הפוליטיקה ירדה מהפסים

                                     אשפוז בכפייה, ליתיום לרוויה או מהפכה אלימה

הטיפול בהתקף חריף מתפרץ... על רקע של מחלה כרונית דוגרת במשך עשורים,

של חברה חולה קשה עקב מחדלים של מנהיגיה הנבחרים במשך שנים...

כשלונות שנובעים בשל הזנחה פושעת, מרושעת, אנוכית ואכזרית ומודעת -- הוא

אשפוז פסיכיאטרי בכפייה להרבה עשורים

או ליתיום לאיזון שסעת ודיכאון רב-קטבים

... או מהפכה אלימה וסילוק הפוליטיקאים בני כול הצדדים

לבידוד ביתי או אשפוז כפייתי או בית כלא רב-תכליתי

     טירוף המערכות הגיע עד נפש

     רק עליה על הבסטיליה מדעת

     תוכל לנקות את הרפש...

     רדו מהגג משוגעים!

      ולא -- נאלץ להשליככם ממנו...

       

על ההכחשה

                                                      על הבדיחות של אלוהים... 

אתה עובר או יותר נכון מדדה ליד מכשיר טלוויזיה אחד מבין חמישה המפוזרים בבית, ומחליט לתת למוח האחד הבודד שלך כמה דקות של אתנחתא בין לבין, לא חשוב מה... לוחץ על כפתור אחד במלבן פלסטיק קטן עמוס בכפתורים/מקשים בגדלים וצבעים שונים שרובץ בתוך ערמה של מלבנים דומים שמשרתים מטרות שונות... ואופס! ראה זה פלא המרקע מתעורר לחיים בתוך שניות בודדות ובריבוע הגדול מופיעה דמותו של פוליטיקאי ותיק, חובש כיפה שחורה (זה יכול להיות כיפה צבעונית או לבנה, בצורת צלחת או פטריה, מגבעת שחורה נוקשה או שטריימל פרוותי, זקן עבות או מטופח, מסכת מנתח בצבעים וצורות שונות ומשונות... הווריאציות הן אינסופיות!?), בוגר בית כלא, שר נוכחי בתוך חבורה מנופחת, תככן פיקח... וזה פשוט מדהים! האיש מדבר אל העם/ההמון על... על... על מה? על מוטציה של נגיף כשאין לו מושג ירוק על הנושא! אנשים מבלים בין ארבעים לחמישים שנה של מחקר והתמסרות טוטלית כדי להבין את שני המושגים האלה... והוא מדבר על זה כאילו נולד עם הידע בבחינת גאון הדור...

שאלתי את עצמי תוך ציחקוק מריר, מה זה? מופע של אבסורד? גרוטסקה סרקסטית? צחוק הגורל? פרדוקס או אוקסימורון? אירוניה היסטורית? טירוף מערכות? ועוד כהנה וכהנה... לא ולא! אני הקטן הפשוט והטיפש, אני בחרתי בו והוא עושה ממני צחוק. אני משלם המיסים שנותן לו משכורת בכדי לעבוד עלי... מגיע לי! אני הוא היען שטומן ראשו בחול... הוא משקר במצח נחושה ואפילו לא יודע שהוא משקר או מתעלם מכך ופשוט עוסק בהכחשה ובמילים אחרות, השכחה של האמת ואני הוא הבולע הכרוני האולטימטיבי... נעזוב זה ונדבר מעט על ההכחשה והכחש למיניהם.

הוא מייצג הנהגות ישראליות של העשורים האחרונים שמצטיינות בכול חוץ מרדיפת הצדק והאמת...

הוא מייצג אוכלוסייה דפוקה שתומכת במקרבן לבנבן מושחת וחובב כיסא וסיגר ובלי סייג, בלי גבולות...

הוא מייצג חבורה שהתחברה לנשיא מטורלל מכחיש קורונה אומלל ומבכה את לכתו...

