יום שישי, 17 בפברואר 2023

מה"פדרליסט"האמריקני לפארסה נוסח נתניהו-לוין-רוטמן!

        דוגמה: איך הופכים הפיכה משטרית=יצירה משטרית, לרפורמה משפטית בהסכמה

מתוך: אלכסנדר המילטון, ג'יימס מדיסון וג'ון ג'יי. הפדרליסט, מבוא רות גביזון ואלן שפירא, עורכת יעל חזוני, תרגום אהרון אמיר, הוצ' שלם, ירושלים, 2001 [הוצאת ספרים מכובדת שאינה חשודה בשמאלנות... דווקא ההיפך!] -- 85 מאמרי ה'פדרליסט', הבסיס הפרשני של החוקה האמריקנית, פורסמו באופן רציף, בתדירות קבועה בארבעה מתוך חמשת העיתונים בניו יורק (כל אזרחי 13 מדינות הקונפדרציה המורדת בבריטים, קראו אותם!) בין ה-27 באוקטובר 1787 לבין אמצע אוגוסט 1788. המאמרים משורשרים כרצף של טיעון והצגה של חסרונות ויתרונות ועד לפשרות, בכל הקשור ליצירת חוקה לסוג משטר דמוקרטי חדש. הם פורסמו ונחתמו בשם העט "פובליוס". הבחירה בשם הזה נבעה מן החיבה לרפובליקה הרומאית וגיבוריה שרווחה בארצות הברית: פובליוס ולריוס היה איש ציבור רומאי שהשתתף במרד נגד המלך הרומאי האחרון ובכינון הרפובליקה הרומאית (זו האמיתית שלפני תקופת הקיסרות)...

שם, בעמ' יג'-כג' (הסקירה ההיסטורית), אנו למדים שהתהליך כולו! [איני עוסק כאן בתוכן ובמהות אלא אך ורק במידע על עומק התהליך] שהחל:  בתחילת שנת 1777 כחצי שנה אחרי שהמושבות האמריקניות הכריזו על עצמאותן מבריטניה (ה-4 ביולי 1776) ותוך כדי מלחמתן נגדה, אישר הקונגרס הכלל-יבשתי, הגוף שבו ישבו נציגי שלוש-עשרה המדינות החדשות, מסמך שהיה אמור לספק להן מסגרת חוקתית בת-קיימא שנקרא "תקנות הקונפדרציה" ועד לאשרור הסופי...סופי...סופי של החוקה, התקנות, התיקונים, והנספחים, אחרי שנים רבות של הידברות והידברות ללא ליאות -- בדצמבר 1791 -- לקח אם כן:

                                                        כ- 15 שנים!

ואצלנו... במדינת היהודים... זה עומד לקרות תוך:

                                                        כ- חודשים ספורים!
                                          ובלי הידברות!
                                          מוכתב על ידי רוב דורסני!
                                          שיכור כוח ועברייני!



                                       


יום שבת, 11 בפברואר 2023

פנייה מאמצע המאה ה-19 לאזרחי ישראל דהיום!

                     על ''אי-ציות חברתי" של הנרי דויד ת'ורו... הנחיות מאז להיום!

לפני ימים אחדים בודדים וחשובים הזכיר לי, או יותר נכון הפנה את תשומת ליבי, חבר טוב ואזרח ותיק בזכות עצמו, טקסט נשכח שלעניות דעתנו המשותפת מתכונן ומוכן לחזור למרכז הבמה הציבורית בימים אלה ממש ממשי מאוד: תחילת 2023, קרוב לחמישים שנה אחרי מלחמת יום הדין שבאה בעקבות, או יותר נכון כתוצאה מ-: המצב ה'פוסטי' של מלחמת ששת הימים, מלחמה שבעטיה השתנה כיוון זרימת הפיפי בגופם של הנהגות מדינת היהודים מאז ועד היום (משמאל, מימין, מהמרכז ומכל דיכפין שהוא) -- במקום לזרום מהכליות למטה בכיוון ניוטוני הוא, השתן, החל זורם מהכליות למעלה אל המוח כנגד כוח הכבידה וההיגיון, ובימים אלה הוא הפך את העמקים שבין קפלי המוחות לביצה מסריחה במיוחד...

מדובר בנאום-מאמר בעל הכותרת "אי-ציות אזרחי" ששמו הראשון היה "התנגדות לממשלה אזרחית" (התנגדות מטעמי מצפון; מרי אזרחי; אי-ציות לפקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה... ועוד) שפורסם בארה"ב הצעירה ב-1849 כתגובה למלחמה מטופשת ועוד כמה וכמה סוגיות, על ידי אדם מופלא בשם הנרי דויד ת'ורו (Thoreau, 1817-1862), שהקדים את מהטמה גנדי ומרטין לותר קינג ודומיהם...

הוא יצא כנגד שלושת החטאים הקדמונים המרכזיים של מדינתו הצעירה שהייתה אז כבת 75 בדומה למדינת היהודים שלנו: אימפריאליזם כוחני, מלחמת מקסיקו-ארה"ב (1848-1846) ואצלנו היום, כיבוש מתמשך ושליטה על עם אחר; עבדות וגזענות של שחורים, ואצלנו גזענות רב-תחומית החל מערבים וכלה במזרחים, נשים ולהט"ב; קפיטליזם חזירי ודורסני, ואצלנו המעבר מסוציאל דמוקרטיה ליברלית וחמלתית לנאו-ליברליזם עם אחת מדרגות האי-שוויון הבכירות במערב! -- מכאן שמדובר בממשל מושחת שחובת האזרחים להתנגד לו על ידי אי-ציות ומרי אזרחי בלתי אלים בצורות הבאות: הפגנות ומחאות  לצורותיהן ללא אלימות!סירוב לשלם מיסים, שביתות, חרמות, השתמטות מגיוסים ואפילו הפרות של הסדר הציבורי עד דרגת מוגדרת כך שגם לחסימת דרכים יש זמן קצוב וצורה לא אלימה -- רק כך מממש האדם האזרח הפרטי את מחויבותו לדמוקרטיה מהותית שמעבר לפרוצדורות של יחסי רוב-מיעוט. אי לכך, כשנוצרת סתירה בין הממד המהותי-ערכי של הדמוקרטיה כאורח חיים לבין הממד הפרוצדורלי-טכני של הדמוקרטיה כשיטה לקבלת החלטות ללא אלימות, על האזרח הדמוקרטי להעדיף את המהות על הפרוצדורה ולשבור את כללי המשחק תוך נכונות לשלם על כך מחיר!... להלן שלוש דוגמאות מתוך שלל אחרות מאותו מאמר קצר בעל ערך כמעט על-היסטורי:

"הטוב בממשלים הוא הממעיט למשול" -- ואני מפרש: בתנאי שהנבחרים הם צנועים ומבדילים בין חוק ורף פלילי לבין נורמה ומצפון שמחייבים יותר מחוק פרוצדורלי...
"האם חייב האזרח לרגע, או במידה הקטנה ביותר, להכניע את מצפונו לטובת המחוקק? מדוע אם כן יש לכל אדם מצפון? אני חושב שעלינו להיות בני אדם תחילה, ונתינים אחר כך. אין זה רצוי לטפח כבוד כלפי החוק [הפרוצדורלי בלשונו] אלא כלפי הצדק. [...] יש אמת במה שאומרים שלתאגיד [ממשלה ודומים לה, בלשונו] אין מצפון; אבל תאגיד של אנשים מצפוניים הוא תאגיד עם מצפון. החוק מעולם לא עשה את בני האדם צודקים יותר אפילו כמלוא הנימה [החוק לא עוסק בעשיית צדק אלא בפרוצדורה ודרכי ניצולה]; ודרך הכבוד אל החוק, אפילו שוחרי הטוב נעשים בכל יום לסוכני העוול" -- כאן הוא מביא דןגמה של התרחשות שאצלנו לפני שנים רבות באירוע דומה פסקו שופטי ישראל הצעירה שלפקודה שמעליה מתנוסס דגל שחור חייבים לא לציית!
"אם אלף אנשים לא ישלמו את חשבונות המס שלהם השנה, יהיה זה צעד פחות אלים או עקוב מדם מאשר לשלם להם, ולאפשר להם לבצע מעשי אלימות ולשפוך דם נקיים..." ואידך זיל וגמור...

