מה הפלא?

                                 מנהיג נבחר מתעלם מבוחריו -- מה הפלא?

למה זה מפליא, לכאורה, שרוה"ם (וחבורתו) מתנכר לבני עמו החטופים... ואחרים? לא נפגש... לא מדבר... לא חש ולא דומע...

נא לזכור! מדובר בזכר שמתנכר לבת שלו ולמשפחתה כולל נכדים, מזה עשרות שנים... אז מה הפלא שאינו מתחשב באזרחים שלו... הרי זרים, לכאורה?

מדובר במוטציה ששמה "אטימותיתיס מולדת"... וזהו זה!

בחזרה לגלות -- בארץ ישראל!

                                             המנון ומגילה מול בבלי והלכה 

בשנים האחרונות, כמו הרבה זקנים וגם צעירים, במוצאי שבתות וגם באמצעי שבועות, אני מבלה בהפגנות מהצד השמאלני, בוגדני, ונימוסי. רק לאחרונה שמתי לב שכמה מאות מפגינים עומדים דום ושרים את ההימנון בעוד מסביבנו מתגודדים אנשים מהצד השני וצורחים ואינם שמים לב לשירת ההימנון ולא מצטרפים לעמידת הדום!!!

בערב ראש השנה קיבלתי את עיתוני ערב החג והנה בכולם היה מצורף עותק חגיגי וממומן של ההימנון הלאומי... וזה היה מפתיע, שהרי למה פתאום צריך להזכיר לעם היושב בציון את ההימנון שלו???

אזי הושלמה סופית הבנתי העמוקה שכנופיית רוה"ם מוליכה אותנו בחזרה לאחור בהיסטוריה של העם היהודי ולמעשה אנחנו מסיימים בקרוב את כינונו של גטו-שטייטל יהודי קלאסי בפלשתינה אלא שהפעם הוא לא ישרוד אלפיים שנה יען כי כסופר-ספרטה זה ייקח הרבה הרבה פחות, כמה עשרות שנים בלבד...

כי כבר כעת בימים אלה הימנון התקווה ומגילת העצמאות איבדו את תוקפם ואת מקומם תפסו "תורתם אומנותם", בבלי והלכה... וכך האפיזודה ההיסטורית הקצרה של יהדות חילונית שלא חיכתה למשיח והקימה מדינה, תהפך לסוג של גבבה כמו שבתאי צבי בהפוכה... ובא לציון גואל ושירת השד"רים תחליף את ההימנון והמגילה...

              ואידך זיל וגמור...

על קברניט והגה

                  פואמה על ארבעה קברניטים

לעת ערב של יום בשום מקום

על גבעה רמה תחת עץ עקום

על מחצלת רכה התיישבו ארבעה,

רביעיית קברניטים לשעבר... בפרישה,

לשיחה נוקבת על בקבוקי בירה קרה!

[לפני כן נ.ב. קטן להבהרה:

מהו קברניט, זה האוחז בהגה

של ספינה, מטוס, מפעל או מדינה,

הנושא באחריות טוטלית לטוב ולרע

24/7/365 עד תום מסע או זקנה,

שיגעון, פשע, מחלה ומיתה...

מאז ימי קדם אמרו ולחשו וכולם ידעו

שקברניט עוזב הגה אחרון והיתר ניצלו]

              וכעת לפואמה:

רוחו של עץ או רוחה של גבעה

הביאו אותם אל המחצלת הרכה

כי משום מה חיים הם נשארו:

קברניט אחד נטש ההגה אחרון והיתר ניצולים.

קברניט שני ברח ראשון, נוטש הגה ואנשים.

קברניט שלישי לקח אחריות וגם שילם.

והרביעי התנער מאחריות, הטיל מימו ממקפצה.

            אכן רביעייה כהלכה!

ויאמר הראשון: "מה פה לא ברור,

הרי פעלתי כפי שצריך, צפוי וראוי."

ויאמר השני: "ברחתי ונטשתי

כי תאב חיים הייתי -- חטאי!"

אמר השלישי: "בסדר לא הייתי

אך אחריות לקחתי וגם שילמתי."

והרביעי התריס בקול ארסי --

"לא שם עליכם, אני לא אשם

כי אותי לא העירו!" --

אזי הרוחות סיכמו: "אולי הבעיה היא 

ההגה ואולי הבחירה ובכל מקרה

האשמה היא על הקורבן, הבוחר...

מה פה לא ברור???"

על העליבות והגרוטסקה של תופעת ה"פאנליזמוס"

                     על שלושה פשעי הפרשן ועל ארבעה לא אסלחנו (עמוס, א',ג...)