הוא מייצג ממשל שמתחבר לדיקטטורים מעוותים מכחישי שואה וקורונה בארצות נלוזות...

הוא וחבריו גורמים לזילות שואת עמם ומכחישים שואות של עמים אחרים כי זה...

הוא מברך את ראש ממשלתו על עשיית שלום עם שושלות דתיות קיצוניות שעוסקות בעבדות מודרנית... בזנות לסוגיה...

הוא והם מכחישים שלום, מכחישים שליטה על עם אחר, מכחישים כול מה שלא נוח... לשלטון...

הוא מובל על ידי כמה מאות אלפים של מתנחלים משיחיים וחרדים לא ציוניים מנצלי דמוקרטיה למשעי

... אבל זה לא הוא... זה הם... זה אלה המאמינים בשילוש הקדוש: שוחד, מרמה והפרת אמונים ומעל זה, כן מעל זה:

הכחשה והשכחה, כזב וכחש של עובדות... זה לא הדחקה כי זה מודע... זה לא חוצפה ולא התרסה...

הוא/הם באמת מאמינים שיודעים מה זה מוטציה של נגיף ומוכרים את הלוקש לעצמם ולנו...

         הלו! עורה עמי! הוא/ הם המוטציה ונגדם צריך להתחסן!!!

המזבח של מפלצת הפוליטיקה

                                  קינת האנשים הקטנים, קורבנות המולך הפוליטי

קינת איכה, ערב חנוכה, לפני הדלקת נר ראשון לזיכרון, זיכרון של מה שהיינו ותפילה לקראת מה שנהיה.

מעוז צור חורבני כי לך נאה לבכות ושם נהיה לקורבן אדם על מזבח מפלצת הפוליטיקה היא הספינקס שלנו.

איכה הגענו עד הלום? למה זה מגיע לנו? איכה קרה שגידלנו מפלצת "זוללה"? -- איכה קרה הדבר? : ש-

פוליטיקה משוגעת שמורכבת מעסקנים צרי-מוחין, טפילים מושחתים ובורים שרק על עצמם חושבים? 

יושבים על צווארנו ומוצצים את דמנו ואינם מרפים כמו חבורת ערפדים ותנים זוללי גופות ונשמות...

"קראתי למאהבי המה רמוני, כהני וזקני בעיר גועו כי בקשו אכל למו וישיבו את נפשם",

איכה קרה שאישה ואם כבת תשעים שהקריבה שני בנים בקרב, צריכה בערוב ימיה להיות עדה 

מעונה ונחרדת לעסקונה מטורללת שכזאת? --

"ראה יהוה כי צר לי מעי חמרמרו נהפך לבי בקרבי כי מרו מריתי מחוץ שכלה חרב בבית כמות".

איכה קרה שאזרח קטן, משלם מיסים בזמן, הקורע את גבו בעול פרנסתו מהנץ החמה עד צאת הנשמה,

צריך להתאבד בכיכר כמחאה, לנוכח ממשלה אטומה וטפשה, תפלצת באושה מאובנת ומנותקה?

איכה קרה שקונים עם, המון רבתי בהבטחת לחם ושעשועים באמירויות ריקות מתוכן פרט לעבדות...

איכה קרה הדבר שאנשים קטנים, קשי-יום, מפרנסים בעיוורונם וחידלונם עדר משתולל של -- 

רמאים, שרלטנים, אופורטוניסטים, מלחכי פינכה, בורים ועמי ארצות, שונאי מדע, דעת, צדק, רחמים וחוכמה?

איכה קרה הדבר שכנופייה של משיחיסטים, פשיסטים, סיפוחיסטים, כובשים ויורקים, 

מובילים באבזם הקומבינה את האנשים הקטנים, על טפם ונשיהם, אל האבדון והתוהו וחוסר התקווה?

למה מגיע לנו אוסף של מטורפים, קן קוקיה למהדרין שיוליך אותנו... ולאן?

