יום ראשון, 19 בינואר 2025

על שוטי החצר... בכנסת? שיטיון או זדון?

מה ההבדל בין רע ומושחת לבין שוטה, אפרופו הממשלה מול הכנסת, בזמן הזה בישראל?

ב-17.01.2025 פורסמה במוסף של עיתון ישראלי (הארץ) כתבה מהסוג ה"מתרבת" (דוח על תערוכה בפריז), סוג שבדרך כלל איני קורא אותו, או סתם מרפרף בו או לא שם לב אליו (מדובר בפגם אישי פרטי) -- אלא שהפעם, משום מה, הכותרת היפנטה אותי: "אינסופי הוא מספרם של השוטים: מהליצן ועד הטרול... היא גם מוכיחה שאיש לא חף מטירוף -- אפילו לא אנשי רוח ופוליטיקאים". להלן פסקת הפתיחה:
"בכניסה לתערוכה שמקדיש הלובר בימים אלה לשוטים ולמשוגעים ניצב פסל אבן של 'שוטה' מראשית המאה ה-16[...] השוטה בפסל מנגן בחמת חלילים, אחד מסמליהם המובהקים של השוטים, ולצדו מתנוסס המוטו של התערוכה, תרגום צרפתי לפסוק ט"ו מהפרק הראשון בספר קהלת. הפסוק המקורי קובע 'מעוות, לא יתקון; וחסרון, לא יוכל להמנות'. בצרפתית, חציו השני של הפסוק גמיש יותר: 'אינסופי הוא מספרם של השוטים'. ההצהרה הזאת, יחד עם פסל השוטה המנגן, פותחת את המסע מערפל החושים של התערוכה בעקבות [ההיסטוריה] השוטה, ה-fou. השפה הצרפתית כורכת תחת המונח מגוון משמעויות מתעתעות: מ-'אדם פשוט' דרך 'ליצן', 'שוטה' ו'חולה נפש'. האוצרים [...] בחרו להרחיב את המבט על כל אותם 'שוטים' ולבחון את ביטוייהם באמנות ובתרבות המערבית מסוף ימי הביניים ועד העת החדשה. הם נמנעים מלהתייחס לשיגעון כמחלת נפש -- שלב מאוחר יותר בהתפתחות המושג".
סקירה מילונית קצרה גילתה, להפתעתי, שמדובר במילה בעלת אינספור מילים נרדפות בעברית, הרבה יותר מכל מילה אחרת:
"אוויל, אידיוט, אפס, בור, בטלן, ביש מזל, בער, גולם, הדיוט, חושם, חלמאי, חמור גרם, חסר שכל, טיפש, טמבל, כסיל, לא יוצלח, למך, נבך, לקוי שכל, מטומטם, מפגר, נאד, נואל, סכל, עם הארץ, פתי, ריק/נבוב, שלומיאל, תם" -- וזו רשימה חלקית בלבד! בנוסף: מוזר אבל אמיתי -- בשפה הרפואית הקלינית בעברית, המילה שוטה היא המקור לשם מחלה שקרויה שיטיון (דמנציה) ואין זה כך ביתר השפות!
מדוע הכותרת של המאמר ותוכנו זכו לתשומת לבי? ודווקא בימים אלה של טירוף מערכות פרטני וקיבוצי שעובר על אוכלוסיית מדינת היהודים??? יען כי נזכרתי, משום מה, במושג "הפרדת הרשויות", וכי למה? מה הקשר בין לבין?
ובכן, בעשורים האחרונים, הרשות המבצעת (שרי הממשלה והעומד בראשה) השתלטה כליל על הראשות המחוקקת (חברי הכנסת) ובשנתיים אחרונות מנסה להשתלט על הרשות השופטת והמבקרת (שופטים, שומרי סף, התקשורת ופקידי השירות הציבורי) -- אזי שאלתי את עצמי: מי כאן השוטה? מי הנבל המזיד? ומי התמים? -- והנה באה התערוכה דנן, הכותרת והתוכן שלה ולימדוני פרק מאלף... כי נמצאו לי התשובות:
הרשות המבצעת מורכבת מנבלים, מושחתים ואטומים ובעיקר שומרי עכוזים ומלחכי פינכא; הרשות השופטת ונספחיה הם התמימים אך לא השוטים; וכן, הרשות המחוקקת מורכבת משוטים לסוגיהם ולא בגלל שחסר שם רוע לשמו אלא מכיוון שההיסטוריה תשפוט אותם חברי כנסת ככסילים שאינם מבינים כי הם יזרקו לפח ברגע שתפקידם יסתיים, ואצלם השיטיון אינו מחלה אלא בחירה מדעת בעוד שהרשות המבצעת  תיזכר כזדון האולטימטיבי!!!... ואידך זיל וגמור...

