זעקת הלפיד

          קלגסי הזעקה מפי לפיד בכיכר

הוא הלך לאט בצעדים קטנים,

כאלה שלא מחפשים דרך מילוט.

לאוויר היה ריח של חום נושב ודועך.

הפסיעות נדמו כאילו ללא היסוס,

אפשר היה לשמוע את טפיפות נעלי האצבע השחוקות

על אריחי האקרשטיין האפורות-אדומות.

לבושו היה מסמורטט כמו תלוי על קולב שפג תוקפו,

ופרצופו הכבוי היה עטור קוצי זקן שלא מוסדו...

רק זוג העיניים התרוצץ ובער כמו גחליליות בלילה סתום.

בבית השחי הימני היה נעוץ בקבוק פלסטיק של ליטר וחצי,

בזווית הפה השתלשלה סיגריה חצי כבויה...

וחוץ מזה, כלום, שום כלום, אפסיים.

אנשים רבים עטויי מסכות מנתחים חלפו ועברו

לידו, דרכו ומצדדיו, בכול הכיוונים וללא מטרה.

התמונה הייתה סתמית עם תכלית... כשל

שלב היציאה מכתרת מרה ומעיקה

עם שביב תקווה ורצון לכפרה ובריחה.

הוא הגיע לכיכר מכיוון דרום.

תנועת האנשים והיתושים הייתה סבירה,

הרעשים הרגילים נסכו שקט של שגרה.

הוא עשה סיבוב והתבונן בזירה,

ועוד סיבובים אחדים כדי למדוד את הקהל בטריבונה,

ואת החול במעגל... כמו גלדיאטור טרם הנפת הבוהנים.

לבסוף החליט, נרגע ונעמד בנקודת הבחירה כמו 

מי שסיים את הויה דולורוזה בקצה גבעה.

הוא ירק את בדל הסיגריה ומעך אותה על מרצפת

בעקב רגלו, כמו חיה פצועה שמתחפרת בחול הזירה.

העיניים זהרו כששלף סיגריה נוספת 

מקופסת נובלס ירוקה וקמוטה שלאחרונה

שהתה בכיס הגופיה המחוררת והאפורה.

אז, צץ מצית כסוף של זיפו

והסיגריה הרעננה שלחה גיצים ועשן...

האנשים עטויי מסכות המנתחים המשיכו לנוע מסביב,

והיו גם כאלה שישבו מעבר לרחוב

ובהו ושוחחו, דיברו והסתכלו...

מעל כוס קפה, קנקן בירה ומאפה.

השאון השקט שרבץ מעל הכיכר היה פשוט.

כשעמוד האפר בקצה הסיגריה הגיע למחצית הדרך

הוא ניער אותו על החול... ואז...

בעזרת כף ידו השמאלית

אחז את בקבוק הפלסטיק, 

שהכיל נוזל צהוב שקוף,

מבית השחי הימני,

סובב לאט את הפקק,

הביט סביבו ובקנקן שבידו,

והחל שופך את תוכנו

מעל ראשו, כך שיזלוג

כמניפה על הכתפיים,

החזה והגופיה...

כמו במזרקה מרהיבה

שטיפותיה ירדו עד

לנעלי האצבע השחוקות...

הוא המשיך לעשן בשלווה והם

חשבו ששפך על עצמו מים להצננה.

...הבקבוק עף הצידה,

הזיפו התעורר לחיים!

המשואה התלקחה!

עומד כמו אבוקת חירות!

ואז קלגסי הזעקה פרצו מלוע:

"ולתפארת..............."!

האנשים עטויי מסכות המנתחים עצרו,

עמדו בתדהמה וצרחה אדישה...

מישהו מיושבי המדרכה שמעבר לרחוב

רץ אליו, מנופף במפת שולחן לעטיפת האש וחניקתה...

הלפיד הבוער נבח בזעם:

"לך מכאן, אל תקרב... מושחת אדיש!

תן לסיים את המלאכה... כהלכה"!

האנשים עטויי מסכות המנתחים

צילמו וצילמו וצילמו ולא פסקו...

האמבולנס שהגיע באיחור

אסף גחל בצורת צלם,

ועל המסכים הופיעו התמונות...

מישהו ב"חדשות" אמר שזה הזכיר לו את...

את מוחמד בועזיזי בן ה-26 שהצית עצמו לדעת בתוניסיה
וכך נפתחה מהפכת היסמין בדצמבר 2010 ולאחריה את
פריחת האביב הערבי... והיתר היסטוריה חוזרת או שלא?!