על הפרדוקס הדמוקרטי

                                 שירת האבסורד המצמרר...

רופא מטפל בבני אדם חולים.

עו"ד תובע או מייצג עבריינים בפני

שופטים הגוזרים דין של צדק על פי חוקים.

מהנדסים בונים בניינים וגשרים.

מורים מלמדים דרדקים חוכמה ודעת.

עיתונאים מספרים חדשות לבקרים...

וכך הלאה והלאה - אבל כולם וגם אחרים 

מתמחים ומתמקצעים ועוסקים רק בזה!

בתחום הצר שלהם... וגם נושאים

באחריות תמורת הסמכות...

יש רק עיסוק אחד שבו אין התמחות:

עיסוק שבו האדם אמור לעסוק בהכל -

ולהבין בכלום! -- אלה הפוליטיקאים...

כולם ליאונרדו דה וינצ'י עד שיוכח ההיפך... 

וזה קרוי: האבסורד המצמרר כדלקמן:

אנחנו המומחים, בוחרים בהם, משלמים משכורותיהם

כדי שיעסקו בהכל תוך הבנה בכלום!

אם זה לא אבסורד מצמרר... אז מה זה?

      זהו הפרדוקס הדמוקרטי!

         ואידך זיל וגמור...

על עליית ערכם של פשפשים וג'וקים...

                                 איך קרה (וקורה) שהפשפש עלה למעלה? 

לאיש במדינת היהודים ובעולם המערבי הדמוקרטי והליברלי, יש ספק שמתקיים תהליך זוחל של ירידה בדירוג במנעד הדמוקרטיה בממשל של מדינת ישראל בעשורים האחרונים... העדויות הן רבות ומצטברות אט אט בנחישות ועקביות ולא נחזור כאן על האירועים של העשור האחרון ובעיקר החמשוש האחרון. עם זאת, עדיין חיות ובועטות תוכניות סטיריות טובות וחכמות כמו: "ארץ נהדרת"; "זהו זה"; "מה תגידו"; סטנדאפים מגניבים...וכל אלה עדיין לא בכלא או במעקב של סקוריטטה... עוד חזון למועד -- ברם-אולם, רק כמחצית או מעט פחות מהעם מאזין או מביט באלה! אבל הנפת הגרזן של לוין, קרעי, שיקלי, סילמן וגוטליב ועוד כאלה שניתן לכנותם כנופיית ג'וקרים בהמית -- אינה מרפה...

... ואז עלה בזיכרוני שיר אייקוני של רביעיית מועדון התיאטרון משנות החמישים, עת מדינת היהודים הצעירה הייתה עדיין ישרה, הגונה ותמימה... וכך זה הולך: השיר קרוי "הפשפש עלה למעלה", מילים ולחן: נורמן תומס; תרגום: חיים חפר...

"איך הפשפש עלה למעלה/אולי תאמרו לי/איך קרה שהפשפש עלה למעלה/זה לא מובן, זה לא מובן... [זה הפזמון החוזר בתום הבתים...] פעם היה פשפש אחד/הוא בפרוות עכבר נולד/אך יום אחד שמע קולות:/אתה נוצרת לחיות גדולות.// תיכף עזב את העכבר/ואל כלבלב עלוב עבר/אך החיים אינם שווים/אם אתה חי חיי כלבים. // דירה החליט הוא לעבור/ואז קפץ הוא על חמור/ אך חמורים תמיד עובדים/ולפשפש זה לא התאים. // תוך רכיבה אל האבוס/מן החמור עלה לסוס/וכך עלה עלה עלה/עד שעלה לממשלה! // הוא פה ושם/(עלה למעלה)/הוא פה ושם/(עלה למעלה)/תמיד תגידו יס/ואז תצליחו לטפס. // איך קרה - שהפשפש עלה למעלה/עכשיו מובן - עכשיו מובן..."...

קורא יקר! אנא דמיין כעת וזמזם כעת את מילות השיר במנגינה הידועה אבל החלף את הגיבורים כדלקמן:

הפשפש הוא רוה"ם ורשימת חנפניו; רשימת החיות היא רשימת אנשים והמפלגות שעל גבם הפשפש מטפס; הממשלה היא ממשלתנו הנבחרת! והתשובה לשאלה הקושיה הלא מובנת "איך קרה שהפשפש הגיע לממשלה" היא חדה: "תמיד תגידו יס ואז תצליחו לטפס"!!! בימינו אנו זה מתבטא בשלושת ה'כפים' של אחד זוהר: כוח, כסף וכבוד!!! והדרך היא חנפנות, יסמניות ושחיתות... והטכניקה: השתנה מהמקפצה וכך תבינו איך קרה שהפשפש עלה למעלה!

      אז על מה אנו מלינים? על פשפשים וג'וקים שעלו למעלה כי לא ריססנו די.די.טי. בזמן!... ואידך זיל וגמור...

כמה שמות יש לאל היהודי?... ולמלחמות היהודים?

                 שם לאל ושם למלחמה -- מי קובע, למה וכמה ואיך? ובשביל מי?  הבייס!!!

ההווייה האלוהית היא המצאה אנושית (הומו סאפיינס: קוף אדם) עוד מעידן איש המערות. יש אלים רבים ויש אל אחד; יש אל זכר ואל נקבה; יש אל שמתעסק בזה ולא בזה; יש אל לכל מקצוע ולכל צמח; יש אל אנושי,אל על-אנושי, אל תת-אנושי, אל שטן ואל בתרדמת... ועוד המון כאלה וכאלה... ומסתבר שיש המון שמות לאל בכל התרבויות והשפות והמקומות והזמנים... וגם אצל היהודים... וכמעט שכחנו: כולם קדושים ונאמרים ונכתבים בדחילו וברחימו מהמזוזה ועד לגניזה...

בספירת מלאי יהודית הגעתי לקרוב למאה שמות! להלן רשימה טלגרפית חלקית מן המקורות... אך לפני כן נא לזכור: מדובר בדיקטטור הראשון והיחיד עד כה בעולם בני התמותה שאינם בעלי חיים בלבד (ריבון העולמים או ריבונו של עולם - רמז שהוא אבי הגלקסיות והיקום ואינו דמוקרט רחמנא ליצלן): אל; אלוה(ק)ים, והמפורש - יהוה על שלל קיצוריו השונים והרומזניים (רק בתורת הקבלה הסודית יש לו 70 שמות):

אבא; אב הרחמים; אבינו מלכנו; אבינו שבשמים; אדון כל הארץ; אדון עולם; אדושם; אין עוד מלבדו//אל ישועות; אל מלך; אל נקמות; אל קנא; אל רחום וחנון; אל שדי; אלוהי צבאות//בורא עולם; גדול העולמים; גואל ישראל; ד', ה', יה', יי'; היה הווה ויהיה; המקום; הקדוש ברוך הוא; השם; השם יתברך; השם יקום דמו//מלך הכבוד; מלך המשיח; מלך העולם; מלך מלכי המלכים; עוש שלום במרומיו; צור ישראל; קונה שמים וארץ; שהדי במרומים; שהכל נעשה בדברו; שומר ישראל; שופט כל הארץ... ויש עוד הרבמון!!! ובקיצור: אבי אבות הכל, רב-פנים ולרוב גם סותרים (רחום וקנא) ועוסק בשלום, בצבא, במסחר ובשפיטה ובמה לא...

        אם לאל המון שמות וכולם מקובלים, למה למלחמות יש שמות בודדים? והרי הוא אבי כל המלחמות!

אצלנו למלחמות יש שם אחד או שניים או שלושה אבל לא עשרות, למשל: מלחמת 1967; מלחמת ששת הימים... וזהו; מלחמת יום הכיפורים; מלחמת 1973... וזהו; מלחמת תש"ח; מלחמת 1948; מלחמת העצמאות; מלחמת הקוממיות... וזהו.

נהגנו לומר שזה קשור לטראומה... לשם שהמחשב קבע... לשם של קונצנזוס... לשם שקשור לזמן או מקום או אירוע היסטורי...

 אבל רוה"מ הנוכחי וחברי כנופייתו הגדילו עשות והמציאו סיבה ומסובב חדשים ומקוריים לגמרי! יש לשנות שם של מלחמה, שם שכבר נקבע וקובע... לצרכי: השכחה, הסרת אשמה ושקר היסטורי, לצרכי הסתרה והסוואה והטמעה של סיפור שלא היה ולא נברא!!! ובקיצור: לצרכי הבייס והבחירות ומניעת ועדת חקירה ממלכתית על פי חוק... ולכן תקומה במקום הפקרה!!!

על הגן (gene) לאטימות-רגש!

                  תקציר על חידושים בחקר התסמונות הקשורות לגן שמקודד אטימות-רגש

באפריל 2003 הסתיים בקול תרועה רמה עולמי, פרויקט הגנום האנושי שהיה דגם מופתי לשת"פ בינלאומי אדיר להשגת מטרה כמעט דמיונית של ריצוף הגנום של ההומו סאפיינס שנמשך קרוב לעשרים שנה. מאז ועד ימים אלה מתפרסמים חדשות לבקרים מחקרים מופלאים על אותם גנים, המוטציות שלהם, התסמונות הקליניות הנגרמות בעטיין והניסיונות לריפוי על ידי פיתוח עולם רפואי חדש של טיפולים גנטיים מותאמים אישית ולמחלות ספציפיות שונות ומשונות. במקביל, מתגלים גם תופעות חדשות מוזרות וחסרות תקדים כמו למשל:  ההשפעה הסביבתית על הביטוי של אותם גנים מלידה. במילים אחרות, הולך ומסתבר כי סביבה חברתית והתנהגויות של בני אדם יכולים לגרום לפגיעה באותם גנים ואף להעברה של הנזקים בין דורות ואפילו בין אנשים מאותו שבט או קבוצה מכל סוג שהוא.

במהלך שני העשורים האחרונים התגלה, בין היתר, הגן לאטימות-רגש (the gene of emotional coldness), ובמילים לטיניות, הגן שמקודד את התכונה של אטימות רגש על פני מנעד רחב החל מאמפתיה לאפתיה ועד לדיספתיה ואפילו אנטיפתיה או התעלמות מוחלטת מקיומו של רגש.