איכה קרה וממשיך להתהוות מצב צבירה רביעי של נתק מוחלט, גשר שנפל ואוזלת יד של המון

שחש ומבין שנבחריו בגדו בו והם חוגגים באולימפוס את שיכרון הכוח ואובדן הדרך?

איכה קרה שבחרנו 120 חדלי-אישים, מזיקים, תחת פיקוד כ-50 שרים וסגנים שעובדים עלינו בעיניים

בלי למצמץ, בלי להתבייש, בלי חרטה ובלי נחמה... רק עם חוצפה, עזות-מצח, חוסר מצפון ומצפן ולעג לרש?

ומי בראשם? קומבינטור ערמומי ומשפחה נאצלת שמוכנה להקריב הכול על מזבח השלטון בכל מחיר.

איכה, אפילו מגפת מוות מנוצלת לצרכים פוליטיים כאשר קונים עם על ידי בונבוניירה של חיסונים...

עם שהלימפוציטים שלו נלקחו ממנו כדי לממן מטוס, טירה, סיגרים, שמפניות ושכר עורכי דין... ומה לא?

איכה ואיכה ואיכה... אין אלוהים, יש רק מולך... ולכן:

משוגעים, רדו מן העץ... הפסיקו להשתין מן המקפצה...

לכו הביתה, עופו לנו מן העיניים, כולכם... כולכם:

ימין ושמאל, מרכז ומזרח, חרדים וחרדלים, מתנחלים ושמאלנים...

די, די נמאסתם... אנחנו מוותרים לכם על הכול!

אל תקחו אחריות! אל תבקשו סליחה! לכו לכם עם הפנסיות השמנות

 ועם "עשה לביתך כאילו שלא עשית עד היום", פשוט העלמו אל תהום הנשייה.

זה עדיין יהיה יותר זול ופחות גורם לקבס כי

מי ומה שלא יבואו אחריכם לא יכולים להיות גרועים מכם...

כן, אתם, מי שהנכם מפלצת הפוליטיקה!

 

 

על קורונה , חוסן ומה שביניהם

מהי הדרך היעילה ביותר להתמודדות עם משבר (אסון טבע, מגפה, מלחמה, חורבן כלכלי-חברתי וכדומה)? -- מניעה שלו? התכוננות לקראתו? טיפול בו? התעלמות ותו לא (התנהלות בת יענה)?...

משבר הוא תהליך של קושי שבסופו הקלה וגאולה באמצעות פתרון יצירתי חדש. המשבר נתפס כאירוע פתיר שיש לו סוף חיובי. במילים אחרות, משבר הוא נקודת מפנה בבחינת ירידה לצורך עלייה. לעומתו, הטראומה היא שבר, קרע ושסע שמקורו באסון פתאומי שמחולל תחושה של אימה, שיתוק, חוסר אונים וחידלון עד מוות. השבר אינו מבשר פתרון, גאולה ורנסנס. הטראומה (שבר) היא חוויה נמשכת, החוזרת על עצמה. היא גורמת לפוסט-טראומה שמביאה את הקורבן לייאוש ותסכול שנגמרים במבוי סתום. במצב זה האדם "מטיח את ראשו בקיר" פעם אחר פעם בניסיון להתגבר על הטראומה ולחזור לשלווה ואיזון שמאפשר חיים (הומאוסטזיס מחדש, איזון מחדש). יש לציין שני הבדלים נוספים בין משבר לשבר (טראומה): "זמן המשבר הוא רציף, לינארי ואופטימי והוא מבשר על חיים חדשים", לעומתו "זמן הטראומה הוא זמן מסובך הרבה יותר ובו מעורבים דווקא יצרי מוות. זהו בראש ובראשונה זמן החזרה, הרפטיציה וזמן ה'בדיעבד'". התסמין חוזר על עצמו שוב ושוב וכך מכונן בדיעבד את השבר כמקור נובע. משום כך לא ניתן להיגאל לגמרי מן הטראומה. אפשר וצריך לחיות איתה ולנהל אותה ולהתנהל לצידה.כמו כן, בשונה מהמשבר, הטראומה היא פולשנית ומתנחלת מתחת לעור ללא יכולת להיפטר ממנה.לסיכום, במשבר יש בטחון מלא באפשרות קיומה של גאולה וזאת מטרת החתירה. בטראומה (שבר), אפשרות הגאולה היא רמייה ואשליה שצבועים בפסימיזם ומלנכוליה -- האדם מוכרח להילחם עבור דבר שאין לא סיכוי להתממש במלואו [גולדברג, עמוס. "טראומה בגוף ראשון, כתיבת יומנים בתקופת השואה, הוצ' דביר ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אור יהודה ובאר שבע, 2012, עמ' 108-104].

