על בני תערובת

          לד"ר אבישי בן חיים הנכבד

מתוך יאוש 

סתם שאלת תם :

על פי התקן שלך

אני, בן דפוק (לא יכול להיות...) של ישראל הראשונה,

אשתי, בת דפוקה (חייב להיות...) של ישראל השנייה,

לאיזה ישראל שייכים הבנים שלנו?

האם יכול להיות ש...

בהעלם ישראל השנייה 

תהיה חסר עבודה?

מציגלה קשישא המיואש

הטיפה, הדמעה וכדורית הדם

          אף, פה ומסכה

אף, פה ומסכה

נפגשו "כך סתם" לשיחה

עם זוג אוזניים,

נושאי המסכה כעגילי טיפה.

הפגש לא כך סתם נקבע, כי

צורך דחוף לדיון כואב הייתה הסיבה:

תלונת האוזניים על סימני צריבה

בשורשי האפרכסות בסוף יום תלייה

של עגילי המסכה על אף ופה,

פולטי וסופגי הטיפה המרה

המכילה את פניני הכתר

בנשיפה ושאיפה.

בית הקפה היה שומם,

בחוץ שט זמזום ההמון

באוויר רווי אימה.

היום היה דווקא יפה,

השיטה פרחה, השמש זרחה

ובפנים, השקט היה כמנטה קרירה

בתוך תה רותח ומהביל,

כזה שנמזג ממרומים.

זה לא היה כהיכל בית משפט,

לא היה דוכן מוגבה, ולא

פטיש רועם בכף שררה,

לא היו טיעונים כבדי משקל...

היו גם היו זעקות שבר,

קללות ורשפי שנאה.

מבסיסי האוזניים נטפו אגלי דם ומוגלה,

המסכה ועגיליה הוכתמו באדום וצהבה,

האף והפה פלטו וניקזו, אל ומכל עבר,

והמהומה שלטה ברמה, בשם ולשם

ביטחון ממגפה ולמען מניעת הנתז 

מריסוס ההמון לדאבה... בפירורי הטיפה.

בערב ולקראת הלילה

הובערו צמיגי המהפכה...

למעלה ישב נגיף הכתר

בחברת רסיסיו וחייך בשלווה

תוך שאיפת עשן ענוג ממקטרת המגפה...

על זה כבר נאמר:

מהגלות יצאנו,

מדינה הקמנו, ברם-אולם

הגלות לא עזבה אותנו

ולנגד עיננו, ממש,

מדינה הופכת לגלות...

חורבן שלישי בלתי נמנע --

אלא אם תבוא מהפכה

של השפויים בעם

אם נותרו עוד כאלה --

אל גלות נחזור

ואל משיח נערוג

עוד אלפיים שנה!

על נכדים וסבים

          קטע מסיפור של נכדה על סבא

"פתאום נזכרתי בסבא שלי ישן במיטת הילדים הירוקה שלי... הרב משה צבי נריה זצ"ל. כשראיתי [את גרוטו ושגיא...] נזכרתי בסבא שלי ישן בחדרי הקטן בירושלים, עם דובי מתחת לראשו במקום כרית. [סבא היה מייסד וראש ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה, אבי דור הכיפות הסרוגות, חבר כנסת, חתן פרס ישראל, ועוד ועוד...] אני זוכרת כמו אתמול איך היה מגיע לפגישות חשובות בירושלים, ונשאר לישון בביתנו. כמעט כל גוף שהזמין אותו הציע לו ללון במלון באירוח מלא. הוא סירב, לא רצה לקבל טובה אישית מכספי ציבור. במקום מיטה מפנקת במלון, הוא קיבל את מיטת הילדים הירוקה שלי, ואני ישנתי על מזרן. כיוון שלא היה לנו מספיק כריות בבית, הוא ציפה בציפית את הדובי החום הגדול שלי, סידר אותו כמו כרית, ושיבח אותי על שוויתרתי על הדובי. בבוקר השכם עזב את ביתנו, המשיך בפגישאתיו, וחזר הביתה באוטובוס."

הציטוט הספרותי הזה לקוח ממאמר דעה של רבקה נריה בן-שחר, "סבא משה וטדי המיליארדר", הארץ, 12.06.2020 עמ' 19. דמותו ופועלו של האיש אינם נושא האמירה, אלא התנהלותו הנורמטיבית בזירה הציבורית... ההשוואה לימנו מתבקשת!