בעת האחרונה פורסמו כמה וכמה מחקרים מכוננים בעיתון המדעי החשוב בעולם NATURE... מחקרים המלמדים על ההופעה של הוכחות חותכות להעברה של פגימות בגן הזה בקרב פוליטיקאים מקצועיים!!! לפחות מחקר אחד כזה (אולי המרתק ביותר) פורסם על ידי צוות ישראלי מוביל מאוניברסיטה ישראלית: המחקר מראה נוכחות תסמונת של אטימות רגשית עד כדי התעלמות מוחלטת מרגישות לסבל הזולת -- במקרה הזה מדובר לא בחייזרים או זרים אחרים אלא באטימות-רגש לאזרחים בוחרים ומשלמי מיסים מקרב עמם במשטר דמוקרטי -- אצל חברים בכנסת ישראל וממשלתה... הממצא המדהים ביותר במחקר הוא העובדה שפוליטיקאי בכיר ביותר מעביר את הפגם בגן הזה לחבורה שלמה של נבחרי ציבור שהולכים אחריו כמו הילדים שהלכו אחרי החלילן מהמלין עד לשפת התהום... להלן כמה דוגמאות:

פוליטיקאי בכיר שמוריד סממנים של אמפתיה (הגם מזוייפת) לנוכח פני האומה השסועה כדי לרצות את המנהיג הזר שדווקא מגלה אמפתיה אמיתית כלפי אזרחים לא שלו!; אף פוליטיקאי המשוייך לקבוצה השלטת אינו מתקרב או מדבר עם ועל אזרחיו שחזרו מן התופת!; גילויים מביכים של פולחן אישיות ואופורטוניזם כלפי המנהיג עד לדרגה של נרקסיזם, אובדן חוט שדרה וחנופה כלבית גורמת קבס...

לפנינו עולם חדש של הפרעות חולניות שבינתיים אין הרפואה המודרנית מצליחה להתקרב ליכולת של מניעה או ריפוי כאלו מדובר במגפה של וירוס חדש מעין וירוס כתרת שגורם לאטימות-רגש כל כך מוחלטת כלפי בני האדם ובמקביל קידוש אלוהי של המנהיג הלוקה במחלה והמפיץ הראשי שלה...

... אללי! מי יצילנו מהתפשטות מגפתית של אותה אטימות רגש שעוברת באוויר בטיפות גדולות מפה לפה ומאף לאף... ואידך זיל וגמור...

מה הפלא?

                                 מנהיג נבחר מתעלם מבוחריו -- מה הפלא?

למה זה מפליא, לכאורה, שרוה"ם (וחבורתו) מתנכר לבני עמו החטופים... ואחרים? לא נפגש... לא מדבר... לא חש ולא דומע...

נא לזכור! מדובר בזכר שמתנכר לבת שלו ולמשפחתה כולל נכדים, מזה עשרות שנים... אז מה הפלא שאינו מתחשב באזרחים שלו... הרי זרים, לכאורה?

מדובר במוטציה ששמה "אטימותיתיס מולדת"... וזהו זה!

בחזרה לגלות -- בארץ ישראל!

                                             המנון ומגילה מול בבלי והלכה 

בשנים האחרונות, כמו הרבה זקנים וגם צעירים, במוצאי שבתות וגם באמצעי שבועות, אני מבלה בהפגנות מהצד השמאלני, בוגדני, ונימוסי. רק לאחרונה שמתי לב שכמה מאות מפגינים עומדים דום ושרים את ההימנון בעוד מסביבנו מתגודדים אנשים מהצד השני וצורחים ואינם שמים לב לשירת ההימנון ולא מצטרפים לעמידת הדום!!!

בערב ראש השנה קיבלתי את עיתוני ערב החג והנה בכולם היה מצורף עותק חגיגי וממומן של ההימנון הלאומי... וזה היה מפתיע, שהרי למה פתאום צריך להזכיר לעם היושב בציון את ההימנון שלו???

אזי הושלמה סופית הבנתי העמוקה שכנופיית רוה"ם מוליכה אותנו בחזרה לאחור בהיסטוריה של העם היהודי ולמעשה אנחנו מסיימים בקרוב את כינונו של גטו-שטייטל יהודי קלאסי בפלשתינה אלא שהפעם הוא לא ישרוד אלפיים שנה יען כי כסופר-ספרטה זה ייקח הרבה הרבה פחות, כמה עשרות שנים בלבד...

כי כבר כעת בימים אלה הימנון התקווה ומגילת העצמאות איבדו את תוקפם ואת מקומם תפסו "תורתם אומנותם", בבלי והלכה... וכך האפיזודה ההיסטורית הקצרה של יהדות חילונית שלא חיכתה למשיח והקימה מדינה, תהפך לסוג של גבבה כמו שבתאי צבי בהפוכה... ובא לציון גואל ושירת השד"רים תחליף את ההימנון והמגילה...

              ואידך זיל וגמור...

על קברניט והגה

                  פואמה על ארבעה קברניטים

לעת ערב של יום בשום מקום

על גבעה רמה תחת עץ עקום

על מחצלת רכה התיישבו ארבעה,

רביעיית קברניטים לשעבר... בפרישה,

לשיחה נוקבת על בקבוקי בירה קרה!

[לפני כן נ.ב. קטן להבהרה:

מהו קברניט, זה האוחז בהגה

של ספינה, מטוס, מפעל או מדינה,

הנושא באחריות טוטלית לטוב ולרע

24/7/365 עד תום מסע או זקנה,

שיגעון, פשע, מחלה ומיתה...

מאז ימי קדם אמרו ולחשו וכולם ידעו

שקברניט עוזב הגה אחרון והיתר ניצלו]

              וכעת לפואמה:

רוחו של עץ או רוחה של גבעה

הביאו אותם אל המחצלת הרכה

כי משום מה חיים הם נשארו:

קברניט אחד נטש ההגה אחרון והיתר ניצולים.

קברניט שני ברח ראשון, נוטש הגה ואנשים.

קברניט שלישי לקח אחריות וגם שילם.

והרביעי התנער מאחריות, הטיל מימו ממקפצה.

            אכן רביעייה כהלכה!

ויאמר הראשון: "מה פה לא ברור,

הרי פעלתי כפי שצריך, צפוי וראוי."

ויאמר השני: "ברחתי ונטשתי

כי תאב חיים הייתי -- חטאי!"

אמר השלישי: "בסדר לא הייתי

אך אחריות לקחתי וגם שילמתי."

והרביעי התריס בקול ארסי --

"לא שם עליכם, אני לא אשם

כי אותי לא העירו!" --

אזי הרוחות סיכמו: "אולי הבעיה היא 

ההגה ואולי הבחירה ובכל מקרה

האשמה היא על הקורבן, הבוחר...

מה פה לא ברור???"

על העליבות והגרוטסקה של תופעת ה"פאנליזמוס"

                     על שלושה פשעי הפרשן ועל ארבעה לא אסלחנו (עמוס, א',ג...)

בשנים האחרונות (מאז מגפת ה"כתרת"), וביתר שאת אחרי פרוץ ההפיכה המשטרית, הפוגרום החריף והמלחמה הכרונית שאחריה הנמשכת עד רגעים אלה -- התקשורת הישראלית והעם הרובץ מול המסכים בציון הדוויה, התמכרו לסגידה לתופעה חולה של "פאנליזמוס כרוני מטמטם-מוח", דהיינו, חבר-דיון (על פי האקדמיה ללשון) שבו חבורה של בני-תמותה מתיישבת סביב שולחן עגול, מרובע, משולש או חצי סהר, ומדברת את עצמה לדעת 24/7 בניצוחם של מנחים-מנטורים בעלי עיניים רושפות ואצבעות מתנופפות וחזות מכשפת, רק שרביט מנצחי תזמורת חסר להם, לנוכח פני האומה שעוברת תהליך זומביזציה 24/7...

                  אם כך, הרי לפניכם הפואמה/בלדה/גרוטסקה על הרפתקאות אותם גיבורים הקרויים פרשנים:

בוקר, צהריים, ערב ולילה,

שישי, שבת, חג, צום, הספד וקינה,

בכל מזג אוויר, אירוע, פצע וחבורה --

בשכר ובלעדיו(?) הם מתגייסים להצלה

בבחינת אוונגארד הצועד לפני המחנה,

מתריע בשער ומעודד בלב וגם הסברה

להמון נבער מדעת כדי שיבין וידע... ולא

חשוב מה ואיך ולמה ובכלל... אזי הם:

מתיישבים בכורסה, ללא הפוגה או חופשה

או עומדים מול מסכים עם מקל-מסבירים

ומדברים... ומדברים... ומדברים... ומקשקשים

תמיד לבושים יפה, מחוייטים ומעונבים, 

מסופרים, מאופרים, מגולחים או בזקן זרוק

או מדוגם להפליא... והבנות! יפות, מסורקות,

עם מילוי קולגן פה ושם, טורבן, סרט 

וחליפה תואמת מחלון ראווה או מעצב שבאופנה,

לאק-ג'ל, ציפורניים להפליא, שפתון אדמוני

ומבטים חודרים עמוסי תובנה, ידע ותבונה...ולכולם,

אבל לכולם ולכולן תחושת שליחות מטעם עצמם:

"המון בור ועם הארץ, טמבלים מבולבלים...אנו 

באים לעזור לכם, להבין את המציאות שבה אתם חיים,

לתווך לכם את החלטות נבחרי הציבור אותם בחרתם

ולהם (ולנ)ו משלמים את המשכורות מהמיסים שלכם,

כי הרי לכם אין שום שכל, אתם ערב רב או אספסוף...

אז מי הם הפרשנים האלה? מהיכן צצו ומי שמכם?

יש ביניהם צעירים וצעירות, שמנדריקים עם יומרות

מצויידים בניידים רוויי הדלפות מגורמים בכירים,

מקצוענים מטעם עצמם, רודפי סקופים, לוביסטים

ומלכחי פינכא, פודלים, ממליצים ומשדרגים

ומשכתבים ומשפצרים ובעיקר מלבינים שקרים

ומשחירים אמיתות ומבלבלים את היוצרות... והכל

בשם חופש הביטוי, חופש המידע וזכויות האזרח,

אבל את האיש הקטן הם מעולם לא שאלו... יען כי

הרי הוא הדיוט, תינוק שנשבה שצריל להאכילו 

בכפית התרעלה לפי הצבע והצורך בכוח ושליטה...

ויש מבוגרים וזקנים היוצאים מהנפטלין

עסקנים ופוליטיקאים, גנרלים ומומחים 

לכל מיני דברים ומטעם עצמם או מצפונם

וגם הם משמשים מכשירי שרצים, לפעמים

בלי לדעת שהם קלפי משחק על שולחן הממשלה

ששמה עליהם קצוץ ומשתמשת בהם כסדין אדום

מול הציבור הבור שהולך כעדר אחרי פעמון...

אז מה קורה בפועל? האמת מתה, השקר פורח

ואין לסמוך על אף אחד... והפרשנים? אצלם

השמש זורחת, השיטה פורחת, והשוחט שוחט

פעם בצד זה ופעם בצד השני, והם מנסים לומר

שנקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן...

כאן ושם אלא שהם לא מצליחים להסביר:

השמש של מי? השיטה של מי? מי השוחט ומי הנשחט

מי העוקד ומי הנעקד... והם מדברים עצמם לדעת

ומפרשנים ממשל מושחת, שקרן ואטום לכל כיוון

שנושבת הרוח... ולכן עדיף:

פרשנים, לכו הביתה או לדומשתיקה

ממשלה, לכי אל תהום הנשייה

תנו לעם הפשוט והנבון לשלוט, אזי

כל השיטים יפרחו, ילדים לא יישחטו

והשמש תזרח על כולם, כולל על הפרשנים המובטלים

רחמנא ליצלן, ונאמר ברוך שפטרנו מעונשם של אלה...

 

תגובה לתמונה

תגובה לתמונה שפורסמה העיתון "הארץ", 11.07.2025, בכתבה של ניר חסון ("ארגוני הסיוע:...), עמ' 10 -- "גופת תינוק שמת מתת-תזונה בעזה, השבוע..." - !!! : התגובה היא לתמונה בלבד כמות שהיא!

בהנחה שהתמונה היא: לא תוצר של ריטוש, פוטושופ, פוטומונטאז', בינה מלאכותית או אנושית מעוותת, ולא לקוחה מזמנים אחרים ומקומות אחרים והיא אכן כן מעזה של כאן ועכשיו... הרי לפנינו תמונה קלאסית של תינוק שסבל מתת-תזונה חריפה וכרונית כתוצאה מכוונת או בלתי מכוונת (מה שקרוי "זה קורה ככה סתם...") מרעב/הרעבה, כזו שמזכירה תמונות ממחנות ריכוז והשמדה, גטואיזציה ומצור או אסונות טבע/שמים היסטוריים... במאתיים ויותר השנים האחרונות ברחבי כדור הארץ שלנו...

כמו כן, ברור מעל לכל ספק, שלא מדובר ביצור שהוא חבר מן המניין בארגונים (לפעמים גם מדינות) כמו: חמאס; ג'יהאד אסלאמי לסוגיו; אל קאעידה; דאעש; בוקו חראם; כנופיית באדר-מיינהוף או כל מרעין-בישין אחרים... ויש מספיק ראיות שזה לא תינוק מדארפור או קמבודיה של פול פוט, רואנדה, שואת הארמנים או היזידים... ועוד כל מיני אתרים רצחניים על פני גלובוסנו --

פשוט כי הוא תינוק ובלתי מעורב בעליל!!!!!! ואין לו יכולת חתימה על השתייכות ל... והוא גם לו קורבן של התעללות הורים עשירים או מטורפים או אפוקליפסה מתוצרת שמיים או טבע מיסתוריים... רחמנא ליצלן.......

 ואם כל זה נכון! >>> הרי מדובר בפשע מלחמה/פשע נגד האנושות (מבית מדרשם של שני יהודים: רפאל למקין והרש לאוטרפכט ילידי רחובות סמוכים בעיר לבוב) על פי כל דין! ואף אזרח ישראלי בוחר או נבחר, משפטן, קצין צבא זוטר או בכיר או סתם בן תמותה -- לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו ולא יוכל להתגונן בפני כל בית דין ארצי או שמיימי או בפני מצפונו אם ישנו... וגם הפשע הנורא מכל של הטבח ב-07.10.2023 אינו יכול לשמש תירוץ מתאים, יען כי נקמה איננה ברת תוחלת, תכלית או תוכנית עבודה ואינה מצדיקה תמונה כזאת גם אם מדובר במלחמה צודקת... ונא לזכור שהמושג "פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה" שנוצר במדינת היהודים בימיה הראשונים והלא פחות קשים מימים אלה בלשון המעטה -- יש להפר אותה, את הפקודה\ בכל מחיר!

הכותב: הומו סאפיינס, יהודי, אזרח ישראלי, רופא זקן שראה הרבה יותר מדי בחייו, ששירת מגיל 18 עד 50 בצה"ל - בסדיר, קבע ומילואים... והיה מנתח סרטן שטיפל והציל ילדים מעזה וממקומות שונים במזרח התיכון... ואידך זילו וגמורו...

משא האדם היהודי-ישראלי

                               על משקל "משא האדם הלבן" -- עול האזרח היהודי-ישראלי...

המשורר והסופר האנגלי רודיארד קיפלינג (1936-1865), משורר האימפריאליזם-קולוניאליזם טען שהאדם הלבן (אירופאי כמובן) נושא משא על גבו: הצורך לשלוט בילידים הברברים ועל ידי כך לקדמם מבחינה תרבותית ולכן עליו לכבוש ולשלוט ולהקים אימפריות ולתרבת את הנחותים כי זה לטובתם... ללא קשר לניצול המשאבים של הנכבשים וללא קביעת מועד לסיום תהליך ה"תרבותיזציה"... התוצאה הייתה מלחמות, הרג, כיבושים ושלטון זר על פני קטעי גלובוס.

ב-1899 הוא מפרסם את הפואמה "משא האדם הלבן" שהפכה מאז להמנון אייקוני של הקולוניאליזם של המאה ה-19 ותחילת ה-20 וממשיך עד היום לשמש סמל למערכת יחסים של כובש ונכבש באשר הם.

השיר תורגם לעברית על ידי צור ארליך ב-2015 [מופיע כמה פעמים באתרים שונים ובספר: רודיארד קיפלינג/מבחר שירים, נוסח עברי: צור ארליך, הוצ' דחק, תל-אביב, 2019]. כאן תופיע פרפרזה עוקצנית על מילות השיר, מתאימה לכיבוש הישראלי בן קרוב לשישים שנה של הגדה ועזה, ושליטה צבאית על מעל חמישה מיליונים של ערבים פלסטינים... ובמיוחד על רק מלחמת חרבות ברזל וספיחיה... הפרפרזה עוקבת אחרי בתי השיר המקורי אך מתייחסת לכובש ולנכבש לסירוגין ובערבוביה.

ע(י)מסו משא יהודה,

שלחו מיטב בניכם

אלי שטח כבוש

לנקום, לגרש ולהשמיד

ולא לעשות חסד ורחמים

עם נכבשים בלתי מעורבים.

עמסו משא יהודה

בהתגברות עצמית

אשר תכניע פחד

וגאווה תצמית; 

בפה שאין בו יושר

ובחפץ לב מזויף,

שמטרתם נקמה ושמד

במקום תועלת ורווח לאחר.

עמסו משא יהודה,

קרב פרא של הכנעה

אשר רעב ישביע

ומגפות יבלום -- על תנאי!

ובקרבכם ליעד,

כשחסד ומזון תאצלו,

תראו איך מחבלים בו

הדיכאון והייאוש.

עמסו משא יהודה,

החזיקו ברובה:

שרביטו של כובש

ולא מוט של מטאטא.

נמל, בתים וכביש תהרסו --

אתם אשר תשרדו

ומתיכם, בצוותא --

לא תעניינו.

עמסו משא יהודה

ודעו גם את הגמול:

אישום מפי כפוי-חסד,

שנאה מעם כבוש.

תודה מאלה ש"פדית"

אל ארץ שממה: 

"זכרנו את הנכבה,

את האבטיחים..."

עמסו משא יהודה,

גם גרם אל ייגרע.

אל תיתלו בחופש

בשחוק אתכם שגרת (המלחמה).

בכל מחדל או מעש

עם קשה עורף זה

אתכם ואת צורנו

גם יחד ינסה.

עמסו משא יהודה,

תור הילדות כלה;

ימי חיבוק גננת

ותהילה קלה.

תור הגברות הגיע,

עת לשמש מופתים

באין תודה ושבח,

כשאתם לא שופטים

את מנהיגיכם.

ולסיום עגום, עוד פרפרזה הפוכה על דברי אנגלי אחר, מזמן אחר: "מעולם לא היו חייבים נבחרי ציבור שבשלטון (מעטים) -  הרבה כל-כך - לרבים כל כך (בוחרים ובניהם הנשלחים... והם מעטים כל כך...) [האם בצ'רצ'יל עסקינן...]

על סולם עדיפויות וניהול סיכונים

                     מה עדיף על מה? ואולי שניהם גרועים?

בחירה באי-צדק גדול אך מכביד... או

להילחם על הזכות להיות בלתי צודק.

מתן גט ליריב, הפרדה והתנתקות חד-צדדית... או

הכנסת היריב לגטו או התכנסות עצמית לגטו.

גוג ומגוג>אחרית ימים>משיח וגאולה... או

גלות בחוץ או אפילו בפנים, בתוכנו.

להיות צודק מצורע ולחיות במושבת מצורעים... או

להיות צח כשלג בג'ונגל של פראים

ולחיות על החרב לנצח.

בשאיפה להיות אתונה תוך הסתכנות... או

לחיות כספרטה במחיר דימום כרוני, אנמיה ומוות.

להיות דמוקרטיה על מאה אחוז וצודקת... או

דמוקרטיה חלולה ו"בטוחה" אך פחות צודקת.