בשנים האחרונות (מאז מגפת ה"כתרת"), וביתר שאת אחרי פרוץ ההפיכה המשטרית, הפוגרום החריף והמלחמה הכרונית שאחריה הנמשכת עד רגעים אלה -- התקשורת הישראלית והעם הרובץ מול המסכים בציון הדוויה, התמכרו לסגידה לתופעה חולה של "פאנליזמוס כרוני מטמטם-מוח", דהיינו, חבר-דיון (על פי האקדמיה ללשון) שבו חבורה של בני-תמותה מתיישבת סביב שולחן עגול, מרובע, משולש או חצי סהר, ומדברת את עצמה לדעת 24/7 בניצוחם של מנחים-מנטורים בעלי עיניים רושפות ואצבעות מתנופפות וחזות מכשפת, רק שרביט מנצחי תזמורת חסר להם, לנוכח פני האומה שעוברת תהליך זומביזציה 24/7...

                  אם כך, הרי לפניכם הפואמה/בלדה/גרוטסקה על הרפתקאות אותם גיבורים הקרויים פרשנים:

בוקר, צהריים, ערב ולילה,

שישי, שבת, חג, צום, הספד וקינה,

בכל מזג אוויר, אירוע, פצע וחבורה --

בשכר ובלעדיו(?) הם מתגייסים להצלה

בבחינת אוונגארד הצועד לפני המחנה,

מתריע בשער ומעודד בלב וגם הסברה

להמון נבער מדעת כדי שיבין וידע... ולא

חשוב מה ואיך ולמה ובכלל... אזי הם:

מתיישבים בכורסה, ללא הפוגה או חופשה

או עומדים מול מסכים עם מקל-מסבירים

ומדברים... ומדברים... ומדברים... ומקשקשים

תמיד לבושים יפה, מחוייטים ומעונבים, 

מסופרים, מאופרים, מגולחים או בזקן זרוק

או מדוגם להפליא... והבנות! יפות, מסורקות,

עם מילוי קולגן פה ושם, טורבן, סרט 

וחליפה תואמת מחלון ראווה או מעצב שבאופנה,

לאק-ג'ל, ציפורניים להפליא, שפתון אדמוני

ומבטים חודרים עמוסי תובנה, ידע ותבונה...ולכולם,

אבל לכולם ולכולן תחושת שליחות מטעם עצמם:

"המון בור ועם הארץ, טמבלים מבולבלים...אנו 

באים לעזור לכם, להבין את המציאות שבה אתם חיים,

לתווך לכם את החלטות נבחרי הציבור אותם בחרתם

ולהם (ולנ)ו משלמים את המשכורות מהמיסים שלכם,

כי הרי לכם אין שום שכל, אתם ערב רב או אספסוף...

אז מי הם הפרשנים האלה? מהיכן צצו ומי שמכם?

יש ביניהם צעירים וצעירות, שמנדריקים עם יומרות

מצויידים בניידים רוויי הדלפות מגורמים בכירים,

מקצוענים מטעם עצמם, רודפי סקופים, לוביסטים

ומלכחי פינכא, פודלים, ממליצים ומשדרגים

ומשכתבים ומשפצרים ובעיקר מלבינים שקרים

ומשחירים אמיתות ומבלבלים את היוצרות... והכל

בשם חופש הביטוי, חופש המידע וזכויות האזרח,

אבל את האיש הקטן הם מעולם לא שאלו... יען כי

הרי הוא הדיוט, תינוק שנשבה שצריל להאכילו 

בכפית התרעלה לפי הצבע והצורך בכוח ושליטה...

ויש מבוגרים וזקנים היוצאים מהנפטלין

עסקנים ופוליטיקאים, גנרלים ומומחים 

לכל מיני דברים ומטעם עצמם או מצפונם

וגם הם משמשים מכשירי שרצים, לפעמים

בלי לדעת שהם קלפי משחק על שולחן הממשלה

ששמה עליהם קצוץ ומשתמשת בהם כסדין אדום

מול הציבור הבור שהולך כעדר אחרי פעמון...

אז מה קורה בפועל? האמת מתה, השקר פורח

ואין לסמוך על אף אחד... והפרשנים? אצלם

השמש זורחת, השיטה פורחת, והשוחט שוחט

פעם בצד זה ופעם בצד השני, והם מנסים לומר

שנקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן...