מילות מפתח: נורמה ודוגמה אישית מול רף פלילי ; קדושת כספי ציבור של משלם המיסים מול זילותם ; "והצנע לכת" מול "וישמן ישורון ויבעט" ; "לתת" מול "מגיע לי" ; ענווה ושמירה על מצפון נקי מול חוצפה ואובדן הבושה ; על נכדו של פרופ' בן-ציון נתניהו מול הנכדה של הרב משה צבי נריה ; ועוד ועוד ועוד... 

מפה פוליטית חדשה : מנעד השפיות-אי-שפיות

           מהפכת הצבעים/ש.א.ש

פעם, בעבר הלא רחוק, הצבעים היו ברורים עם קוי מתאר חדים כמו בציור של מיקי מאוס:

אדום אדום היה שמאל, סוציאליזם, הומניזם, זכויות אדם, סעד ורווחה, חופש מ- וחרות ל-... דמוקרטיה...

כחול כחול היה ימין, קפיטליזם, נאו-ליברליזם, חזירי או אכזרי, לאומיות-לאומנות, אהבת מולדת, דתיות...

ובאמצע רבץ על פלטה, אפור-לבן-ורוד של מרכז, פשרה, גם וגם, האני והאחר בתוך מדרג, הכלה, סבלנות

וסובלנות, הסדרה והסדר בין לבין, לחיות עם ולהרגיש בלי...

וכולם, כן, כולם היו פטריוטים, שוחרי שלום והמלחמות היו של אין ברירה...

ובקצוות שכן השחור, הקיצון, מה שלא היה צבע המקור הוא השחיר, ימין קיצון, שמאל קיצון, דתי קיצון

"כול אזרחיה" קיצון... עונש מוות, טרנספר, גירוש, הכחדה, אפרטהייד וגם, וגר זאב עם כבש, מתן הלחי

השנייה, עשו אהבה ולא מלחמה, לא לפה ולא לשם... רק שחור משחור או לבן צחור!

והיום, אחרי מהפכת הצבעים על תקן מהפכת היסמין:

אין יותר צבעים! איך מבדילים? איך מצביעים? שואלים השואלים! מי שהחליט לשאול במחשבה תחילה...

חוץ מ"השחורים" בקצוות: המתנחלים בגבעות, היושבים בישיבות והאנרכיסטים והמדוכאים ברחובות.

רבותי מהפך! יש מדד חדש : מנעד-סקלה- מדרג-אינדקס  השפיות-אי-שפיות = ש.א.ש. ואידך זיל וגמור!

סקלה שבה שוקלים בגרמים וקילוגרמים את המצרך שקרוי "שפיות", לא קשור לתכולת נתרן, שומן או סוכר.

על מדפי הקלפיות מונחות צנצנות זכוכית של ש.א.ש בגדלים שונים,

ופרט לנפח, ההבדל הנוסף הוא באינדקס הגוון: מבהיר לכהה, מהכי שקוף להכי מט-אטום...

אין יותר אדום או כחול, מרכז או קצה, קיצון, תיכון או מתון-פשרון,

אין יותר שמאל, ימין או אמצע וממוצע...

אז מה יש אחרי מה שהיה?

ימין שפוי שנעלם, שמאל שפוי שנעלם -- 

שברי זכוכית שהמטאטא והיאה שופכים לאשפה.

יש ימין בלתי שפוי בדרגות שונות מנוירוזה קלה עד פסיכוזה איומה והפרעת אישיות לא ברת-ריפוי,

ויש שמאל בלתי שפוי בדרגות שונות מ.......................כנ"ל.....,

ויש מרכז שסובל משטיון מתקדם לקראת אישפוז סיעודי!

וכך, נעלמו הצבעים מחיינו וקיבלנו קליידוסקופ של ש.א.ש, משוגעים

שאפילו לא מבינים שהם על עצים וכדאי לרדת לאט ובסולם כדי לא ליפול ולשבור

גולגולת מלאה בשתן בלי קפלי מוח שנותנים לשתן אולי להתייבש... טיפת תקווה...

זעקת הלפיד

          קלגסי הזעקה מפי לפיד בכיכר

הוא הלך לאט בצעדים קטנים,

כאלה שלא מחפשים דרך מילוט.

לאוויר היה ריח של חום נושב ודועך.