וכך הלאה, וכך הלאה והלאה עד קץ הימים,

לחיות בחלל של דילמות בלתי פתירות... אם כן:

הקרבת חטופים תמורת שלמות קואליציה!? 

 

על גסיסת העניבה הצהובה

           פואמה על עניבה צהובה

סאגה, אלגיה, קינה, אפוס או שירה...

בפועל, נספר כאן על מעשה אגדה - לא בדיה

ולא שם, אלא כאן ועכשיו ועל פני האדמה:

אחרי 7.10.23, אחרי טבח נורא

הופיעה מאי-שם העניבה הצהובה.

היא פרחה ועלתה כמו שמש חמה,

חלמונית, צבר, סביון או חמניה,

בשלל תצורות: סיכה, דגל, רדיד,

סרט, צמיד, כובע או חולצה...

מתנדנדת או תלויה על גדרות,

בניינים, מכוניות ואף משורינים,

שלטים, ציורים, סמלים וניסים...

ותמיד, תמיד צהובה, בוהקת וטרייה! 

אמר, שאל והקשה, מי שתהה על הזוועה:

למה צהוב? ולמה עניבה? מה הסמל...

אם כן, למה צהוב-צהובה? (אמנם בצבע יסוד עסקינן)

אבל הרי זה צבע הקללה, סמל של שנאה-קנאה,

צבע דגלו של החיזבאללה, ובתוספת שחור

הוא צבע כהנא ולה-פמיליה... ועוד שכמותם.

ברם-אולם, אותו צהוב בוהק הוא סמלם 

של פרשי הצפון משחררי העבדים; אותו צהוב

הוא סמל התשוקה להחזרת שבויים, חטופים וכלואים,

ואותו צהוב הוא בעת ובעונה אחת

צבע החרדל החריף והטעים, אך גם

גז החרדל ההורג ומכחיד אנוש וחיה...

ולמה עניבה? גם וגם ובאותו הזמן

סמל לנקיון, שלטון, אליטה וסגנון,

סמל סטטוס, מעמד ואופנה... ומאידך:

סמל לחנק, כליאה, עינוי ותלייה.

                  והנה:

כמעט שנתיים חלפו מאותה אפוקליפסה,

שנתיים של מלחמה, דם, יזע ודמעה...

ובשטח צצו עניבות בצבעי אדום ושחור

ומכתרים את העניבה הצהובה מכל עבר,

והיא, העניבה הצהובה דוהה ודוהה

הברק נעלם, התשוקה נמוגה ויבשה

והיא עצמה נחנקת ונחטפת על ידי

העניבות בצבעי אמונה בשחור ואדום,

אלוהים, משיח וברית בין הבתרים...

אזי מהצהוב הבוהק נשאר אפור בזוי

ומהעניבה נוצר מעגל סגור ללא מוצא!

תגובה מהבטן לכאב של אחר...

                                         תגובה כואבת לקצין שכול וכואב 

במוצאי השבת האחרונה, שודרה תוכנית ראיונות פופולרית בערוץ הציבורי (זה המועמד להשמדה...), בה רואיין קצין בכיר בדימוס, עתיר זכויות, ששכל את בנו ב-7.10.23. השואל והנשאל, השאלות והתשובות, היו רהוטים ואמיתיים. עד לשלב מסוים בראיון, האיש היה זכאי למלוא ההערכה והאמפתיה מצד המאזינים, לפחות ובוודאי ממני... עד שנפלטו המילים הבאות שלא הוצאו מהקשרן!:

"צה"ל הוא חברת הביטוח היחידה שיש לנו...; האשמה במחדל הטבח הוא 90% על הצבא ו-10% על הממשלה... כעת חיה, 150 נבחרים צריכים לעוף, 120 חברי כנסת ו-30 גנרלים... כן, גם ראש הממשלה...; התמכרנו כולנו לשקט ולכן שילמנו מחיר יקר...; צריך מערכת פוליטית חדשה, נקייה וטרייה..." -- כאן התהפכה הבטן!

במשטר שהוא 100% דמוקרטי (על פי כל הגדרה קיימת, מעולם מדינת ישראל לא הייתה דמוקרטית 100% אלא קרובה לכך יותר ועם הזמן פחות ופחות), הצבא (בין אם הוא צבא מקצועי שכיר ובוודאי אם הוא צבא עם אמיתי שרובו הוא צבא מילואים על כל המשתמע מכך) איננו בשום צורה פנים ואופן חברת ביטוח!!! הצבא הוא מכשיר, כלי עבודה בין כלים רבים על המדף, הנתון למרות והפעלה בידי שתי הרשויות הנבחרות: המחוקקת ומפקחת (הכנסת) והמבצעת, מתכננת ומפעילה (ראש הממשלה ווחבר שריו). אנוכי, האזרח שווה הזכויות והחובות ומשלם המשכורות לנבחריו, לא בוחר בצבא בקלפי כחברת ביטוח!!! (אני בוחר לבד חברות ביטוח בשוק החופשי בכספי הפרטי ולא בקלפי), אני לא בוחר גנרלים והם לא חברת ביטוח! -- חברת הביטוח היחידה שאני בוחר בקלפי, היא ורק היא, חברת הביטוח ממנה אני דורש דין וחשבון ופיצויים ביום פקודה וגם לפניו ואחריו. היא היחידה האחראית בפני בכל! ולא הצבא... ראש הממשלה, הקבינט, הממשלה, הם האחראיים על הצבא והם המפקדים הישירים ורק הם נושאים באחריות מיניסטריאלית וכוללנית 24/7 עד יום העלמם מהזירה בבחירות או בהוקעה... לפיכך, האשמה במחדל הטבח היא 98% על הממשל ו-2% על הצבא! >>> מה עוד...שהגנרלים שכשלו לקחו אחריות, הבטיחו וקיימו להתפטר ואף עשו זאת, ביקשו סליחה וירדו מהבמה... ויותר מכך! הם התעשתו והובילו את הצבא להישגים מקצועיים מרשימים בסוג הלחימה הכי מורכב על פני כדור האררץ לאורך כל ההיסטוריה: מול צבא טרור וגרילה; באזור אורבני צפוף רווי אוכלוסייה אזרחית אוהדת... ומאידך: הנבחרים שהם חברת הביטוח היחידה, מה איתם עד היום הזה? אפס לקיחת אחריות, אפס בקשת סליחה, האשמת הקרובן בצורה הכי צינית מאז בריאת העולם, מאה אחוז אטימות, רשעות וניתוק... והגדילו עשות: המשך הרס דורסני של כל מה שנבנה כאן במשך 100 שנה! מה עוד שאין לה רוב אמיתי בעם אלא רוב פיקטיבי שבנוי על קומבינות הגובלות בעבריינות... תוך סירוב מגלומני מטורף להקמת ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה על פי חוק... ועדה שחייבת שלא לחזור על השגיאה הנוראית של ועדת אגרנט... ולחקור בראש ובראשונה את הממשלה והכנסת ורק אחר כך את הצבא ולפחות עשר שנים לאחור -- כל מה שועדת אגרנט לא עשתה!

ומה באשר לחטא "ההתמכרות לשקט" שפירושו השתוקקות טבעית ל-: שלום ושלווה, שוויון וחירות, ביטחון ומדינאות ראויה לשמה, לא מושחתת וכזו שדבוקה לכיסא ומקדשת מלך/מולך, לבוחרים ולאחרים למיניהם... מי הוביל אותנו, העם והצבא להתמכרות לשקט שקרי??? ראש וממשלה המצויים בשלטון מעל שני עשורים והרי זו הייתה המדיניות שלהם... כן גם הצבא התמכר לשקט והעם אכל את הלוקשן-שקט כי זה מה שהאכילוהו... ובכלל: ממשל שאינו הופך כל אבן, בשום שכל ובנחישות ובדבקות, כדי למנוע מלחמות, כדי לחתור לשלום, אלא חוזר על מנטרה ספרטנית מטומטמת של לחיות על החרב לנצח כי זה מה יש וכי זה טוב שהרי הרואיות היא אידיאל מדאורייתא, שם ירמיהו ואחרים הוקעו מתוך ההמון, הרוב השולט בחסות המונרך -- היא ממשלה לא לגיטימית ופושעת שיש להילחם בה כמעט בכל מחיר!!!

ואחרון אחרון חביב: לא תהיה כאן מערכת פוליטית חדשה ונקייה אם לא תשונה שיטת הבחירות האנכרוניסטית שלנו (אגב, זו צריכה להיות הרפורמה הראשונה במעלה), כך שממשל לא יהיה מורכב ממפלגה בגודל של רבע מהקולות ולכן חייבת להקים קןאליציות הזויות עם נגע סחטנות מובנה בעצם קיומן... אצל ממשל כזה, טובת האזרחים והצבא מתבטאת בצלחת פטרי ללא אנטיביוטיקה... וכן, גם הכחדה של פוליטיקה כמקצוע לכל החיים והפיכתה לשליחות לזמן קצוב וירידה מהבמה ללא חריגים >>> קצין יקר! קח דוגמה היסטורית מהמצביא הרומאי הדגול ביותר שהיה אי פעם (לא, אני לא מתכוון ליוליוס ולקיסרים...) - לוקיוס קווינקטיוס סינסינטוס (430-519 לפנה"ס) שנבחר כמה פעמים על ידי העם (בתקופת הרפובליקה הרומית) להיות קונסול-דיקטטור כדי להציל את המדינה מתבוסה... ובכל פעם, כאשר סיים את התפקיד, פרש לחוותו והמשיך לעסוק בחקלאות... קרא את תולדותיו ולמד ממנו... הוא לא התמכר לשקט!

קצין שכול וכואב! התבלבלת... לך וקרא מחדש את ספר האזרחות ממנו למדו הבנים... אפילו את זה שנציג פורום קהלת הצליח לרסק ולעוות באופן חלקי (מר בקשי היקר... שערך אותו מחדש ב-2016 במצוות אותה הממשלה...), עלה והצלח, וכמו שהייתה קשוח ונוקשה וישר כמו סרגל כקצין, כך נהג בממשלה הזאת ובחברי הכנסת הזאת... כן, גם של האופוזיציה שלא כושלת פחות, אבל כל כך רופסת...