מקור: הנרי דויד ת'ורו. אי-ציות אזרחי, תרגום מאנגלית דפנה לוי, עריכה מדעית והקדמה פרופ' אייל נווה, הוצ' רסלינג, תל-אביב, 2005; בספרון מצורפים עוד שלוש מסות קצרות באותו העניין.



 

יום שלישי, 24 בינואר 2023

                                    על משוואת י. לוין-א. ברק: הנעלם המודחק?! 

האם ייתכן שהמהפכה החוקתית-שיפוטית-אקטיביסטית של א. ברק ותגובת הנגד או המהפכה הנגדית של הזוג נתניהו-לוין על ספיחיה... מתעלמת בכוונה או בלי כוונה מהנעלם האחד המודחק שעליו לא מדברים בבחינת "לא נעים", והוא:

הסתבר (לכל בר בי רב... אולי), אחרי כמה וכמה עשורים, לרשות השופטת שהמבחר של הפוליטיקאים הישראלים (משמאל ומימין, מקיצוני עד מתון, מחילוני אדוק עד חרדי להחריד... בקיצור כ ו ל ם!) לוקה באופן כרוני וחוזר בחוסר יושרה, שחיתות ובעיקר אי-רצון או אי-יכולת ליצור נורמות מנהיגותיות ראויות בנוסח הבריטי [לבריטניה ולישראל אין חוקה, ברם-אולם, לבריטים יש מסורת-נורמטיבית מופלאה בת אלף שנים, של הפוליטיקאים שלה, שבה הרף הפלילי אינו מהווה שיקול בר-קיימא ולכן אין צורך בחוקה...] -- ומכאן שאותו א. ברק וחבר מרעיו הבינו שעליהם להיות אקטיביים בנושא שמירת זכויות האדם כנגד עריצות הרשות המבצעת שכבר מזמן הצליחה לנטרל את הרשות המחוקקת ולשלוט בה ללא מיצרים...

לדוגמה: בבריטניה, נבחר ציבור בכל דרג שהוא מתפטר מיוזמתו מתפקידו ברגע שדבק רבב קל שבקלים בו או בבני ביתו... נלחם על חפותו ... וחוזר בגדול לזירה אחרי ניצחונו או נעלם ממנה לנצח אחרי כישלונו... אבל לא מחזיק מדינה  כבת ערובה!?

לדוגמה: האם מישהו ראה את שופטי העליון נעים ונדים ברחובות בניסיון לשכנע אזרחים להגיש עתירות כנגד השלטון???


יום חמישי, 19 בינואר 2023

הברווזים של נתניהו

                                    על מבחן הברווז הרפורמי או המהפכן...

          אם זה נראה כמו ברווז,

          הולך כמו ברווז

          ועושה קולות של ברווז --

          זה ברווז!!!... ואצל מר נתניהו באו"ם ב2012... 

           זה ברווז גרעיני!

                                                             על אותו משקל:

            אם זה נראה כמו הפיכה משפטית,

            אם זה אץ רץ כמו הפיכה משטרית

            ועושה קולות של הפיכה שלטונית --

            זה ריסוק הדמוקרטיה... אצל נתניהו של 2023...


                   הפסיקו למכור לנו לוקשן בשומן ברווזים 

                   לפי המתכון של "אורבן-פוטין-ארדואן"...

 

            




         


יום שבת, 7 בינואר 2023

מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהיה

                                          בנאי/פוליקר ונתן זך בעת הזאת 

בימים אלה נזכרתי בשני טקסטים שמדברים בעד עצמם ומבטאים תחושות של בני תמותה, אזרחים במדינת היהודים...

הראשון: ספר שירה של נתן זך משנת 2013 שהוקדש לשלושה אזרחים:
     לאייבי נתן טייס השלום
     לאמיל חביבי שנותר בחיפה
     לישעיהו ליבוביץ' כמות שהיה
לאסופת השירים הוא קרא: מן המקום//שבו לא היינו//אל המקום//שבו לא נהיה. רלבנטיים במיוחד הם שני פרקים:
     "הארץ המובטחת", עמ' 75-57; "תג מחיר", עמ' 109-93... כדאי לעיין בהם וללמוד מהם...

פרשנות שלי לכותרת: "מן המקום שבו לא היינו"=מן הגולה/גלות שאחרי המקום בו היינו לאום ומדינה.
                              "אל המקום שבו לא נהיה"=אל המדינה שממנה נחזור אל הגלות או נעלם.

השני: שיר שכתב וביצע יוסי בנאי והלחין יהודה פוליקר, "למות למען רעיון"... להלן שלושת בתי הסיום ללא פרשנות:
     כי החיים ניתנו כדי לחיות טיפה
     ולא לרוץ כמו אידיוט אל העולם הבא
     למות למען רעיון, זה רעיון נשגב
     אבל כדאי להיזהר ולא למות לשווא

     מתי נלמד סוף סוף לחיות בלי חרב ודמים
     מתי יפסיקו כבר אבות לבכות על הבנים
     מתי נבין שלא כדאי לרדת לטימיון
     בגלל גל אבנים עתיק, או קבר בן מיליון

     אך נביאי הזעם עם אש בעיניהם
     קוראים לנו לקום לצעוד אחריהם
     אז אם למטיפים חשוב כל כך להתפגר
     שהם ילכו הראשונים - לנו לא בוער

                        אידך זיל וגמור...

יום ראשון, 11 בדצמבר 2022

על הקשר בין מתנחלים לכלניות בריטיות

      מתנחל אדוק ומתון ורס"ר בריטי...

במהלך מסע הבחירות האחרון, הזדמנו, אנוכי וחבר קרוב, שנינו בני שבעים ומעלה, לפגישה לילית מסקרנת באחד מהקיבוצים הגדולים והוותיקים בדרום הארץ. בבית הקפה הקיבוצי הסתופפו כשלושים בני תמותה, כולם בעשור השמיני ומעלה לחייהם, רובם המכריע גברים בוגרי ופליטי מלחמות ישראל, בני דור המייסדים של אותו הקיבוץ,יהודים בלאומיותם, ציונים אדוקים מהזן הישן, ישרים וסוציאל-דמוקרטים בהשקפת עולמם, כאלה שהמותג "יהודית ודמוקרטית" הוא נשמת אפם... ועם זאת חרדים לעתיד הנכדים. מולם, על במה קטנה התייצב גבר חמוד, חובש כיפה סרוגה, אחד ממנהיגי המתנחלים מדור המייסדים של גוש אמונים ומי שנחשב בעיני-כל ובעיני עצמו כ-"מתון".הוא כותב באופן קבוע טור בעיתון הארץ ומשמש כעלה תאנה ועדות לאיזון פוליטי מכובד בעיתון שמאלי מובהק. האיש נחשב למסבירן רהוט ומרגיע. הוא הביא עמו אלוף בדימוס, חקלאי, כדי להציג את התוכנית שלהם לשלום בר-קיימא בין היהודים לפלסטינים. הם נראו כצמד מופלא של דון קישוט נחוש וסנצ'ו פנסה רגוע ומרגיע. 