יום שישי, 17 בינואר 2025

על מקצוע אולימפי חדש בלוס אנג'לס 2028: הפרמשולתון

מדליית זהב אולימפית מובטחת ומוחלטת מראש ללהקת רוה"מ מישראל במקצוע החדש: מרוץ הפרמשולתון (על משקל מרתון) - הכישרון לבצע הפרד ומשול, שיסוי ופילוג בתוך עמך! - הידד!!!


לאחרונה, החליט הוועד האולימפי הבינלאומי להכניס מקצוע ספורט קבוצתי חדש החל מאולימפיידת לוס אנג'לס 2028 -- הפרמשולתון: אח תאום מודרני לריצת המרתון המסורתית. מדובר במרוץ קבוצתי שעוסק בתחרות בין נבחרות על הכישרון והיכולת להוציא לפועל מדיניות של "הפרד ומשול בכל מחיר" בדרגה הגבוהה האפשרית, בין להקות הנהגה ממדינות שונות, בתוך אוכלוסיית האזרחים שלהן, עד כדי אבסורד -- הקריטריון המרכזי וכמעט היחידי לזכייה במדלייה היא היכולת ליצור רמה כה גבוהה של שיסוי, פילוג ושנאה בקרב האזרחים של המדינה עד כדי טירוף שיכול להסתיים במלחמת אזרחים או היפרדות לשתי מדינות עוינות.

כבר עכשיו, שנים לפני קיץ 2028, יש קונצנזוס בין המומחים והפרשנים על הניבוי כי הלהקה הישראלית תגיע להפרמשולתון הראשון דנן עם הסיכוי הכי גבוה לזכות במדליית הזהב עקב הישג היסטורי חסר תקדים וכזה שאינו בר-תחרות: לפלג משפחות של אזרחים חטופים ונרצחים שהופקרו, עד כדי בזות תהומית! להערכת כל המומחים לא ייתכן מצב שעד 2028 תצוץ להקה יותר מוצלחת מזו של להקת רוה"מ הישראלית. הנחת העבודה היא שאין לה צורך באימונים! והתחרות האמיתית תהיה רק על מדליות הכסף והארד... נחיה ונראה!

נ.ב. פרשן בכיר מסתכן ומתנבא כי... רק הלהקה הישראלית תוכל עוד להתעלות על עצמה בניפוק של שיאים נוספים שיד הדימיון אינה משגת עדיין... ואידך זיל וגמור!


יום רביעי, 25 בדצמבר 2024

על צבא האל או צבא העם ומה שביניהם

                           בשם מי/מה נלחם חייל צה"ל? האל או המדינה (דמוקרטיה)?