"על השחיטה" -- מקישינב עד עזה ועוטף

                            על שלוש וארבע גרסאות של "על השחיטה" של ביאליק... 

במוצאי חג הפסח תרס"ג (20-19 באפריל 1903) התרחש פוגרום קישינב. המקרבנים היו נוצרים נתיני הקיסרות הרוסית. המעודדים היו השלטונות הרוסיים עצמם. הקורבנות היו בני הקהילה היהודית של העיר. ח.נ. ביאליק כתב את הפואמה "על השחיטה" כמעט מיד אחרי האירוע. השיר פורסם ב"השילוח" ביולי 1903 (העיכוב חל עקב שינויים שדרש הצנזור הממשלתי להכניס בשיר -- הוא הסתייג ממילים בודדות שהתפרשו כביקורת על השלטון). את ארבעת בתי השיר ניתן למצוא ב: חיים נחמן ביאליק, השירים, ערך והוסיף מבואות, ביאורים ונספחים: אבנר הולצמן, הוצ' דביר, תל-אביב, 2004, עמ' 249-248... מתוכם נצטט כאן את המפורסמות: "וארור האומר: נקום!//נקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן// עוד לא-ברא השטן"...

ובכן, ללא הכנסת שינויים בשיר -- כמעט!? -- ובלי להיכנס לניתוחים פסיכולוגיים-פוליטיים, ותוך התייחסות לפסקת ההסבר בלבד>>> בבוקרו של יום חג הסוכות, תשפ"ג (7 באוקטובר 2023) התרחש פוגרום עוטף עזה...:

אם במקום המקרבנים נכתוב: מוסלמים, נתיני שלטון החמאס בעזה; ובמקום המעודדים נכתוב: ארגון הטרור חמאס השולט בעזה; ובמקום הקורבנות נכתוב: יהודים ובדואים (ועובדים זרים) אזרחי מדינת ישראל, תושבי עוטף עזה וחיילי צה"ל -- אזי נדמה שביאליק או כל משורר אחר (ישראלי, ערבי או זר), יכול היה לכתוב את הטקסט הזה או מאוד דומה לו, שהרי כמו ביאליק, הוא יהודי אזרח מדינת ישראל שלא חי בפועל בעוטף עזה (ביאליק היה אז תושב פלשתינה ולא בסרביה הרוסית).

על פי אותה מתכונת, נשנה אך ורק את זהות המעודדים על תקן מפקירים  ונכתוב: שלטונות מדינת ישראל -- האם גם אז ביאליק או כל משורר אחר, יכול היה לכתוב את הטקסט הזה באותה הצורה והמידה??? יחליט כל קורא לעצמו!

ועל פי אותה מתכונת, אם במקום המקרבנים והמעודדים נכתוב: שלטונות מדינת ישראל (באמצעות צה"ל); ובמקום הקורבנות נכתוב: תושבי רצועת עזה (נשים, ילדים וקשישים - בלתי מעורבים) -- האם גם אז ביאליק או כל משורר אחר, יכול היה לכתוב את הטקסט הזה באותה הצורה והמידה??? יחליט וינמק כל קורא לעצמו ולאחרים?

והיה אחרי תרגיל הסימולציה הזה... ישאלו... אנא אנו באים או יותר נכון לאן אנו הולכים או נגררים?

על הפספורט כפספרטו

               שירת הדרכון הזר

וכי מה הקשר בין זר-דרכון

לבין חיים או מוות ביד הלשון?

ובאותה הבל הנשימה, מה הקשר

בין שביתת נשק והפסקת אש

לבין פדיון שבוי חי או מת?

שנו ופלפלו רבותינו בספסלי הכנסת-אבוס,

זעקו, רבו, צפצפו ודחקו בשבילי הפולמוס,

ולא מצאו את ההקשר ואת הקשר... עד ש-

הופיע האלוף והציע את הפשרה והפשר:

כל צעיר המתגייס, דיסקית זהוי מוות יקבל,

מספר אישי, נעליים ורובה, תרמיל וחוגר,

וגם מניפסט עבור הצלב האדום הרופס...

שהרי, אם לא יועיל גם לא יזיק!?

               ברם-אולם

מעתה ואילך נוסיף לו גם - 

דרכון זר כתוספת למזל וגיבוי נוצץ,

כך ש-, והיה בנופלו בשבי חטוף,

השליט הזר יפעיל גיבוי וגורלו ייחרץ

לחסד ולא לשבט ובא לציון גואל...

אזי רווח ליבם של רבותינו ומושלינו

וכרסם התמלאה גאווה ואות כבוד

חולק לאלופנו ושיר יושר בכל פינה ורחוב:

מי? מי יצילנו מדראון ומי יפדנו משבי אסון?

דרכון זר! דרכון זר! הוא ולא אחר

יצילנו ממוות מר!

נ.ב. השבח לאל, לרוהם ולמתים באוהלה של תורת החיים...

על אסונות ברי-מניעה וועדות חקירה למגירה

                   נחל, הר, ספר -- צפית , מירון, עוטף עזה!: כרוניקה של כשל ידוע מראש!

{תחילת הכרוניקה: 1974-1967: רגע הסיום של מלחמת ששת הימים> אנחנו אימפריה!> מלחמת ההתשה, זו שהושכחה> ארץ ישראל השלמה> שליטה על עם אחר> גוש אמונים והתנחלויות> מלחמת מחדל 1973>> מלחמת לבנון הראשונה (יוני-ספט' 1982), מלחמת יש ברירה>> 10.02.1983: רצח אמיל גרונצווייג, רצח של יהודי פעיל שלום על ידי יהודי אחר>> 04.11.1995: רצח יצחק רבין, רצח פוליטי של ראש ממשלה נבחר -- להלכה ולמעשה מ-1967 עד הלום: מלחמות ישראל מסתיימות בכישלונות מדיניים (צבא מנצח לכאורה ושלטון נכשל לראייה), ואם יש ניצחון מדיני הוא בזכות הצד השני (מקרה סאדאת)>> בלי להזכיר את אסונות המגזר הערבי...}

                                                                                 ***

26.04.2018 - "אסון נחל צפית" - 10 אזרחים-ילדים מתים: לשווא!

24.04.2021 - "אסון הר מירון" - 45 אזרחים מתים, 102 פצועים: סתם!

07.10.2023 - "אסון עוטף עזה" - 1163 חיילים, אזרחים בני כל הגילים וזרים נרצחים,

                                                1940 נפצעים; 251 נחטפים: כולם סתם ולשווא!

                    הכל קרה תחת ממשלה נבחרת בראשות ב.נ. רוהם!!!

                    והסיסמא: מאסון לאסון כוחנו עולה! ולכן מה לנו ול-

                חוק, נורמה, סדר, חמלה, אחריות, התפטרות רחמנא ליצלן?

                                          עד כאן עובדות!

                                                                                 **

לא באסונות כוח עליון נעלם עסקינן!

לא באסונות טבע, גורל או הבורא דרבנן!

לא בשכר ועונש על חטאים מדוברנן!

כי מה במה כבר חטאו "טף, נשים וזקנים"!

                       אלא:

בפורענויות מעשה ידי בני אדם!

בחורבנות מעשה ידי בני תמותה!

בקטסטרופות מעשה ידי בני אנוש!

בטראומות (משבר או שבר או זדון)!

         כולם ברי-מניעה!!!

כולם מעשה ידי "בצלם נבראו" לתפארה!

המקרבן, הטובח, הצייד, הזובח ובעיקר בעלי השררה מן ההגנה!

אבל תמיד בצלחת הפטרי שוכב ערום ומדמם הקורבן משני הצדדים:

האדם הפשוט, הקטן, משלם המיסים והאזרח שהפקיד גורלו בידי...

אלה שהיו אמורים להגן עליו משני הצדדים: המקרבן האויב והמקרבן המגן:

מי הם העושים במלאכה? להלן הרשימה מצד הקורבן (על האויב אין צורך לדבר):

ההנהגה הפוליטית, השלטון והכוח, נבחרי הציבור, מקבלי המשכורות מכספי הקורבנות --

אלה שהושחתו והשחיתו, אלה שלא לוקחים אחריות אך שומרים על כיסא וסמכות,

אלה שפעם אחר פעם קוברים ועדות חקירה במגירה, לא לומדים ולא מפיקים לקחים,

אלה שחוזרים על אותן הטעויות ולא נותנים את הדין, אלה שמצפצפים על חוק ונורמה,

אלה שלא עוסקים במניעה אלא רק בהפקרה, הכפשה, שיסוי ושמירת מזבח

שלושת הכפ"ים: כסף, כוח וכבוד, ועל הזין - זילות חיי האדם הקטן!!!

                                                                               *

הכתובות היו על הקיר פעם אחר פעם! הם לא למדו כי קברו במגירות! ואנחנו על צלחת הפטרי השלמנו...! מה לנו כי נלין?