כאן ושם אלא שהם לא מצליחים להסביר:

השמש של מי? השיטה של מי? מי השוחט ומי הנשחט

מי העוקד ומי הנעקד... והם מדברים עצמם לדעת

ומפרשנים ממשל מושחת, שקרן ואטום לכל כיוון

שנושבת הרוח... ולכן עדיף:

פרשנים, לכו הביתה או לדומשתיקה

ממשלה, לכי אל תהום הנשייה

תנו לעם הפשוט והנבון לשלוט, אזי

כל השיטים יפרחו, ילדים לא יישחטו

והשמש תזרח על כולם, כולל על הפרשנים המובטלים

רחמנא ליצלן, ונאמר ברוך שפטרנו מעונשם של אלה...

 

תגובה לתמונה

תגובה לתמונה שפורסמה העיתון "הארץ", 11.07.2025, בכתבה של ניר חסון ("ארגוני הסיוע:...), עמ' 10 -- "גופת תינוק שמת מתת-תזונה בעזה, השבוע..." - !!! : התגובה היא לתמונה בלבד כמות שהיא!

בהנחה שהתמונה היא: לא תוצר של ריטוש, פוטושופ, פוטומונטאז', בינה מלאכותית או אנושית מעוותת, ולא לקוחה מזמנים אחרים ומקומות אחרים והיא אכן כן מעזה של כאן ועכשיו... הרי לפנינו תמונה קלאסית של תינוק שסבל מתת-תזונה חריפה וכרונית כתוצאה מכוונת או בלתי מכוונת (מה שקרוי "זה קורה ככה סתם...") מרעב/הרעבה, כזו שמזכירה תמונות ממחנות ריכוז והשמדה, גטואיזציה ומצור או אסונות טבע/שמים היסטוריים... במאתיים ויותר השנים האחרונות ברחבי כדור הארץ שלנו...

כמו כן, ברור מעל לכל ספק, שלא מדובר ביצור שהוא חבר מן המניין בארגונים (לפעמים גם מדינות) כמו: חמאס; ג'יהאד אסלאמי לסוגיו; אל קאעידה; דאעש; בוקו חראם; כנופיית באדר-מיינהוף או כל מרעין-בישין אחרים... ויש מספיק ראיות שזה לא תינוק מדארפור או קמבודיה של פול פוט, רואנדה, שואת הארמנים או היזידים... ועוד כל מיני אתרים רצחניים על פני גלובוסנו --

פשוט כי הוא תינוק ובלתי מעורב בעליל!!!!!! ואין לו יכולת חתימה על השתייכות ל... והוא גם לו קורבן של התעללות הורים עשירים או מטורפים או אפוקליפסה מתוצרת שמיים או טבע מיסתוריים... רחמנא ליצלן.......

 ואם כל זה נכון! >>> הרי מדובר בפשע מלחמה/פשע נגד האנושות (מבית מדרשם של שני יהודים: רפאל למקין והרש לאוטרפכט ילידי רחובות סמוכים בעיר לבוב) על פי כל דין! ואף אזרח ישראלי בוחר או נבחר, משפטן, קצין צבא זוטר או בכיר או סתם בן תמותה -- לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו ולא יוכל להתגונן בפני כל בית דין ארצי או שמיימי או בפני מצפונו אם ישנו... וגם הפשע הנורא מכל של הטבח ב-07.10.2023 אינו יכול לשמש תירוץ מתאים, יען כי נקמה איננה ברת תוחלת, תכלית או תוכנית עבודה ואינה מצדיקה תמונה כזאת גם אם מדובר במלחמה צודקת... ונא לזכור שהמושג "פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה" שנוצר במדינת היהודים בימיה הראשונים והלא פחות קשים מימים אלה בלשון המעטה -- יש להפר אותה, את הפקודה\ בכל מחיר!

הכותב: הומו סאפיינס, יהודי, אזרח ישראלי, רופא זקן שראה הרבה יותר מדי בחייו, ששירת מגיל 18 עד 50 בצה"ל - בסדיר, קבע ומילואים... והיה מנתח סרטן שטיפל והציל ילדים מעזה וממקומות שונים במזרח התיכון... ואידך זילו וגמורו...

משא האדם היהודי-ישראלי

                               על משקל "משא האדם הלבן" -- עול האזרח היהודי-ישראלי...

המשורר והסופר האנגלי רודיארד קיפלינג (1936-1865), משורר האימפריאליזם-קולוניאליזם טען שהאדם הלבן (אירופאי כמובן) נושא משא על גבו: הצורך לשלוט בילידים הברברים ועל ידי כך לקדמם מבחינה תרבותית ולכן עליו לכבוש ולשלוט ולהקים אימפריות ולתרבת את הנחותים כי זה לטובתם... ללא קשר לניצול המשאבים של הנכבשים וללא קביעת מועד לסיום תהליך ה"תרבותיזציה"... התוצאה הייתה מלחמות, הרג, כיבושים ושלטון זר על פני קטעי גלובוס.