להלן שתי התבטאויות (בין רבות אחרות שלו) של קצין צה"ל בכיר שאינו אלוף (ע.ו.):
מתוך מסמך לא סודי: " בס"ד... י"א בתמוז התשע"ד, 9 ביולי 2014... דף מפקד לקרב, מבצע "צוק איתן"... מפקדים ולוחמים יקרים, >>>  זכות גדולה נפלה בחלקנו לפקד ולשרת בחטיבת גבעתי בעת הזו. ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי ה"עזתי" אשר מחרף מנאץ ומגדף, אלוקי מערכות ישראל. [...] נפעל ונעשה הכל בכדי להחזיר את בחורינו בשלום. תוך שימוש בכל האמצעים העומדים לרשותנו ובכל העוצמה שתידרש. [...] אני נושא עיני לשמיים, וקורא עמכם, "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". ה' אלוקי ישראל היה נא מצליח דרכינו, אשר אנו הולכים ועומדים להלחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ שמך. בשם לוחמי צה"ל ובפרט לוחמי החטיבה והמפקדים, עשה ויתקיים בנו מקרא שכתוב, "כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם" ונאמר אמן.  [מתחת מופיעה הסיסמה:] "יחד ורק יחד ננצח"." {הכתב המובלט נעשה ברובו על ידי, אבל היו גם הבלטות של הכותב במסמך המקורי; המשפטים שהושמטו הם אלה שהיו מופיעים בכל דף קרבי אחר של כל חטיבה אחרת בצה"ל; הניסוחים בעברית הם במקור וללא עריכה או תיקונים שלי}.
מתוך ראיון בתכנית "יהיה טוב", בערוץ כאן בטלוויזיה, של קובן/אסנהיים, חלק שני, שודר ב-22.12.24: "חובתי הראשונה היא להביא את האנשים שלי הביתה בשלום [...] האזרחים של האויב הם אחרי החיילים שלי... זו תפיסתי המוסרית [בהמשך: כל היתר זה מוסר עקום...]".
מדובר בקצין שדה מוערך כמקצועי מצטיין ונועז; קידומו הואט בצה"ל ולבסוף "שוחרר" מצה"ל בדרגת תא"ל... אין זה מענייני כאן, אינני שופט אלא את שתי ההתבטאויות האלה שהובאו לעיל:
דף קרבי הוא סוג של מסמך צה"לי מוכר וידוע ותולדותיו ידועות עוד מתקופת הפלמ"ח ולא נדון בכך כאן ועכשיו. המח"ט הזה הוא מפקד של חטיבה שמכילה את כל סוגי האזרחים של המדינה (מבחינת דת, תרבות, אמונות...). 
הוא פותח את המסמך באייקון "בס"ד" -- בסיעתא דשמיא (ביטויחז"לי בארמית שמשמעותו בסיוע השמיים, בעזרת האל או בעזרת השם או בשם ה', בדומה ל- ב"ה, ברוך השם או למשל "הי"ד", השם יקום דמו... וכך הלאה. בחטיבה שלו כמו בכל צה"ל יש חיילים יהודיים דתיים בדרגות שונות, חילוניים, נוצרים, דרוזים ועוד כל מיני... וחלקם אינם מייחלים לעזרת השם, אם בכלל...
"ההיסטוריה בחרה בנו" -- ההיסטוריה לא בוחרת, הוא קיבל פקודת מבצע צבאית ותו לא... בחוד החנית היו הרבה יחידות, כל אחת בזמנה ובמקומה... הוא רצה להלהיב את רוח הקרב של חייליו? ניחא...
 האויב הוא אויב מספיק מר, מספיק מפלצתי, מספיק אנטישמי, מספיק שונא ורוצה להשמיד את המדינה הישראלית... ולא ידוע לי שהוא באופן ספציפי "מחרף, מנאץ ומגדף את אלוקי מערכות ישראל"-- כך שאין צורך וזה אף מסוכן, להפוך את המלחמה למלחמת דת...
התפילה הדתית שהוא נושא בהמשך היא התרסה כנגד, וזילות של חלק ניכר מחייליו! חיילי צה"ל (ואני הרופא הזקן והמותש ביניהם, בעברי) נלחמים בתוקף הדברים הבאים: החוק במשטר דמוקרטי, החירות של האדם-אזרח, השאיפה לשלום ומניעת מלחמה עתידית... הם אינם נלחמים בשם אלוהים או רבנים ואינם מקדשים את השם אלא נותנים חייהם כדי להגן על אזרחי עמם וערכי הדמוקרטיה... דתיות היא עניינו הפרטי בדלת אמותיו של האדם ואין בינה לבין צבא עם חוקי במדינת לאום דמוקרטית ולא כלום.
"להחזיר את בחורינו בשלום" אכן כן ובהסכמה כללית... ברם-אולם, בהתייחס להתבטאות השנייה שלו "האזרחים של האויב הם אחרי החיילים שלי" -- נוצרת בעיה בלתי פתירה אצל הקצין הזה: האם הוא מתכוון לכך שאין לו שום בעיה להרוג מאה נשים, זקנים וילדים קטנים, אזרחים חפים מפשע ובלתי מעורבים של האויב ובלבד שחייליו יחזרו בשלום הביתה? מה עוד שזו תפיסתו המוסרית! -- אכן נושא לדיון מאוד מאוד עמוק שלא כאן המקום לנהלו... נסתפק בלהעיר-להאיר כך: זהו מוסר הוטנטוטי שאכן מתאים לצבא טרוריסטי עזתי ואוי לנו עם לרמה הזאת נרד עם האג או בלי האג... ואידך זיל וגמור...