הם התקבלו בסבר פנים יפות, הכיבוד כלל קפה, תה וביסקוויטים. הדיון היה תרבותי אך נוקב, לא היו צרחות וצווחות בנוסח הכנסת. צעירי הקיבוץ לא טרחו להגיע אבל כמה מהם עסקו בצילום ובאביזרים האלקטרוניים ובפתרון של תקלות. לא בטוח שצמד דומה מהצד השמאלי היה מתקבל כך בהתנחלות עלי או יצהר... אבל נעזוב זה...

אין לי כוונה להעביר כאן את תוכן הדיון אלא להביא קטע זעיר מתוכו, קטע שמבהיר בצורה אכזרית את הפער והתהום שנתגלו בין שני הצדדים... תהום שאינה ברת-גישור... לעיתים הייתה לי הרגשה שמדובר בשני שבטים שאין ביניהם שום דבר משותף פרט לעבר רחוק שכוחו המאחד אבד ממזמן.

בשלב מסוים אותו מנהיג מתנחלים מתון הביא סיפור-משל בהקשר לסכסוך ולפתרונות אפשריים. הוא בחר, משום מה, בסיפור מהתקופה הקולוניאלית של האימפריה הבריטית בהודו המעטירה. הוא סיפר כיצד סרג'נט מייג'ור (רב-סמל או רס"ר) בריטי טיפוסי, בלונדיני עם עיניים כחולות, שפם מסולסל, מדים בוהקים, מצויד במקל מנצחים בלבד, שולט על אלפי חיילים הודים בכוח סמכותו המופלאה. יום אחד ההודים הקטנים הראו סימנים קלים של אי-ציות... הרס"ר הענק המשיך לשלוט באספסוף אבל חש שמדובר אולי במדרון חלקלק והזהיר את המפקד שיש לנקוט בצעדי מנע. המפקד הזחוח הקניט את הרס"ר המודאג... איך נגמר הסיפור כולם יודעים ובמיוחד אלה שמתעניינים בהיסטוריה... אבל זה לא מה שמשך את תשומת ליבי. אני מודה שהתביישתי לשאול את אשר חפצה נפשי הכאובה לשאול, חששתי לכבודו של האיש... אבל אין לי בעיה לשאול את הקהל הרחב האנונימי של כאן: בנמשל של הסיפור, מי הוא הסרג'נט מייג'ור ומי הם ההודים הקטנים הילידים?... לי התשובה ברורה לחלוטין, מה עוד שהשימוש במשל הזה גילה את מערומיו של המתנחל המתון... נדמה לי שאינני טועה אם אנחש כדלקמן: הרס"ר הוא היהודי הישראלי וההודים הקטנים הם הפלסטינים שבגדה ועזה... אלא שלהם אין מהטמה גנדי או נלסון מנדלה ולנו אין את הביצים של פרדריק דה קלרק...........ואידך זיל וגמור...
                 

יום שבת, 10 בדצמבר 2022

תמונה אחת שווה אלף מילים ודמעות

          על מזמין ומוזמן

זה היה באותם הימים והלילות בהם
ישבה "אלת" הדמוקרטיה
וצפתה במסכים... כאשר "לפתע"...
לנוכח תמונה אחת השווה
אלף מילים ודמעות,
פרצה מגרונה כאב-זעקות:

המזמין: ליצן חצר סהרורי שחוגג בחוג משפחתי
                      מתחבק ומסתחבק עם
המוזמן: איש חוק במדים שחורים, זחוח וחייכני

                   מי הם הנעימים והנאהבים?
המזמין - המיועד לכהן כשר לביטחון פנים-לאומי-יהודי...
המוזמן - מפקד המשמר הלאומי הממונה על החוק האזרחי...

אזי שואלת בקול רטורי הדמוקרטיה האומללה:
     איך זה שהם לא מבינים?
     היכן מראית-העין? הנורמה? הראוי?
                       ולפתע!
היא, הדמוקטיה, צונחת
בהתקף אפילפטי לרצפתה,
וההיסטוריה חוזרת על עצמה:
מבר-גיורא, בר-כוכבא ורבי עקיבא ל-
שבתאי, פרנק, כהנא ופורת...

                      אידך זיל וגמור!