיר אותה למצב מאוזן קרי אמונה ותלות בבורא העליון שבעדרו היינו נמחקים פה מזמן אתה בטח מכיר כהיסטוריון חובב את הבלתי אפשרי שהתחולל בנרטיב היהודי.אי לכך אהובי יצחק מורי ורבי אני ממליץ לכל המשכילים למינהם שבאופן עקבי מוצאים הסברים לכל מיני תופעות להביט להתבונן ולהפנים סוף סוף שתא חי אינו מתקיים מכח עצמו והכלי זקוק למי שצרף אותו כמו אוויר לנשימה .אוהב אותך אתה איש אשכולות עדין ויפה שלך באהבה זה שבאופן רדיקלי ומנצח הוצאת ממנו חולי רע ואף ידעת לתת את התהילה למרפא האולטימטיבי יש מבין......
השבמחק