הפסיעות נדמו כאילו ללא היסוס,

אפשר היה לשמוע את טפיפות נעלי האצבע השחוקות

על אריחי האקרשטיין האפורות-אדומות.

לבושו היה מסמורטט כמו תלוי על קולב שפג תוקפו,

ופרצופו הכבוי היה עטור קוצי זקן שלא מוסדו...

רק זוג העיניים התרוצץ ובער כמו גחליליות בלילה סתום.

בבית השחי הימני היה נעוץ בקבוק פלסטיק של ליטר וחצי,

בזווית הפה השתלשלה סיגריה חצי כבויה...

וחוץ מזה, כלום, שום כלום, אפסיים.

אנשים רבים עטויי מסכות מנתחים חלפו ועברו

לידו, דרכו ומצדדיו, בכול הכיוונים וללא מטרה.

התמונה הייתה סתמית עם תכלית... כשל

שלב היציאה מכתרת מרה ומעיקה

עם שביב תקווה ורצון לכפרה ובריחה.

הוא הגיע לכיכר מכיוון דרום.

תנועת האנשים והיתושים הייתה סבירה,

הרעשים הרגילים נסכו שקט של שגרה.

הוא עשה סיבוב והתבונן בזירה,

ועוד סיבובים אחדים כדי למדוד את הקהל בטריבונה,

ואת החול במעגל... כמו גלדיאטור טרם הנפת הבוהנים.

לבסוף החליט, נרגע ונעמד בנקודת הבחירה כמו 

מי שסיים את הויה דולורוזה בקצה גבעה.

הוא ירק את בדל הסיגריה ומעך אותה על מרצפת

בעקב רגלו, כמו חיה פצועה שמתחפרת בחול הזירה.

העיניים זהרו כששלף סיגריה נוספת 

מקופסת נובלס ירוקה וקמוטה שלאחרונה

שהתה בכיס הגופיה המחוררת והאפורה.

אז, צץ מצית כסוף של זיפו

והסיגריה הרעננה שלחה גיצים ועשן...

האנשים עטויי מסכות המנתחים המשיכו לנוע מסביב,

והיו גם כאלה שישבו מעבר לרחוב

ובהו ושוחחו, דיברו והסתכלו...

מעל כוס קפה, קנקן בירה ומאפה.

השאון השקט שרבץ מעל הכיכר היה פשוט.

כשעמוד האפר בקצה הסיגריה הגיע למחצית הדרך

הוא ניער אותו על החול... ואז...

בעזרת כף ידו השמאלית

אחז את בקבוק הפלסטיק, 

שהכיל נוזל צהוב שקוף,

מבית השחי הימני,

סובב לאט את הפקק,

הביט סביבו ובקנקן שבידו,

והחל שופך את תוכנו

מעל ראשו, כך שיזלוג

כמניפה על הכתפיים,

החזה והגופיה...

כמו במזרקה מרהיבה

שטיפותיה ירדו עד

לנעלי האצבע השחוקות...

הוא המשיך לעשן בשלווה והם

חשבו ששפך על עצמו מים להצננה.

...הבקבוק עף הצידה,

הזיפו התעורר לחיים!

המשואה התלקחה!

עומד כמו אבוקת חירות!

ואז קלגסי הזעקה פרצו מלוע:

"ולתפארת..............."!

האנשים עטויי מסכות המנתחים עצרו,

עמדו בתדהמה וצרחה אדישה...

מישהו מיושבי המדרכה שמעבר לרחוב

רץ אליו, מנופף במפת שולחן לעטיפת האש וחניקתה...

הלפיד הבוער נבח בזעם:

"לך מכאן, אל תקרב... מושחת אדיש!

תן לסיים את המלאכה... כהלכה"!

האנשים עטויי מסכות המנתחים

צילמו וצילמו וצילמו ולא פסקו...

האמבולנס שהגיע באיחור

אסף גחל בצורת צלם,

ועל המסכים הופיעו התמונות...

מישהו ב"חדשות" אמר שזה הזכיר לו את...

את מוחמד בועזיזי בן ה-26 שהצית עצמו לדעת בתוניסיה
וכך נפתחה מהפכת היסמין בדצמבר 2010 ולאחריה את
פריחת האביב הערבי... והיתר היסטוריה חוזרת או שלא?!