ב-1899 הוא מפרסם את הפואמה "משא האדם הלבן" שהפכה מאז להמנון אייקוני של הקולוניאליזם של המאה ה-19 ותחילת ה-20 וממשיך עד היום לשמש סמל למערכת יחסים של כובש ונכבש באשר הם.

השיר תורגם לעברית על ידי צור ארליך ב-2015 [מופיע כמה פעמים באתרים שונים ובספר: רודיארד קיפלינג/מבחר שירים, נוסח עברי: צור ארליך, הוצ' דחק, תל-אביב, 2019]. כאן תופיע פרפרזה עוקצנית על מילות השיר, מתאימה לכיבוש הישראלי בן קרוב לשישים שנה של הגדה ועזה, ושליטה צבאית על מעל חמישה מיליונים של ערבים פלסטינים... ובמיוחד על רק מלחמת חרבות ברזל וספיחיה... הפרפרזה עוקבת אחרי בתי השיר המקורי אך מתייחסת לכובש ולנכבש לסירוגין ובערבוביה.

ע(י)מסו משא יהודה,

שלחו מיטב בניכם

אלי שטח כבוש

לנקום, לגרש ולהשמיד

ולא לעשות חסד ורחמים

עם נכבשים בלתי מעורבים.

עמסו משא יהודה

בהתגברות עצמית

אשר תכניע פחד

וגאווה תצמית; 

בפה שאין בו יושר

ובחפץ לב מזויף,

שמטרתם נקמה ושמד

במקום תועלת ורווח לאחר.

עמסו משא יהודה,

קרב פרא של הכנעה

אשר רעב ישביע

ומגפות יבלום -- על תנאי!

ובקרבכם ליעד,

כשחסד ומזון תאצלו,

תראו איך מחבלים בו

הדיכאון והייאוש.

עמסו משא יהודה,

החזיקו ברובה:

שרביטו של כובש

ולא מוט של מטאטא.

נמל, בתים וכביש תהרסו --

אתם אשר תשרדו

ומתיכם, בצוותא --

לא תעניינו.

עמסו משא יהודה

ודעו גם את הגמול:

אישום מפי כפוי-חסד,

שנאה מעם כבוש.

תודה מאלה ש"פדית"

אל ארץ שממה: 

"זכרנו את הנכבה,

את האבטיחים..."

עמסו משא יהודה,

גם גרם אל ייגרע.

אל תיתלו בחופש

בשחוק אתכם שגרת (המלחמה).

בכל מחדל או מעש

עם קשה עורף זה

אתכם ואת צורנו

גם יחד ינסה.

עמסו משא יהודה,

תור הילדות כלה;

ימי חיבוק גננת

ותהילה קלה.

תור הגברות הגיע,

עת לשמש מופתים

באין תודה ושבח,

כשאתם לא שופטים

את מנהיגיכם.

ולסיום עגום, עוד פרפרזה הפוכה על דברי אנגלי אחר, מזמן אחר: "מעולם לא היו חייבים נבחרי ציבור שבשלטון (מעטים) -  הרבה כל-כך - לרבים כל כך (בוחרים ובניהם הנשלחים... והם מעטים כל כך...) [האם בצ'רצ'יל עסקינן...]

על סולם עדיפויות וניהול סיכונים

                     מה עדיף על מה? ואולי שניהם גרועים?

בחירה באי-צדק גדול אך מכביד... או

להילחם על הזכות להיות בלתי צודק.

מתן גט ליריב, הפרדה והתנתקות חד-צדדית... או

הכנסת היריב לגטו או התכנסות עצמית לגטו.

גוג ומגוג>אחרית ימים>משיח וגאולה... או

גלות בחוץ או אפילו בפנים, בתוכנו.

להיות צודק מצורע ולחיות במושבת מצורעים... או

להיות צח כשלג בג'ונגל של פראים

ולחיות על החרב לנצח.

בשאיפה להיות אתונה תוך הסתכנות... או

לחיות כספרטה במחיר דימום כרוני, אנמיה ומוות.

להיות דמוקרטיה על מאה אחוז וצודקת... או

דמוקרטיה חלולה ו"בטוחה" אך פחות צודקת.

וכך הלאה, וכך הלאה והלאה עד קץ הימים,

לחיות בחלל של דילמות בלתי פתירות... אם כן:

הקרבת חטופים תמורת שלמות קואליציה!?