שיר לשלום בין מלחמות או תשובה לשאלה של נכדה קטנה...
הוא, הומו סאפיינס קרוב לגבורות,
כזה שבחייו חווה שלל קפנדריות...
בערב בהיר, לבן כהה ומעונן,
שואלת הנכדה הקטנה כך סתם:
"בכמה מלחמות היית, סבא?"...
האיש מתפלץ בתמיהה כואבת,
"מאיפה זה בא לה, לקטנה?"...
הוא מביט בילדה באהבה ופותח בחשיבה
ומתחיל להרהר בקול רם וזוכר, ממש מולה:
"הייתי תינוק בן יומו ב-1948;
בן שמונה במבצע קדש 1956;
בן 18 לערך, סטודנט ב-1967;
עד כאן ילד-עד למלחמות ולמבצעים שביניהן,
מכאן ואילך, עד ישיר לדם, יזע ודמעות:
חובש במעוזים בחופשות מלימודים בין 1968 לבין 1972,
ורופא צעיר ביום הכיפורים בסיני 1973,
קצין, רופא ומפקד בשל"ג 1982...
... אינתיפדות, מילואים ופורענויות...
וב-2006, זקן-עד למלחמת לבנון השנייה,
ומאז, מבצעים בזירות שונות עד 7.10.23 הנורא --
זקן נרגן ומותש עד למלחמת אין-קץ... עד 2026...
ועדיין תמרות עשן, דם, רעל, דיכאון וכמיהה."
אזי הנכדה הנבוכה שואלת בקול מתריס:
"ומה עם השלום? מתי יגיע? תמיד אמרת
שהמלחמה היא הפסקה קטנה בין שלום לשלום?"
לזקן בא לבכות... מה לענות לקטנה, עתיד האומה?
הרי היה מי שאמר שהשלום הוא הפוגה בין מלחמות,
ואולי טעה והתכוון שהשלום - אתנחתא בין מערכות!?
הוא מביט לאחור אל חייו ומבין שהיו מלחמה אחת ארוכה
בין תקופות שלום לא מאוד מהימנות ושוות...
הוא נזכר כי מורשת אתונה חיה ובועטת עד הלום
בעוד ספרטה נכחדה מזמן בלי להשאיר חותם...
... אבל מה עונים לקטנה? ואין לו תשובה...
רחמנא ליצלן... והוא מורח אותה...
עם סיפור על חלום ותקווה בעזרת השם...
ואידך זיל וגמור...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה