שיחות זקן ונכדה על אדם ואל -- ש.ז.נ.א.א.
בתוך החושך שהשתרר בנשמה האנושית שלי-שלנו, אחרי השבת השחורה של השביעי באוקטובר 2023, הופיעו ניצנוצים של גרלנדה המורכבת מאמירות כמו-שיריות, בדפוס של שיחות זקן ונכדה על אדם ואל ובראשי תיבות: ש.ז.נ.א.א.! וזה התחוור לי רק בימים אלה כאשר העפתי מבט לאחור על שלוש אמירות כאלה בבלוג הזה: 9.10.2023 - האם מותר האדם מן הבהמה?: נכדה, סבא זקן ושיח שביניהם...; 17.10.2023 - על היושרה של חתולים: הזקן והחתולים; 2.11.2023 - על ממ"דים וגטאות: ממ"ד-גטו או גטו-ממ"ד? לפיכך נתתי כותרת לסדרה שבה ייכתבו ויזוהו הדברים על פי הדפוס הזה - ש.ז.נ.א.א.!
***
על אל נקמות ישראל בתרדמת
על חביתה מקושקשת לה
ועל חביתה-עין שרופה לו
וסלט קצוץ דק לשניהם,
לה בלי בצל ולו עם הרבה בצל,
וגבינה לבנה זולה של תנובה
מרוחה על פרוסת לחם אחידה,
ליד שולחן פורמייקה ישן עטוף
במפת קוביות אדומות לבנות,
ישבו הזקן והנכדה ותקלח השיחה:
"סבא, האם גם אלוהים ישן ונוחר וחולם וצועק ומזיע ומתעצבן ואפילו בוכה... למשל כמוך, בלילה או בשנ"צ שאתה כה אוהב?"
הזקן השתנק מעט מרוב הפתעה על השאלה,
הניח מזלגו בצד וניגב שאריות גבינה משפם,
הביט על הקירות והתקרה כאילו שואל אותם
'מאיפה לעזאזל צצה לה, זאת הקושיה?'
ובזה הרגע החליט לקנטרה לפני רצינות השיחה:
"ציפורקה קטנה, מאיפה הבאת את הדיבה?
אני נוחר? אני צועק או בוכה? מאיפה הבדיה?
הרי אני ישן כמו תינוק אחרי יניקה מדד אימו?
ובכלל, מאימתי את יודעת איך אני ישן חוץ אולי...
מהשקרים שסבתא היקרה שלך מפיצה להשמצה?"
"סבא! תפסיק לקשקש ולברוח מהשאלה,
הרי זה קורה לך בערב מול המרקע, וחוץ מזה,
אני וסבתא הקלטנו הכול ויש עדות והוכחה,
ובכלל תפסיק למכור לי לוקשן או אטריות
שזה אתה לימדת אותי למי שמספר בדותות...
אז מה עם אלוהים? סבא, זה רציני, השאלה!"
פניו של הזקן קדרו, הקמטים לפתע העמיקו, העיניים שקעו בארובות, כמו מכתשים אחרי הפצצה ומפולת אדמה
הוא הזיז הצידה את הצלחות, פיטם המקטרת והציתה, הפריח פטריות עשן לבן, הביט בקטנה בעווית-כאב סמויה
והחל לפלוט צרורות של מילים ומשפטים ללא הפוגה ובלשון מעט פשטנית למען הקטנה:
"ילדתי שלי, שימי לב, נגיד, גם אם נגיד שיש אלוהים, וגם אם נגיד שהוא היה פה לפני בן האדם, והרי אם מחר בבוקר בני האדם ייעלמו מעל פני כדור הארץ, האם יהיה אלוהים? האם הוא יתחיל את הבריאה מחדש? וגם אם יתחיל הכול מחדש, האם אנחנו, בני האדם נוכל לוודא ביצוע? -- לא ולא! זאת אומרת שאדם ואל, אל ואדם תלויים זה בזה כמו בחוק הכלים שלובים שכבר למדת בפיזיקה. אבל, האמת המעשית היא שגם אם נגיד שיש אלוהים, האם הוא אותו האחד בעבור כול בני האדם? ואם לא, אז על איזה מהם אנחנו מדברים? כי מסתבר שלכל שבט יש אלוהים משלו, ויש הרבה אלים וגם אלות, ולכל אחד ואחת יש הרבה פנים ומסכות, ואז מסתבר שהם גם נלחמים זה בזה ומתחרים זה עם זה כאילו בשוק פשפשים אנו עוסקים... וכל אל מבטיח הבטחות, ומצהיר הצהרות וכורת בריתות ומוריד (למה מוריד? כי האל תמיד יושב למעלה והאדם למטה כי יש היררכיה, שהרי ללא זה יכול אדם להיהפך לאל ולהיפך, רחמנא ליצלן) תורות וחוקות, אבל אף פעם לא ישירות, אלא דרך שליחים, מלאכים, מתווכים, מאכערים ולוביסטים וכולם מכנים עצמם רבנים, כמרים, נזירים, חכמים ומחוללי ניסים... אוהו! כאן, מתוקה שלי, אני מגיע לעיקר, לשאלתך באשר לשינה שלי ושל אלוהים:
אם הבנת את האטריות שלי, ברור לך שהיצור הזה ששמו אלוהים ישן שינה עמוקה ב-99% מהזמן, אחרי מעשה הבריאה (בהנחה שזה אכן קרה כפי שהשליחים מברברים) הוא למעשה אמר שלום, עבר שבץ מוחי והוא שקוע בתרדמת נצח, תרדמת חיה ונושמת כי הרי אלוהים לא זקוק למכונות הנשמה וכדומה, כי הוא אלוהים והבעלים של הפרוטקציות והבקשישים -- ברם-אולם, בניגוד לי - הסבא הזקן שלך שהוא פוסט-טראומתי ולכן ישן, אמנם בלי לנחור, אבל עם סיוטים ופלשבקים וצעקות ובכיות והזעות מטורפות מכול הטראומות והשואות למיניהן - הוא, האלוהים, הוא לא סובל מפוסט-טראומה ולכן שנתו היא שינה חלבית ושקטה מאז ומעולם... אבל הוא לא נוחר!" - הזקן המותש מהירי האינטנסיבי השתתק, הצית מחדש את המקטרת שכבתה, והסתכל בלבן של העיניים של הנכדה בפחד מה, שמא הפיל עליה יותר מיכולת ההכלה בגיל בת המצווה...
הקטנה המהופנטת והמרוכזת לכדי תמצית הכילה את כובד המילים, הביטה בו בהשתאות והערצה ופלטה:
"תודה, סבוש זקן שלי, נדמה לי שהבנתי, אז הוא ישן כמוך אבל מכיוון שאין לו מושג ירוק מה קורה כאן למטה, הוא לא סובל בשינה כמוך... והאמת, זה לא הוגן, זה אפילו מעליב... אבל תן לי קצת זמן, אני אחשוב על זה ואחזור אליך"
היא שמה לב שהזקן הניח את מקטרתו ומתחיל להתנמנם מעייפות הנאום שנשא בפניה.