מילת המפתח בהבנת השאלות שבכותרת היא המושג "חוסן". המונח חוסן, בלועזית resilience, מובנו בלטינית הוא "מנתר בחזרה" כמו קפיץ שנדחס או ריבאונד במשחק הכדורסל. החוסן במקרה זה מבטא את היכולת (כושר) או התכונה של חומר לחזור למצבו הקודם אחרי שכופפו אותו, מתחו אותו או דחסו אותו... ובמקביל, את היכולת של אדם להתמודד בהצלחה עם אירוע משברי פוגעני, לצאת ממנו ולחזור למצב הטרום משברי ואף לצמוח יותר. החוסן האנושי מבטא, אם כן, איתנות פנימית, יכולת התנגדות, יכולת עמידה, יכולת התגמשות והסתגלות (אלסטיות), כושר השתנות והתכוננות לבאות, ובקיצור, חסינות. היכולת הזאת היא תכונה מולדת, אך ניתנת לרכישה בדרך פעילה (פיתוח חסינות על ידי הידבקות או חיסון פעיל, מצב שמעודד יצירת נוגדנים על ידי מערכת החיסון הטבעית) או בדרך סבילה (חיסון על ידי מתן נוגדנים מבני אדם אחרים או בעלי חיים) או ניתנת לטפול על ידי תרופה המונעת או מחסלת את המחולל באופן סלקטיבי. מומחי טראומה מדגישים את תכונת החוסן הנפשי של בן -האנוש, את האלסטיות של מוחו ותודעתו לחזור למצבו התקין הטרום משברי או ללמוד לחיות עם הטראומה לטווחי זמן ארוכים.

בעוד זמן קצר תמלא שנה לחיינו במשבר (ואולי שבר, טראומה?) הקורונה, המשבר הכלכלי-חברתי שבעקבותיו והשבר הפוליטי העמוק שהתפתח בתוכנו בעשורים האחרונים לפני המשבר הבריאותי הנוכחי -- שבר שמתבטא בהתפוררות הלאום, פלגנות השבטים, התמוטטות הדרגתית של השיטה הדמוקרטית והמעבר מסוציאליזם חמלתי לקפיטליזם חזירי... מנקודת המבט של האזרח הקטן, משלם המיסים אנו עדים לתהליך מסוכן של מעבר הדרגתי מ-: "האמנה החברתית הקלסית"(נוסח רוסו וקודמיו) שעסקה במניעת אלימות בלתי מבוקרת ומתן בטחון חיים ורכוש לאזרח הפשוט תמורת פגיעה מסוימת בחופש הפרט על ידי מתן אישור למדינה לעסוק באלימות ממוסדת (משטרה, צבא, משפט ובתי סוהר...)למענו (המאה ה-18 וה-19)... ל"אמנה חברתית טיפולית" שבה המדינה מעניקה לאזרח הקטן לא רק הגנה על חירותו אלא גם דאגה לחינוך, בריאות ורווחה (מדינת הסעד המודרנית של המאה ה-20 בעיקר באירופה וגם בישראל עד סוף שנות השבעים של אותה מאה)... וכעת חיה מעבר ל-"אמנה חברתית ניאו-ליברלית" (סוף המאה ה-20 ותחילת המאה הנוכחית... בעיקר בנוסח האמריקאי אותו מחקה כעת הממשל הישראלי של העשורים האחרונים) המבקשת לצמצם את אחריות המדינה להתמודדות עם משברים מכול הסוגים על ידי כך שהמדינה מעתיקה את נטל ההתמודדות אל האזרחים ומסתפקת בהשקעה בהכנתם הנפשית, רוצה לומר חיזוק החוסן שלהם ותו לא. במילים אחרות: עברנו מאזרח עצמאי וחופשי לאזרח פגיע ומטופל וכעת לאזרח חסון וחסין שנשען על הקהילה והמגזר השלישי בעוד המדינה עומדת מן הצד ומספקת נוגדנים בלבד... המדינה לא עוסקת במניעה, עוסקת מעט בטיפול בדיעבד, ובעיקר משקיעה בחוסן החברתי על ידי קריאות עידוד מהטריבונה במקרה הטוב והתעלמות במקרה הרע. 