             

אסור לסמוך על רצון טוב והסדרים -- רק על גדרות מובנות מראש

                                   על פתגמים, אמירות והגדות נדושים, כמו:

מה לנו כי נלין? רק על עצמנו...; נהגנו כמו אבותינו: שלושת הקופים...; יצר לב האדם רע מנעוריו...; ראו הוזהרתם -- הכיבוש והשלטון על עם אחר משחית! אם לא עכשיו אז בעתיד; הכל היה צפוי, אבל אנו התרגלנו, התעלמנו והתמכרנו לשלווה מדומה... יש קשר רציפרוקלי בין סמכות לאחריות והתפטרות... רק המשילות על ידי הרוב קובעת והיתר לאשפתות... ועוד כהנה וכהנה... כבר בימי מקיאוולי (המאה ה-15)... וגם בסוף המאה ה-18 הוזהרנו:

"כל סמכויות השלטון -- המחוקקת, המבצעת והשופטת כפופות כיום לבית המחוקקים [...] הריכוז שלהן בידי אותם אנשים היא ההגדרה המדויקת לשלטון עריץ. אין כל הקלה בכך שהסמכויות נתונות בידי רבים ולא בידי אדם יחיד. 173 עריצים ודאי יהיו דכאניים כמו עריץ יחיד. מי שמטיל בכך ספק יסב נא מבטו אל תולדות הרפובליקה הוונציאנית. [...] מהסיבה הזאת ייסדה האספה את תקנות השלטון על העיקרון הבסיסי שהזרועות המבצעת, המחוקקת והשופטת יהיו נבדלות ומובחנות זו מזו כך שאיש לא יוכל להפעיל את סמכותה של יותר מאחת מהן בעת ובעונה אחת. [מונטסקייה 1748] אלא שלא הועמד מחסום בין הסמכויות השונות הללו. חברי הרשות השופטת והמבצעת תלויים בחיי המחוקק לפרנסתם וחלקם אף להמשך העסקתם... [...] כל זה לא נעשה מכוונה רעה. החברים הנוכחיים מחזיקים בהשקפות הגונות לחלוטין [...] אך לא לזמן רב! המין האנושי לומד עד מהרה לנצל לתועלתו האישית כל זכות וכל סמכות, אלה שברשותו ואלה שבכוחו ליטול לידיו. כספי הציבור וחירויות הציבור שנועדו להיות מופקדים בידי שלוש זרועות השלטון אך הופקדו בטעות בידי אחת בלבד [זו או אחרת... לא משנה] יתגלו עד מהרה כמקור לעושר ולשליטה למי שמחזיקים בהם. הנסיבות המפתות אף יבהירו להם שהם כעת הן אמצעי והן היעד שיש להשיגו. [שלושת הכפים, כסף, כבוד וכוח] בכסף נשיג אנשים, אמר יוליוס קיסר, ועם אנשים נשיג כסף. [...] על המחוקקים להסתכל אל העתיד, העתיד הלא [תמיד] רחוק, אז תפיל השחיתות ברשתה את ראשי השלטון... ומהם היא תופץ ותפשה באומה כולה, עתיד שבו הם יקנו את קולות האנשים ויגרמו לאנשים לשלם את המחיר. [...] השעה להתגונן מפני שחיתות ועריצות היא לפני שהן יאחזו בנו. מוטב להרחיק מבעוד מועד את הזאב מהעדר מאשר לצפות שיחלץ את שיניו וטפריו לאחר שכבר חדר לתוכו." {מתוך טקסט של תומס ג'פרסון מהאבות המייסדים של ארה"ב, נכתב ב-1785}

אבל התעלמנו ולא רק כאן: ראו את ממשלת נתניהו [אצלנו הרשות המבצעת השתלטה על המחוקקת וכעת גם השופטת בדרך]; ראו את הטראמפיזם במולדתו של ג'פרסון... ועוד כהנה וכהנה... דמוקרטיה שמפקידה את גורלה ברצון הטוב ובאיכות הנבחרים של היום חייבת לקחת בחשבון שאין ערובה שגם הנבחרים העתידיים יהיו כאלה! כאן אסוננו ולא באויבנו עסקינן

סוגי יהודים לפי המנון נטורי קרתא והנחיית ב.נ. רוהם

                                    מניות ושמן "יהודי" -- שווי שוק עכשווי! 

על פי הכתות של היהדות החרדית במדינת היהודים, והמנונם הישן חדש ומתחדש:

"... בשלטון הכופרים//אין אנו מאמינים//ובחוקותיהם//אין אנו מתחשבים..."

מתוך המנון נטורי קרתא, להלן הדירוג העכשווי של המניה "יהודי" מן הקל אל הכבד:

סתם יהודי חילוני מסכן>יהודי טוב עם פגמים קטנים>יהודי מקולקל שיש לשאוף לתקנו>

יהודי פגום שיש לנסות בפועל לתקנו> יהודי שהוא תינוק שנשבה ויש לפדותו, לא בכל מחיר>

יהודי לשעבר וכעת כופר אין להאמין בו... ומצווה להרגו...

      ועל פי הנחיית הזוג המלכותי של מדינת היהודים,

      מצוות פדיון שבויים תהה על פי מוצא ההורים --

      אמריקאי, הונגרי... ובהמשך... על פי המוצא-קרבה

      למלכות ולא לממלכה... 

על סוגי קברניטים

                             על קברניטים, שמשונים ומה שביניהם 

שלושה קברניטים ירדו לארץ,

נפלטו בטבורם לאוויר עולם

מרחם ונרתיק אמם:

הקברניט הטוב, הקברניט הרע והקברניט השמשוני...

ויש גם רביעי, נולד לאחרונה, מקורי עד אימה!

הקברניט הטוב בונה ספינה

חזקה, יפה, נוחה, ומוכנה לכל סערה.

יוצא ובא, מוביל בני אדם וסחורה.

ביום פקודה נוטש אחרון את האונייה

אחרי שדאג להצלת נוסעים וכבודה!

הקברניט הרע בונה ספינה

קשוחה ונוחה רק עבור עצמו מוכנה.

מוביל מה שמוביל, אך רק לתאו דאגה.

ביום פקודה נוטש ראשון את האונייה

רק אחרי הטבעת אנשיה והכבודה!

הקברניט השמשוני מקבל ספינה,

מנסה בכל כוחו להשיטה בבטחה

וביום פקודה, אחרי הצלת אנשיה וכבודה,

נוטש אחרון, מטביע וטובע יחד עם אויבים

בבחינת "תמות נפשי עם פלשתים"!

מיהו הרביעי, שבעת הזו נולד לראשונה?

קברניט רע וגם שמשוני אך בהפוכה...

זה שמקבל ספינה, חזקה, יפה, נוחה ומוכנה לכל סערה.

מתאמץ מאוד להטביע אנשיה וכבודה...

ואז נוטש אחרון אל מקלט קבורה

בבחינת: "אם אני לא חי, אתם תמותו לפני!"

לא עם אויבים רחמנא ליצלן...

אלא עם בני עמו עצמם!!!

גט או גטו

                                 גט כריתות או חזרה לגטו? -- מלחמת העגלות! 

{ההגיג שבהמשך נפלט ונחת על דפים לבנים במהלך כמה וכמה לילות אחרונים. הוא מבולבל, דייסתי וחידתי ולעיתים קרובות דורש הסבר וקריאה בין ומתחת לשורות. מקורו בדמות הכותב וברקע הכפול של זמן הכתיבה. אני עצמי, זקן בערוב ימיו, כזה שראה בחייו יותר מדבר מה, הומו סאפיינס, יהודי חילוני למהדרין, ציוני אדוק לא פנטי, אזרח שומר חוק ומשלם מיסים, דמוקרט ליברלי בהשקפת עולמו, חרד לערכים כמו שוויון, חירות, זכויות אדם וחופש ביטוי... ועוד. הרקע הכפול? מחד, תחושת הדרדרות מתמדת של החברה הישראלית בעשורים האחרונים, בעיקר באיכות ההנהגות הנבחרות, תהליכים של קיצוניזציה, ימיניזציה ודתיזציה של כל מה שקיים, פופוליזם, אופורטוניזם, שחיתות ומחיקה של קווים אדומים ושל ההבדל בין שקר לאמת, הריסה שיטתית של ממסדים ושומרי סף ומעבר מפוליטיקה רציונלית לכזו שהיא מיתית-משיחית כולל שליטה על עם אחר בשם שמים... כאשר השיא הגיע עת פרצה מגפה, לאחר ניסיון הפיכה משטרית ולבסוף מחדל-אסון מתמשך מה-7.10.23 עד היום כולל מלחמה רב-זירתית נמשכת, מרובת הישגים וגם כישלונות מחפירים ודשדוש חסר תוחלת, תכלית או סוף נראה לעין וגריסה עד דק של הקשר בין סמכות לאחריות, בין יושרה ונורמות אישיות לבין התחייבות לשירות הבוחר... ומאידך, קריאה והתעמקות רוויית דמע בשני טקסטים מעוררי צמרמורת, כאב וייאוש שחוברו על ידי שני יהודים בהפרש של שמונים שנה: אוריה שביט, מלחמת היהודים: דת, עדתיות, לאומיות ופוליטיקה בישראל, הוצ' ידיעות אחרונות, 2025 ; ארנסט קסירר, מיתוס המדינה, 1945 [תורגם מאנגלית ויצא לאור לאחרונה בהוצ' כרמל].}

                                                                             ***

במסע אלפי שנים מתקופת קופים על עצים, מהמערה של הומו סאפיינס בודד או זו של אפלטון

דרך זוג, משפחה, חמולה, שבט, עם, לאום, אומה או גזע (אתנוס) וצבע... שפה וקשר, מזג ותרבות...

מעבדות לחירות, כיבושים, שופטים ונביאים, ממלכה וריבונות וארץ גם, אדמה משלך וגם אמונה... במה?

דת-יהדות-התגלות ועבריות, אלוהים אחד, גלות ופזורות, שני בתים חרבים, מרד אחד כוזב בעידוד רב גדול-קטן,

ואוסף מופלא של פורענויות, פוגרומים, אנטישמיות, זקני ציון ואמנציפציה כושלת וטיפה התבוללות... אבל גם:

דהיה אל כהינה מהמגרב, שמואל הנגיד מגרנדה ומרדכי אנילביץ' מוורשה וגם בעל רטייה אחת... ויש עוד...

ובינתיים... לאומיות, ציונות, אורתודוקסיה, הלכה ורבנים מתווכים, רפורמציה, חילוניות ומסורת,

ארץ אבות מובטחת, התנחלויות, מאחזים וגם גירושים, רבנות לוחמת לכשרות משתלמת... ובית שלישי באופק,

ובעיקר: חלוצים לפני המחנה, דוחקי קץ, גאולה בעין -- שבתאי צבי חדש על חמור אביר כשפרנק אוחז ברסן...

ולרוב, לא לומדים מההיסטוריה שכן חוזרת, לא מפיקים לקחים ומחכים למשיח על חמור לבן וקורבן פרה אדומה...

ואז -- רנסנס מדיני... ומדרון חלקלק (ברבע הראשון של המאה ה-21 של האלף החמישי ואחרי בין תנ"ך לפלמ"ח),

יען כי הוויה חדשה נולדה: זו שנעה בין דתיות לחילוניות תוצר הנאורות, בין דת-לאום לבין לאום-דת ומכאן הדרדרות

עד אלי צומת דרכים כואבת וצורך קביעה ובחירה! (... לעתיד רחוק! כזה שלא רואים ממטר אצל פוליטיקאים):

                                                       במזלג שבילים -- גט או גטו???

בין גט כריתות, היפרדות והתפצלות לשני עמים או אף לשניים עשר שבטים והרבה מערות ומנעד שביניהם,

לבין חזרה לגטו, פיזור גלויות שקובצו, לגטו ציוני שגם הוא פזורה אחת מרבות... בפלסטין או פלשתינה...

ובאמצע אפשרות אכזרית למלחמת אחים ומלחמת אזרחים בין עם לבדד ישכון לבין עם נורמלי ככל הגויים.

אבל איך? הרי אנו עם סגולה, עם נבחר, אור לגויים מחפשי החשמל, העם העליון והיחיד בעל ההבטחה... אז כן --

גטו בכפייה מבחוץ, גטו מרצון שבפנים, גטו סביב גטו וחומות של מבוך עגול ללא פתח, מוצא או אופק,

ויש גם אפשרות לגטו ליד גטו, לגטו עם מנהרות ומעברים סודיים וגשרים בלתי נראים לגטו שכן או רחוק.

ומה עושים כשעל מגדלי חומות של הגטאות מונף אותו הדגל כך שלכאורה יש אחדות ויש ביחד

ויש קהילה ליד קהילות ויש אלוהים ורבנים שליחים מטעם עצמם, רוב מתרפס בפני מיעוט,

גנרלים ונבחרי ציבור עולים לקנוסה והמפעל הציוני מתקרב לקיצו ולא מידי אויב מבחוץ...

והרי מה רע בחורבן בית שלישי אחרי שניים שכבר היו (חוץ משואה ושנאת גויים)?

הרי את הגלות אנו כבר מכירים אלפיים שנים, היא הרי מפלטנו, עם הגויים כבר למדנו לחיות או למות...

                                                           אבל לא עם עצמנו!?

אז יעלה בעל הקושיות וישאל: מה פירוש גט? ומה פירוש גטו, רווח והפסד, יתרונות וחסרונות... מהם?

גט הוא בחירה בהיפרדות אחרי שנים של ביחד שנפרמו אט אט לחוטי סבל-כאב ללא נשוא,

גט הוא הכרה שהפרטנרים עלו על מישורים מקבילים והסולמות נעלמו ואין אופציה למפגש.

גטו הוא בחירה בחיי רווקות והסתגרות מאחורי חומות כי איום החוץ גדול מדי ומפחיד ובעיקר: אין צורך במפגש!

ברם-אולם, אחרי כל גט נוצרים גטאות, בעוד שאחרי נפילת חומות נוצרים זוגות וקהילות... ועם זאת,

מהי ההתנהלות הגרועה ביותר שמוליכה לצומת בה יש לבחור בין גט לבין גטו ואולי לאובדן מוחלט?

                                                      התעלמות, אשלייתיות והכלה!!!

להתעלם ממציאות, לעוות תמונה חיה, לפרש פירושי סרק, לטמון ראש בחול, לחיות בלה-לה לנד ולהאמין...

בקונצפציות, בהולוגרמות, בסיפורי מעשיות, עצות אחיתופל, רצון ןתשוקה לשקט, להגיב ללחצים ולא ליזום,

לטפוח על השכם שלך או של אחר, יהיה בסדר, הכל בשליטה, ערוכים לכל תרחיש חוץ מזה שאכן יגיע... ויפתיע...

עם הנצח תמיד ינצח -- עשורים רבים הוא מפסיד ומפסיד, לא מנצח ולא נעליים... אבל בטוח שכן -- ניצחון מוחלט!

בעזרת השם יהיה טוב, או כלב ימות או פריץ יושיע ובכלל, לא לדאוג, הזמן פועל לטובתנו, לא רואים עננים...

הרי אנחנו כל כך מעולים, ברוכים בפרסי נובל למכביר, אלופי ההייטק -- בועה ובלון בלבוש מודרני... ולכן:

את החקלאות, את התעשייה, את הצומוד אנו מחסלים במו ידינו... מחה דמעה מעיניך גורדון! יען כי, ראה:

הכל עובר חביבי, זה יעבור ואנו נשוב ונחזור בגדול בעזרת לומדי התורה ורבני דין רודף ותורת המלך וערבי עבד...

קיר ברזל בנינו מקש וגבבה, עצמאות על תנאי ותלות, ובכלל מה רע...

אנחנו אימפריה "דלה שמטה" לתפארת ציון ומשיח...

בזה כוחנו! ביחד ננצח! (או נפסיד), ב"שנורריי" אלופים!

ועם זאת ובכל זאת: אשליות מתנפצות... אז מה עושים, אבינו שבשמים?

עוד שנייה אחת, לפני תשובה, הערת שוליים בקצה הדף -- 

לא מול אויב מבחוץ, אלא בתוכנו אנו , בתוך המחנה!

                                                    המלחמה תהיה מלחמת העגלות:

בין העגלה המלאה מימין וכהלכה (בדפי גלות) לבין העגלה הריקה משמאל... עם תרבות, חופש, שוויון ואחווה...

ובכן, להלן רשימת האפשרויות לבחירה, מודיע שופר-כרוז בכיכרות המדינה, מאב השמים, ומלאך מקריא מגילה:

     גט בין לאום לדת, בין חילוני לדתי וחיים בשלום קר או חם או במלחמה;

     הלאום או הדת, ישראל או יהודה: אחד מסתלק לגטו משלו כאן או שם;

     מעבר לרודנות, אזי המדינה הופכת לגטו מצורע, מצור וחיים על החרב לנצח שלא יהיה!;

     הכחדה של חלום המדינה היהודית, הציונית והדמוקרטית וחזרה אל ארבעה ערי קודש ושד"רים לחו"ל!

מרטין בובר, הרמן כהן והפילוסוף הדגול ב.נ.רוהם -- השוואה?

                       חברה, חברותא וכנופייה: שלוש אופציות להתאגדות של יהודים

בלי לשים לב ומתחת לקרני המכ"ם האלוהי, מדינת היהודים הצעירה עוברת שלב בכינונה והבשלתה -- מחברה יהודית-ציונית-דמוקרטית לשלב אחר שיוגדר להלן... אך לפני כן כמה נקודות בהבנת הנקרא: מקס וובר מבחין בין"התחברות לחברה" על בסיס של אינטרסים משותפים ובין "התחברות לחברותא" על בסיס של שיתוף המבוסס על רגש. בעקבות וובר ושורה ארוכה של פילוסופים אירופיים בני המאה ה-19 וה-20, הבחין מרטין בובר בין "חברה" אותה כינה "התאגדות למען אינטרסים" לבין "חברותא" שאותה כינה "התאגדות למען חיים". לפי תפיסה זו תהיה הציונות [יהודית ודמוקרטית] מוצדקת רק אם תביא להתחדשות של היהדות כשבט-עם אורגני במדינה ובטריטוריה (ציון), ובאותה העת תהיה סולידרית-הומנית ביחס לשכנותיה במזרח התיכון בכלל (כולל אומות העולם) ובעיקר או בפרט עם התושבים הערביים בציון, היא ארץ ישראל. בפולמוס בין בובר ובין הרמן כהן, אשר הציג את המדינה כמוקד המוסר, שלו עדיפות גם על פני הדת, העלה בובר את האנושיות והחיים והתייחסות לאחר מעל המדינה. במילים אחרות, כהן היה לאומי, מקומי ויהודי חילוני יותר מדתי, בעוד בובר היה גם וגם, דהיינו יהודי, דתי, ציוני אבל אוניברסליסט ושוחר צדק לאחר כמו לעצמך.

במשך עשורים רבים פלירטטו תפיסות העולם של בובר וכהן זו עם זו במאזן אימה מתמשך עד לאירוע ההיסטורי המטלטל של רצח רבין, רצח פוליטי של ראש ממשלה נבחר ומכהן בידי יהודי אחר מבני עמו שלו. אך מאז {התהליך התחיל באופן איטי, סמוי ומתחת לקרני הרנטגן הדמוקרטיים עוד לפני כן... מאז סיום מלחמת 1967} נולד ומתפתח בקצב מואץ שלב חדש ושונה בהובלת הפילוסוף הדגול ב.נ. רוהם -- במקום "חברה" או "חברותא" הוא מביא אל מגש הכסף של מדינת היהודים המקרטעת את התפיסה של ה-"כנופייה" אותה הוא מכנה "התאגדות למען אינטרסים, אבל של הכנופייה בלבד". במילים בוטות: "חברה" היא התאגדות למען אינטרסים משותפים של הכלל; "חברותא" היא התאגדות למען צדק ומוסר לכולם, ליהודי ולאחר ואף לכל ברואי עולם; "כנופייה" היא התאגדות למען אינטרסים צרים ואנוכיים של כוח ושליטה של קבוצה קטנה על כל היתר ללא קשר ליהדות, ציונות ודמוקרטיה... אגב: הפילוסוף הדגול ב.נ. רוהם אינו מקורי אלא יבואן וממחזר של תפיסה עתיקה שבכל דור ודור משוכתבת ומשוחזרת מחדש עם תוספות ופרימה יותר ויותר נועזת בכיוון של הכחדה של קווים אדומים ללא קווים אדומים... ואידך זיל וגמור...

נ.ב. -- הגדרת מילון ל"כנופייה" = קבוצה או חבורה מאורגנת שחבריה חולקים זהות ומטרה משותפת בעלת אופי עברייני לצורותיו.

