על הפספורט כפספרטו

               שירת הדרכון הזר

וכי מה הקשר בין זר-דרכון

לבין חיים או מוות ביד הלשון?

ובאותה הבל הנשימה, מה הקשר

בין שביתת נשק והפסקת אש

לבין פדיון שבוי חי או מת?

שנו ופלפלו רבותינו בספסלי הכנסת-אבוס,

זעקו, רבו, צפצפו ודחקו בשבילי הפולמוס,

ולא מצאו את ההקשר ואת הקשר... עד ש-

הופיע האלוף והציע את הפשרה והפשר:

כל צעיר המתגייס, דיסקית זהוי מוות יקבל,

מספר אישי, נעליים ורובה, תרמיל וחוגר,

וגם מניפסט עבור הצלב האדום הרופס...

שהרי, אם לא יועיל גם לא יזיק!?

               ברם-אולם

מעתה ואילך נוסיף לו גם - 

דרכון זר כתוספת למזל וגיבוי נוצץ,

כך ש-, והיה בנופלו בשבי חטוף,

השליט הזר יפעיל גיבוי וגורלו ייחרץ

לחסד ולא לשבט ובא לציון גואל...

אזי רווח ליבם של רבותינו ומושלינו

וכרסם התמלאה גאווה ואות כבוד

חולק לאלופנו ושיר יושר בכל פינה ורחוב:

מי? מי יצילנו מדראון ומי יפדנו משבי אסון?

דרכון זר! דרכון זר! הוא ולא אחר

יצילנו ממוות מר!

נ.ב. השבח לאל, לרוהם ולמתים באוהלה של תורת החיים...