משל הציפורים והעצים

בבוקרו של יום חם, בחודש השישי, שודרה ההודעה הבאה בכול כלי התקשורת ואף הופיעה בכול העיתונים בדפוס, במרשתת וברשתות הדייגים למיניהן. קולו של הקריין היה נוקב, דרמטי ומצייץ ומלווה ברקע במוסיקה משולבת של התשיעית של בטהובן ו"אתה תותח" של שרית חדד :

ציפורי ועופות ישראל וכלל בעלי הכנף המעופפים בה!

בימים אלה משתוללת בעולם ובארצנו מגפת ארבה המכלה יבולים ומזון, ובמקביל מפיצה את נגיפי הנזר הפוגעים בבריאות ראותינו. התוצאה היא רעב, מחלה ומוות המאיימים על האזרחים היקרים, צעירים וזקנים, נשים וטף. בתוך כמה שבועות מערכת הבריאות המופלאה שלנו תקרוס והתוצאה הצפוייה תהיה צורך וכורח לתעדף אנשים לצורך חיבורם למכונות הנשמה... אין אנו מעוניינים לזרוע פניקה, אנו שולטים במצב בעת הזאת אבל אין מנוס מהכנות מתאימות. מדינתנו סגרה את גבולותיה לתנועת בני אדם וחיות באופן דו-צדדי והרמטי.

לאור הנתונים והתחזיות האלה ואחרי הערכת מצב לאומית אנו פונים אליכם, כול האזרחים והאזרחיות בעלי הכנף והנוצות בבקשה הבאה : ראשית, לא לנסות לעוף מכאן כי המצב אינו שונה מחוץ לארצנו, מה עוד שסגרנו גם את השמים למעוף וטיסה מכול הסוגים, ושנית ויותר מכך, אתם מתבקשים להתייצב בדחיפות עליונה בתחנות המיועדות לכך (בהמשך מצורפת רשימת אתרים מעודכנת) כדי לקבל/להתקין בכם שבב לזיהוי ומעקב בצורת טבעת-רגל שמאל (כדוגמת אזיק אלקטרוני אנושי שמצוי בשימוש נרחב ומוצלח באסירינו) או לחילופין, כזה שמושתל תחת עור החזה השמאלי קרוב ללב. קבלת השבב היא הכרחית, היא חינמית ואינה כרוכה באי-נוחות, סבל או סיכון מכל סוג שהוא. אין חריגים בעניין זה וכל מי שלא יגיע ייענש במלוא חומרת הדין.

הגורם לצעד יוצא דופן וחירומי זה, הפוגע בזכויות הפרט וצינעתו, מצוי בעובדה שבכנפיכם ומקורכם טמון הפתרון למשבר המתקרב. למדענינו הסתבר שאכילת הארבה ועיכולו במערכות העיכול האורניתולוגיות שלכם מחסלת באופן מוחלט את שני הצדדים של המטבע המזיקה בבחינת "לתפוס שתי ציפורים במכה אחת" : חיסול מכת הארבה וגם הכלת הנגיפים בגופכם החסין מפניהם, וזאת בתנאי אחד קטן נוסף והוא, שהפרשותיכם (שמכילות שרידי נגיפים) ייאספו במקומות מיועדים ומסומנים, מעין קרמטוריומים לשריפה סופית של המזיקים...כך ייסגרו מעגלים ותיבלם המגפה הכפולה. לא היינו נוקטים בצעד זה אילולא ידענו עד כמה אכילת הארבה היא מעדן מלכים עבורכם ואינה כרוכה בסיכון בריאותכם רחמנא ליצלן. השבב נועד למעקב לצורך מדידת ביצועים, הענשת המתחמקים ובעיקר להענקת פרסים למצטיינים שביניכם. במקביל יוענקו מענקים לכול אלה שיולידו בזמנים אלה מה שיותר צאצאים, חיילים לשדה הקרב. מדובר במענקים ולא בהלוואות, מענקים ללא הגבלות והקריטריון היחיד הוא הוכחת הורות בכל מקרה ומקרה על פי רישום מדוייק.

על החתום : ממשלת ישראל כולה ובראשה המלך ובני ביתו לדורי דורות

נ.ב. מתוך מורשת ישראל : ראו את משל יותם/ משל האטד בספר שופטים פרק ט'... אתם, הציפורים אינכם האטד אלא הזית, הגפן והתאנה ועל כך תבוא עליכם הברכה