על הקשר בין רובין הוד, עלי באבא ומנהיג השודדים

 "עלי באבא ושלושים ושמונה השודדים על תקן רובין הוד" -- סיפור אלגורי מאת נ. רוהם 

אי שם, במדינה קסומה בלב הלבנט, דמוקרטיה משגשגת, נערכו בחירות חוזרות ונשנות ללא הכרעה במשך כמה שנים רצופות. בין המתמודדים בלטו שלוש מפלגות ושלושה מנהיגים: רובין הוד הטוב והמטיב והתמים; עלי באבא העני הדפוק והצדיק; ואבו ביטח, מנהיגה הכריזמטי של מפלגת 38 הקשוחים. לבסוף זכה אבו ביטח בניצחון זעיר אך מוחלט והצליח להקים ממשלה קשוחה.האיש הערמומי ונטול העכבות החליש את רובין הוד ואף לקחת את אדרתו ולהרכיבה על כתפיו. אזי הוא פנה למערת האוצר ששכנה בבונקר מבוצר בלב ליבו של ההר הקדוש, מערה שהכילה את כל מה שיקר ושייך לעם. עלי באבא שמר עליה עד כה בעזרת סיסמה מוצפנת שאינה ברת פיצוח. אבו ביטח פתח במסע שכנוע רב-שימושים וחסר מעצורים כדי להשיג את הסיסמה, היא מפתח הזהב לבריחים של דלת המערה. משלא הצליח להכניע את עלי באבא הנחוש הוא פתח בשורה ארוכה של ניסינות לפצח את קוד הכניסה למערה. הניסינות כללו (מן הקל אל הכבד): שוחד, מרמה והפרת אמונים; איומים פיזיים ונפשיים משלל סוגים כולל שקרים ומעשי נוכלות; ולבסוף ניסינות עקשניים לקדוח מנהרות דרך הדלת ובהמשך מנהרות עוקפות מנעול, דהיינו, קדיחת מעברים מעל ומתחת לקרקע הסלעית מכל עברי ההר הקדוש. הוא לא בחל בשום אמצעי וקדח דרך סלעי השירות הציבורי, סלעי מערכת המשפט, צוקי הצבא, אבני הבזלת של התקשורת, דרךכל השבטים והמגזרים של העם. הוא השתמש בכל טכניקת קידוח אפשרית: חנפנות, טובות הנאה, שימוש באמצעים של לוחמה פסיכולוגית כנגד בני עמו, הכפשות חסרות בסיס... ומה לא. תצלום אוויר מרחפן הראה את ההר הקדוש שדמה לספוג מחורר או גוש גבינה שוויצרית, מרוב קידוחים, חורים, מנהרות... ועדיין הוא לא הצליח להגיע למערת האוצר. הוא לא שעה לאזהרות מבחוץ ומבפנים. הוא המשיך להבטיח, ללא הרף וללא נקיפות מצפון, בשם הכמייה של רובין הוד שרק טובת העם לנגד עיניו... והעם המפולג והמרוסק לשבטים, חמולות ומשפחות מורחבות עמד נדהם לנוכח המראות...!!!???... ואז, ביום אחד מסוים הוא קדח מנהרה שסוף סוף חדרה לתוך מערת האוצר!!! אבל אז, התמוטט ההר הקדוש המחורר וקרס אל תוך המערה ועל האוצר ועל אבו ביטח ומפלגת 38 הקשוחים... העם ההמום נשאר בחוסר כל ועל באבא הזקן זעק: "אמרתי לכם!" וליבו נדם כשאלוהים מביט מלמעלה ומחריש...

על שוטי החצר... בכנסת? שיטיון או זדון?

מה ההבדל בין רע ומושחת לבין שוטה, אפרופו הממשלה מול הכנסת, בזמן הזה בישראל?

ב-17.01.2025 פורסמה במוסף של עיתון ישראלי (הארץ) כתבה מהסוג ה"מתרבת" (דוח על תערוכה בפריז), סוג שבדרך כלל איני קורא אותו, או סתם מרפרף בו או לא שם לב אליו (מדובר בפגם אישי פרטי) -- אלא שהפעם, משום מה, הכותרת היפנטה אותי: "אינסופי הוא מספרם של השוטים: מהליצן ועד הטרול... היא גם מוכיחה שאיש לא חף מטירוף -- אפילו לא אנשי רוח ופוליטיקאים". להלן פסקת הפתיחה:

"בכניסה לתערוכה שמקדיש הלובר בימים אלה לשוטים ולמשוגעים ניצב פסל אבן של 'שוטה' מראשית המאה ה-16[...] השוטה בפסל מנגן בחמת חלילים, אחד מסמליהם המובהקים של השוטים, ולצדו מתנוסס המוטו של התערוכה, תרגום צרפתי לפסוק ט"ו מהפרק הראשון בספר קהלת. הפסוק המקורי קובע 'מעוות, לא יתקון; וחסרון, לא יוכל להמנות'. בצרפתית, חציו השני של הפסוק גמיש יותר: 'אינסופי הוא מספרם של השוטים'. ההצהרה הזאת, יחד עם פסל השוטה המנגן, פותחת את המסע מערפל החושים של התערוכה בעקבות [ההיסטוריה] השוטה, ה-fou. השפה הצרפתית כורכת תחת המונח מגוון משמעויות מתעתעות: מ-'אדם פשוט' דרך 'ליצן', 'שוטה' ו'חולה נפש'. האוצרים [...] בחרו להרחיב את המבט על כל אותם 'שוטים' ולבחון את ביטוייהם באמנות ובתרבות המערבית מסוף ימי הביניים ועד העת החדשה. הם נמנעים מלהתייחס לשיגעון כמחלת נפש -- שלב מאוחר יותר בהתפתחות המושג".

סקירה מילונית קצרה גילתה, להפתעתי, שמדובר במילה בעלת אינספור מילים נרדפות בעברית, הרבה יותר מכל מילה אחרת:

"אוויל, אידיוט, אפס, בור, בטלן, ביש מזל, בער, גולם, הדיוט, חושם, חלמאי, חמור גרם, חסר שכל, טיפש, טמבל, כסיל, לא יוצלח, למך, נבך, לקוי שכל, מטומטם, מפגר, נאד, נואל, סכל, עם הארץ, פתי, ריק/נבוב, שלומיאל, תם" -- וזו רשימה חלקית בלבד! בנוסף: מוזר אבל אמיתי -- בשפה הרפואית הקלינית בעברית, המילה שוטה היא המקור לשם מחלה שקרויה שיטיון (דמנציה) ואין זה כך ביתר השפות!

מדוע הכותרת של המאמר ותוכנו זכו לתשומת לבי? ודווקא בימים אלה של טירוף מערכות פרטני וקיבוצי שעובר על אוכלוסיית מדינת היהודים??? יען כי נזכרתי, משום מה, במושג "הפרדת הרשויות", וכי למה? מה הקשר בין לבין?

ובכן, בעשורים האחרונים, הרשות המבצעת (שרי הממשלה והעומד בראשה) השתלטה כליל על הראשות המחוקקת (חברי הכנסת) ובשנתיים אחרונות מנסה להשתלט על הרשות השופטת והמבקרת (שופטים, שומרי סף, התקשורת ופקידי השירות הציבורי) -- אזי שאלתי את עצמי: מי כאן השוטה? מי הנבל המזיד? ומי התמים? -- והנה באה התערוכה דנן, הכותרת והתוכן שלה ולימדוני פרק מאלף... כי נמצאו לי התשובות:

הרשות המבצעת מורכבת מנבלים, מושחתים ואטומים ובעיקר שומרי עכוזים ומלחכי פינכא; הרשות השופטת ונספחיה הם התמימים אך לא השוטים; וכן, הרשות המחוקקת מורכבת משוטים לסוגיהם ולא בגלל שחסר שם רוע לשמו אלא מכיוון שההיסטוריה תשפוט אותם חברי כנסת ככסילים שאינם מבינים כי הם יזרקו לפח ברגע שתפקידם יסתיים, ואצלם השיטיון אינו מחלה אלא בחירה מדעת בעוד שהרשות המבצעת  תיזכר כזדון האולטימטיבי!!!... ואידך זיל וגמור...

על מקצוע אולימפי חדש בלוס אנג'לס 2028: הפרמשולתון

מדליית זהב אולימפית מובטחת ומוחלטת מראש ללהקת רוה"מ מישראל במקצוע החדש: מרוץ הפרמשולתון (על משקל מרתון) - הכישרון לבצע הפרד ומשול, שיסוי ופילוג בתוך עמך! - הידד!!!

לאחרונה, החליט הוועד האולימפי הבינלאומי להכניס מקצוע ספורט קבוצתי חדש החל מאולימפיידת לוס אנג'לס 2028 -- הפרמשולתון: אח תאום מודרני לריצת המרתון המסורתית. מדובר במרוץ קבוצתי שעוסק בתחרות בין נבחרות על הכישרון והיכולת להוציא לפועל מדיניות של "הפרד ומשול בכל מחיר" בדרגה הגבוהה האפשרית, בין להקות הנהגה ממדינות שונות, בתוך אוכלוסיית האזרחים שלהן, עד כדי אבסורד -- הקריטריון המרכזי וכמעט היחידי לזכייה במדלייה היא היכולת ליצור רמה כה גבוהה של שיסוי, פילוג ושנאה בקרב האזרחים של המדינה עד כדי טירוף שיכול להסתיים במלחמת אזרחים או היפרדות לשתי מדינות עוינות.

כבר עכשיו, שנים לפני קיץ 2028, יש קונצנזוס בין המומחים והפרשנים על הניבוי כי הלהקה הישראלית תגיע להפרמשולתון הראשון דנן עם הסיכוי הכי גבוה לזכות במדליית הזהב עקב הישג היסטורי חסר תקדים וכזה שאינו בר-תחרות: לפלג משפחות של אזרחים חטופים ונרצחים שהופקרו, עד כדי בזות תהומית! להערכת כל המומחים לא ייתכן מצב שעד 2028 תצוץ להקה יותר מוצלחת מזו של להקת רוה"מ הישראלית. הנחת העבודה היא שאין לה צורך באימונים! והתחרות האמיתית תהיה רק על מדליות הכסף והארד... נחיה ונראה!

נ.ב. פרשן בכיר מסתכן ומתנבא כי... רק הלהקה הישראלית תוכל עוד להתעלות על עצמה בניפוק של שיאים נוספים שיד הדימיון אינה משגת עדיין... ואידך זיל וגמור!