יום שלישי, 24 בדצמבר 2024

כוחו של הרגל

                                 איך מ(י)תרגלים למה שלא ניתן ואסור להתרגל 

איך נולד ההרגל להיתרגל?
יום אחד קוף-אדם הזדקף,
מאז צועד חי על זוג רגליים
ומכאן, הוא היתרגל להרגל...

איש קם בבוקר, רץ להטיל מימיו, ערמונית לוחצת -- 
אנטומיה, גיל, צורך והרגל, כורח ושגרת חיים רובצת.
איש מתעורר בבוקר, אוכל צנים וחביתה, אץ לעבודה --
צורך והרגל, שגרת חיים, כורח, לחם ופרנסה.

אדם קם בבוקר ומתחתן עם אישה,
עשרות שנים חולפות באהבה ודאגה,
לא צורך ולא הרגל, אלא, חוק וטבע...
ה(י)תרגלות-הסתגלות=ה(י)תנרמלות.

איש קם בבוקר והוא אלמן,
אישה נופלת ממיטה והיא שכולה,
ילד יורד ממיטה והוא יתום...
מתרגלים? ממשיכים? מתנרמלים?
                 אבל,
איך מתרגלים למה שלא ניתן ואסור להתרגל?
אפשר גם אפשר בתנאי שיש מי
שידאג לנרמל את ההרגל... למשל:

חוזרים על שקר עד שהופך ל"אמת",
מבהירים שסמכות אינה קשורה לאחריות,
כולם אשמים חוץ מאנו, אנו הנבחרים,
מבטיחים הרים וגבעות שאינן ברות-מימוש
וכשלא מקיימים -- זועקים: לא נתנו לנו!
מי לא נתן לכם? -- שומרי הסף והחוק,
אלה שמפריעים למשול, שהרי אנו הרוב!

ככה מנרמלים זוועה!
ככה מיתרגלים לחרפה!
ככה שוחקים יושרה!
ככה מונעים בקרה!
וככה מרגילים צאן מרעית 
לאכול קש וגבבה לקול
צלצולי פעמון הבחירה
של דמוקרטיה חלולה.





יום שבת, 30 בנובמבר 2024

שני סבים ונכדה אחת

                              הגיג קשה מיפן הרחוקה -- על עתיד המפעל הציוני 

במהלך ובעקבות ביקור-ניתוק בן שבועיים ביפן הרחוקה כדי להתראות עם בן ואשתו היפנית ושתי נכדות קטנות -- ובתוך מהומת האלוהים במדינתנו אנו... נפלטו על הנייר ההרהורים הבאים בתחושת עצב וייאוש:

שני סבים, נכדה אחת,
עולמות שלושה וסיפור... פשוט?
... לכאורה!?

האחד גבוה, כחוש בלבן סמוק,
פרצוף מקומט ושפם אפור פקוק
סביב שפתיים מכסות שיניים
בצהוב ניקוטין וכתום מעושן...
השני נמוך, רזה, בצהוב לוכסן עיניים,
פרצוף מחייך ודיבור מקשקש...
וביניהם הנכדה בת השש [בפועל בת ארבע] --
בת תערובת... ובת ערובה?
לכודה בשלוש אלה העולמות:
עולם הרעים, עולם הטובים
ועולם הצופים מהצד, יושבי הטריבונות...
על זירת החול שם משוטטת הנכדה
עדיין לא יודעת כי בעתיד... היא
תחפש שלום ושלווה יותר מתמיד.

בין השטנים לבין האלים,
הרי היא בת תערובת
בין שני הסבים, וכל רצונה
לא להיות בת ערובה חרופה
לנוכח עיני הזדון של יושבי הטריבונות
שמנענעים אגודל פעם למעלה ופעם למטה
לפי עניין, חשק או גחמה... כי:

במולדתו של האחד משתוקקים לחיות לנצח
על חרב המלחמה ותפארת המוות...
בעוד אצל השני למדו את הלקח --
לחיות לנצח על חרב השלום ותשוקת החיים...
                          *
הנכדה בהתה ואזינה לשיחה
בין שני הסבים שלצידה ולא ידעה
האם פחד ובזות או תקווה טובה
זלגו משקי דמעתם של השניים?




