אף, פה ומסכה
אף, פה ומסכה
נפגשו "כך סתם" לשיחה
עם זוג אוזניים,
נושאי המסכה כעגילי טיפה.
הפגש לא כך סתם נקבע, כי
צורך דחוף לדיון כואב הייתה הסיבה:
תלונת האוזניים על סימני צריבה
בשורשי האפרכסות בסוף יום תלייה
של עגילי המסכה על אף ופה,
פולטי וסופגי הטיפה המרה
המכילה את פניני הכתר
בנשיפה ושאיפה.
בית הקפה היה שומם,
בחוץ שט זמזום ההמון
באוויר רווי אימה.
היום היה דווקא יפה,
השיטה פרחה, השמש זרחה
ובפנים, השקט היה כמנטה קרירה
בתוך תה רותח ומהביל,
כזה שנמזג ממרומים.
זה לא היה כהיכל בית משפט,
לא היה דוכן מוגבה, ולא
פטיש רועם בכף שררה,
לא היו טיעונים כבדי משקל...
היו גם היו זעקות שבר,
קללות ורשפי שנאה.
מבסיסי האוזניים נטפו אגלי דם ומוגלה,
המסכה ועגיליה הוכתמו באדום וצהבה,
האף והפה פלטו וניקזו, אל ומכל עבר,
והמהומה שלטה ברמה, בשם ולשם
ביטחון ממגפה ולמען מניעת הנתז
מריסוס ההמון לדאבה... בפירורי הטיפה.
בערב ולקראת הלילה
הובערו צמיגי המהפכה...
למעלה ישב נגיף הכתר
בחברת רסיסיו וחייך בשלווה
תוך שאיפת עשן ענוג ממקטרת המגפה...
על זה כבר נאמר:
מהגלות יצאנו,
מדינה הקמנו, ברם-אולם
הגלות לא עזבה אותנו
ולנגד עיננו, ממש,
מדינה הופכת לגלות...
חורבן שלישי בלתי נמנע --
אלא אם תבוא מהפכה
של השפויים בעם
אם נותרו עוד כאלה --
אל גלות נחזור
ואל משיח נערוג
עוד אלפיים שנה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה