על נכדים וסבים

          קטע מסיפור של נכדה על סבא

"פתאום נזכרתי בסבא שלי ישן במיטת הילדים הירוקה שלי... הרב משה צבי נריה זצ"ל. כשראיתי [את גרוטו ושגיא...] נזכרתי בסבא שלי ישן בחדרי הקטן בירושלים, עם דובי מתחת לראשו במקום כרית. [סבא היה מייסד וראש ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה, אבי דור הכיפות הסרוגות, חבר כנסת, חתן פרס ישראל, ועוד ועוד...] אני זוכרת כמו אתמול איך היה מגיע לפגישות חשובות בירושלים, ונשאר לישון בביתנו. כמעט כל גוף שהזמין אותו הציע לו ללון במלון באירוח מלא. הוא סירב, לא רצה לקבל טובה אישית מכספי ציבור. במקום מיטה מפנקת במלון, הוא קיבל את מיטת הילדים הירוקה שלי, ואני ישנתי על מזרן. כיוון שלא היה לנו מספיק כריות בבית, הוא ציפה בציפית את הדובי החום הגדול שלי, סידר אותו כמו כרית, ושיבח אותי על שוויתרתי על הדובי. בבוקר השכם עזב את ביתנו, המשיך בפגישאתיו, וחזר הביתה באוטובוס."

הציטוט הספרותי הזה לקוח ממאמר דעה של רבקה נריה בן-שחר, "סבא משה וטדי המיליארדר", הארץ, 12.06.2020 עמ' 19. דמותו ופועלו של האיש אינם נושא האמירה, אלא התנהלותו הנורמטיבית בזירה הציבורית... ההשוואה לימנו מתבקשת!

מילות מפתח: נורמה ודוגמה אישית מול רף פלילי ; קדושת כספי ציבור של משלם המיסים מול זילותם ; "והצנע לכת" מול "וישמן ישורון ויבעט" ; "לתת" מול "מגיע לי" ; ענווה ושמירה על מצפון נקי מול חוצפה ואובדן הבושה ; על נכדו של פרופ' בן-ציון נתניהו מול הנכדה של הרב משה צבי נריה ; ועוד ועוד ועוד...