באופן פרקטי, המדינה לא עוסקת במניעת מגפה או  מניעת מלחמה (הסכסוך הישראלי-פלסטיני) על ידי השגת שלום או מניעת חורבן כלכלי-חברתי... אלא מטפלת בדברים בדיעבד' על ידי ציפייה לחסון, חיזוק חוסן לקראת מלחמה וחלוקת כסף במשורה לאזרחים הקטנים בבחינת "אנו עושים למענכם מה שאפשר שהרי המשברים הם מן אללה" -- גישה פטליסטית מרשימה באיכותה! ועל פי הפרשנות שלי: טיפוח חוסן הוא בריחה ממניעה וטיפול 'בדיעבד' הוא מן החוץ ולפה בעוד שכל בר בי רב מבין שהדרך הכי יעילה וזולה להתמודד עם משבר או שבר היא עלי ידי מניעתו בעוד מועד... [ראו: מאמר מדהים של ז'וז'ה ברונר וגליה פלוטקין עמרמי, "הבטחת החוסן והאסון העתידי",גיל' 2 של כתב העת "הזמן הזה" בהוצ' מכון ון ליר בירושלים, עמ' 30-26, שצורף לעיתון הארץ ביום שישי ה-27.11.2020] -- ועל רקע זה האנדרלמוסיה תחת הממשל הנוכחי והטרמפיזם האמריקאי הם בהירים ומסנוורים כשמש בצהרי היום... ואידך זיל גמור...

    סיפור אמת קצר כאילוסטרציה: לפני הרבה שנים... בעיר אמריקנית גדולה היה רובע עוני ענק שסבל מכול התחלואים הידועים: עוני, אבטלה, סמים, אלימות ומה לא. כמות אדירה של תינוקות לנשים מכורות לסמים נולדו מכורים ונזקקו כמובן לאשפוזים ארוכים בבתי תינוקות ופגיות לצרכי גמילה על חשבון הקהילה הענייה. העירייה לא עסקה במניעה, חינוך, חיזוק חוסן וכדומה... היא כן גייסה תרומות ענק להקמת בית חולים מיוחד עבור התינוקות האלה, מוסד מפואר סופר מודרני שנועד לטפל בבעיה בדיעבד!... היו טקסים, סרטים נגזרו, כותרות עיתונים הריעו, ומה לא... עד שקמה עובדת סוציאלית אחת זקנה אך מנוסה ושאלה את שאלת התם: "האם לא היה יותר נכון להשקיע את הכסף בשיפור הדיור, חינוך הנוער, מניעת האבטלה ומלחמת חורמה בסמים ובאלימות ובכך לייתר את הצורך באותו מוסד רפואי מפואר?" -- היא נזרקה מכול המדרגות וזה לא מפתיע כלל וכלל.