יום שני, 11 בנובמבר 2024

מה הקשר בין רוה"ם ישראל לקיסר קליגולה? אין קשר!

                האם רוה"ם ישראל בדרך להיות קליגולה הזקן? מה פתאום! זה מופרך!...? 

לאחרונה, משום מה, חזרתי לקרוא את הפרק הרביעי בספרו המכונן של ההיסטוריון הרומאי סווטוניוס, פרק שעוסק בביוגרפיה של קליגולה [סווטוניוס (160-75 לספירה), חיי שניים-עשר הקיסרים, תרגם מרומית: אלכסנדר שור, הוצ' מסדה, תל-אביב, 1955; פורסם במקור ברומא בשנת 121 לספירה]. קראתי וקראתי שנית ולא יכולתי להימנע מחזיון תעתועים שהתעקש לרחף מעל ביצות מוחי -- האם ייתכן שתכונות והתנהגות של רוה"מ ישראל הנוכחי דומים במשהו לאלה של אותו קיסר דאז? לא ייתכן! אבסורד! מופרך! לא יעלה על הדעת... שהרי מדובר בתקופות שונות, משטרים שונים, תרבות שונה, גיל שונה ועוד כהנה וכהנה הבדלים מהותיים... איך אפשר להשוות דיקטטור מטורף דאז למנהיג נבחר במשטר דמוקרטי ליברלי ???

גאיוס יוליוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס (41-12 לספירה) המכונה קליגולה היה הקיסר השלישי בתולדות רומא הקיסרית ושלט בה בין מרץ 37 ליונואר 41 לספירה. הוא נרצח כשהוא בן 29 על ידי הפרטוריאנים שלו. כינוי החיבה קליגולה ניתן לו על ידי חייליו של אביו, גרמניקוס המצביא הרומאי המהולל, ומשמעו "מגף קטן".

ובכן, דליתי מתוך התיאורים של ההיסטוריון את התכונות וההתנהגויות של אותו קליגולה לפני ובעיקר במהלך שנות שלטונו, והרי הם לפניכם, הקוראים, בראשי פרקים:

"אינטליגנטי; פיקח וערמומי כנחש; נצלן ושורדן ללא ליאות; שחקן מבטן ומלידה; חנפן חסר מעצורים; אטום רגשית כולל לבני משפחתו הקרובים; מייחס לעצמו הישגים לא לו וללא קשר לשקר או אמת; כולם רודפים אותו; מוכן להקריב הכל למען כבוד, עושר ובעיקר כוח; מעריץ עצמו ללא מעצורים.תחילת שלטונו בישר טובות אך בהמשך כונה "מטורף" על ידי הרומאים כשהוא מנפץ פעם אחרי פעם כל טאבו אפשרי דאז [אז כדי להיפטר ממישהו לא מפטרים אלא שוחטים או מגלים לארץ גזרה] כמו למשל:הכרזה על עצמו כאל! המלצה למנות את סוסו לקונסול!..." -- המגף הקטנצ'יק הפך למגף גדול ודורסני.

קורא יקר! בניקוי ההבדלים בין רוח התקופות, הגיל והתרגיל... האם בכל זאת ייתכן ויש קשר בין רוה"ם ישראל לקליגולה דנן? 

יום שישי, 11 באוקטובר 2024

                 כרוניקה של סליחות וכפרות

1945 -- אושוויץ-בירקנאו ואחיותיה...
1948 -- מלחמת העצמאות היהודית...
1967 -- מלחמת הניצחון... של ההיבריס...
1973 -- מלחמת הכפרות על חטא ההיבריס...
1995 -- רצח מנהיג יהודי בידי יהודי!
2023 -- פוגרום תחת מנהיג מושחת ונרקסיסט!
             ומה הלאה???
מדרון חלקלק אל תהום, אבל מה שבטוח --
       סליחות וכפרות כבר לא יעזרו!